בפני תביעת פח שעניינה נזקים שארעו לפי הטענה לרכב התובע – נהג מונית בעקבות פגיעת משאית מערבל בטון.

בפני בית המשפט הוצגו שתי גרסאות עובדתיות שונות של העדים ביחס לאופן שבו התרחשה התאונה.

אין מחלוקת כי המדובר בפגיעה של משאית מערבל בטון רחבה. כמו כן אין מחלוקת כי התאונה ארעה בעקבות פגיעה של הסולם הנמצא בחלקה האחורי של המשאית. כמו כן, אין מחלוקת כי המדובר בדרך צרה.

רכב התובע ורכב הנתבעים לא יכולים היו לחלוף זה לצד זה מבלי שתתרחש פגיעה .

המחלוקת נוגעת לנסיבות הפגיעה.

לטענת התובע, אשר נהג במונית הוא עצר בצד ימין כדי לקחת נוסעים. לטענתו רכב הנתבעים עקף אותו ולא הרגיש כי הוא פוגע בו באמצעות הסולם. לטענתו כיון שהרכב לא הבחין בפגיעה הוא המשיך לנסוע ועצר אותו לאחר מכן.

התובע לא הביא עדים התומכים בגרסתו. לטענתו נודע לו על הדיון במועד סמוך אשר לא איפשר לו להביא עדים. בא כח התובעים כי קים קושי להביא אנשים מירושלים ובמיוחד את העדים הספציפיים בהם מדובר.

לטענת נהג הנתבעים, הוא נכנס בתוך הכביש ולא יכול היה להתקדם. התובע עמד על ידו והוריד אנשים. לטענתו הוא צפצף לתובע שלא יסע . לטענתו הוא ראה אותו במראה נוגע בסולם של המשולבת. לטענתו התובע לא שם לב לסולם.

בהינתן כי בפני בית המשפט שתי גרסאות סותרות על בית המשפט לבחון האם התובע עמד בנטל. בהינתן כי הגרסאות מאויינות דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת במקרה שבפנינו אני סבורה כי יש לקבע כי התובע עמד במאזן הסתברויות הנדרש להוכחת התביעה, מאחר שאני סבורה כי גרסתו סבירה על פני גרסת הנתבע, כפי שיפורט להן.

אני סבורה כי גרסת התובע כי נהג הנתבעים נכנס בכביש, כאשר לגרסתו אין לו מקום לנסוע בכביש ובאופן זה פגע ברכב התובע כאשר הוא לא מבחין בפגיעה, הגיונית ומסתברת על פני הגרסה לפיה התובע יסכן עמו ויתחיל בנסיעה כאשר לשיטת עד הנתבעים רכבו חסם את הכביש באופן שלא ניתן היה עוד להתקדם בנסיעה.

לגרסה כי עד הנתבעים צפצ,, לתובע שלא ייסע לא מצאתי אינדצקיה בטופס ההודאה. התובע הכחיש גרסה זו והדעת אף נותנת כי לו היה היה מוזהר היה נמנע מיציאה לנסיעה כנטען.

אני סבורה כי גם תמונות הנזק מלמדות על כך שיש לקבל את גרסת התובע. קימת פגיעה בחלק אחורי שמאלי של הרכב. פגיעה זו עולה בקנה אחד עם גרסת התובע כי נהג הנתבעים חלף על עניו ולא שם לב כי פגע בו בסולם בחלקו האחורי, ואינה מתיישבת עם גרסת נהג הנתבעים אשר טען כי ""הוא הוריד אנשים ואח"כ נסע... הוא לא שם לב לסולם". הפגיעה המתוארת על ידי נהג הנתבעים, אינה מתיישבת עם תמונות הנזק.

עד הנתבעת גם אישר כי לאחר התאונה התובע פנה אלי "ירד ושאל אותי למה נסעתי". הנתבע גם אישר כי חסם את הכביש באופן שלא יכול היה להתקדם יותר ועצם גרסה זה מחזקת את גרסת התובע כי תוך כדי חסימת הכביש נגרמה הפגיעה.

לאור כל האמור לעיל, סבירות גרסת התובע על פני גרסת נהג הנתבעים מבחינת הצגת הגרסה העובדתית, ההודאה של נהג הנתבעים כי הוא חסם את הכביש כאשר המדובר בדרך צרה , הודאת נהג הנתבעים כי התובע עמד בצידו לצורך הורדת נוסעים, ולאור תמונות הנזק, אני סבורה כי יש לקבע כי התובע הוכיח את תביעתו ועמד בנטל הנדרש במאזן ההסתברויות.

יחד עם זאת, אני סבורה כי אין לקבל את גרסת התובע לפיה היה בחניה מלאה באופן שאינו סוטה לעבר הכביש, ועל כן יש לזקוף לחובתו אשם תורם בשיעור של 25%.

על כן אני פוסקת כי הנתבעים ישלמו לתובע סך של 10,081 ₪.

לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ואגרת משפט.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.