רקע

1. לפניי שתי תביעות שעילתן שטרית, אשר הגישה התובעת - חברת ח.ש. בקרנה בשר בע"מ שעיקר עסקה שיווק בשר לבתי עסק שונים. התביעה הראשונה (ת"א 519-12-18) הוגשה נגד סג'וד זועבי (להלן – סג'וד או הנתבעת) בגין שטר חוב בסך 853,459 ₪ שהוגש לביצוע בתיק הוצל"פ שמספרו 522240-07-18 (להלן – שטר החוב). התביעה השנייה (ת"א 23592-01-19) הוגשה נגד אחיה של סג'וד – מאלק זועבי (להלן – מאלק או הנתבע) בגין 10 שיקים בסכום כולל של 187,950 ₪ שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ שמספרו 500359-11-18 (להלן – השיקים).
2. ברקע התביעות יחסי מסחר בין התובעת לבין חברת "עדן מרכז הבשר" (להלן – חברת עדן), שרשומה בבעלותה של הנתבעת, אשר החלו בשנת 2014. על-פי הנטען, חברת עדן נוהלה באופן שוטף על ידי משפחתם של הנתבעים (להלן – משפחת זועבי) ובראשה אביהם של הנתבעים – מר בלאל זועבי (להלן – בלאל או האב).
3. על פי הנטען בתצהיר התובעת, עד לשנת 2016 התנהלו בין הצדדים יחסי מסחר תקינים שבמסגרתם סיפקה התובעת בשר לחברת עדן, והנתבעים דאגו לשלם את תמורת הסחורה בהתאם לתנאי התשלום. בשלהי שנת 2016, סורבו שיקים שנמסרו לתובעת ע"י חברת עדן, אשר נועדו לפרוע את יתרת חובה, חלקם מחמת אי כיסוי מספיק וחלקם מחמת חשבון מוגבל. משלא פרעה חברת עדן את חובותיה, הגישה התובעת את שטר החוב והשיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ועם הגשת ההתנגדות לביצוע השטרות, הועברו ההליכים להידון בבית המשפט.
4. כידוע, עם הגשת ההתנגדות, רואים אותה כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי (סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979). כפי שנקבע בע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746: "הופכת הבקשה לביצוע שטר לכתב תביעה בסדר דין מקוצר מיד עם הגשת ההתנגדות, ולכן חובה על התובע להקפיד ולערוך את הבקשה, כך שתמלא אחר כל התנאים הדרושים להראות את עילת התביעה".
5. ביום 12.3.19 התקיים דיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד הראשון - ת"א 519-12-18 (נגד סג'וד). הנתבעת נחקרה על תצהירה ואישרה כי חברת עדן אכן רשומה בבעלותה, ואולם אין לה כל נגיעה להתנהלות החברה ולחוב הנטען. כי לא חתמה על שטר החוב ולא מסרה את תעודת הזהות שלה. בהמלצת בית המשפט ניתנה לנתבעת בהסכמה רשות להתגונן והתיק נקבע לדיון.
6. ביום 27.3.2019 התקיים דיון בבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר ובהתנגדות לביצוע שטר בתיק השני - ת"א 23592-01-19 (נגד מאלק). בהחלטה מיום 31.5.19 קיבלה כב' השופטת ר' נדאף את הבקשה להארכת מועד וההתנגדות, והתיק נקבע להמשך דיון בהתנגדות. ביום 28.10.19 הורתה כב' השופטת נדאף על איחוד הדיון בשתי התביעות, שנקבעו לפני.
7. משלא הגישו הצדדים כתבי טענות מתוקנים, כתבי הטענות שהגישו במסגרת הבקשות לביצוע שטר והתצהירים שצורפו להתנגדות בכל תיק, הם אלה הגודרים את קווי המחלוקת בין הצדדים ובית המשפט יידרש אליהם בלבד (ראו לעניין זה ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)).
8. משכך, בפסק הדין בשתי התביעות דנן, נדרש לעילה השטרית בלבד. המחלוקת בשתי התביעות נסובה על אותה שאלה הנוגעת לאותנטיות החתימות על השטרות: האם שטר החוב נחתם על ידי סג'וד, והאם השיקים נחתמו על ידי מאלק.
9. היות ומדובר בתביעות שטריות נגד נתבעים שונים ביחס לשטרי חוב שונים, ולנוכח טענות ההגנה שהעלה כל אחד מהנתבעים, תידון להלן כל תביעה בנפרד.

