1.תביעה קטנה בסך 10,000 ₪ בגין הפרת חוזרה שכירות.

2.בכתב התביעה נטען כי הנתבעים גרמו נזק למושכר; לא שילמו דמי שכירות עבור חודש; לא שילמו ועד בית מזה מספר חודשים; התובעים לא טרחו לכמת את התביעה ולא הבהירו כיצד הגיעו לסכום של 10,000 ₪. גם מנספחי כתב התביעה לא ניתן להבין את פירוט החוב הנטען.

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי שכרה את הדירה יחד עם בעלה וכעת היא ובעלה הנתבע מצויים בהליכי גירושין. הם הפקידו בידי הנתבעים 12 שיקים ע"ס 3,800 ₪ כל שיק; אישרה כי לא שולם בגין חודש שכירות וכי נותר גם חוב לוועד הבית ; היא שילמה 600 ש"ח על חשבון החוב.

4.א.בדיון לפני טען הנתבע כי סה"כ הוא חייב לתובעים 5,000 ₪ המורכבים מחודש שכירות בסך 3,800 ₪ מינוס 600 ₪ ששולמו ובצירוף 1,800 ₪ עבור ועד בית.

4.ב. הנתבע הוסיף כי הוא אסיר משוחרר ואין לו אפשרות לשלם את החוב באבחה אחת. הוא הוסיף כי רק הוא חתם על חוזה השכירות ולכן יש להוציא את הנתבעת מהתיק.

5.התובע טען כי החוב הוא יותר מ5,000 ₪ שכן נעלמו רהיטים מהבית כגו שידות ומיטה זוגית.

6.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה נגד שני הנתבעים באופן חלקי.

7.טענת הנתבע כי אין לחייב את הנתבעת משום שרק הוא חתום על חוזה השכירות נדחית. החתימה אינה אלא ראיה להתחייבות. מדובר בבני זוג ששכרו ביחד דירה ושניהם נהנו ממנה. זאת גם זאת, וגם היא עיקר, הנתבעת עצמה הגישה כתב הגנה ולא טענה כי אינה חייבת לשלם.

8.אשר לשיעור חוב – אין מחלוקת כי נותר חוב דמי שכירות בסך 3,200 ₪. לגבי ועד הבית טען התובע לחוב של 2,000 ₪ אך לא הביא ראיות. הנתבעים הודו בחוב של 1,800 ₪.

9.סה"כ החוב המוכח הוא ,אפוא, 5,000 ₪.

10. אשר לרהיטים שלטענת התובעים נעלמו – טענה זו לא נטענה בכתב התביעה. מעבר לכך – הנתבעים הכחישו טענה זו והתובעים לא הביאו ראיות להוכחתה.

סוף דבר:

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח טבת תש"פ, 15 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.