בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי. הבקשה הוגשה על ידי המבקש במעמד צד אחד אמש, 10.1.2019, ונקבעה לדיון במעמד הצדדים להיום.

הבקשה מתייחסת לצו הפסקה מנהלי שהוצא לעסק שבבעלות המבקש, עסק בשם "ממתק השדרה" (להלן: "העסק") המצוי ברחוב שדרות ירושלים 107 בתל אביב (הצו יכונה להלן: "הצו"). הצו הוצא ביום 6.1.2019 מהשעה 19:00 ותוקפו הוא עד ליום 20.1.2019.

לאחר הוצאת הצו פנה המבקש לבית משפט השלום בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים ועתר כי בית המשפט יבטלו. בהחלטתו של בית המשפט (כב' השופטת יעקובוביץ) מיום 10.1.2019 (להלן: "ההחלטה"), נקבע כי יש לדחות את הבקשה וכי הצו יעמוד על כנו במועדים שנקבעו בו. בבקשה דנן עותר המבקש כי עוד בטרם הגשת ערעור על החלטה זו, יורה בית המשפט לעכב את ביצוע הצו.

הצו נושא הבקשה ניתן מכוח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים התשכ"ח - 1968. הסעיף קובע כי –

"(א) קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום".

הצו דנן ניתן על ידי קצין רישוי עסקים במרחב יפתח של עיריית תל אביב, רפ"ק זאנה. זאת לאור אירוע של קטטה שאירע ביום 5.1.2019. כעולה מההחלטה של בית משפט השלום – במהלך האירוע האלים נפגע עובד של העסק מחתך קל מעל גבתו. עוד נקבע בהחלטה כי כאשר המשטרה הגיעה למקום, אחד השוטרים מצא את העובד בקומת הגלריה של העסק, כאשר הוא מנסה לתלוש מכשיר DVR שהיה במקום. המבקש, בעל העסק, הגיע רק לאחר מכן, והוא נשמע כועס על העובד על כך שאיפשר למשטרה להגיע למקום. הוא אף נשמע מזהיר את העובד (כך עולה מההחלטה) כי לא ימסור דבר בחקירתו. כתוצאה מהאמור, נחקרו הן העובד והן המבקש במשטרה בחשד לשיבוש הליכי חקירה.

למבקש נערך שימוע ביום 6.1.2019, שבסופו קבע קצין המשטרה כי מדובר באירוע חמור – קטטה המונית שבה נפגע אדם, ונגרם נזק משמעותי לבית העסק. האירוע לא דווח על ידי העובד או על ידי בעל העסק, ונעשה ניסיון להעלים ראיות. לכן – כך קבע קצין המשטרה - ישנה סכנה חמורה לשלום הציבור ובטחונו המצדיקה הוצאת הצו. יחד עם זאת, הצו לא הוצא לתקופה המקסימלית האפשרית בחוק – תקופה של 30 יום, אלא לתקופה קצרה יותר של 15 ימים.

החלטת בית משפט השלום

בבקשה שהוגשה לבית משפט השלום טען המבקש כי יש לבטל את הצו – הן משום שמדובר בצו שאינו מידתי, והן לאור פגמים שנטענו על ידיו ביחס להליך השימוע. בית המשפט דחה כאמור את טענותיו. בית המשפט הסתמך בהחלטה על מכלול החומר שהוצג לו, ובכלל זה על חומרים חסויים שמהם עולה כי מדובר באירוע קטטה בבית עסק, כאשר בעל העסק לא סייע לרשויות להגיע לחקר האמת. מדובר לכן – כך נקבע - באירוע חמור המעיד על סכנה לשלום הציבור. בנסיבות אלה התקיימו התנאים המנויים בסעיף 23 לחוק רישוי עסקים המצדיקים הוצאת הצו.

בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שצווי סגירה מנהליים צריכים להינתן במסורה לאור הפגיעה הממשית בזכויות יסוד הכרוכה בהם – הרי בית המשפט אינו צריך להחליף את שיקול דעתו בזה של הרשות. על בית המשפט לבחון את סבירות ההחלטה המנהלית, והוא יתערב בה רק אם מצא כי קיים פגם ממשי בשיקול הדעת של הקצין. בנסיבות המקרה דנן היה בית המשפט סבור כי לא נמצא פגם כזה. בית המשפט אף דחה את טענות המבקש ביחס לפגם בהליך השימוע, ולכן כאמור הוא דחה את הבקשה.