התביעה הראשונה – ת"א 519-12-18 – שטר החוב

1. כפי שעולה משטר החוב (שצורף להתנגדות), הוא נערך ונחתם ביום 5.1.14 בעיר נצרת, ועל פי לשונו נועד להבטחת כל התחייבות או חוב של חברת עדן כלפי התובעת. מועד פירעונו של השטר הוא 6.8.17, ועל גבי השטר מופיעה חתימותיה, לכאורה, של הנתבעת, גם כערבה בערבות עוואל לחובותיה של חברת עדן.

תמצית טענות הצדדים

1. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר דוד חזן – מנהל התובעת (להלן – דוד), ושל מר רונן גל אשר שימש סוכן מכירות של התובעת בעת הרלוונטית (להלן – רונן או הסוכן).
2. בתצהירו טען דוד, כי בתחילת שנת 2014 החלו בין התובעת לבין חברת עדן קשרי מסחר במסגרתם סיפקה התובעת סחורה לחברת עדן. דוד פרט כיצד מתנהל הליך פתיחת תיק לקוח אצל התובעת. לדבריו, כל לקוח חדש שמתקשר עם התובעת, מחויב להציג תעודת זהות, לחתום על כרטיס לקוח וכן על שטר חוב להבטחת תשלום התמורה – וכך היה בעניינה של הנתבעת (ס' 5-6 לתצהיר).
3. לטענת דוד, באותה העת הועסק בחברה הסוכן רונן כאיש מכירות. בהתאם לעדכון שקיבל מרונן, ביום 5.1.14 נפגש רונן עם הנתבעת לבקשת אביה בלאל, ולאחר שזו הציגה בפניו תעודת זהות, והוא נוכח כי חברת עדן אכן רשומה על שמה, חתמה הנתבעת לפניו על גבי השטר. התובעת החלה לספק סחורה לחברת עדן החל מיום 10.1.14, כשבמעמד מסירת הסחורה נהג נציג חברת עדן למסור לתובעת שיקים עם מועד פירעון עתידי (ס' 7-11 לתצהיר; ס' 7 לסיכומים).
4. מתצהירו של דוד עולה, כי לאחר ששיקים של חברת עדן סורבו מחמת אכ"מ וחשבון מוגבל, חברת עדן העבירה לתובעת שיקים אחרים – של הנתבע ושל צדדי ג' נוספים, במקום אלה שסורבו, ואשר אף הם חוללו (ס' 11 לסיכומים). התובעת פנתה לחברת עדן על מנת שתסדיר את חובותיה, אולם פניותיה לא נענו ולכן הגישה בקשה לביצוע שטר, גובה החוב עמד באותה עת על סך של 1,110,540 ₪ בהתאם לתיק ההוצל"פ (ס' 12-17 לתצהיר).
5. במסגרת ההתנגדות והתצהיר שצורף לה, טענה הנתבעת כי דין התביעה השטרית להידחות בהיעדר בקשה לפירעון השטר או הודעת חילול, מאחר שאינה מכירה את שטר החוב שאותו ראתה לראשונה במסגרת תיק ההוצל"פ; מעולם לא חתמה עליו; והחתימות המופיעות על גבי השטר אינן חתימותיה. עוד טענה כי אינה מכירה סוכנים של התובעת כלל, לרבות הסוכן רונן החתום על גבי השטר. לטענתה הצהרת רונן על גבי שטר החוב כי זיהה אותה, היא הצהרת כזב (ס' 7-9 לתצהיר).
6. לטענת הנתבעת, חברת עדן נוהלה על-ידי אביה בלאל במשך כל השנים, ואין לה חלק בניהול החברה. לאחר שקיבלה הודעת אזהרה על החוב, פנתה לאביה, שטען לפניה כי לחברת עדן אין חוב לתובעת, שכן החוב הוסב למר איציק סיגל (להלן – איציק) כנגד חוב שהיה לו כלפי בילאל. איציק נטל על עצמו לסלק את החוב של חברת עדן בהסכמת התובעת, מסר לתובעת שיקים לפירעון וחתם מולה על ערבות אישית. משהוסב החוב לאיציק, החזירה התובעת לבלאל את השיקים המסורבים של חברת עדן, ובכך למעשה, לטענת הנתבעת, נסגר החוב (ס' 10-13 לתצהיר).
7. להוכחת גרסתה בעניין החתימות המזויפות, צירפה הנתבעת חוות דעת גרפולוגית של מומחית בתחום הגרפולוגיה גב' מלי קדוש, שקבעה בחוות דעתה, כי החתימות על גבי שטר הערבות אינן חתימותיה של הנתבעת, ובדרגת סבירות גבוהה (90%) הן מזויפות.
8. לטענת הנתבעת, משנקבע בחוות הדעת כי החתימות על גבי השטר אינן חתימות שלה, אין היא חבה בחבות שטרית כלפי התובעת ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בחוות דעת המומחית מטעם הנתבעת, ולאחר שמיעת עדויות המומחית והעדים מטעם הצדדים, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי שטר החוב נחתם על ידי הנתבעת ומשכך דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

