וכן תביעה שכנגד

תובע פארס עבוד

נגד

נתבעים 1. עברי דקל

2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

לפני תביעה על סך 26,097 ש"ח ותביעה שכנגד על סך של 3,937 ש"ח בגין נזקים רכושיים הנובעים מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכבי הצדדים.

לטענת מר דקל, ביום 23.11.2018 הוא נסע ברחוב המים, נסיעה איטית לקראת רמזור, כאשר רכבו של מר פארס עבוד, נהוג על ידי רעייתו, גב' אמל עבוד, לפתע החל בנסיעה לאחור על מנת לחנות בחניה פנויה מימין הדרך. מאחר שגב' עבוד המשיכה בנסיעתה לאחור, היא פגעה בחזית רכבו של מר דקל.

לטענת גב' עבוד, היא חיפשה חניה פנויה, תוך כדי איתות על כוונותיה. כאשר איתרה מקום חניה פנוי כמה מטרים לפני הרמזור היא נעצרה כאשר רכבו של מר דקל, אשר לא שמר מרחק, פגע בה מאחור.

ביום 24.7.2019 התקיים דיון במהלכו העידו הנהגים ושוחזרו נסיבות קרות התאונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כמפורט בכתבי הטענות, בחנתי את עדויות הנהגים, את מיקום הפגיעות ברכבים ואת טיבן של פגיעות אלה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את גרסתו של מר דקל לאופן קרות התאונה ובענין הטלת האחריות לגביה.

החלטה זו מבוססת על הנימוקים הבאים:

ראשית, מעיון בתמונות שהוגשו וסומנו כמוצג ת/2 ניתן לראות, כי רכבו של מר דקל נפגע בחלקו הקדמי, בלוחית הרישוי, כאשר טיבה של הפגיעה הוא מעיכה פנימה. מעיון בתמונות שהוגשו וסומנו כמוצגים נ/1 ו-נ/2 ניתן לראות פגיעה בפגוש האחורי, בצד שמאל של רכבו של מר עבוד. נקודה זו תומכת בגרסה, כי הפגיעה התרחשה, כאשר גב' עבוד ניסתה להיכנס לחניה המצויה לימין הכביש באמצעות נסיעה לאחור תוך סטיה לימין ואז פגעה ברכבו של מר דקל.

אילו התאונה התרחשה כפי שטענה גב' עבוד, מצופה היה שתהיה מעיכה של הפגוש האחורי (ככל הנראה, במרכז) ברכבו של מר עבוד.

המסקנה, כי התאונה התרחשה עת גב' עבוד פגעה ברכבו של מר דקל כאשר נסעה לאחור על מנת לחנות בצד ימין של הכביש עולה גם ממיקום הרכבים בתמונה שסומנה כ - נ/2; והתמונה השלישית והתמונה החמישית בקובץ התמונות שהוגש וסומן, במקובץ, כ - נ/1.

שנית, גב' עבוד העידה, בהגינותה, כך:

"מקדימה יש רמזור ומצד ימין שלי היה רכב שאותת שרצה לצאת מהמקום. רציתי להיכנס במקומו ועצרתי. אני ממש מההתחלה חיפשתי חניה וראיתי אנשים שבאים שאולי הם יוצאים ועצרתי וראיתי אחרי כמה שניות הרגשתי איזושהי מכה שהעיפה אותי קדימה".

(עמ' 3, ש' 32-28)

וכן:

"זו היתה [חניה] שלישית לפני הרמזור. החניה היתה לפניי. יש שלוש חניות בצדדים וחיכיתי לאדם שייצא, ואז הייתי צריכה להתקדם עוד קדימה כדי לנסוע אם אתקדם לפני שהוא ייצא, איך הוא ייצא? חיכיתי שהוא ייצא כדי לחזור"

(עמ' 4 ש' 24-20).

אם כן, מעדותה של גב' עבוד עולה, כי חיפשה חניה בצד ימין של הכביש לפני הרמזור, וכאשר ראתה שיש חניה, המתינה על מנת שתתפנה ותוכל להיכנס עליה.

הגרסה, כי נדרשה נסיעה לאחור כדי להיכנס לחניה (כפי שטען מר דקל) ולא נסיעה קדימה (כפי שטענה גב' עבוד) מתקבלת יותר, לאור עדותה של גב' עבוד, כי עמדה ברמזור (עמ' 4, ש' 15) וכי החניה אליה ביקשה להיכנס היתה שלישית לפני הרמזור (עמ' 4, ש' 21-20), כלומר גב' עבוד נדרשה לחזור אחורה כדי להיכנס לחניה.

אם כן, כאמור, בהסתמך על מיקום הפגיעה ברכבים, סוג הפגיעה ועדויות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסתו של מר דקל בדבר נסיבות קרות התאונה, ובהתאם - האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על כתפי גב' עבוד.

משכך, אני קובעת, כי התביעה שהגיש מר דקל תתקבל במלואה, וכי התביעה שהגיש מר עבוד תדחה במלואה.

בהתאם אני קובעת, כי הנתבעים - מר עבוד והפניקס חברה לביטוח בע"מ - ישלמו לבעלי הרכב בו נהג מר דקל (בהתאם להסכמה, כפי שתועדה בפרוטוקול הדיון בעמ' 2, ש' 10-1) סך כולל של 26,097 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק דין זה.

מובהר, כי סכום זה כולל כלל את הוצאות הגשת התביעה והוצאות נלוות לדחיית התביעה נגד מר דקל.

בנוסף אני מחייבת את מר עבוד, לאור דחיית התביעה שכנגד שהוגשה על ידיו, בתשלום הוצאותיה של מנורה מבטחים ביטוח בע"מ בסך 350 ש"ח.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ט, 27 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.