הבקשה דנן

בבקשה דנן חזר ב"כ המבקש על עיקרי טענותיו – הן אלה המתייחסות לפגמים בהליך והן ובעיקר לאלה המתייחסות לאופן הפעלת שיקול הדעת של המשטרה והעדר המידתיות בהוצאת הצו. המבקש הוסיף כי בגרסת המשטרה ישנה סתירה (ביחס לשאלה האם הצו נדרש עקב מידע מודיעיני שקדם לאירוע או לאור חשש מנקמת שיכורים). עוד נטען כי בדיון שהתקיים הטיח ב"כ המשיבה במבקש כי הוא שוחח בערבית עם העובד, וכי מכאן עולה כי הוא ניסה להסתיר דבר מה. לגישתו של ב"כ המבקש – אין כל פגם בשיחה בשפה הערבית.

המבקש הוסיף כי העסק הוא עסק ברישיון (על כך אין חולק) וכי הוא אינו דורש סידורי אבטחה – שאף לא נדרשו על ידי המשטרה. הוא ציין כי למשטרה אין למעשה כל מידע אודות סכסוך (לשיטתו רפ"ק זאנה אמר בעדותו כי "לא אמרתי שיש סכסוך, אמרתי שקיים מידע מודיעיני"). הוא אף הפנה לעדותו של רפ"ק זאנה שנשאל מי האנשים שלשיטתו עלולים לחזור ולפגוע בעסק והשיב "איני מכיר את הדמויות". לשיטת המבקש, עולה מהחקירה כי הצו לא נועד כדי למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד אלא כדי "לצנן את הרוחות". עוד נטען כי אם יש למשטרה מידע מודיעיני לפיו צד ג' עלול לפגוע בעסק, עליה לפעול נגד אותו צד שלישי ולא להביא לסגירת העסק.

עוד טען המבקש כי הוא נקט בצעדים הנדרשים כדי למנוע הישנות האירוע – הוא פיטר את העובד, והוא מוכן לקבל על עצמו כל צעד נוסף שיידרש כדי להבטיח כי האירוע לו יישנה ובכלל זה הצבת שומר (תנאי שלא נדרש במסגרת הרישיון), גישה רצופה של המשיבה לסרטי הצילום במקום, מצלמות המכוונות גם לכיוון הרחוב, הפקדת בטוחה כספית והתחייבות שלו לא להיות נוכח בעסק (אם המשטרה סבורה כי הוא זה היוצר את הסכנה) או להגביר פעילות בעסק – אם המשטרה סבורה כי נוכחותו חיונית.

המבקש הדגיש כי העסק מעסיק את המבקש וארבעה עובדים נוספים שייפגעו אם הצו יעמוד על כנו. הוא אף ציין כי מטרתו של צו הפסקה מנהלי איננה ענישתית אלא הוא נועד למנוע את הישנות המקרה. במקרה דנן ניתן צו הסגירה בחיפזון בלא לבחון אפשרויות אחרות, הוא אינו מידתי ויש לכן מקום לבטלו.

ישיבת בית המשפט מיום 11.1.2019

בישיבת בית המשפט חזרו הצדדים על טענותיהם. נציגי המשטרה הבהירו כי אין מקום לקיצור משך הצו, ואף לא ניתן לייתר אותו באמצעות אחד מהאמצעים שהמבקש הציע לנקוט בהם. בכלל זה נטען כי לאור העדר שיתוף הפעולה של המבקש עם המשטרה, לא ניתן לסמוך על המבקש גם אם יעסיק שומר במקום.

נציגי המשיבה הגדישו את החומרה הרבה שבאירוע, והם אף ציינו כי ביחס לאירוע נושא הבקשה נעשו פעולות שונות. בכלל זה נערכו מעצרים של מעורבים, כאשר שניים מהחשודים שוחררו למעצר בית (הדיון בעניינו של אחד מהם אף הוגש על ידי ב"כ המבקש לתיק בית המשפט).

עוד ציינו באי כוח המשיבה כי המבקש שתק בחקירה ולא מסר מידע. הוא אף איים על העובד שלו כי אסור לו לומר דבר בחקירה, ולכן ולאור טיבו של הסכסוך שהביא לתקרית ביום 5.1.2019, יש חשש ממשי כי המצב יסלים.

ב"כ המשיבה הציגו לבית המשפט מסמך במעמד צד אחד ואף העלו טענות במעמד צד אחד ביחס לחששות נושא הצו (טענות שהועלו על-ידי בכתב יד במסמך המצוי במעטפה הסודית שסומן במ/1). ממכלול החומר עולה – כך טענה המשיבה - כי קיים חשש הנובע מהעובדה שהעסק פתוח, וכי לכן ההחלטה להותיר את העסק סגור למשך פרק הזמן שנקבע בה – היא החלטה סבירה שבית המשפט אינו צריך להתערב בה.

ב"כ המשיבה הדגישו כי בית המשפט אינו צריך לשים את שיקול הדעת שלו במקום זה של הקצין המחליט, אלא רק לבחון האם ההחלטה שהתקבלה על ידיו נופלת במתחם הסבירות או חורגת ממנו.