נטל ההוכחה בתביעה שטרית

1. ככלל, בתביעה שעילתה שטרית, נטל ההוכחה והשכנוע הוא על המתנגד לביצוע השטר, וזאת בשים לב להלכה שלפיה מחזיק שטר אוחז אותו בתום לב ובעד ערך, בהתאם לסעיף 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – פקודת השטרות) (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, טז 1000). כמו כן, ע"פ סעיף 29(א) לפקודה "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה לו צד בעל ערך". נטל ההוכחה יכול שיעבור מצד אחד למשנהו במסגרת ההליך וחוזר חלילה.
2. רכיבי השטר שאותם יש להוכיח, מפורטים בסעיף 3(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]:

"שטר חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מדויק בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה".

סעיף קטן (ב) מוסיף וקובע כי "מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר חליפין" (ראו לעניין זה: ע"א 641/66 צבי אריה ומאיר שפיר נ' אוה (חוה) ומשה שפיר, פ"ד כא (2) 358 (1967).

חתימת הנתבעת על השטר היא אחד הרכיבים שמופיעים בסעיף 3(א) לפקודת השטרות. משכך, היא מהווה חלק מעילת התביעה שנטל הראיה להוכחתה מוטל על התובע (לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 250-251).

1. בהתאם לסעיף 22(א) לפקודת השטרות – אין חבות ללא חתימה "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה". כמו כן, על פי סעיף 23(א) לפקודה, חתימה על שטר שהיא מזויפת, או שלא בהרשאה, אין כוחה יפה: "חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו".
2. במקרים בהם מועלית טענת זיוף ו/או טענה לחתימה ללא הרשאה, נטל ההוכחה עובר לצד השני להוכיח שאין המדובר בזיוף ו/או בהיעדר הרשאה (ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח (3) 563(1994)). "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה, וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו..." (י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, תשמ"ג-1983, בעמ' 50). ההכרעה בנושא שבמחלוקת היא גם על פי הנסיבות, מארג הראיות והשכל הישר (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית., אמנון האגי נגד עזבון המנוח יוסף זיאו (פורסם במאגרים) (2009)).
3. עוד ראו לעניין זה פסק הדין שניתן ברע"א 2107/11 אי.בי. סופט בדייב בע"מ נ' לריסה פוליאקובסקי (פורסם במאגרים) (2011):

