1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד, בסדר דין מהיר, שעילתן נזקי רכוש שנגרמו לרכבים על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 03.07.2018, בין כלי רכב, מ"ר 378-74-801 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת והנתבעת שכנגד 2 בביטוח נזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לנזקי צד ג' ונהוג בידי הנתבע שכנגד 1 (להלן: "רכב מנורה") לבין כלי רכב, מ"ר 74-183-37 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "רכב קל אוטו") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי הנזקים.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות ללא צו להוצאות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לתת הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסת נהג רכב מנורה, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסת נהג רכב קל אוטו שלא הותירה בי רושם דומה בלשון המעטה, עדותו הייתה מאולצת ומתחמקת, ולא התיישבה עם מוקדי הנזק ועם מיקום הרכבים.

5.2. אין חולק כי עובר לתאונה רכב מנורה היה בנתיב הנסיעה הימיני, מבין שניים, המיועד לפנייה ימינה בלבד, ואילו רכב קל אוטו היה בנתיב הנסיעה השמאלי המיועד לפנייה שמאלה בלבד.

נהג רכב קל אוטו מאשר את דברי נהג רכב מנורה, לפיהם בנתיב הנסיעה השמאלי היה עמוס יותר מאשר בנתיב הנסיעה הימיני.

לאור מוקדי הנזק ברכבים – ברכב מנורה כמעט לכל אורך הדופן השמאלית וברכב קל אוטו בכנף והמגן הקדמיים הימיניים – ניתן לומר כי היה זה רכב קל אוטו שסטה לעבר נתיב נסיעתו של רכב מנורה כאשר האחרון מצוי במקביל אליו. הטענה של ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד כאילו רכב קל אוטו היה במנח ישר בעת המגע בין הרכבים אינו אפשרי, לנוכח אופי הנזקים ברכבים ומיקומם עובר לתאונה.

5.3. שוכנעתי כי הסטייה של רכב קל אוטו הייתה כאשר רכב מנורה היה ממש סמוך אליו, כך שעד שהפינה הימינית הקדמית ברכב קל אוטו הספיקה להיכנס לנתיב הימיני, אזור הכנף השמאלית ברכב מנורה כבר הגיע במקביל אל הפינה הימינית הקדמית של רכב קל אוטו.

בנסיבות העניין, לאור מהירות נסיעתו כחוק ולאור המרחק הקצר בו זיהה נהג רכב מנורה את סטיית רכב קל אוטו ובשים לב כי מדובר בכביש בעל שני נתיבי נסיעה בלבד, סבורני כי לא היה באפשרותו של נהג רכב מנורה למנוע את התאונה.

5.4. מכאן, כי האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב קל אוטו.

5.5. אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק בתביעה העיקרית, אומר כי מאחר שהנזק שנגרם לתובעת נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שבסופו של יום לא עמד הצד שכנגד על חקירתו של השמאי מטעם התובעת, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק בתביעה שכנגד, אומר כי לאור התוצאה אליה הגעתי בשאלת האחריות ברי כי הדיון בשאלת הנזק בתביעה שכנגד מתייתר.

6. אשר על כן, בתביעה העיקרית, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 6,757 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עוד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים לעיל ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תישא בשכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, הן לגבי התביעה והן לגבי התביעה שכנגד, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.