1. התובעת הגישה תביעה, בסדר דין מהיר, כנגד הנתבעת, מעסיקתה לשעבר, לתשלום זכויות שונות, המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת העסקתה ובגין אופן סיומה של תקופה זו.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה את טענותיה של התובעת וטענה כי לאחר סיום עבודתה של התובעת נערך לה גמר חשבון במסגרתו קוזזו דמי נסיעות ששולמו ביתר וכי למעשה התובעת אף נותרה חייבת לה כספים.

2. מהלך הדיון-

במסגרת תביעתה עתרה, התובעת, לתשלום סכום של 28,785 ₪ (בערכי קרן) כאשר המחלוקת העיקרית בהליך נוגעת לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם אלו מזכות את התובעת בפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע, עגמת נפש וכן האם היא זכאית לתשלום פדיון יתרת ימי חופשה.

בתאריך 06.05.19 התקיים הדיון המהיר, לפניי כדן יחיד (וזאת לבקשת הצדדים לאחר שנציגי הציבור לא התייצבו - עמ' 1 שורות 10-19 לפרוטוקול), כאשר בתחילת הדיון הודיעה מנהל של הנתבעת - מר ערן דיינובסקי (להלן: "מנהל הנתבעת") כי עורך דינה של הנתבעת, אשר הגיש,בשמה כתבי טענות, לא יגיע לדיון וזאת בשל "איזושהי תקלה לגבי התיאום" ולכן וכדי לא לדחות את הדיון הוא הודיע, כי הוא מוותר על עוה"ד (עמ' 2 שורות 1-3 שם), כך שהוא ייצג את הנתבעת בעצמו, במהלך הדיון.

בהתאם לכך ובמסגרת הדיון הנ"ל - נחקרו התובעת ומנהל הנתבעת בחקירה ראשית ובחקירה נגדית.

בתום שמיעת העדויות קצב ביה"ד לצדדים, בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעת בתאריך 13.06.19 וסיכומי הנתבעת, אשר הוגשו על ידי בא כוחה, בתאריך 14.07.19) הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. להלן העובדות הרלוונטיות-

א. הנתבעת הינה חברה בע"מ המאוגדת כדין והמספקת שירותי ניקיון ותחזוקה.

ב. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כעובדת ניקיון בבית הדין הרבני בעיר טבריה (להלן: "אתר העבודה") מתאריך 01.11.13 ועד לתאריך 31.12.17, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה, בין הצדדים.

ג. התובעת פוטרה במכתב הנושא תאריך 03.12.17 (להלן: "מכתב הפיטורים") שבו צויין, בין היתר, כי הפיטורים יכנסו לתוקף ביום 31.12.17 כאשר במכתב זה אף צוין כי סיבת הפיטורים היא סיום עבודתה של הנתבעת בבית הדין.

ד. עבודתה של התובעת הופסקה עקב חילופי מעסיקים באתר העבודה.

ה. התובעת הועסקה כעובדת שעתית, בימים ראשון - חמישי בהיקף של שעתיים ביום, בין השעות 14:00-16:00.

ו. שכר עבודתה של התובעת שולם כמפורט בתלושי השכר.

ז. בשל טעות ו/או תקלה אצל הנתבעת, שולמו לתובעת דמי נסיעות ביתר.

ח. על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו הרחבה בענף הניקיון והתחזוקה המחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף.

4. להלן השאלות השנויות במחלוקת-

א. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין -בהעדר שימוע ?

ב. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש?

ג. האם זכאית התובעת לפדיון יתרת ימי חופשה?

ד. האם הנתבעת הייתה זכאית לקזז מזכויותיה של התובעת דמי נסיעות ששולמו לה, במהלך תקופת העסקתה, ביתר?

להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאם בנסיבות אלו זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין -בהעדר שימוע?

התובעת טענה, כי

א. ביום בהיר אחד, לקראת סוף חודש 12/2017, ללא כל התראה או הודעה מוקדמת, נמסר לידיה מכתב הפיטורים ולפיו בהמשך לשימוע שנערך לה, יכנסו פיטוריה לתוקף כבר ביום 31.12.17.