דיון

צו הפסקה מנהלי מכוח סעיף 23 לחוק רישוי עסקים הוא צו שניתן להוציאו במקום בו נמכר אלכוהול, כאשר המטרה של הצו היא "שמירה על שלום הציבור" או "החזרת שלום הציבור שהופר".

בעסק של המבקש נמכר אלכוהול (ברישיון) והשאלה היא לכן האם נדרש הצו לצורך שמירה על שלום הציבור או השבת שלום הציבור שהופר.

אכן, אין חולק כי שלום הציבור הופר בבית העסק – במסגרת הקטטה שאירעה בו. זהו תנאי הכרחי אך אינו בהכרח מספיק. השאלה שיש לבחון אותה היא האם הצו במתכונת בה הוא ניתן אכן מסייע בשמירה על שלום הציבור לאחר האירוע. זאת ועוד – מאחר שמדובר בצו מנהלי שיש בו פגיעה ברורה בחופש העיסוק, פגיעה במבקש ובעובדים שהוא מעסיק בבית העסק – יש לוודא כי הצו הוא אכן הדרך המיטבית להשבת שלום הציבור. אם ישנן דרכים שיביאו לאותה תוצאה עצמה תוך פגיעה פחותה בזכויות המבקש, יהיה מקום לבחון גם אותן.

כן יש להדגיש כי צו הפסקה מנהלי לא נועד למטרות ענישה – שייבחנו אם וכאשר יוגש כתב אישום נגד המבקש, העובד או מי מהמעורבים האחרים בקטטה. הצו נועד למטרות שפורטו לעיל, קרי מטרות מניעתיות.

אמת המידה במסגרתה יש לבחון את שיקול הדעת של המפקד היא אמת מידה מנהלית – כאשר "בית המשפט אינו עושה עצמו מפקד-משטרה על אך גם אינו מעמיד את מעל כל את שיקול הדעת המשטרתי. בית המשפט בוחן, על פי אמות מידה של הגינות, סבירות, משוא פנים, הפליה, רלוונטיות השיקולים וכיוצא בזה בהן אמות מידה את שיקול הדעת השלטוני" (ר' בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(3) 393, להלן: "פס"ד לוי").

במסגרת בחינת שיקול הדעת של המשטרה, על בית המשפט להבחין בין מקרה בו בעל העסק הוא ה"קרבן" האפשרי של תקיפה על ידי אחר, לבין מקרה בו הוא עצמו שותף להפרת הסדר.

בפסק דין לוי שנזכר לעיל, נקבע כי על המשטרה מוטלת החובה לנקוט את האמצעים הסבירים כדי למנוע איומים והפרעות לתהלוכה או להפגנה, וכי אמת המידה של "ודאות קרובה" תוחל בפירוש סמכותו של מפקד המחוז. באופן דומה – גם במקרה דנן אני סבורה כי אם מדובר בחשש לפגיעה במבקש (קרי אם המבקש הוא "קרבן" של צד ג' המבקש לפגוע בו), הרי יש לשלול ממנו את זכות היסוד שלו לחופש העיסוק רק אם מוכחת ודאות קרובה לסכנה לשלום הציבור.

המשטרה התייחסה לחלקו הנטען של המבקש בהפרת הסדר בעיקר במסגרת הדיון שנערך במעמד צד אחד שלא אפרט את פרטיו. אציין רק כי אין זה ברור בשלב זה האם המבקש הוא "קרבן" או שותף בדרך כזו או אחרת להפרות הסדר שהמשטרה חוששת מהן. אם המבקש הוא אכן "קרבן" של תקיפה מצדו של צד ג' אחר, לא הוכחו נסיבות של ודאות קרובה שדי בהן כדי לשלול ממנו את חופש העיסוק שלו. הדיון להלן יניח אם כן שכפי שהמשטרה טוענת, המבקש אינו בהכרח רק קרבן.

המשטרה התייחסה למספר טעמים להוצאת צו הסגירה. היא ציינה קיומן של פעולות חקירה שהיא מבצעת במהלך התקופה בה העסק סגור. עניין זה אינו שנוי במחלוקת (כאמור בוצעו מעצרים ביחס לתקרית). אולם, ביצוע פעולות חקירה כשלעצמו אינו מצדיק את סגירת העסק – כאשר המטרה אותה יש לבחון איננה האם סגירת העסק מסייעת לפעולות החקירה אלא רק האם סגירת העסק תורמת לשלום הציבור.

