05 אוגוסט 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 05.11.18, אשר דנה בעניינה של המערערת לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת.

הרקע העובדתי

2. המערערת ילידת 1973, סייעת שיניים במקצועה. המערערת נפגעה ביום 26.2.15 בעת שנתקלה בדוושה ונפלה. האירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא "כאבים בגב תחתון".

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת, ביום 14.01.16, דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 18.03.15, וזאת לאחר שקבעה שלמערערת 10% נכות וניכתה לה 10% נכות בגין מצב קודם. המערערת הגישה ערר כנגד החלטה זו, והוועדה הרפואית לעררים מיום 28.11.16, דחתה את הערר וקבעה למערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 18.03.15. על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית דין זה (ב"ל 24522-03-17). בפסק דין מיום 16.11.17 דחיתי את הערעור. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (בר"ע 18768-12-17) ובהחלטה מיום 16.7.18 דחה סגן הנשיאה כב' השופט איטח את הבקשה. המערערת הגישה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 7311/18) ובפסק דין מיום 15.11.18 דחה כב' השופט פוגלמן את העתירה על הסף.

4. בשנת 2018 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 15.05.18, כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת. המערערת הגישה ערר כנגד החלטה זו.

החלטת הוועדה

5. הוועדה התכנסה ביום 05.11.18 בהרכב מומחה באורתופדיה, מומחית בנוירולוגיה ומומחה בפסיכיאטריה ("הוועדה"). הוועדה רשמה בהרחבה את טיעוני הערר מפי ב"כ המערערת ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה כדלקמן:

"מבחינה נוירולוגית: מתהלכת בעזרת מקל עם צליעה ניכרת על רגל ימין. כוח תקין פרוקסמאלי רגל ימין, וברגל שמאל פרוקסמאלית ודיסטאלית עקב כאבים מתקשה בהפעלת כוח דיסטאלי ברגל ימין, גם בדורספלקסיה וגם בפלנטרפלקסיה, החזרים הופקו ברגל שמאל ולא הופקו ברגל ימין. מוסרת על ירידה בתחושה בכף רגל ימין בשוק בחלקו הלטראלי ומעל הברך בחלק לטראלי של הירך.

אין החזרים פתולוגיים. אין לראות דלדול שרירים.

מבחינה אורתופדית: הליכה עם צליעה על רגל ימין, נעזרת על מקל ובליווי אחותה. צלקת ניתוחית באורך 10 ס"מ בגב מותני, לא דבוקה ליסוד וכל תנועה גורמת לכאב, ומוסרת שאינה מסוגלת לעלות על מיטת הבדיקה.

יש לציין שב-CT ב01.09.15, אובחן בלט דיסק מרכזי המשיק לשק בגובה 5-L4L ושינויים מבניים בפצטים ב1-S5L.

ב-CT ב19.01.16 בוצעה במיון בבית חולים נהריה עקב כאבי גב עם הקרנה לרגל ימין בו אובחן שוב בלט מרכזי באותו גובה 5-L4L.

ב-MRI ב29.01.16 אובחן פרוטרוזיה דיסקאלית בגובה 5-L4L עם לחץ על השק ופרוטרוזיה ב1-S5L מימין.

במרץ 2017 עברה מלינוקטומיה ב5-L4L מימין.

MRI ב17.08.17: שיפור קל בפרוטורוגיה ב5-L4L, החמרה בבקע דיסק 1-S5L.

ב05.09.17 עברה ניתוח שני לדיקומפרסיה וקיבוע.

12.09.17: מתקבלת דחוף לרמב"ם בגלל דליפת CSF מפצע ניתוחי בגב.

ניתוח נוסף ברמב"ם מ25.09.17: לאקספלורציה ותפירת הדורה שעברה למחרת.

MRI מתאריך 09.11.17: עם חומר ניגוד מראה רקמה גרעון בגובה 1S-

5L לתוך התעלה עוטפת שרירים וקלוקציה נוזלים בעומק".

הוועדה אבחנה את המערערת כסובלת מ"כאבי גב תחתון על רקע מצב קודם". הוועדה ציינה בהחלטתה, כי "הוסבר לב"כ התובעת שלא יכול להיות בתא הבדיקה והוסבר לו שיש אפשרות שיהיה מלווה מזכירת הישיבה. עו"ד נשאר בחדר הבדיקה". לסיכום ציינה הוועדה, כי לאחר עיון בתיקה הרפואי של המערערת ובחוות הדעת של ד"ר אברהם ששון, אינה מקבלת את האמור בחוות הדעת מאחר שלא נמצאו הממצאים שפורטו בה ואין עדות לנזק עצבי פריפרי או לנזק בעצב הפמורלי. לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית וממצאי בדיקות הדימות, דחתה הוועדה את הערר וקבעה שלא חלה החמרה במצבה של המערערת.

דיון והכרעה

6. בחינת הערעור לגופו, כעולה מנימוקי הערעור וכתב התשובה, פרוטוקול הוועדה וכלל החומר המונח לפני, מובילה למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

7. במישור הנוירולוגי טענה המערערת, כי קיימות סתירות מהותיות בין ממצאי הוועדה ובין מסקנותיה, והממצאים הנוירולוגיים מצביעים על נכות ומהווים חלק מההחמרה. דין הטענה להידחות מאחר שהיא מכוונת כנגד קביעות רפואיות מובהקות, שאין לבית הדין סמכות להתערב בהן. הוועדה קבעה בהחלטתה, כי אין החזרים פתולוגיים, אין דלדול שרירים, אין עדות לנזק עצבי פריפרי או לנזק בעצב הפמורלי. לנוכח קביעות אלו ברורה מסקנת הוועדה שאין נכות נוירולוגית.