ב. האמור במכתב הפיטורים חוטא לאמת שכן היא מעולם לא הוזמנה לשימוע כדין שבפועל אף לא התקיים.

ג. מאחר ולא נערך לה שימוע הרי שלא ניתנה לה הזדמנות לומר את דבריה ולטעון את טענותיה טרם התקבלת ההחלטה על פיטוריה.

ד. יתרה מכך, לאחר פיטוריה ומאז חודש 02/2018 היא פנתה לנתבעת, מספר רב של פעמים, (לערך פעמיים בחודש) על מנת לברר מדוע לא נערך לה גמר חשבון, מדוע לא שולמו לה פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית ומדוע ולא נמסרו לידי מכתבי שחרור הקופות והקרנות אך הנתבעת התעלמה מפניותיה וגררה אותה ב"לך ושוב" ולא שילמה זכויותיה בגין תקופת העסקתה עד היום.

הנתבעת מצדה טענה, כי

א. סיום עבודת התובעת היה עקב סיום החוזה עם מזמין השירות.

ב. עם קבלת ההודעה על סיום השירות פנתה הנתבעת לכלל עובדיה, אצל מזמין זה, ערכה להם שימוע מסודר ובדקה באם ברצונם להמשיך אצל הקבלן הנכנס או להמשיך לעבוד בשירותיה במקום אחר, או לחדול כליל מעבודתם.

ג. כעולה ממכתב הפיטורים התובעת בחרה להמשיך עבודתה באותו אתר עבודה ובשירותי הקבלן הנכנס.

ד. היא נהגה בתובעת באופן הוגן ותקין ואף למעלה מהנדרש מקום בו עסקינן בקבלן היוצא עקב סיום התקשרות עם מזמין.

ה. לתובעת נעשה גמר חשבון במסגרתו שולם לה סך של 427.32 ₪ בגין דמי חופשה ופיצויי פיטורים בסכום של 2,033 ₪ - סכומים שקוזזו כנגד תשלומי יתר ששולמו לה בגין דמי נסיעות.

דיון והכרעה-

הנתבעת מסרה לתובעת את מכתב הפיטורים, אשר כותרתו "שימוע מיום 30.11.17" ואשר זה לשונו:

"בהמשך לשימוע שנערך לך, בו הובהר כי חברתנו תסיים את עבודתה באתרי בית הדין הרבניים ביום 31.12.17, והודעתך החוזרת בשימוע כי בכוונתך להמשיך ולעבוד באותו אתר עבודה ולא להמשיך בעבודתך בחברתנו,

הננו מודיעים לך בזאת על פיטוריך.

לאחר סיום העבודה יארך גמר חשבון כמקובל.

במידה ותשנה את דעתך, הנך מוזמן לפנות אל משרדנו באזור עבודתך כדי לתאם שיבוץ מחדש" (נספח א' לתביעה).

חרף התאריך המצוין על מכתב הפיטורים וחרף הרשום בו, טענה התובעת, כי נודע לה על פיטוריה ממכתב הפיטורים שנמסר לה רק לקראת סוף חודש 12/2017; בעדותה סיפרה, כי ידעה אודות חילופי המעסיקים באתר העבודה "...בסוף שנת 2017, בדצמבר... לפני חודש שמעתי מהרב דידי ששנה הבאה יהיה חברה חדשה, אמרתי "בסדר, עברתי כמה חברות, ואני יודעת איך גומרים ואיך אומרים תודה רבה". בסוף דצמבר 2017, קיבלתי גם בפקס מסטפני מכתב פיטורים, וחשבתי בתלוש משכורת אף אחד לא בא ולא אמר לי מה מו, ב-10/1/18, קיבלתי בפקס תלוש משכורת וראיתי שיש שם רק את הכסף של החודש, משכורת, ואין פיצויים..." (עמ' 4 שורות 20-25 לפרוטוקול). עוד ציינה, התובעת, בעדותה, כי זה לא חילוף המעסיקים הראשון שהיא עוברת: "עבדתי ברבנות, בית דין רבני 8 שנים, עברתי 4 חברות, כל חברה שמסיימת לעבוד באה עם מעטפה, מכתב פיטורים, צ'ק כסף פיצויים, ותלוש משכורת ותודה רבה. גם החברה השנייה ככה וגם השלישית. בנתבעת עבדתי 4 שנים וחודשיים..." (עמ' 4 שורות 8- 10 לפרוטוקול).

