בקשת רשות הערעור הנדונה הוגשה באיחור ניכר, מבלי שהתבקשה ארכה להגשתה וממילא מבלי שניתנה ואף מבלי שנמצאה הצדקה לאיחור בהגשתה. לפיכך ומהטעמים שיפורטו להלן, בקשת רשות הערעור נמחקת על הסף.

עובדת הגשת בקשת רשות הערעור באיחור הועלתה בהחלטה מיום 15.6.2020, בהתאם לסמכות הרשם להורות מיוזמתו על מחיקת ערעור או בקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור, אף אם לא הוגשה בקשה בעניין מטעם המשיב (בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) (19.12.2018), כבוד השופט ד' מינץ, פסקה 7).

רקע

2. בקשת רשות הערעור הנדונה הוגשה ביום 7.6.2020 בעניין שתי החלטות של בית משפט השלום בירושלים (כבוד הרשמת הבכירה א' ון-קרפלד) שניתנו במסגרת ת"ת 23608-01-19, אחת מיום 26.1.2020 והשנייה מיום 24.2.2020.

על-פי תקנה 399 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך שלושים יום מיום מתן ההחלטה שבעניינה מבוקשת הרשות לערער (לא תוך 15 יום ולא על-פי תקנה 371, נטען בפסקה 26 בתגובת המשיבה).

כאמור בהחלטה מיום 15.6.2020, המועד האחרון שבו ניתן היה להגיש בקשת רשות על ההחלטה מיום 26.1.2020 היה ביום 25.2.2020, והמועד האחרון שבו ניתן היה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.2.2020, היה ביום 21.5.2020 (שכן, בהתאם לתקנה 4 בתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 ולהודעות שר המשפטים בדבר החלת התקנות, הימים שבין יום 15.3.2020 ליום 10.5.2020 אינם באים במניין הימים).

נמצא אפוא, כי בקשת רשות הערעור הנדונה שכאמור, הוגשה רק ביום 7.6.2020, הוגשה באיחור ניכר מבלי שהתבקשה ארכה להגשתה וממילא מבלי שניתנה למבקשת רשות להגשתה באיחור. לפיכך, בהחלטה מיום 15.6.2020 נקבע כי על המבקשת לנמק מדוע לא תימחק בקשת רשות הערעור מחמת איחור בהגשתה.

תגובת המבקשת הוגשה ביום 25.6.2020, על כך השיבה המשיבה היום (6.7.2020) וכעבור מספר שעות (היום), הגישה המבקשת תגובה נוספת (הגם שלא התבקשה ואף לא הורשתה לעשות כן).

3. עניינו של ההליך שנדון בבית המשפט קמא הוא התנגדות שהגישה המבקשת, באיחור משמעותי, על החלטת רשם ההוצאה לפועל למינוי כונס נכסים על דירת המבקשת, לנוכח חובות ארנונה שהיא חבה למשיבה (עיריית ירושלים), משנת 2009 ועד היום. כפי שניתן להתרשם מעיון בתיק בית המשפט קמא, כמו גם מתגובתה המפורטת של המשיבה ומנספחיה, המבקשת מנהלת הליכים רבים וממושכים בעניין חובותיה בשל אי תשלום מסי ארנונה, העומדים כיום על סך כ-91,000 ₪. ההליך הנדון בבית המשפט קמא נוגע רק לחובות עבור השנים 2013-2009, העומד היום על סך כ-50,000 ₪ מתוך כל החוב.

4. למרות התמשכות ההליכים הרבים שיוזמת המבקשת, בדיון שהתקיים ביום 26.1.2020, ניאותה המשיבה, מטעמים הומניטריים, להסכים להצעת בית המשפט לאפשר למבקשת לפנות בבקשה מתאימה לוועדת הפשרות בעירייה. בהתאם לכך ניתנה החלטת בית המשפט קמא – ההחלטה הראשונה שבעניינה הוגשה בקשת רשות הערעור הנדונה – כי המבקשת תגיש בקשה מתאימה לוועדת הפשרות תוך שלושים יום. אם לא תעשה כן, תישקל דחיית בקשת הארכה שהגישה להגשת ההתנגדות להחלטת רשם ההוצאה לפועל וחידוש ההליכים לפניו.

ביום 9.2.2020 הודיעה המבקשת לבית המשפט קמא כי פנתה לוועדת הפשרות ובהחלטה מיום 10.2.2020 נקבע שתגיש הודעת עדכון נוספת תוך ארבעה עשר יום.