"בפסק דינו נשען בית המשפט המחוזי על נטלי הראיה, מצב בו צד טוען כי לא חתם על שטר החוב. ככלל, עובדת חתימת הנתבע על השטר היא חלק מעילת התביעה השטרית, ומשחתימה זו מוכחשת – על התובע להוכיח כי החתימה היא חתימת הנתבע (וראו: שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007)). ואל תשיבני כי לצורך העמקת הפער בין דיני החוזים לדיני השטרות - קיומו של שטר בידי התובע מכביד את העול המונח דווקא על כתפי הנתבע. בכל מצב, יש ראשית להוכיח כי השטר תקף. בשל כך יש להוכיח את אמיתות החתימה. ההיגיון והדין מורים כי נטל זה מונח על שכמו של התובע (וראו: ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל [פורסם בנבו] (15.3.2011); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240)). נוכח האמור, לא נראה שנפלה טעות בגישת בית המשפט המחוזי לפיה המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את אמיתות החתימה."

1. בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993) (להלן – עניין שאול) קבע בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא אכן חתימתו של פלוני:

הראשונה – עדות ישירה, דהיינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה;

השנייה – באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אמתית תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן;

השלישית – על ידי עדות של מי שמכיר היטב את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתה במסמך השנוי במחלוקת.

1. בענייננו, טענת הזיוף הועלתה בהזדמנות הראשונה בתצהירה של הנתבעת שצורף להתנגדות, שעליה חזרה עליה באופן עקבי. בנוסף, הגישה הנתבעת חוות דעת של מומחית בתחום הגרפולוגיה, הגב' מלי קדוש (להלן – המומחית), מיום 30.1.20 (להלן – חוות הדעת).
2. המומחית קבעה בחוות דעתה כי "ברמת סבירות גבוהה (כ-90%) שהחתימות המיוחסות לגברת סג'וד זועבי על שטר חוב וערבות אוואל עבור ח.ש בקרנה בשר הכפר בע"מ מתאריך 5.1.14, הן חתימות לא אותנטיות, לא חלק מטווח הכתיבה שלה כי אם חתימות מזויפות.

רמת סבירות גבוהה הינה הדרגה הגבוהה ביותר הניתנת בבדיקות מסוג זה".