עדותה של התובעת באשר למועד בו קיבלה את מכתב הפיטורים (סוף חודש דצמבר), באשר לכך שלא הוזמנה לשימוע ושלא התקיים כזה בעניינה וכן באשר למה שהתרחש בטרם קיבלה את מכתב הפיטורים, הותירה עלי רושם מהימן, כמו גם עדותה באשר לכך שידעה על חילופי המעסיקים באתר, בצורה עקיפה:

"ש. קיבלת את המכתב שאני מראה לך, את מזהה? מישהו הקריא לך מה שכתוב?

ת. מה שכתוב הקריאה לי הפקידה. אני קיבלתי את המכתב שאתה מראה לי בסוף חודש דצמבר, בפקס.

ש. רשום בתוך המכתב, "והודעתך החוזרת בשימוע כי בכוונתך להמשיך לעבוד באותו אתר עבודה...", בשורה קדימה רשום "במידה ותשני את דעתך, הינך מוזמנת לפנות למשרדנו באזור עבודתך.." הקריאו לך את המכתב הזה.

ת. אני לא קיבלתי את המכתב. אני שומעת שזה מכתב הפיטורים אבל אני קיבלתי את זה בדצמבר

ש. לפני רגע אמרת שהקריאו לך את זה?

ת. כן. אבל בדצמבר

ש. כאן כתוב שאת החלטת להמשיך לעבוד באותו מקום בבית הדין הרבני ואם את משנה את הדעה שלך אז את מוזמנת לפנות אל החברה, פנית אליה? אמרת שאת רוצה להמשיך לעבוד?

ת. לא, לא אמרתי שאני רוצה להמשיך לעבוד.

ש. מתוך הנחה שאת צודקת ונניח שזה הגיע בסוף דצמבר, את טוענת ב-25.12.17, אז איך את טוענת לחודש שלם של הודעה מראש אם בכל מקרה יש ימים שהם לפני סוף מועד העבודה שלך?

ת. כי אני יודעת בא קבלן ואמר "תודה רבה לודמילה על העבודה" ואח"כ שלחו וככה. ואני קיבלתי בדצמבר והגיעה חברה חדשה והרבנות נתנו לי 4 שעות ואני לא הלכתי לעבוד עם חברה חדשה. אני יכולה לקבל 31/12 אבל יודעת שנתנו לי פ"פ על זה שפיטור אותי. כמו כל הזמן. אתם לא ראשונים." (עמ' 6 שורות 1-20 לפרוטוקול)

עדותו של מנהל הנתבעת רק חיזקה את אותו רושם, מהימן, שהותירה עלי עדותה של התובעת:

"ש. אתה מכיר את התובעת?

ת. לא

ש. קיבלת אותה לעבודה?

ת. לא

ש. פיטרת אותה?

ת. לא

ש. ערכת לה שימוע?

ת. לא

ש. אז איך אתה יכול לתת לנו תמונה לגבי פיטוריה, זימונה לשימוע, עריכת פרוטוקול בשימוע?

ת. אם היו תצהירים אז מן הסתם היה מגיע ומעיד מי שערך את השימוע.

ש. אנחנו נמצאים בסדר דיון מהיר

ת. אנחנו סיימנו את ההתקשרות שלנו עם בתי הדין הרבניים ב-31.12.17, בסוף חודש נובמבר נעשתה פנייה אל כל אחד ואחד מהעובדים באופן אישי, כאשר עובד הודיע שברצונו להישאר באותו מקום עבודה אין לנו מה לעשות עם זה הלאה, עובד שרצה להמשיך לעבוד איתנו כך היה, עובד שהודיע שהוא לא רוצה להמשיך לעבוד איתנו ולא בחברה החדשה טופל בהתאם, כך היה עם כל העובדים, כולל התובעת.

