מונחת לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לטענתה, למוצרי ביתה ובגדיה בעקבות נזקי רטיבויות ונזילות במושכר, אשר שכרה מהנתבעים, וכן, תביעה שכנגד מטעם הנתבעים כנגד התובעת, עבור נזקי רכוש שגרמה לדירתם ובגין הפרת חוזה שכירות.

התובעת שכרה את המושכר, דירה בת 4 חדרים, ע"פ חוזה שכירות (ומימוש האופציה) שנחתם בינה ובין הנתבעים ביום 10.06.2018.

לטענת התובעת, הגם שעל פניו המושכר התקבל אצלה צבוע הרי שבמהלך חודשי השכירות החלו להתגלות נזילות בדירה וסימני רטיבויות שהחלו להתפשט בכל חלל הדירה על כל הקירות, בחדרים, במטבח, במקלחת, ובשירותים. עם הזמן החלה הרטיבות לגלוש מעל הפנלים ונתגלו כתמי עובש ופטריות בכל הדירה וריח חריף של טחב, עובש וצחנה החל להתפזר בכל החדרים, ולא ניתן היה להתגורר בדירה. לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 7 (א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, וע"פ הדין, מחובתו של המשכיר לדאוג ולתקן את הליקויים בדירה המפריעים לשהות תקינה וראויה של השוכר וזאת תוך זמן סביר מיום קבלת הודעת השוכר. התובעת טוענת כי היא המשיכה להתגורר בדירה בסבל רב ובתת תנאים ונאלצה להסכים שיעקרו את הרצפות לצורך תיקון הרטיבות, ובלבד שהבעיה תתברר. אולם, אז הסתבר כי מדובר בתקלה חמורה יותר והדירה הפכה לטענתה ל"אתר בניה". בדיעבד, התברר לתובעת כי הליקויים היו קיימים בדירה זה מכבר, אולם הנתבעים עשו שיפוצים קוסמטיים בלבד וזאת על מנת לטשטש את עיניהם של השוכרים הפוטנציאלים. התובעת טוענת כי נאלצה לחיות בתת תנאים ובסבל רב יחד עם בתה וכי רכושה ניזוק, ולביסוס טענותיה היא צירפה חוות דעת שמאי אשר העריך את נזקי הרכוש שנגרמו לה.

הנתבעים מצדם הכחישו את המיוחס להם בכתב התביעה. לטענתם, אכן נתגלו סימני רטיבות בדירה אולם מיד עם קבלת התלונה, פעל הנתבע 3 על מנת לברר פשר הרטיבות ושכר שרברב עם מכשור מיוחד, אשר גילה את מקור הרטיבות ופתר את בעיית הרטיבות, וזאת תוך 3 ימים. כראייה לכך, שילם הנתבע 3 סך של 9,500 ₪ עבור התיקון. לטענת הנתבעים, התובעת שלחה סרטון וידאו לנתבע 3 ביום נטישת המושכר ללא כל עילה, אלא בשל רצונה לחזור ולהתגורר אצל אימה ועל מנת להימנע מתשלום שכר דירה, ארנונה, ועד בית, חשמל וגז, וזאת תוך הפרה יסודית מתמשכת של הסכם השכירות מסרטון זה עולה כי הדירה במצב תקין. לטענתם, התובעת לא שילמה שכר דירה החל מחודש נובמבר 2018 ועד למועד הגשת התביעה. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד עבור הפסדי חודשי השכירות ועבור הנזקים שגרמה לטענתם התובעת למושכר בסך של 28,145.50 ₪.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות המונחים לפניי ובראיות שהציגו הצדדים בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה, וכי דין התביעה שכנגד להידחות.

ואלה נימוקי:

1. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה כי במושכר הייתה בעיית רטיבות וכי במושכר התבצעו עבודות תיקון ושיפוץ נרחבות בזמן שהתובעת התגוררה במושכר. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שביקר בדירה ביום 24.10.18. מחוות הדעת עולה:

"1. קיימים סימני רטיבות בקירות הדירה, תוך הולכה נימית בה מים חודרים מכיוון חול הריצוף אל חלקם התחתון של הקירות מעל הפנלים.

2. קיימים סימני מים חלקיים בקירות הדירה , תוך הולכה נימית בה מים חודרים מכיוון אל חלקם התחתון של הקירות מעל הפנלים.

3. ריח חריף ומחנק מצוי בתוך הדירה, דבר הגורם לירידה חמורה באיכות והנאה מהמקרקעין.

4. סימני עובש, טבח ופטרייה בכל האזורים הניזוקים וזאת במיוחד בכל חלקם התחתון של קירות הדירה.

5. התנפחות והתפוררות חלקו החיצוני של שכבת הצבע בדירה.