1. המומחית ציינה בחוות דעתה כי לצורך בדיקת החתימות, עמדו לרשותה מסמכי המחלוקת וכן דוגמאות חתימה ידועות של הנתבעת – מסמכים שאין לגביהם מחלוקת ממועדים לפני ואחרי מועד החתימה על השטר (להלן – החתימות הידועות). על פי הסברה, הבדיקה בוחנת את ההיתכנות שהחתימות שבמחלוקת הן חלק מטווח החתימה של החותם, חלק מהווריאציות של כתב ידו, שכוללות את אפיונו של כתב היד שלו, בהשוואה לחתימות הידועות של אותו אדם שנמסרו לצורך עריכת ההשוואה ואין לגביהן מחלוקת כי נחתמו על ידו.
2. ממצאי הבדיקה העלו, כי החתימה על גבי שטר החוב אינה שייכת לטווח החתימה של הנתבעת. כך למשל, בהשוואה ויזואלית של סוג החתימות על גבי שטר החוב לבין חתימותיה הידועות של הנתבעת, נחזית תמונת חתימה שונה לחלוטין – סוג הקו שונה, ובעוד שבחתימות הידועות הקו הוא עגול, בחתימות שבמחלוקת הקו הוא חד ופחות עגול; בחתימות הידועות, הפרישה במרחב החתימה היא פרישה אופקית של שם החותמת וקו קישוט, בעוד שבחתימות שבמחלוקת הפרישה היא אנכית וצרה; בחתימות הידועות ישנו ייצוג לאותיות השם באנגלית, בעוד שבחתימות שבמחלוקת אין ייצוג כלל לאותיות שם. כל אלה, ועוד (כמפורט בחוות הדעת), הביאו את המומחית למסקנה כי החתימות על גבי שטר החוב אינן של הנתבעת והן חתימות מזויפות.
3. בסיכומיה טענה התובעת לעניין מעמדה של חוות דעת גרפולוגית. לטענתה, בהתאם לפסיקה, חוות דעת גרפולוגית מהווה חלק ממכלול הראיות המוגשות בתיק, ואינה סוף פסוק. יש לבחון אותה על רקע "המעגל החיצוני" של הראיות, ובכל מקרה מסקנות חוות דעת גרפולוגית אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. עוד הוסיפה, כי בחקירתה של המומחית התברר כי בהליך אחר שבו נתנה המומחית חוות דעת מטעמה, התבררה חוות הדעת כשגויה, משכך אין לייחס לחוות הדעת משקל רב גם במקרה שלנו.
4. המומחית נחקרה על חוות דעתה בדיון שהתקיים ביום 10.3.21, ולניסיונה בהגשת חוות דעת גם כמומחית מטעם בית המשפט (עמ' 12 ש' 22-25). בנוגע למקרה שבו קבעה בחוות דעת מטעמה שמדובר בחתימה מזויפת, ובסופו של יום התברר שהחתימה הייתה אותנטית השיבה, כי אותה חוות הדעת ניתנה על סמך צילום ולא מסמך מקורי, והייתה מסויגת ולאחר שקיבלה לידיה את המסמך המקורי השתנתה מסקנתה – וזאת בטרם סיום ההליך (עמ' 13 ש' 8-11). לא כך בענייננו, שבו נבדק המסמך המקורי והתאפשר לה לקבל תמונה מלאה (עמ' 13 ש' 3-7).
5. המומחית ציינה כי ע"פ פסיקת ביהמ"ש העליון, גרפולוגיה הינה בגדר מדע שימושי, ויש לנקוט במשנה זהירות ולא לקבוע מסקנות בדרגה של 100%. מקובל לקבוע ממצאים לגבי אותנטיות של חתימה בדרגה של 80-90% (עמ' 13 ש' 27-32).
6. המומחית הסבירה כי ניתן לקבוע שמדובר בחתימה מזויפת, גם כאשר מדובר החתימה בשפה אחת, והחתימה לפניה נעשית בשפה אחרת, וזאת כשמדובר במסמך מקורי, משום שסוג הקו של החותם ונקודות העצירה האופייניות לו אינן משתנות. ביחס לקו הכתיבה של הנתבעת ציינה כי הוא קשתי ועגול, ושונה מהחתימות שבמחלוקת שהתאפיינו קווים "קוויים וחוטיים" (עמ' 14 ש' 1-7).
7. כידוע, עדות מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית הנבחן כמו ביחס לכל עד; ומישור האמינות המקצועית – במסגרתו נבחנים רמתה המקצועית של המומחית, וטיב הבדיקה או הבירור שנערכו שמכוחם הגיעה למסקנותיה (ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.9.94)).
8. המומחית השיבה באופן ענייני לכל השאלות שנשאלה. חוות דעתה הייתה מפורטת, מרובת הדגמות ומנומקת, ועדותה הייתה קוהרנטית, מקצועית ומהימנה. התרשמתי כי מסקנתה שלפיה החתימות שבמחלוקת מזויפות, ברמת סבירות גבוהה (90%), נעשתה באובייקטיבית, על יסוד מומחיותה והראיות שהוצגו לה.
