לפני בקשה להתיר למבקש להישפט באיחור.

1. למבקש נרשמו דוחות. דוחות אלה נשלחו, כעולה מתגובת המשיבה, למענו העדכני של המבקש כפי שהיה רשום בעת המשלוח. הדוחות הוחזרו לשולח בציון "לא ידוע".
2. במסגרת בקשה זו טוען המבקש כי לא קיבל את הדוחות ולא ידע עליהם. לראשונה נודע לו על הדוחות בשל עיקול חשבונו בבנק. לטענתו הוא מעוניין לשלם את סכום הקנסות במקור, ללא ריבית פיגורים.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתו, הדוחות נשלחו למענו הרשום של המבקש בעת המשלוח ומשכך עומדת לימינה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה. הטענה העיקרית שמעלה המבקש היא כי הדוחות לא התקבלו אצלו. המשיבה לעומת זאת טוענת כי הדוחות נשלחו למענו הרשום הידוע של המבקש אך חזרו בציון "לא נדרש". במצב דברים זה מאפשרת סיפת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי לסתור את חזקת המסירה אם יראה המבקש כי לא קיבל את הדוחות מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן. גם אם אניח לטובת המבקש כי לא קיבל את הדוחות ( הן משום שהוא טוען כך והן משום שהדוחות הוחזרו לשולח בציון "לא ידוע") הרי שכך לא הורם הנטל הרובץ על המבקש להראות כי אי קבלת הדוחות נבעה מסיבות שאינן תלויות בו. לאור האמור לא עלה בידי המבקש לערער את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. המבקש, מיותר לציין, לא מסר כל הסבר סביר לאיחור בפניה להישפט ולא הראה כי סיבות שאינן בשליטתו מנעו ממנו להגיש בקשתו במועד. יתר על כן, המבקש אינו מציין בבקשתו כל טענת הגנה שבירורה היה עשוי להצדיק להתיר לו להישפט באיחור. כל בקשתו מתמצית בביטול חוב הפיגורים. סעיף 229 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי בנסיבות המתוארות בבקשה הסמכות לביטול חוב הפיגורים אינה נתונה לבית המשפט על פי סעיף 69 לחוק העונשין. לאור האמור ושלא שוכנעתי כי דחיית הבקשה יוצרת חשש לגרימת עיוות דין למבקש אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשע"ט, 20 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.