6. התנפחות והתפוררות חלקו החיצוני של שכבת הטייח בדירה.

7. מקרר בלומברג משפחתי עם קורוזיה בדלתו התחתונה תוך אפשקט ישיר של נזקי המים והרטיבות בדירה.

8. קיימים שני ארונות בגדים כחדשים ופירוקם והרכבתם מחדש, יגרום נזק בלתי הפיך ולמעשה לבלאי מואץ דבר שיפחית כ-50% מערכם.

9. מיטה זוגית- הורים, מיטת ילדים ושידה, ניזוקו ללא יכולת שיקום- ניזקי רטיבות ומים, עובש, טבח ופטרייה."

2. למול חוות הדעת מטעם התובעת לא הוצגה מטעם הנתבעים כל ראיה אשר יש בה כדי להעיד על מצב הדירה במועד הרלוונטי, וזאת למרות שמדובר בדירה הנמצאת בבעלותם. וכל שטענו הנתבעים הוא כי תיקון הדירה התבצע במהירות האפשרית, כי התובעת מנסה להתעשר על חשבונם, וכי לא נגרם נזק לרכושה של התובעת. מובן, כי אין בכל טענות אלו כדי להרים את הנטל ולסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובעת.

3. שמעתי את עדות התובעת שעשתה עלי רושם מהימן ואני מקבלת את דבריה באשר לאופן התרחשות האירועים. יתרה מכך, מטעם התובעת הוגשו והוצגו לבית המשפט תמונות המדברות בעד עצמן והן מראות כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים ואף נפגע רכושה של התובעת והוצגו נזקיה.

4. כשאלו הם פני הדברים, ושעה שחוות הדעת נתמכת בתמונות ובתכתובת מזמן אמת, יצאה התובעת ידי חובתה להוכיח רטיבות ועובש בדירה. נוכח האמור, ומשאין חולק כי הליקויים שנתגלו בדירה גרמו לנזקים לרכוש התובעת הרי שעליהם לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו לתובעת.

5. לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתובעת בחרה להמשיך ולהתגורר בדירה, וזאת אף מעבר לתקופת השכירות המקורית שאמורה הייתה להסתיים ובחרה לממש את האופציה להארכת הסכם השכירות. לא מצאתי כי בפי התובעת הסבר ענייני על שום מה מצאה לנכון להישאר בדירה ולהעצים נזקיה, בוודאי לא מעבר לתקופת החוזה הראשונה המחייבת. נוכח האמור, ושעה שהתובעת המשיכה ומימשה את האופציה להארכת חוזה השכירות למרות שנזקיה כפי שמפורטים בכתב התביעה אינם יכולים לקרות בתוך חמישה חודשים, אני מוצאת כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק אובדן הנאה ועוגמת נפש.

6. לעניין גובה הנזק- התובעת תמכה את כתב תביעתה בחוות דעת שמאי, שבה נאמדו נזקיה. השמאי מצא לנכון לקבוע פיצוי בסך 16,614 ₪. עיון במסמכי כתב התביעה מעלה כי התובעת צירפה קבלה בגין פירוק והרכבה זוג הארונות כמו גם פירוק והרכבה והחלפת 4 דפנות הדיקטים בעלות של 1,200 ₪ (השמאי תמחר את העלות ב-4,600 ₪). על כן יש מקום לקזז את עלות ההפרש מסכום הפיצוי לפי חוות הדעת. בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובעת סך של 13,214 ₪ בהתאם לחוות דעת השמאי (16,614-4,600+1,200) סכום זה ישא הפרשי הצמד ורבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

7. באשר לתביעה שכנגד, הנסמכת על הטענה כי הנתבעת שכנגד קיזזה סכומים משכר הדירה שלא כדין; לא מצאתי, כי עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי המדובר בקיזוז סכומים שלא כדין ונראה כי התביעה שכנגד באה לעולם כהתקפת נגד, בלא שיש לה בסיס עובדתי או ראייתי. ויובהר, כי לא היתה מחלוקת כי התיקונים התבצעו כשהתובעת מתגוררת בדירה ומן הראוי כי תופנה לדיור חלופי בעת תקופת השיפוצים.

8. נוכח מכלול האמור, ובסיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעות, הדדית, לפצות את התובעת בסך של 13,214 ₪ בגין נזקיה הישירים. סכום זה כאמור ישא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן, ישאו הנתבעות 1 ו-2 בהוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. סכום זה ישא רבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

בהינתן כי הנתבע 3 לא היה חלק מהסכם השכירות הרי שדין התביעה כנגדו – להידחות.

כאמור, התביעה שכנגד נדחית גם היא.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.