ש. האם לפני שנעשתה פנייה כזו הוצאת מאין מכתב הזמנה?

ת. טופס הזמנה לשימוע

ש. אז אתה קורא לזה שימוע? יש לך להציג לפניי את ההזמנה לשימוע מחודש נובמבר?

ת. לא

ש. האם יש בפנייך להציג לביה"ד את פרוטוקול השימוע שנערך בנובמבר לטענתכם?

ת. לא, אין לי כאן.

ש. אין לי כאן? או אין לי בכלל?

ת. אין לי כאן."(עמ' 9 שורות 4-28 לפרוטוקול ועמ' 10 שורות 1-3 שם) (ההדגשה אינה במקור- א"י).

הנה כי כן - אין בגרסתו של מנהל הנתבעת, אשר אף לא הביא ראיות ו/או עדים להוכיח כי התובעת זומנה לשימוע ו/או כי נערך לה כזה, כדי לסתור את גרסתה של התובעת, שכן וכפי שהוא העיד הוא לא מכיר אותה, הוא לא אשר קיבל אותה לעבודה והוא גם לא זה אשר פיטר אותה או ערך לה שימוע.

כאמור לעיל - הנתבעת גם לא הציגה את טופס ההזמנה לשימוע ופרוטוקול השימוע שנערך, לטענתה, בנובמבר וענין זה פועל לחובתה. שכן, כידוע, ההלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל דין "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה..." (י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד), עמד 1650).

לנוכח כל האמור לעיל, העדפתי את גרסתה של התובעת שהרשימה אותי בכנותה ובאמינותה ואשר שמרה על עקביות גם בכתבי בי-הדין שהוגשו מטעמה וגם בעדותה לפניי ואשר ממנה עלה כי עבודתה, אצל הנתבעת, הסתיימה בתאריך 31.12.17 ללא כל התראה או הודעה מוקדמת, סמוך למועד בו נמסר לה מכתב הפיטורים בסוף חודש 12/2017,על פני גרסת הנתבעת שלא נתמכה בכל ראיה אובייקטיבית, אסמכתא בכתב או כל אינדיקציה המלמדת על המועד בו נמסר מכתב הפיטורים או על הליך השימוע שנערך בעניינה של התובעת.

משכך, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, לתשלום חלף הודעה מוקדמת ולתשלום בגין אי עריכת שימוע כדין.

6. לצורך קביעת הסכומים שזכאית להם התובעת וכן בטרם אדון ביתר רכיבי התביעה לגופן, אקבע מה היה שכרה הקובע?

התובעת טענה, בכתב תביעתה, כי

היא היתה עובדת שעתית אשר עבדה בימים ראשון עד חמישי בין השעות 14:00 עד 16:00 ובסה"כ בהיקף משרה של 40 שעות חודשיות, כך, שבהתאם לתלושי השכר שלה לשנת 2017 ובהתאם להוראות תקנה 9 לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד -1964 (להלן: "התקנות"), הרי ששכרה הקובע הינו1,353 ₪ .

הנתבעת הכחישה את חישובי התובעת לעניין גובה "השכר הקובע" וטענה, כי

א. חישוב שכרה הקובע של התובעת צריך שיעשה בהתאם לשכר המצרפי שלה במהלך מלוא תקופת עבודתה.

ב. ממוצע שכרה של התובעת לשנה האחרונה בה עבדה מגיע ל- 1,164 ₪.

דיון והכרעה-

בסיכומיה העמידה התובעת את גובה השכר הקובע פעם על סכום של 1,167 ₪ (סעיפים 17 ו- 18) ופעם על סכום של 1,196.58 ₪ (עמ' 5 סעיף 4ב. לסיכומים) כך, שבכל מקרה, ההפרש בין הסכומים הנטענים, בסופו של דבר, על ידי הצדדים הינו קטן.

