1. הונחה לפני בקשה לעיון בחומר חקירה, על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

השתלשלות העניינים

2. כתב האישום בתיק, מיום 9.12.17, מייחס למבקש עבירה של נהיגה במהירות של 143 קמ"ש, במקום בו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש. העבירה תועדה באמצעות ממל"ז.

3. ביום 14.1.19 הוריתי למשיבה להגיש תגובתה לבקשה בתוך 7 ימים מהיום. למשיבה ניתנו שתי אורכות להגשת תגובתה, ולבסוף צוין בתגובתה שבית המשפט מתבקש לקבוע דיון במעמד הצדדים. בית המשפט נעתר לבקשה.

4. ב"כ המבקש הגיש בקשה לביטול הדיון, ולחיוב המשיבה בהוצאות, נוכח התעלמותה מהחלטות בית המשפט. בהחלטה, מיום 2.2.19, הוריתי שהבקשה תידון במועד הדיון.

5. בבקשה לגילוי חומר חקירה טוען ב"כ המבקש שעל אף פניותיו למשיבה לקבל, במסגרת חומר החקירה, את נהלי עבודות המשטרה העדכניים, המצויים בידיה, זו מסרבת להעבירם אליו. צוין שנהלי העבודה של משטרת ישראל הם בגדר "חומר חקירה", שכן כדי להוכיח את אשמתו של המבקש, על המשיבה להוכיח שהאכיפה נעשתה על פי הכללים.

צוין שבאי קבלת נהלי העבודה המשטרתיים העדכניים, יש כדי לפגוע פגיעה ממשית בהגנת הנאשם. צוין שבתי משפט אחרים קיבלו בקשה דומה.

החומר שההגנה ביקשה לידיה כולל:

א. מדריך למפעיל ממל"ז.

ב. נוהל הפעלת ממל"ז.

ג. יומן רישום נקודות הפעלה מאושרות, לרבות הנחיות מדור תעבורה, לגבי מיקום האכיפה.

ד. נוהל בטיחות להפעלת ממל"ז.

ה. נוהל עצירת רכב על ידי סייר תנועה.

6. בדיון שנערך לפני הפנה ב"כ הנאשם לנוהל הפעלת ממל"ז, ממנו עולה, לשיטתו, שהנהלים הם חלק בלתי נפרד מהפעלת המכשיר.

צוין שנקודת ההפעלה צריכה להיות מאושרת על ידי מפקד היחידה, טרם הפעלת המכשיר, ויש לבחון ביומן רישום נקודות ההפעלה, האם התקבל אישור במקרה שלפנינו ותוקפו. כן יש לבדוק ביומן האם ההנחיות בדבר בחירת מקום ההפעלה ואופן הפעלת המכשיר (כגון, הפעלה בשול ימין, שדה ראיה מנקודת ההפעלה, מקום עמידתו של המפעיל) יושמו. צוין שעל פי המדריך למפעיל, קיימים נהלי בקרה ומעקב אחר נקודת ההפעלה, ואחת ל-3 חודשים מפקדי היחידה אחראים לבצע בדיקה בנקודה, ולתת אישור על פי תוצאותיה, שהעתקו יתויק ביומן. צוין שבאחריות המפקד לבקר מעת לעת בנקודת ההפעלה, בשעות היום והלילה, ולתעד הביקור בדוח עיסוק שוטר, ובהתייחסות לעמידה בתנאי הבטיחות של המכשיר.

בעניין התיק שלפני, טוען הסנגור, שאין תיעוד, נקודת האכיפה אינה מאושרת, לא נבדקה ולמעשה מדובר במחדל שהוא מהותי וחיוני להגנת הנאשם. הסנגור הפנה לפסיקה תומכת, בה, נמסר, לשיטתו, יומן רישום נקודות האכיפה.

נוסף על כך ביקש הסנגור להטיל הוצאות על המשיבה, היות שלא הגיבה לבקשתו, וקיום הדיון דרש נסיעה ממשרדו שבתל-אביב לעכו.

7. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען שהנהלים המבוקשים אינם בגדר "חומר חקירה" ומדובר ב"מסע דיג". לשיטתו, הבקשה אינה רלוונטית להגנתו של המבקש, שכן מדובר בנהלים פנימיים של המשטרה, שניתנו מטעמי בטיחות וקשורים למפעילי הממל"ז. כך, מיקום הפעלת הממל"ז, הוא שיקול פנימי של מפקד התחנה. צוין שהפסיקה כבר עמדה על כך שמכשיר הממל"ז אמין ואם להגנה ישנן השגות על אופן הפעלת הממל"ז, תואיל להעלותן בתיק העיקרי.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

8. הלכה היא שלמונח "חומר חקירה" יש לתת פרשנות מרחיבה, כחומר לו נגיעה לאישום, גם אם הוא מצוי בפריפריה של האישום (ראו בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל ובש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל). עם זאת, יש להראות "יסוד של ממש" לכך שהחומר אכן ישפיע על בירור האישום.

