ביום 17/1/2019 הגישו התובעים תביעה כנגד שתי נתבעות.

לבקשתם מיום 12/2/2019 נמחקה הנתבעת 2 (שלמה חברה לביטוח בע"מ) ונותרה אך הנתבעת.

ביום 31/3/2019 לבקשת התובעים ובאין כתב הגנה במועד ובכלל ניתן פס"ד כעתירת התביעה לאחר ששוכנעתי כי כתב התביעה נמסר כדין באמצעות הדואר עוד ביום 29/1/2019.

ביום 17/4/2019 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פס"ד הנסמכת בתצהירו של מר יוסי שבע, מנהל ובעל מניות בנתבעת.

בתצהיר עובדות רבות כגון: מתי הוגשה התביעה, כנגד מי, וכן פרטים על אירוע התאונה מושא כתב התביעה.

ביום 14/4/2019 נדהם המצהיר לקבל את פסה"ד באמצעות הדואר.

משכך היה, יצר קשר עם סוכן הביטוח על מנת להבין מדוע לא הוגש כתב הגנה ואילו הסוכן העביר את הטיפול אל המבטחת (ככל הנראה זו אשר נמחקה בכתב התביעה –ש .ר).

לאחר בירור המצהיר בסעיף 15 נודע לו, כי כתב התביעה נמסר לאדם בשם שבע אלעד, שאינו מתגורר עם המצהיר ואין כל קשר בין השניים.

באשר לסיכויי ההגנה מוצהר בסעיף 21, כי נוכח טענות ההגנה כבדות המשקל שהעלתה המבקשת יש להיעתר לבקשתה.

תגובת התובעת הוגשה ביום 29/4/2019 על גבי עמוד אחד ללא תצהיר, ובה מצוין, כי אין הבקשה נסמכת במסמך כלשהו התומך בטענות המבקשת, אין היא מצביעה על הגנה כלשהי וכי הטענה היחידה בבקשה מפנה אצבע לעבר סוכן הביטוח, אך אין בה שום הצבעה על סיכויי הגנה.

בסעיף 8 מציין ב"כ המשיבים, כי אין לו כל התנגדות לביטול פסה"ד אם סכום פסה"ד יופקד בקופת ביהמ"ש וישולמו הוצאות משפטיות "...בגין הגשת התגובה בסך 1.577 ₪ כפי שנקבע בפס"ד".

הערה: בפסק הדין חויבה הנתבעת לשאת בשכר טרחת עו"ד בסך 1,577.00 ₪ כולל מע"מ – ש.ר.

הגם שבהחלטה מיום 17/4/2019 בבקשת הנתבעת נקבע, כי זכותה להשיב לתגובת התובעים. לא הוגשה כל תגובה עד עצם היום הזה.

תחת זאת הגישו התובעים בקשה ביום 23/6/2019, למתן החלטה בבקשת הנתבעת.

הבקשה מציינת, כי ביום 29/4/2019 הוגשה תגובת התובעים, אולם אין היא מציינת ואין עמי סימוכין כלשהם שזו אכן נמסרה לנתבעת אי פעם.

מנגד, משהגישה הנתבעת בקשה ב-17/4/2019, חזקה עליה שתגלה עניין בגורל בקשתה, מה גם שהיא מיוצגת באמצעות עו"ד, אשר צפה בהחלטתי הראשונה מאז הוגשה הבקשה לביטול פס"ד באתר ביהמ"ש, עפ"י חיווי שבתיק זה.

הגם שאין חובה להגיש תשובה, מן הראוי היה שתוגש, שאחרת נותרת תגובת התובעים בלא מענה.

בחנתי את הבקשה, שבתי ובחנתי את בקשת התובעים למתן פס"ד באין הגנה אליה צורף אישור חברת דואר ישראל המציין, כי כתב התביעה נמסר לנמען הרשום, היינו, לנתבעת וחתימת המקבל על אישור המסירה.

הנטל לסתור את חזקת הנכונות העולה ממסירה שבוצעה באמצעות דואר רשום (ממש כפי שהורה ביהמ"ש על גבי אישור פתיחת תיק מיום 17/1/2019 רובץ לשכמו של הטוען לעובדות אחרות מאלו אשר באישור המסירה).

השאלה, אם החתום על אישור המסירה מתגורר עם המצהיר, אם לאו, אינה מעלה ואינה מורידה. כך גם היותה בנמצא של קרבת משפחה בין החתום על אישור המסירה כמקבלה, לבין מנהל הנתבעת.

לא מצאתי בבקשה כל עילה לביטול פסה"ד מחובת הצדק, שכן לא נפל כל דופי במסירת כתב התביעה.

באשר לביטול עפ"י שיקול דעת, הדבר הראשון שצריך לבחון הוא, האם יש בפי המבקשת הגנה לכאורה מפני התובענה, שאחרת, אין תכלית ראויה בביטולו של פסה"ד.

הלכה למעשה, "טענות ההגנה" של המבקשת אינן מופנות כלל כנגד התובעים, כי אם כנגד מבטחת המבקשת או סוכן הביטוח שלה או שניהם יחדיו.

גם לא מצאתי הכחשה עניינית כלשהי לאחריות באשר לנזק שנגרם לתובעים כמפורט בכתב התביעה.

בנסיבות אלו, אין מקום לביטול פסה"ד.

הבקשה נדחית, בלא צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.