ביום 24.2.2020 הגישה המבקשת לבית המשפט קמא בקשה לדחיית תביעת המשיבה על הסף, מהטעם שבפסק דין שניתן בבית משפט למשפחה בשנת 2019, תוקן פסק-דין קודם משנת 2014, ונקבע כי בן זוגה לשעבר של המבקשת התחייב לשאת בתשלום מסי הארנונה. בהחלטה ממועד זה – ההחלטה השנייה שבעניינה הוגשה בקשת רשות הערעור הנדונה – קבע בית המשפט קמא, כי עניין זה כבר נדון בדיון האמור, שבמהלכו הובהר למבקשת כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מחייבת רק במישור היחסים שבין המבקשת לבין בן זוגה לשעבר, אך לא בינה לבין המשיבה (העירייה). לכן נקבע, כי אין בתיקון פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה משנת 2019, כדי להשליך על התביעה שנדונה בבית המשפט קמא.

5. מאז מתן ההחלטות האמורות, הגישה המבקשת עוד מספר רב של בקשות לבית המשפט קמא. ההחלטות הנוגעות לענייננו, שאף הוזכרו בתגובת המבקשת, הן אלו שניתנו בתאריכים 29.3.2020, 6.4.2020, 8.5.2020 ו-7.6.2020. להלן עיקרי הדברים:

ביום 26.2.2020 גישה המבקשת הודעה לבית המשפט קמא, שלפיה הגישה תביעה אחרת נגד המשיבה לבית משפט השלום בירושלים, שבה עתרה לחייב את המשיבה לקבל את פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה. כן הודיעה, כי בכוונתה לבקש רשות ערעור על ההחלטה מיום 24.2.2020. לפיכך ביקשה את "הקפאת ההליכים" עד מתן פסק-דין בערעור. בהחלטה מיום 29.2.2020 נקבע, כי ההליך יעוכב עד יום 30.3.2020, בכפוף לכך שעד מועד זה המבקשת אמנם תגיש בקשת רשות ערעור ותודיע שכך עשתה.

ביום 1.3.2020 הגישה המבקשת הודעת עדכון על כך שהגישה מסמכים שונים לוועדת הפשרות, כפי שהתבקשה. בהחלטה מאותו יום נאמר, "ראיתי". ביום 29.3.2020 הוגשה הודעה דחופה מטעם המבקשת, שבה הודיעה כי בשל מצב החירום המיוחד עקב התפרצות נגיף הקורונה, טרם הוגשה בקשת רשות הערעור. לפיכך ביקשה ארכה בעניין "עיכוב ההליכים" (בהתאם להחלטה מיום 29.2.2020), עד חלוף שבעה ימים מתום מצב החירום המיוחד. בהחלטה מאותו יום נקבע, שהבקשה תתקבל, אם לא תוגש התנגדות לכך תוך חמישה ימים. ביום 6.4.2020 ניתנה החלטה ביוזמת בית המשפט קמא, מבלי שקדמה לכך בקשה, שלפיה, משלא הוגשה התנגדות, מועד העיון בתיק יהיה עוד שלושים יום. החלטה נוספת ביוזמת בית המשפט, מבלי שקדמה לה בקשה, ניתנה ביום 6.5.2020, שבה נקבע, כי לנוכח מצב החירום המיוחד, נדחה המועד שנקבע, כך שמועד העיון בתיק יהיה ביום 7.6.2020.

ביום 7.6.2020 הגישה המבקשת הודעה, שלפיה הגישה את בקשת רשות הערעור הנדונה ולפיכך ביקשה את המשך עיכוב בירור ההליך בבית המשפט קמא. בהחלטה ממועד זה נקבע, "כמבוקש" וכן נקבע, שמועד העיון יידחה בתשעים יום.

עיקרי טענות הצדדים

6. בהתאם להחלטה מיום 15.6.2020, תגובת המבקשת הוגשה ביום 25.6.2020. בתגובתה נטען, כי במסגרת ההליך בבית המשפט קמא ניתנו לה "עיכוב הליכים וארכה מתאימה להגשת בקשת רשות הערעור באיחור מנימוקים אישיים ומחמת הקורונה". לתמיכה בכך, הפנתה לארבע ההחלטות של בית המשפט קמא, שנזכרות לעיל, מהתאריכים 29.3.2020, 6.4.2020, 8.5.2020 ו-7.6.2020. אולם כאמור, בהחלטות אלו נדחה מועד העיון, אך לא ניתנה ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, מה גם, שספק אם בית המשפט קמא יכול לתת ארכה מעין זו.

עוד הוסיפה המבקשת טענות שונות בעניין בקשותיה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אשר הוגשו במועד הגשת בקשת רשות הערעור הנדונה ולגביהן נקבע (בהחלטה נוספת מיום 15.6.2020), כי תיבחנה לאחר שתינתן החלטה בעניין מועד הגשת בקשת רשות הערעור.

