1. לפניי בקשתו של המבקש לעיכוב הליכים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").
2. יוער, כי במסגרת הבקשה לעיכוב ההליכים (להלן: "הבקשה") לא עותר המבקש לעכב הליך תלוי ועומד בבית המשפט, אלא הליך הוצאה לפועל שמתנהל כנגדו במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 507794-03-15 (להלן: "הליך ההוצל"פ"), לאחר שניתן כנגדו פסק דין שהפך להיות חלוט, זאת לאחר שהערעור עליו נדחה.

כך, במסגרת ת"ט 8223-06-15 אשר נדון בבימ"ש שלום ת"א בקשר עם שיק מספר 14448 שמשך המבקש וחולל ובגינו הוגשה בקשה לביצוע שטר, ניתנה למבקש שם (שהוא המבקש דכאן) רשות להתגונן, בכפוף לכך שיפקיד סך של 215,000 ש"ח בקופת בית המשפט. המבקש לא הפקיד את הסכום, ומשכך ניתן ביום 3 בינואר 2016 פס"ד המורה על דחיית ההתנגדות בקשר עם שיק מס' 14448 ושפעול הליך ההוצל"פ (להלן: "פסק הדין").

על פסק הדין הוגש ערעור אשר נדחה בחודש דצמבר 2016, על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 39966-02-16). פסק הדין הפך אפוא להיות חלוט לפני מספר שנים.

1. אלא שעתה- בשנת 2019 - עותר המבקש לעכב את הליכי ההוצל"פ שהמשיכו מכוח פסה"ד החלוט (שמכוחם כנראה שהוטלו עיקולים על כספים שהמבקש אמור לקבל- כאשר נראה כי כעת הומחו הזכויות בתיק ההוצל"פ לאחר). המבקש גם מציין, כי זכויות לקבלת כספים שהוא עתיד לקבל מקופת כינוס בתיק פש"ר שמתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים עוקלו וגם את העיקול האמור הוא מבקש לעכב במסגרת הבקשה דנן.
2. טוען המבקש, כי בתיק אחר שהתנהל בבית משפט השלום בת"א בין המבקש לביתם של המשיבים (ת"א 52250-08-16), בקשר עם שיק אחר- הסכימו הצדדים לפנות להליך בוררות (בית דין שערי הוראה- שם כנראה גם המשיב 1 הצטרף להליך הבוררות), וכי במסגרת הליך הבוררות עצמו הסכימו הצדדים לדון גם בשיק מס' 14448 מושא פסק הדין, אלא שכעת המשיב 1 מסרב לכך. לנוכח האמור סבור המבקש, כי אין לאפשר המשך הליכי גבייה בתיק ההוצל"פ.
3. המשיבים מטעמם מתנגדים מכל וכל לבקשה. לטענתם, הם אינם צד להליך ההוצל"פ, וכי הזוכה דהיום הוא מר ישראל רביצקי; כי ביחס לשיק מושא המחלוקת ניתן בכלל פסק דין סופי שלא ניתן להחזירו להכרעה לפני בורר; כי ההסכמה הנטענת לקיים הליך בוררות אינה נכונה, ונסמכת על פירוש מוטעה של פתק.
4. המבקש מצדו הגיש תשובה לתגובה בגדרה טען, כי עצם המחאת הזכות לצד שלישי- מר רביצקי אינו מעניינו, וכי "כל שמבוקש הוא עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות מכוח הסכם בוררות בו הסכים המשיב 1 לדון בכל העניינים בינו לבין המבקש וספציפית השיקים העומדים בבסיס כל ההליכים שעיכובם התבקש".

הכרעה -

1. דין הבקשה להידחות.
2. סעיף 5 (א) לחוק הבוררות, שעניינו "עיכוב הליכים בבית המשפט", קובע כהאי לישנא:

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" [ההדגשה אינה במקור]

1. היינו, לעניין הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, יש צורך בתובענה שתתברר לפני בית המשפט, ובבעל דין שמבקש לעכב את ההליכים באותה התובענה.

