בפני בקשת הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל כי נותרה לו נכות בשיעור 5% בגין פגיעתו בתאונת דרכים, שהינה גם תאונת עבודה, מיום 27.4.17.

לבקשה לא הוגשה כל תגובה מטעם התובע, חרף העובדה שניתנה לו שהות מספקת לעשות כן.

הבקשה נסמכת על טענת הנתבעת כי ועדת העררים, אשר קיבלה את ערר התובע וקבעה נכות בשיעור 5% בגין מגבלה זעירה בתנועות הגב (זאת בניגוד לקביעת ועדה רפואית מדרג ראשון שקבעה כי לא נותרה לתובע כל נכות בגין הפגיעה בתאונה), לא עיינה בתיעוד רפואי מתיק התובע, ומשכך לא היתה מודעת לכך שלתובע "עבר משמעותי", כטענת הנתבעת, של תלונות דומות.

אכן, עיון בפרוטוקולי הוועדות הרפואיות של המל"ל מעלה בבירור כי בפני הוועדות לא עמד תיעוד רפואי כלשהו מלפני מועד התאונה, ומשכך גם ברור כי הוועדות לא התיחסו לעברו הרפואי של התובע. עוד עולה מעיון כזה כי הוועדות לא דנו בכלל באפשרות כי מקור המגבלה הזעירה שמצאו בתנועות הגב של התובע אינו בפגיעה בתאונה.

אלא שכידוע, עפ"י הפסיקה, אין די בכך שנפל פגם בפעולת הוועדות הרפואיות במל"ל כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור, אלא שהמבקש לעשות כן גם נדרש לשכנע כי אילו לא נפל אותו הפגם, סביר להניח כי קביעת המל"ל היתה שונה, כאשר בהקשר של העדר מידע אודות עבר רפואי קודם נקבע כי יש צורך בהצגת "עובדות רלבנטיות וחשובות" שיש בהן להצביע על כך שאינו עמדו בפני הועדה מסקנתה היתה שונה. כדברי כב' השופט עמית רק לאחרונה ברע"א 7950/19 פלוני נ' פלוני (30.12.19) בפיסקה 7 לפסק הדין:

"הנה כי כן, במקרים שבהם ניתנה רשות להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בעניין הקשר הסיבתי, ניתן להצביע על קשר קונקרטי בין המידע החסר לבין הליקוי הרפואי שבגינו נקבעה נכות. המשמעות היא כי לא כל אימת שמתגלה מידע כלשהו על מצב רפואי קודם (או מאוחר) של הניזוק, יינתן היתר להביא ראיות לסתור. רק "במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה" (עניין רוטמן, בפסקה 6; ההדגשה הוספה – י"ע)".

מכאן, שיש לבחון כעת, האם אמנם יש במידע המצוי בתיקו של התובע כדי לעלות לכדי "עובדות רלוונטיות וחשובות" שהיה בהן לשנות את קביעת המל"ל לו היו מובאות בפני הוועדה. כמובן שאין לבית המשפט כל דרך לקבוע בוודאות מה היתה תוצאת הדיון בעניינו של התובע אילו הומצא המידע הרלבנטי, אלא רק להעריך, כמיטב יכולת שיפוטו (חרף העדר ידע רפואי), כיצד היה משפיע המידע על קביעת הועדה. לטעמי, די בכך שקיימת סבירות גבוהה, העולה על מאזן ההסתברות, שהתוצאה היתה שונה, כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור.

הנתבעת מפנה לרישומים בתיק ביחס לכאבי גב ב-4 הזדמנויות שונות במועדים הבאים: 26.7.02, 24.6.04 ו-13.11.11.

בשניים מהמקרים (26.7.02 ו-13.11.11) התלונות הינן לאחר פגיעה בתאונות דרכים, ואילו התלונה מיום 24.6.04 הינה בגין כאבים הנמשכים 3 ימים ללא סיפור של חבלה.

בשניים מהמקרים (26.7.02 ו-24.6.04) הרופאים מצאו מגבלה בתנועות גב תחתון.

בשני המקרים בהם התובע נפגע בתאונת דרכים גם יש בדיקה נוספת לאחר מספר ימים בה חוזר התובע על תלונותיו לכאבים.

בניגוד לטענת הנתבעת אינני סבורה כי מדובר ב"עבר רפואי משמעותי" אולם מנגד, יש בתלונות החוזרות, גם באם לא הניבו תלונות ובדיקות נמשכות, כדי להעיד כי התובע אכן סבל מדי פעם מכאבים בגב תחתון (לרבות כאלה "ספונטניים" ללא חבלה), ואף נמצאה הגבלה בתנועה, ומשכך לא ניתן לשלול, לכל הפחות, כי הממצא ההדמייתי שנמצא בבדיקת CT (בלט במרווח L4-L5) אין מקורו בפגיעה בתאונה. אמנם נכון כי הנכות שקבעה הוועדה אינה נסמכת על אותו ממצא הדמייתי, אולם לא ניתן לשלול את האפשרות שקיומו ו"התגלותו" לאחר התאונה היו שיקול בקביעת הנכות.

מעבר לכך, לאור העובדה שהתובע בתלונותיו לפני הועדה תיאר אפיזודות של כאבי גב מדי פעם, הרי שהעובדה כי סבל מאפיזודות כאלה גם לפני התאונה, ברור שיכולה להיות רלבנטית לבחינת הקשר בין פגיעתו בתאונה לבין אותה הגבלה שמצאה וועדת העררים (ואשר לא נמצאה ע"י ועדה מדרג ראשון!).

לאור כל האמור אני סבורה כי יש בעובדה שלא עמד בפני הועדה מלוא התיעוד הרפואי בגין עברו הרפואי של התובע המעיד על תלונות בגין כאבי גב תחתון גם לפני התאונה, כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

משכך בכוונתי להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיחווה דעתו באם נותרה לתובע נכות רפואית שמקורה בפגיעה בתאונה מושא התביעה.

החלטת מינוי נפרדת תוצא על ידי והיא שתשלח למומחה.

אין להמציא למומחה החלטה זו או איזו מהחלטות וועדות המל"ל, וגם אין להביא לידיעתו תוכן קביעת המל"ל בדרך אחרת.

ניתנה היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.