כאמור, המבקש עצמו לא היה צד לאירוע – ואין כל טענה אחרת. הוא הגיע רק לאחר שהאירוע הסתיים, וכאשר המשטרה כבר היתה במקום. הטענה המרכזית המועלית כנגדו נוגעת לכך שהוא סייע או היה שותף – לגישת המשטרה – לניסיון להעלים ראיות ביחס אליו. זאת בכך שכעס על העובד שהזמין את המשטרה ובכך שהנחה אותו (כך לגישת המשטרה) לא לשתף פעולה עם השוטרים. כאמור, העובד עצמו (שבינתיים פוטר) אף ניסה לחבל במצלמות שתיעדו את האירוע.

השאלה שיש לבחון אותה אם כן היא האם העובדה שבעל העסק ניסה למנוע מהמשטרה להגיע לחקר האמת ביחס לנסיבות המקרה, די בה כדי להביא למסקנה לפיה יש להורות על סגירת העסק לתקופה שנקבעה על ידי המשטרה, כדי להבטיח את שלום הציבור או להביא להשבת שלום הציבור שהופר. זאת לאור חששה של המשטרה מפני הישנות האירוע.

התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית. בעל עסק שמונע מהמשטרה לבצע את תפקידה (וזו כאמור גרסתה של המשטרה במקרה דנן), מחבל באפשרות של המשטרה לשמור על שלום הציבור ובאפשרותה להשיב את שלום הציבור על כנו. המשטרה טענה כי לאור ההתנהלות של בעל העסק, גובר החשש מפני הישנות מקרה דומה לאירוע הקטטה, כאשר המשטרה אינה יכולה לסמוך על בעל העסק ועל אמצעי הבטיחות שהוא הציע כתחליף לסגירת העסק. טענות אלה הן טענות שיש בהן ממש.

יחד עם זאת, ממכלול החומר שהוצג לי עולה כי המקרה נושא הבקשה אירע לפני כשבוע ימים, ביום 5.1.2019. גם לגישת המשטרה לא היה מקום למצות את תקופת הסגירה המקסימלית שהמשטרה היתה רשאית לנקוט בה (תקופה של 30 יום). במילים אחרות – גם לגישת המשטרה העסק ייפתח פעם נוספת ביום 20.1.2019 וכל החששות שצוינו על ידי באי כוחה – יהיו שוב על הפרק. מה עתיד לקרות עד מועד זה? חלק מהמעורבים בקטטה נעצרו אולם שוחררו למעצר בית. המשטרה מבקשת לבצע פעולות חקירה נוספות אולם היא תוכל לבצע אותן גם אם העסק יהיה פתוח.

החשש מפני הישנות המקרה אינו נובע מהעובדה שהמבקש לא שיתף פעולה אם המשטרה. יתרה מזאת - סביר להניח כי המבקש אינו מעוניין בכך שמקרה דומה יקרה פעם נוספת, והוא יהיה מוכן לכן לשתף פעולה כדי למנוע את הישנותו.

המבקש אכן מוכן להתחייב לשתף פעולה עם המשטרה. כעולה מהבקשה, הוא מוכן הבטיח זאת באמצעות הפקדת ערובה, התחייבות לאפשר למשטרה גישה מלאה לכל הצילומים שבמצלמות האבטחה והוספת מצלמות לכיוון הרחוב.

אני סבורה כי מכלול הנסיבות שפירטתי לעיל מביא למסקנה כי ניתן לקצר את תקופת הסגירה מעבר למה שנקבע על ידי המשטרה וזאת כדי לאזן בצורה סבירה יותר בין זכותו של המבקש לחופש העיסוק לבין מטרותיו של צו הסגירה כפי שפורטו לעיל.

אני סבורה כי ניתן יהיה להורות על פתיחת העסק ביום 14.1.2019 בשעה 08:00 וזאת בכפוף לתנאים הבאים –

• המבקש יתחייב לשתף פעולה עם המשטרה ככל שיידרש;
• המבקש יתחייב להעמיד לרשות המשטרה את כל סרטי הצילום שיצלמו את העסק;
• המבקש יתקין מצלמות שיצלמו את העסק וכן את הרחוב;
• המבקש יפקיד בקופת בית המשפט ערבות במזומן בסך 7,000 ₪ להבטחת התחייבויותיו הנ"ל וזאת עד יום 13.1.2019.

בכך יהיה כדי לאזן בין החששות להם טענה המשטרה מחד גיסא לבין זכויותיו של המבקש לחופש העיסוק מאידך גיסא וזאת על רקע מכלול הנסיבות הרלוונטיות למקרה דנן.

מובן כי אם המשטרה תגלה נתונים נוספים שיצדיקו את סגירת העסק מטעמים אחרים (שחלקם נזכרו בדיון במעמד צד אחד שהתנהל) – היא תהיה רשאית לפעול בהתאם לנתונים אלה כפי שתמצא לנכון.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ט, 11 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.