מכל מקום הרי שבהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין (ע"ע (ארצי) 14238-10-14 עיד רוג'ה נדר- המוביל ז'ק יולזרי רמלה בע"מ, מיום 27.12.17) במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי חלקיות המשרה של העובד, לכל אורך תקופת העבודה. בנוסף, נקבע כי בחישוב היקף משרתו של עובד יש להתחשב ברכיבים מחליפי שכר, כדוגמת ימי חג, יום בחירות, תמורת חופשה, מחלה ושעות נסיעה (ס"ע (חי') 19506-05-15 יוסף מנשה - לי-בר קייטרינג יפרח בע"מ, מיום 12.02.17).

מתלושי השכר שהוצגו לפניי, עולה כי שכרה השעתי האחרון של התובעת, על פי תלוש 12/2017 (חלק ממוצג נ/1), עמד על 28.49 ₪ וממוצע שעות העסקתה לכל אורך תקופת העבודה (50 חודשי עבודה) עמד על 41.62 שעות עבודה. כך ששכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 1,185.75 ₪. אלא, שכאמור, התובעת התבססה בסיכומיה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים על שכר קובע נמוך יותר של 1,167 ₪ משכך יהווה סכום זה את הבסיס לחישוב.

בהתאם לכך הריני קובעת כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסכום של 4,862.50 ₪ (50/12 חודשי עבודה * 1,167 ₪) כאשר מסכום שנפסק יש לקזז את הסכום שנצבר לטובת, במרכיב הפיצויים, בקופת הגמל שהתנהלה על שמה ואשר יש להורות על שחרורה.

בנוסף, ובהתאם לקביעתי בסעיף 5 דלעיל, זכאית, התובעת, גם לחלף הודעה מוקדמת, אותו יש לקבוע גם לפי לשכרה הקובע, דהיינו לסכום של 1,167 ₪. התובעת, בסיכומיה ביקשה להפחית מדמי ההודעה המוקדמת שכר בעבור 6 ימים- הימים הספורים בהם נודע לה על פיטוריה- והעמידה רכיב זה על סך של 854.70 ₪ משכך, איני רואה לנכון לפסוק מעבר לכך.

כן זכאית התובעת, בהתאם לקביעתי בסעיף 5 דלעיל, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע, לסכום של 3,600 ₪, אותו קבעתי בשים לב לסיבת סיום יחסי העבודה בין הצדדים- (חילופי מעסיקים באתר העבודה); לתקופת העבודה של התובעת בנתבעת (50 חודשים) והיקף עבודתה (41.62 שעות חודשיות).

7. האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש?

התובעת ביקשה לפסוק לה פיצויי בסכום של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש שכן, לטענתה, היא נאלצה לרדוף אחר הנתבעת כדי שזו תיתן לה את זכויותיה בגין פיטוריה, כאשר זו נהגה בה בזלזול, בחוסר כבוד ובחוסר תום לב משווע שעה שכל פניותיה הטלפוניות נענו ב"לך ושוב" וכאשר גם מכתב באת כוחה נותר ללא מענה - עובדות בגינן נאלצה להגיש את תביעתה.

הנתבעת חזרה על טענתה, לפיה היא נהגה בתובעת, בנסיבות העניין, באופן הוגן ותקין ואף למעלה מהנדרש.

דיון והכרעה-

כידוע, פיצוי בגין עגמת נפש נפסק במשורה ורק במקרים קיצוניים, אלא שטענות התובעת אשר לא נסתרו והעובדה שהנתבעת אפילו לא טרחה להעביר לתובעת מכתב שחרור כספים וכן לא התייחסה, בצורה רצינית ו/או בכלל, לפניותיה, עולה כדי התנהגות קיצונית המצדיקה את חיובה בפיצוי ולכן הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

8. האם זכאית התובעת לפדיון יתרת ימי חופשה?