בבג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, נקבע שמעבר לרלבנטיות גם על השכל הישר להדריך אותנו בשאלה זו ונפסק שבעת בחינת החומר המבוקש, אין להרחיק יתר על המידה למחוזות שהרלבנטיות שלהם לאישום היא רחוקה ושולית.

אם נמצא שהחומר רלוונטי, על בית המשפט לערוך איזון בין זכות הנאשם להגנה ראויה, המושפעת מהתועלת שתצמח ממסירת המידע, לבין הפגיעה האפשרית בזכויותיהם של צדדים שלישיים או בערכים שונים שבאינטרס ציבורי. (בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח').

9. בבקשה דומה שהגיש הסנגור, ובה נדרשה המשיבה להמציא את הנהלים המתבקשים בבקשה שלפני, ונדונה בע"ח 2768-02-18 (11.2.18), קבע כב' השופט ע' קובו, מבית המשפט המחוזי מרכז, שהמאשימה תעביר להגנה את המדריך למפעיל, לגביו, לטענתו לא הייתה מחלוקת משמעותית, וכן את נוהל הפעלת ממל"ז ואת נוהל בטיחות להפעלת ממל"ז, לגביהם הייתה הסכמה.

לעניין מסירת יומן רישום נקודות ההפעלה ונוהל עצירת רכב על ידי סייר תנועה, הוחזר הדיון לבית משפט קמא. כב' השופט ט' פרי, בבע"ח (פ"ת) 4307-01-18 כרים קעדאן נ' מדינת ישראל (מיום 1.5.18) הורה שהמאשימה תעביר להגנה את אישור קצין המשטרה בדבר מקום ההפעלה הספציפי. בהחלטה צוין שבמקרים דומים בעבר, מסרה המשטרה, בהסכמה, את האישור האמור ואף הגדירה אותו כחומר חקירה (ראה בע"ח 8187-12-17 אל קדסה נ' מדינת ישראל). לעניין נוהל עצירת רכב על ידי סייר תנועה, קבע כב' השופט פרי שהיות שזה ניתן למבקש, במסגרת בקשתו לקבלת הנוהל על פי חוק חופש המידע, אין צורך להכריע בשאלת סיווגו כחומר חקירה. נקבע שאין מקום שהמאשימה תמסור למבקש את הנוהל במלואו (חלק מהנוהל שעסק בבטיחות מפעיל ממל"ז נמסר כשהוא מושחר), שכן לא הוכח כיצד זה יתרום זה לניהול הגנת המבקש.

10. בענייננו, בדיון שנערך לפני, עמד הסנגור על חשיבות קבלת נוהל הפעלת ממל"ז, לעניין ההנחיות המפורטות בו לגבי נקודת ההפעלה, יומן ההפעלה, לעניין בדיקת אישור מפקד היחידה, ותוקפו, והפנה למדריך למפעיל ממל"ז, לעניין הבקרה שיש לערוך בנקודה שנקבעה לאכיפה. לשיטתו, החומר נדרש היות שבתיק זה נקודת האכיפה לא אושרה ולא נבדקה והמשיבה פעלה בניגוד לנהלים.

לא הובהר די צורכו מדוע להגנה צורך בנוהל בטיחות להפעלת ממל"ז ובנוהל עצירת רכב ע"י סייר תנועה.

11. בנסיבות אלה, לאחר ששקלתי את טיעוני המבקש, ועיינתי בפסיקה הרלוונטית, אני מורה למאשימה להעביר לב"כ המבקש את המסמכים הבאים במלואם:

מדריך למפעיל ממל"ז (סעיף 6א לבקשה), נוהל הפעלת ממל"ז (סעיף 6ב לבקשה).

לעניין יומן רישום נקודות הפעלה (סעיף 6ג לבקשה), הרי שהמאשימה תמסור את אישור נקודת האכיפה הספציפית והבקרה שנערכה לגביה.

לעניין נוהל בטיחות להפעלת ממל"ז (6ד) ונוהל עצירת רכב ע"י סייר תנועה (6ה) הרי שלא הובהר מדוע יש צורך בנהלים אלה להגנת המבקש והרלוונטיות שלהם לאישום. לפיכך, הבקשה לעניין 2 נהלים אלה נדחית.

12. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום להשית הוצאות על המאשימה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אדר א' תשע"ט, 06 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.