9. כידוע, הכלל הבסיסי במשפט אזרחי הוא "המוציא מחברו – עליו הראיה". משנטל השכנוע עבר לכתפי התובעת לאחר שהנתבעת העלתה טענת זיוף, היה עליה להוכיח את טענותיה בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, דהיינו עליה להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שגרסתה למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מגרסת הנתבעת (קדמי, על הראיות (חלק רביעי, 2009) בעמ' 1919 - 1923; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001)).
10. התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה להוכחות טענותיה. בהתאם לכלל הראייתי, אי הבאת ראיה מצד בעל דין ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שלפיה אילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת נגדו (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [פורסם בנבו] (27.7.08); ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595)). למעשה, די באמור כדי לקבוע שהתובעת לא עמדה בנטל הראיה להוכחת תביעתה השטרית, ודין תביעתה להידחות מטעם זה בלבד.
11. לא מצאתי לקבל את טענות התובעת כנגד חוות דעת המומחית כפי שהועלו בסיכומיה. אף אם לא התקבלה חוות דעתה של המומחית בתיק אחר, אין בכך כדי לערער את מסקנותיה בחוות דעתה בענייננו.
12. להוכחת טענתה כי הנתבעת היא זו שחתמה על גבי שטר החוב, זימנה התובעת כעד, את הסוכן מטעמה שטען כי הנתבעת חתמה על שטר החוב לפניו.
13. הסוכן טען שקיבל את מס' הטלפון של בלאל מאיש מכירות שעבד אצל התובעת, הוא יצר עמו קשר, ונפגש עמו באטליז או בצ'יינג'. במעמד הפגישה תאמו פרטים בנוגע לעסקה, עלויות ואשראי (עמ' 26 ש' 20-34). מאחר שהנתבעת רשומה כבעלת החברה, היה עליו להחתים אותה על הטפסים, ולשם כך נסע עם בלאל לבית במקום כלשהו בנצרת שאינו זוכר (עמ' 27 ש' 4-5; ש' 12-23). כשהגיעו למקום, יצאה הנתבעת מהבית וניגשה אל אביה שישב ברכב לצדו וחתמה על גבי השטר לאחר שהוא (רונן) ווידא כי שחברת עדן אכן רשומה על שמה בהתאם לתעודת הזהות שהציגה לו (עמ' 27 ש' 24-26). לדבריו, הוא צילם את תעודת הזהות של הנתבעת באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותו, ואולם בשל חלוף הזמן לא יכול היה להציג אותה במכשיר הטלפון שלו (עמ' 27 ש' 26-32). הנתבעת כאמור, הכחישה את גרסת הסוכן בנוגע לנסיבות החתימה על השטר ועצם החתימה, וטענה שכלל אינה מכירה אותו. (עמ' 15 ש' 16-27).
14. עדות הסוכן בנוגע לנסיבות החתימה על שטר החוב שונה בגרסתו בתצהיר. בתצהיר לא קיים אזכור לנסיעה ברכב עם בלאל והפגישה עם הנתבעת שחתמה על פי טענתו ליד הבית. מדובר בגרסה כבושה ביחס לנסיבות חתימה לא שגרתיות שהיה מקום שתבוא לביטוי בתצהיר העדות הראשית, ומשעלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט, יש בכך כדי לכרסם במשקלה ובמהימנותה. בנוגע לתצלום תעודת הזהות של הנתבעת שהוצג לפניה במהלך חקירתה עולה, כי מדובר בתצלום מטושטש באיכות נמוכה, ומשלא מצוין עליו התאריך שבו צולם, אין בו כשלעצמו כדי לתמוך בגרסת הסוכן בעניין הנסיבות שבהן לכאורה צולם.
15. בעדותו אישר הסוכן כי ההתנהלות השוטפת בין התובעת לחברת עדן נעשתה במהלך כל השנים מול בלאל בלבד, שהיה חותם לפניו על ההמחאות שמסר לו בעבור אספקת הסחורה (עמ' 28 ש' 24-35), ולמעשה חיזק בעדותו את גרסת הנתבעת כשאישר בעדותו, שלא הייתה כל התנהלות עסקית שלו מול הנתבעת (עמ' 29 ש' 14-25).
16. באשר לגרסתו של דוד, מנהל התובעת, שעיקרה בדברים שנאמרו לו על ידי הסוכן, מדובר בעדות מפי השמועה, שאין בה כדי להועיל לתובעת בהוכחת תביעתה. אין חולק כי דוד לא נכח במעמד החתימה, ואישר שראה את שטר החוב רק במשרדי החברה (עמ' 31 ש' 25-29).
17. לסיכומם של דברים; משלא הוגשה על ידי התובעת חוות דעת נגדית מטעמה, וחוות דעת המומחית מטעם הנתבעת לא נסתרה, אני מאמצת את מסקנות חוות דעת המומחית וקובעת כי שטר החוב לא נחתם על ידי הנתבעת. בהיעדר כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענת התובעת שלפיה הנתבעת חתמה על שטר החוב, ומשמצאתי כאמור קושי לבסס ממצא עובדתי על עדות הסוכן כמו גם על עדות דוד, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