8. במישור האורטופדי טענה המערערת שלא נערכה לה בדיקה גופנית עניינית. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי אין בסיס לטענה זו. הוועדה פירטה את ממצאי בדיקתה וציינה, כי המערערת הולכת "עם צליעה על רגל ימין", נעזרת במקל ובאחותה. הוועדה הוסיפה, כי לדברי המערערת "אינה מסוגלת לעלות על מיטת הבדיקה". אי לכך, נדחית הטענה באשר לאופן עריכת הבדיקה הקלינית.

9. המערערת מוסיפה וטוענת, כי בעקבות התאונה עברה שלושה ניתוחים לתיקון הבקע הדיסקאלי, אשר הותירו אותה כמעט מרותקת לכיסא גלגלים, ויש בכך עדות להחמרה במצבה. עוד המערערת טוענת, כי הוועדה לא ערכה השוואה בין ממצאי בדיקות הדימות לפני הליך ההחמרה ולפני הניתוחים ולאחריהם. דין הטענה להידחות. כעולה מפרוטוקול הוועדה, סקרה הוועדה את ממצאי בדיקות CT ו- MRI שבוצעו למערערת לאחר אירוע התאונה ולפני הליך ההחמרה, וכן סקרה ממצאי דימות שבוצעו במועד מאוחר להחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.11.16 ועד למועד התכנסותה. הוועדה אף התייחסה בהחלטתה לניתוחים שעברה המערערת בחודש מרץ 2017, ביום 5.9.17 וביום 25.9.17, והסבירה שהם קשורים לבעיות קודמות בגב.

10. נדחית טענת המערערת בנוגע להתייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר ששון, מומחה באורטופדיה, מיום 19.7.18. לטענת המערערת, אין בהחלטת הוועדה הנמקה עניינית ביחס לחוות הדעת מטעמה והוועדה לא פירטה את הממצאים השונים שמצאה בבדיקתה. המשיב טען מנגד, כי ההלכה קובעת ששוני בממצאים מהווה התייחסות מנומקת לחוות דעת רפואית. מעיון בהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה פירטה את הממצאים השונים שמצאה בבדיקתה, לאמור: אין עדות לנזק עצבי פריפרי או לנזק בעצב הפמורלי. בכך יצאה הוועדה ידי חובת ההנמקה לחוות הדעת מטעם המערערת. אי לכך, טענת ערעור זו נדחית אף היא.

11. נדחית גם הטענה שהוועדה שגתה באבחנתה בדבר "כאבי גב תחתון כרוניים". טענה זו הועלתה במסגרת ההליכים המשפטיים הקודמים, נדונה והוכרעה וכעת מנועה המערערת מלהעלות אותם מחדש. בית הדין הארצי קבע, כי "הוועדה קבעה כי בחומר הרפואי שעמד בפניה ישנו תיעוד לתלונות על כאבי גב כרוניים והפניות לצורך קבלת טיפול. מדובר בקביעה רפואית אשר בית הדין לא מוסמך להתערב בה" (סעיף 16 לפסק הדין). עוד קבע בית הדין הארצי, כי "כעולה מהמסמכים שהמציא המשיב לפני הוועדה עמדו מספר רישומים בקשר לבעיות קודמות בגב" (סעיף 17 לפסק הדין). אי לכך, המערערת מושתקת כעת מהעלאת טענה זו מחדש.

12. אשר לטענה לפגיעה בזכות הייצוג: לטענת המערערת, חרגה הוועדה מסמכותה כשמנעה מבא כוחה להיות נוכח בעת ביצוע הבדיקה הרפואית, על אף שנתנה הסכמתה לכך. לפי הטענה, נוכחות ב"כ המערערת בבדיקה היא חיונית ומהווה חלק בלתי נפרד מהייצוג. דין הטענה להידחות. ראשית, בהליכים הקודמים טענה המערערת שנשללה מבא כוחה הרשות להיות נוכח בעת הבדיקה למרות הסכמתה; יש בכך פגיעה בזכות הייצוג; מדובר במצג שווא רשלני, תרמית והטעייה. בערעור שלפניי המערערת חוזרת על טענות אלו הגם שנדונו והוכרעו בהליכים הקודמים ובמספר ערכאות שיפוטיות (ראו סעיף 16 לפסק הדין של בית הדין האזורי וסעיף 18 לפסק הדין של בית הדין הארצי). שנית, ניכר מקריאת פרוטוקול הוועדה, כי ניתנה זכות טיעון נרחבת. ב"כ המערערת פירט את טיעוני הערר לפני הוועדה, ואלה נרשמו בהרחבה בסעיף 5 לפרוטוקול. אשר לנוכחות ב"כ המערערת במהלך הבדיקה הגופנית: כעולה מפרוטוקול הוועדה, אחותה של המערערת התלוותה אליה ונכחה בבדיקה. המערערת הסכימה להיבדק על ידי חברי הוועדה ואישרה הסכמתה בחתימה על גבי הפרוטוקול. אשר לטענות להתנהלות פסולה של הוועדה, מצג שווא, רשלנות, תרמית והטעייה: אין לבית הדין אלא לחזור על קביעת בית הדין הארצי לעבודה שלפיה הטענה נטענה בצורה כוללנית, ללא פירוט ודינה להידחות. המדובר בטענה עובדתית בעלמא, אשר אינה עולה בקנה אחד עם הרישום בפרוטוקול. לנוכח האמור, אין בסיס לטענת המערערת ולא עלה בידה לסתור את החזקה שלפיה פעלה הוועדה כרשות שלטונית באופן תקין ובהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

14. אין צו להוצאות.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, (05 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.