7. תגובתה של המשיבה לתגובת המבקשת, העוסקת בעיקרה בנושא התביעה הנדונה בבית המשפט קמא לגופה, הוגשה היום (6.7.2020). בעניין מועד הגשת בקשת רשות הערעור נטען, כי הוגשה באיחור ניכר, מבלי שהמבקשת הצביעה על טעם מיוחד ומוצדק לכך, ולכן יש לדחותה על הסף מטעם זה. עוד הוסיפה המשיבה, כי בכל מקרה, טענותיה של המבקשת בבקשת רשות הערעור, אינן אלא "טענות סרק", שכל תכליתן עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ולפיכך יש לדחותה. לחלופין ביקשה המשיבה, שאם יתאפשר למבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור, תותנה הגשתה בהפקדת עירבון בסכום משמעותי.

8. היום הגישה המבקשת תגובה נוספת, שרובה עוסקת בטענותיה לגופם של ההליכים לפני רשמת ההוצאה לפועל ובבית המשפט קמא. בעניין האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור טענה, כי לא יכולה הייתה להגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים, "המצוי במזרח העיר", קודם למועד הגשת בקשת רשות הערעור, בשל מצב החירום עקב התפרצות נגיף הקורונה ובשל מצבה הרפואי (עובדה שלא נתמכה במסמכים או בתצהיר). עוד טענה, כי לבית המשפט סמכות לאפשר את הגשת בקשת רשות הערעור באיחור, וכי בעניין הארכה, הסתמכה על החלטות בית המשפט קמא הנזכרות.

דיון והחלטה

9. כאמור לעיל, בקשת רשות הערעור הוגשה בעניין שתי החלטות: הראשונה מיום 26.1.2020, שהמועד האחרון שבו ניתן היה להגיש בקשת רשות בעניינה היה ביום 25.2.2020; השנייה מיום 24.2.2020, שהמועד האחרון שבו ניתן היה להגיש בקשת רשות ערעור בעניינה, בהתחשב במצב החירום המיוחד (מיום 15.3.2020 עד יום 10.5.2020), היה ביום 21.5.2020.

מאחר שבקשת רשות הערעור הוגשה רק ביום 7.6.2020, נמצא כי הוגשה באיחור ניכר ומשמעותי.

המבקשת לא ביקשה ארכה להגשת בקשת רשות הערעור, אולם אפילו היינו מתחשבים בהיותה לא מיוצגת ורואים בתגובותיה משום בקשת ארכה, לא היה בכך כדי להצדיק את האיחור הניכר. שכן, לא רק שהמבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד", כמתחייב מתקנה 528 בתקנות, אלא שגם הנימוקים שעליהם נסמכה – מצב החירום בשל התפרצות נגיף הקורונה – לא מצדיקים את הארכה, לנוכח העובדה שמצב החירום המיוחד הסתיים כחודש קודם להגשת בקשת רשות הערעור.

10. לכך יש להוסיף, כי אף יש ממש גם בטענת המשיבה כי בכל מקרה סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים מאד.

ככל שהדברים אמורים בהחלטה הראשונה, מיום 26.1.2020, כלל לא ברורה בקשת רשות הערעור. לא רק שמדובר בהחלטה שניתנה בהסכמת הצדדים, אלא שעל-פי הודעותיה של המבקשת עצמה לבית המשפט קמא, היא אף פעלה על-פיה, בכך שהגישה בקשה מתאימה לוועדת הפשרות ואף עשתה כן במהלך פרק הזמן שעליו הוסכם.

אשר להחלטה השנייה, נראה כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא, שקבע כי אין בפסק הדין המתוקן של בית המשפט לענייני משפחה, משנת 2019, שבמסגרתו הסכימה המבקשת עם בן זוגה לשעבר, שהוא יישא בחובות הארנונה, כדי להשליך על ההליך המתברר בבית המשפט קמא. הסכמה זו, שהמשיבה אינה צד לה, ממילא לא יכולה לחייב את המשיבה.

11. מכל האמור עולה אפוא, כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור ניכר מבלי שנמצאה לכך הצדקה, ולפיכך בקשת רשות הערעור נמחקת על הסף.

אין צו להוצאות. עם זאת, לעת סיום התובענה הנדונה בבית המשפט קמא, יוכלו הצדדים לטעון גם בעניין הוצאות ההליך הנדון.

ניתנה היום, י"ד בתמוז התש"ף, 6 ביולי 2020, בהיעדר הצדדים.