1. לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 01.12.2017, בין כלי רכב, מ"ר 19-604-32 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 10-795-001 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לגבי עצם התאונה אלא המחלוקת היא לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי היקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה לרבות נהג רכב שנסע לפני רכב התובעת.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהנתבעת תשלם לתובעת בגין הנזק במוקד האחורי ברכב התובעת בלבד.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

מדובר בתאונה שהיא חלק מ'תאונת שרשרת', שכן על פי הודעות הנהגים בתאונה ועל פי עדויות העדים עולה כי היו מעורבים ארבעה כלי רכב, החל מרכב הראשון שביצע עצירה פתאומית וכלה ברכב הנתבעים שפגע ברכב התובעת מאחור.

יש ליתן את הדעת להודאתו של נהג רכב התובעת, לפיה בעקבות בלימת הפתע של הרכב הראשון (שאינו צד לתובענה), רכב השני (גם הוא אינו צד לתובענה) עצר בעקבותיו, אלא שרכב התובעת השלישי, לא הספיק לבלום ופגע ברכב השני מאחור ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבעים הרביעי בחלקו האחורי של רכב התובעת מבלי להדפו לעבר הרכב השני.

לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים ולאור הודאתו המפורשת של נהג רכב התובעת, כאמור, הרי שאין לנהג רכב הנתבעים אחריות בגין מוקד הנזק הקדמי ברכב התובעת, אלא רק בגין המוקד האחורי.

מעיון בחוות דעת שמאי רכב מטעם התובעת עולה כי רכב התובעת הוכרז כאבדן להלכה לאור שיעור הנזק לעומת ערך הרכב – 54%. עם זאת, איני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעים כי די בנזק למוקד הקדמי ברכב התובעת שנוצר קודם (באחריותו של נהג רכב התובעת) כדי להביא את הרכב למפתנה של "אבדן להלכה". הנזק למוקד הקדמי הוא 40,235 ₪ ואילו ערך הרכב, לאחר הפחתות לפי משתנים, הוא 81,198 ₪. אמנם, הנזק למוקד הקדמי מתקרב לשיעור של 50% מערך הרכב, אך הוא נמוך ממנו. מכאן, שלא די היה בנזק למוקד קדמי בכדי להכריז על רכב התובעת כאבדן להלכה.

על כן, הנתבעים ישלמו לתובעת בגין המוקד האחורי בלבד, בסך של 27,084 ₪.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שאני מקבל את הנזק בגין המוקד האחורי ברכב התובעת.

6. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 27,084 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

6.3. שכר העדים כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת 2 תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' שבט תש"פ, 02 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.