התביעה השנייה - ת"א 23592-01-19 - השיקים

תמצית טענות הצדדים

1. כאמור, תחילתו של ההליך בתיק הוצאה לפועל מס' 500359-11-18 שפתחה התובעת בתביעה לביצוע 10 שיקים בסך כולל של 187,950 ₪ החתומים, לכאורה, על-ידי הנתבע לפקודת התובעת, ואשר סורבו מחמת היעדר כיסוי מספיק וחשבון מוגבל. לטענת התובעת, השיקים של הנתבע נמסרו לה על חשבון החוב הכולל של חברת עדן כלפיה בניסיון להסדיר את החוב לאחר ששיקים אחרים שנמסרו לה סורבו גם הם בהיעדר כיסוי מספיק (עמ' 2 ס' 19-22 לתצהיר דוד).
2. הנתבע כופר בכל חבות שטרית מכוח השיקים, וטוען בין היתר, כי אינו חתום על השיקים, שנלקחו ממנו על ידי אביו ונחתמו על ידו לא ידיעתו והסכמתו. לטענתו, לא היה לו כל קשר עסקי עם התובעת, הוא לא קיבל ממנה כל תמורה בעבור השיקים, ולאחר שנודע לו על תיק ההוצאה לפועל, פנה לאביו שאמר לו כי החוב של חברת עדן נפרע על ידי צד ג', איציק סיגל, במסגרת תיק אחר (528334-07-18). בנוסף העלה טענות כלליות בנוגע להפרת הוראות מפקודת השטרות.
3. התובעת טוענת כי יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה חתימתו על השיקים זויפה, משלא הוגשה על ידו תלונה למשטרה בעניין זה. התובעת לא הגישה חוות דעת גרפולוגית מטעמה והסתפקה בטענה, כי מעיון בחתימת הנתבע על גבי מסמכי האזהרה, התצהיר שצורף להתנגדות וייפוי הכוח, ניתן להתרשם כי מדובר בחתימות הזהות לחתימת הנתבע על גבי השיקים, בניגוד לחתימה שאותה שרבט במעמד הדיון מיום 27.3.19 (ראה: נ/1), במגמה להטעות, המצביעה על חוסר מהימנותו. עוד טענה, כי סיבת הסירוב של השיקים הייתה העדר כיסוי מספיק ולא אי התאמה של חתימת הנתבע על גביהם.
4. באשר לטענה כי החוב שולם במסגרת הסדר שנעשה מול איציק טענה התובעת, כי לא צורף כל תצהיר מטעם איציק שתומך בטענה זו. ובמסגרת התיק השני שילם איציק סך של 10,000 ₪ בלבד, שהוא חלק מזערי מגובה הסכום על פי השיקים בתובענה זו. עוד טענה, כי הנתבע לא הגיש חוות דעת גרפולוגית, ולא הוכחה טענתו כי השיקים לא נחתמו על ידו.

