התובע מספר בכתב התביעה, שביום 25.7.18 בסביבות השעה 18:00 עצר מאחורי משאית הנתבעים שעמדה בכניסה לבית החולים נמסאוי.

לפתע החלה המשאית לנסוע לאחור, ועל אף שהתובע צפר לה היא המשיכה בנסיעה לאחור, פגעה ברכב התובע וגרמה לו נזקים כמפורט בדו"ח שמאי אותו צירף.

על פי הדו"ח הנזק לרכב הינו בסך 14,043 ₪, שכר טרחה לשמאי – 2,056 ₪ וירידת ערך בסך 1,170 ₪.

התובע גם צירף קבלה על סך 14,043 ₪ בגין תיקון הרכב שלו.

הנתבעים טענו להגנתם שנתבע 1 פנה שמאלה בצומת הרלוונטית, נסע בנתיב הימני ועצר את המשאית בכניסה לבית החולים, כשלפתע חש חבטה בחלק האחורי של המשאית ונוכח שהתובע לא שמר מרחק מהמשאית ופגע בה.

בדיון עצמו העדפתי בבירור על פי התרשמותי את עדות אשת התובע על עדותו של נתבע 1, כך שאני קובע שנסיבות התאונה הינן כאמור בכתב התביעה.

גם עדות בו דודה של הנהגת על הודאת נתבע 1 באשמתו, הייתה מהימנה.

התובע גם צירף לאחר הדיון הקלטות של שיחות טלפון, מהן עולה שבעלי המשאית ואבי נהגה, הסכימו לשלם את עלות התיקון של רכב התובע במספר הזדמנויות, וחזרו בהם לנוכח דרישות כספיות נוספות של התובע.

מכאן אני למד שגרסת נהג המשאית כיום על נסיבות האירוע, שקרית ומבטאת זלזול גמור בערך אמירת האמת בהליך משפטי שכן אינה מתיישבת עם הנכונות לשאת בעלות התיקון.

נתבע 1 שנהג במשאית הפוגעת קיבל הזדמנות בדיון לחזור מגרסתו השקרית לנוכח הסכמת אביו ובעל המשאית לשאת בנזקי התובע והוזהר כי יחויב בהוצאות כבדות אך דבק בשקריו.

הסבריו לנכונות אביו לשלם על הנזק היו מגוחכים ולא אמינים.

לכך יש לתת ביטוי בהוצאות.

התובע הוכיח את נזקיו, הנסמכים על חוות דעת, קבלה ועדותו המהימנה, אך אינו זכאי לשכר טרחת שמאי מעבר לסך של 1,170 ₪.

אשר על כל אלה אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 16,383 ₪ בצירוף הוצאות בסך 1000 ₪.

נתבע 1 ישלם בנוסף לתובע בתוך 30 יום הוצאות בסך 10000 (עשרת אלפים) ₪.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ט, 24 יוני 2019, בהעדר הצדדים.