דא עקא, שבמקרה שלפנינו, אין בכלל תובענה שתלויה ועומדת – לא רק שאין תובענה תלויה ועומדת, אלא שיש בנמצא פסק דין של בית משפט השלום שדחה את טענות המבקש דכאן, ויש גם בנמצא פסק דין של בית המשפט המחוזי שסירב להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום. היינו, ההליך המשפטי- זה שניתן לעכבו מכוח הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות תם ונשלם ולא ניתן יותר לעכבו. דין בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, שכן הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות אינן מתאימות למבוקש לנוכח סיום ההליך.

1. במקרה שלפנינו עותר המבקש להורות על עיכוב הליכי הוצל"פ (שמכוחם גם הוטלו עיקולים). דא עקא שהמבקש לא מצביע על מקור חוקי כלשהו שמכוחו ניתן להחיל את הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות על הליכי הוצל"פ שמתנהלים לאחר סיום הדיון בתובענה.

למעלה מן הצורך יוער, כי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") קובע מנגנונים שונים שמכוחם רשאי חייב לטעון, כי אינו חייב למלא אחר פסק דין כזה או אחר. ככל שסבור המבקש, כי הוא עונה לקריטריונים הללו (ואינני מחווה דעתי ביחס לסיכויי ההצלחה), יתכבד ויפעל בהתאם למנגנונים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל. יחד עם זאת, הפנייה לבית משפט השלום בבקשה זו, אינה אפשרית. הבקשה אינה אפשרית הן בשים לב לכך, כי אין בין המבוקש לבין הוראות הדין הלימה, והיא אינה אפשרית גם בשים לב לכך, כי הלכה למעשה מנסה המבקש באמצעות בקשה זו, לשנות (באמצעות בית משפט השלום) את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולכך לא ניתן ליתן יד.

1. למעלה מן הצורך יוער, כי גם לגופו של עניין, טענות המבקש בדבר קיומו של הליך בוררות תקף ומחייב בין הצדדים ביחס לשיק מספר 14448, דבר המחייב עיכוב הליכים, אינן פשוטות והדרך להוכחת הטענות הללו מצריכה בירור בין הצדדים:

מחד גיסא - לא הוצג הסכם בוררות תקף ומחייב בין הצדדים שבו נזכר שיק זה ויש לשמוע את טענות הצדדים על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנות כלשהן ביחס לכך; כמו כן בחודש פברואר 2018 ניתן פסק בוררות, בין הצדדים –אלא שהפסק הבוררות לא התייחס לשיק מספר 14448 – אלא לשיק שלישי - ללמדך, כי שיק זה לא נדון במחלוקת שבין הצדדים; על כל אלה תוסיף את העובדה, כי יש בנמצא פסק דין חלוט ביחס למחלוקת זו.

מאידך גיסא - המבקש צירף מכתב מיום 14 באוגוסט 2018 של בית הדין הרבני שהוציא מלפניו את פסק הבוררות. במכתב נטען, כי המשיב 1 "חתם בוררות בבית הדין גם לגבי הצ'קים הקודמים ומאחר והפסיד בבית הדין הינו מסרב שלא כדין להופיע בבית הדין לדון לגבי הצ'קים הקודמים".

התמונה העובדתית מחייבת אפוא ברור לגופם של דברים, ולבטח שאין בעובדות שהוצגו לעת הזה כדי להצדיק עיכוב הליך כלשהו, גם אלמלא האמור לעיל בעניין סעיף 5 לחוק הבוררות.

1. עוד יוער, כי הצדדים אינם חלוקים על כך, כי מי שמופיע היום כזוכה בתיק ההוצל"פ הוא צד ג' (מכוח המחאת זכות), אשר ביחס אליו אין טענה בדבר היותו צד להליך הבוררות. די גם באמור כדי להביא לדחיית הבקשה.
2. תוצאת האמור הינה אם כן, כי דין הבקשה להידחות.
3. המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך של 6,000 ₪ אשר ישולמו למשיבים בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית על פי דין.

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתנה היום, ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.