דיון והכרעה

1. כפי שפורט בהרחבה לעיל, משהעלה הנתבע טענה שלפיה לא הוא חתם על השיקים, וחתימתו זויפה, ומשענייננו בתביעה שטרית, נטל ההוכחה בדבר אותנטיות החתימות של הנתבע על גבי השיקים, מוטל על התובעת.
2. בהינתן הדרכים הקבועות בדין להוכחת חתימה כמפורט לעיל, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם ושמעתי עדויותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה, ודין התביעה להידחות.
3. התובעת לא הגישה חוות דעת גרפולוגית מטעמה, ולא עלה בידה להוכיח בדרכים החלופיות כי הנתבע הוא שחתם על השיקים. לא הוצגה עדות ישירה של גורם שהנתבע חתם לפניו על השיקים; לא הוצגה עדות של גורם שמכיר את חתימת הנתבע ומעיד על התאמתה לחתימות השנויות במחלוקת, ולא ניתן הסבר סביר להימנעותה מהגשת חוות דעת גרפולוגית מטעמה. הימנעות מהגשת ראיה זו כפי שצוין לעיל, מקימה חזקה שלפיה היה בהגשת חוות דעת גרפולוגית לפעול לטובת הנתבע.
4. כאמור, התובעת טענה כי קיים דמיון בין החתימות על השיקים לחתימות אחרות של הנתבע שמהן ניתן להסיק לכאורה כי השיקים נחתמו על ידו. לאחר עיון בחתימות הנטענות, לא מצאתי כי יש בידי לקבוע כי החתימות המופיעות על גבי השיקים זהות לחתימות הנתבע על גבי המסמכים האחרים, וכי ניתן לקבוע על יסוד השוואה זו, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, שהנתבע הוא זה שחתם על השיקים. גם בנוגע לחתימה של הנתבע במהלך הדיון (נ/1) לא מצאתי כי יש בידי לקבוע ממצאים ביחס לחתימותיו על השיקים על יסוד השוואה בינה לבין החתימות הללו. מדובר בעניין שבמומחיות, והיה על התובעת כמי שנטל ההוכחה מוטל עליה, להוכיח זאת באמצעות חוות דעת מטעמה, שמסיבותיה היא – לא הוגשה.
5. בנוגע לעדות דוד אציין כי גם ביחס לשיקים מושא תביעה זו, מדובר בעדות שמיעה, שאין בה כדי לסייע להוכחת התביעה. דוד אישר בעדותו כי אינו יודע מי חתם על השיקים (עמ' 33 ש' 16-17).
6. כאמור, הנתבע טען כי אביו בילאל הוא זה שחתם על השיקים מבלי שנתן לו הרשאה לכך. בילאל אישר זאת בעדותו (עמ' 20 ש' 29-35; עמ' 21 ש' 18-21; עמ' 24 ש' 30-35), וטען כי הנתבעים לא היו מעורבים בפעילות חברת עדן (עמ' 25 'ש 9-12). אמנם עדותו של בילאל היא עדות אינטרסנטית של בן משפחה המעוניין בתוצאות ההליך, ואולם גרסתו בעניין זה נתמכה בעדות הסוכן כי ההתנהלות השוטפת שלו הייתה מול בלאל בלבד (עמ' 28 ש' 24-25) שהיה מוסר לו שיקים מול החשבוניות שהוצאו, והיה חותם עליהם בעצמו (עמ' 28 ש' 26-27). הוא ציין כי לא זכור לו שקיבל שיק מהנתבע, ואם קיבל, היה זה שיק שבילאל ביקש מהנתבע למסור לו, ולא שיק שהנתבע חתם עליו (עמ' 29 ש' 28-34). לדבריו נהג לערוך התחשבנות עם בילאל בצ'יינג', ובילאל היה חותם על השיקים לפניו (עמ' 30 ש' 14-15; עמ' 31 ש' 1-4).
7. באשר לטענות הצדדים בדבר החוב הכולל של חברת עדן לתובעת, והמחלוקת אם סולק על ידי איציק, אין מקום להידרש להן. הצדדים לא תקנו את כתבי הטענות מטעמם, לא טענו לעניין עסקת היסוד או כישלון תמורה, ולא נשמעו מטעמם עדים, לרבות איציק. אין מקומן של הטענות הללו להתברר במסגרת תביעה זו שעילתה שטרית.
8. לצדדים היו טענות נוספות, שלא ראיתי להידרש להן, משלא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ממסקנתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר;

1. אני מורה על דחיית שתי התביעות.

אני מורה על סגירת תיקי הוצאה לפועל: מס' 522240-07-18 ומס' 500359-11-18.

1. תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מורות, כי צד שזכה בדין זכאי להחזר הוצאותיו. ואולם בנסיבות שבהן נדרשה התובעת לניהול ההליכים, שבמהלכם התבררה התנהלותו הפסולה של אביהם של הנתבעים העומדת ביסוד ההכרעה בתביעות, אני מוצאת לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק דין לצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.