התובעת טענה, כי על אף שהנתבעת ציינה במכתב הפיטורים שיערך לה גמר חשבון, הרי שהיא לא פעלה בהתאם להוראות הדין, ולא ערכה לה גמר חשבון ולא שילמה לה פדיון יתרת ימי החופשה המגיעים לה והמסתכמים לפי כתב התביעה בסכום של 513 ₪ (לפי חישוב של 18 שעה * 28.49 ₪ שכר אחרון) ולפי הסיכומים בסכום של 427.52 ₪, בהתאם לימים שנצברו לזכותה כפי שהדבר עולה מתלוש חודש 1/18.

הנתבעת מנגד טענה, כי ערכה לתובעת גמר חשבון במסגרתו שולם לה סכום של 427.32 ₪ בגין פדיון יתרת ימי החופשה המגיעים לה וכן שילמה לה סכום של 2,033 ₪ בגין פיצויי פיטורים, כאשר שני סכומים אלו קוזזו כנגד דמי הנסיעות ששולמו לתובעת ביתר במהלך תקופת העסקתה.

דיון והכרעה-

הנתבעת אכן שילמה לתובעת פדיון חופשה בתלוש שכרה האחרון של חודש ינואר 2018 (חלק ממוצג נ/1), כאשר מעיון בתלושי השכר עולה כי נערך בהם רישום עקבי, מדי חודש בחודשו, של צבירת החופשה וניצולה, התובעת, במסגרת סיכומיה הבהירה כי היא מעמידה את רכיב פדיון ימי החופשה על מספר הימים שנצברו לזכותה כאמור בתלוש חודש 1/18 ולכן הריני קובעת כי היא אכן זכאית לסכום של 427.52 ₪, כפי שציינה בסעיף 18א(3) לסיכומיה.

9. האם הנתבעת הייתה זכאית לקזז מזכויותיה של התובעת דמי נסיעות ששולמו לה, ביתר, במהלך תקופת העסקתה?

הנתבעת טענה, כי מדי חודש בחודשו היא שילמה לתובעת, מתוך טעות, דמי נסיעות ביתר, שכן היא שילמה לה סכום של 213 ₪ , מחיר התואם חופשי חודשי באזור תל אביב בעוד שמחיר חופשי חודשי באזור טבריה הינו 68 ₪ ובהתאם לגילה של התובעת ולהיותה פנסיונרית - בסכום של 34 ₪ בלבד. לפיכך עתרה, בכתב הגנתה לקיזוז סכום של 7,500 ₪, כאשר בסיכומיה הגדילה סכום זה ל -10,950 ₪ וזאת מבלי שביקשה לתקן את כתב הגנתה ובודאי מבלי שקיבלה אישור לכך.

התובעת טענה מנגד, בסיכומיה, כי לא עומדת לנתבעת זכות קיזוז ועתרה להשבת הסכומים, שכן לטענתה,

א. הנתבעת פעלה בניגוד להוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") כאשר ניכתה מלוא שכרה, כמופיע בתלוש השכר לחודש 1/2018, שנחשף לראשונה בעת הדיון בפני בית הדין.

ב. תלוש השכר לחודש 1/2018 לא נמסר לה ואין בידה מידע מתי הונפק, וככל הנראה הוא נולד לצרכי ההגנה וכתגובה להגשת התביעה.

ג. היא עשתה כל שלאל ידה כדי להסדיר, בזמן אמת, את סוגיית דמי הנסיעות עת פנתה אל הנתבעת, וביקשה במספר הזדמנויות לתקן את הטעון תיקון שכן תשלום היתר, פגע לה בקצבת השלמת הכנסה - חרף פניותיה הנתבעת לא עשתה דבר ונזכרה בענין רק לצורך כתב הגנתה.

ד. הנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר המקנה למעסיקים זכות לנכות משכר העובדים, שכן היא לא קיבלה הסכמתה, בכתב לניכוי שביצעה אלא פעלה באופן שרירותי וחד צדדי ובניגוד גמור לדיון.

