ביום 30.7.2018 ארעה תאונה בין רכב מס' רישוי 50-944-37 של התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב מס' רישוי 76-249-67 של הנתבע. בגדרה של התביעה נתבעים נזקי רכב התובעת בתאונה.

אין מחלוקת כי התאונה מתרחשת בעת שרכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכב התובעת שהיה בנתיב הנסיעה מאחוריו. גדר המחלוקת היא בשאלת האחריות לתאונה, לאור טענת הנתבע כי היה במהלך נסיעה לאחור לצורך חנייה ורכב התובעת היה ללא אורות, וטענת נהגת רכב התובעת מנגד כי רכב היה עם אורות. קיימת מחלוקת נוספת בשאלת הנזק, ובייחוס הנזקים הנטענים ברכב התובעת לתאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח מסמכותו על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את הנהגים המעורבים ובחנתי את הראיות. נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים ועל יסוד כל החומר שבפניי הגעתי לכלל דעה להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת ולהטיל על הנתבע את מלוא האחריות לתאונה.

בשאלת הנזק אני מקבלת את התביעה בגין נזקי רכב התובעת ושכ"ט השמאי. אינני מקבלת את התביעה בגין הוצאות גרירה (209.95 ₪ בצירוף מע"מ) ובגין ימי השבתה.

אשר על כן הנתבע ישלם לתובעת סך של 12,474 ₪ בצירוף אגרת משפט ששולמה, שכר עדת התובעת בסך של 400 ₪ ושכר טרחת עורכי דין בשיעור 17.5%. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"א, 05 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.