עתירה מנהלית שבמרכזה החלטת המשיבה 2 לעניין שיפוי המשיבה 1 בגין פדיון ימי המחלה הבלתי מנוצלים של העותרות עם יציאתן לגמלאות. זאת, מכוח נוהל המשיבה 2 שעניינו "נוהל שיפויים לבעלויות על חטיבות עליונות בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים" (להלן: "נוהל השיפויים").

עם הגשת העתירה התעוררה שאלת הסמכות העניינית לדון בה ובהמשך התעוררה גם שאלת הסמכות המקומית.

טענות הצדדים:

הסמכות העניינית

1. העותרות והמשיבה 2 סבורות כי בית המשפט לעניינים מנהליים הינו בעל הסמכות העניינית לדון בעתירה. לשיטתן, מדובר בעתירה מכוח פרט 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 (להלן: "החוק") שעניינו בהחלטה של רשות בענייני חינוך.
2. בהקשר זה מדגישה המשיבה 2 כי ההחלטה הנתקפת הינה החלטה פרטנית שניתנה על ידי המשרד בהתאם לנוהל השיפויים בעניינן של העותרות ושל המשיבה 1 בה עבדו. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה 2 כי אין המדובר ב"החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות" באופן המחריג את סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים, כאמור בפרט 3 לתוספת הראשונה לחוק (בהקשר זה מפנה המשיבה 2 לפסק הדין בבג"ץ 5524/18 מועצה מקומית בית אריה נ' משרד החינוך – שר החינוך (13.1.19)).
3. מנגד, טוענת המשיבה 1 כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה שכן לשיטתה מדובר בעתירה התוקפת נוהל כללי, כאשר החלטות המשיבה 2 לא היו פרטניות (על ידי הוועדה הרלוונטית) אלא ניתנו על ידי היועץ המשפטי והסתמכו על נוהל כללי. לפיכך, טוענת המשיבה 1 כי העתירה נכנסת בגדר החריג הקבוע בפרט 3 לתוספת הראשונה לחוק וכי היא אינה יכולה להתברר בפני בית משפט זה.

הסמכות המקומית

1. לטענת המשיבה 2, עניינה של העתירה בהחלטתה מיום 25.11.18, אשר ניתנה בהמשך להחלטתה מיום 28.2.18, כאשר שתי ההחלטות ניתנו על ידי המשיבה 2 בירושלים. כמו כן, טוענת המשיבה 2 כי ועדת השיפויים מורכבת מנציגי היחידה לתנאי שירות עובדי הוראה וחשבות משרד החינוך שמקום מושבם בירושלים. לפיכך, טוענת המשיבה כי הסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבית המשפט במחוז ירושלים.
2. לטענת העותרות, הסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבית המשפט במחוז תל-אביב. זאת, מאחר והן פנו לראשונה למשיבה 2 ביום 2.10.14 כאשר החלטת המשיבה 2 ניתנה ביום 28.1.15 באמצעות פרקליטות מחוז מרכז אשר מקום מושבה בעיר תל אביב. כמו כן, טוענות העותרות כי מקום מושבה של המשיבה 1 נמצא בעיר בני-ברק הנמצאת בסמכות השיפוט של בית המשפט במחוז תל-אביב. עוד טוענות העותרות כי למשיבה 2 משרדים הן בירושלים והן בתל-אביב וכי מסירת כתב העתירה דנן נעשתה באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב.
   לעניין מקום מושבה של ועדת השיפויים, טוענות העותרות כי הוועדה של התכנסה לדון בעניינן באופן ספציפי.
3. המשיבה 1 הותירה את שאלת הסמכות המקומית לשיקול דעתו של בית המשפט.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הן לעניין הסמכות העניינית והן לעניין הסמכות המקומית, אני סבור כי בנסיבות העניין יש להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אשר לו מסורה הסמכות העניינית והמקומית לדון בעתירה.

1. באשר לסמכות העניינית, עיון בעתירה ובטענות הצדדים מלמד כי ההחלטות הנתקפות ניתנו בהתאם לנוהל השיפויים אשר בבסיסו עומדים שיקולי תקציב כאלה ואחרים. בנסיבות אלה, ברי כי העתירה חוסה תחת פרט 3(1)(א) לתוספת הראשונה לחוק.
2. זאת ועוד, עיון בהחלטות מלמד כי אף אם הן לא ניתנו על ידי ועדת השיפויים עצמה, הרי שהן מתייחסות לעניינן של העותרות בלבד ואינן בעלות תחולת מגזרית או ארצית. לפיכך, אין תחולה לסייג הקבוע בפרט האמור לעיל והסמכות העניינית לדון בעתירה מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
3. באשר לסמכות המקומית, מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ניתן ללמוד כי נתקבלו לכאורה שלוש החלטות שונות: האחת מיום 28.1.15 אשר ניתנה על ידי המחלקה המשפטית של משרד החינוך במחוזות תל-אביב והמרכז, השנייה מיום 28.2.18 אשר ניתנה על ידי הלשכה המשפטית של משרד החינוך בירושלים, השלישית מיום 25.11.18 אשר ניתנה גם היא על ידי הלשכה המשפטית של משרד החינוך בירושלים.
4. הן מבחינת המועדים בהן ניתנו ההחלטות השונות והן מן הבחינה המהותית, אני סבור כי ההחלטות הנתקפות במסגרת העתירה דנן הן ההחלטה האחרונה מיום 25.11.18 וההחלטה שקדמה לה מיום 28.2.18 (כאשר ההחלטה האחרונה מהווה מעין עיון חוזר בהחלטה הקודמת), ולא ההחלטה שניתנה ב-2015 (שאמנם נשלחה באמצעות הלשכה המשפטית בתל אביב אך ניתנה בירושלים).
5. לפיכך, בהתחשב בכך שמקום מתן ההחלטות הנתקפות היה בירושלים ולאור תקנה 2 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים, תשס"א-2000, אני סבור כי הסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבית המשפט במחוז ירושלים.
6. בבחינת למעלה מן הצורך יוער כי הסמכות המקומית בעתירות מנהליות נקבעת בהתאם למקום קבלת ההחלטה ואין נפקא מינה אם מקום מושבו של משיב, שאינו הגורם מקבל ההחלטה, נמצאת באזור שיפוטו של בית משפט אחר.
7. לאור כל האמור ונוכח הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
8. תשומת לב בית המשפט הנעבר לבקשת העותרות לתיקון טעות סופר כפי שהוגשה ביום 21.1.19.
9. המזכירות תפעל להעברת התיק כאמור ותודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ט, 31 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.