דיון והכרעה-

הנתבעת הציגה תלוש השכר לחודש 1/2018 (חלק ממוצג נ/1) בו נערך לתובעת גמר חשבון שבמסגרתו צוין כי שולם לה פדיון חופש בסכום של 427.52 ₪ בגין 8.59 ימים ופיצויי פיטורים בסכום של 2,033 ₪, וכן מנגד קוזז סכום של 3,376.05 ₪ בגין הפרשי נסיעות.

חוק הגנת השכר קובע בסעיף 25 לו כי המעסיק רשאי לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. בדיון נד/101-3 (ארצי) עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241, מיום 31.01.95) הובהר כי חוב בסעיף זה, משמעו - "כוונת המילים 'יתרת חוב ולרבות מקדמות' היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו." בע"ע (ארצי) 14039-07-11 סולטני - מדינת ישראל, משרד החינוך, מיום 20.12.13) הודגש כי נטל ההוכחה להוכיח טענת הקיזוז ושיעורה מושת על הטוען לקיזוז.

לא היתה מחלוקת כי התובעת קיבלת תשלומי נסיעות ביתר, כאשר בפתח ישיבת ההוכחות התובעת ציינה בהקשר לכך, כי: "לגבי טענת הנתבעת לתשלום נסיעות ביתר, אני משיבה כי ענין זה נודע לנו רק במסגרת כתב ההגנה. התובעת פנתה אל הנתבעת שוב ושוב ולא נענתה. גם הפניה שלנו אל הנתבעת לא נענתה, המכתב שלי נשלח בחודש 8/18 ולא נענה וגם הודעות קוליות במענה שהשארתי לנתבעת (אני עורכת תרשומת לגבי פניות אלו). כשקיבלתי את כתב ההגנה ביררתי את הדברים עם התובעת והיא אמרה שהיא שמה לב שהנסיעות משולמות לה ביתר והיא פנתה אליהם מספר פעמים כדי שישלמו לה את החופשי-חודשי בהתאם לתעריפי טבריה. היא ביקשה את זה מאחר וקיבלה גמלה מהמל"ל והשלמתה הכנסה ולכן היה חשוב לה שהשכר שלה לא יעבור את ה - 1,200 ₪, כי כל דבר מעבר לזה מתקזז לה. היא פנתה לאורך הזמן שעבדה שם כדי שישלמו לה לפי הנכון, היא גם ביקשה דברים לגבי חופשות. בכל מקרה כל מה ששילמה מעל 1,200 ₪ היא הפסידה ממילא. וגם כל קיזוז שהעובד לא הסכים לו, אסור בדין" (עמ' 2 שורות 5-15 לפרוטוקול).

הנתבעת אשר לא הוכיחה כי מסרה לתובעת את תלוש חודש ינואר 2018 בסמוך מועד סיום עבודתה, לא הציגה כל ראיה, בעל פה או בכתב, המלמדת שבזמן אמת היא פעלה בענין תשלומי היתר וכן לא הוכיחה כי הוסבר לתובעת כי סכומים אלו יקוזזו משכרה.

בנקודה זו יצויין כי התשובות שנתן מנהל הנתבעת, עת נשאל בענין זה, לא שינו מסקנה זו ולא היה בהן כדי לשכנע כי הדרך בה פעלה הנתבעת היתה נכונה:

"ש. עכשיו שראינו את תלוש ינואר 2018 - מישהו מטעם הנתבעת יצר קשר עם התובעת והסביר לה כי לנוכח אבחנת הנתבעת לתשלום ביתר נערך גמ"ח בהעדרה ולכן אינה זכאית לפ"פ

ת. יש פה סכום של 10,950 ₪ ביתר שהתובעת מודעת שקיבלה ביתר ואין על זה מחלוקת,

ש. חוזרת על שאלתי - מי יצר קשר עם הנתבעת ואמר לה את הדברים?

ת. זה היה לה ברור. כשהיא ידעה שאנחנו מודעים לזה שהיא קיבלה ביתר אז היא ידעה שזה יתקזז.

ש. מדוע הנתבעת לא טרחה בשיחות הטלפון הרבות שביצעה התובעת אליה, לומר לה את מה שאתה עונה כרגע בדבר גמר החשבון שנערך בינואר 2018?

ת. אין לי תשובה, לא את ולא אני השתתפנו בשיחות האלה.

ש. לו התובעת הייתה מקבלת תשובה כזו היא הייתה חוזרת ועונה כל פעם מחדש? אתה שמעת בעדותה שכל פעם אמרו לה אנחנו מחכים לטופס 161, עוד לא התקבל, צריך להגיע מירושלים, ובלי זה אי אפשר לשלם לך" אף אחד מנציגי הנתבעת לא טרח לומר לו תסתכלי על תלוש שבוצע בינואר, את לא זכאית לשום תשלום.

ת. מה השאלה

ש. למה א"א מנציגי הנתבעת לא הסביר לה שהיא לא זכאית לשום תשלום

ת. לא יודע מה היו בשיחות הללו. אם היתה שיחה שהיתה מתנהלת איתי הייתי יכול להתייחס לזה. אפשר לטעון שמדברים עם אדם זה או אחר, אי אפשר לענות תשובה על מה שכל אחד ענה או לא ענה" (עמ' 14 שורות 9-26 לפרוטוקול ועמ' 15 שורות 1-3 שם) (ההדגשות אינן במקור- א"י).

בנסיבות אלה כאשר הטענה מועלית לראשונה רק במענה לתביעת התובעת, וככל הנראה, בתגובה לכך, ולמרות שהתובעת עבדה באותה מתכונת במשך ארבע שנים, וגרסתה כי "פנתה אליהם מספר פעמים כדי שישלמו לה את החופשי-חודשי בהתאם לתעריפי טבריה" (עמ' 2 שורות 10-11 לפרוטוקול) לא נסתרה, והנתבעת משך תקופה זו לא עשתה דבר , הרי שיפים ורלוונטיים הדברים שנקבעו בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ - שחם, מיום 14.05.18:

"המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת - איי אס אס אשמורת בע"מ 4.8.2016). וראו גם: ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר.צ פלסט בע"מ (24.5.2012)]."

אשר על כן הריני קובעת כי הנתבעת לא היתה רשאית לקזז סכום כלשהו מזכויותיה של התובעת בגין דמי נסיעות ששולמו ביתר.

באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי הלנת שכר - מאחר ואפשר לראות את הנתבעת כמי שאכן האמינה שהיא זכאית לקבל מהתובעת חזרה את תשלומי היתר ששילמה לה בגין דמי הנסיעות (או לפחות חלק מהם), החלטתי שניתן להתייחס אל העניין כמחלוקת אמיתית ולכן אינני מחייבת את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ו/או בפיצויי הלנת שכר (אשר ממילא הרכיבים בגינם נתבע פיצוי זה, אינם נושאים עימם זכות להלנת שכר) אלא רק בהפרשי ריבית והצמדה כחוק.

10. לסיכום-

מהטעמים שפורטו לעיל התקבלה תביעת התובעת, בחלקה הארי תוך שנדחתה טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ולכן הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. סכום של 4,862.50 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בקיזוז הסכומים שנצברו עבורה בקופה, בגין רכיב זה, בנוסף הנתבעת תשחרר לטובת התובעת את כל הכספים שנצברו בחשבון הפיצויים בקופה.

ב. סכום של 854.70 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

ג. סכום של 3,600 ₪ בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע.

ד. סכום של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

ה. סכום של 427.52 ₪ בגין פדיון יתרת ימי חופשה.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 01/2018 (סיום תקופת ההעסקה) ועד ליום תשלומם בפועל.

11. הוצאות ושכר טרחת עו"ד-

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת גם את הסכומים הבאים:

א. סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

ב. סכום של 3,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

12. ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 ימים מקבלתו.

ניתן היום, ז' אב תשע"ט, (08 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים.