1. לפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו: הראשונה, תא"מ 48214-05-18 (להלן: "התביעה הראשונה"), והשנייה, תא"מ 54690-01-19 (להלן: "התביעה השנייה"), שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 31.07.2017 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 86-179-79, שהיה בעת קרות התאונה מבוטח על ידי התובעת בתביעה הראשונה בביטוח נזקי רכוש לרבות אחריות לנזקי צד ג', נהוג בידי הנתבעת 1 בתביעה השנייה ובבעלות הנתבע 2 בתביעה השנייה (להלן: "רכב הפרטי") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 83-053-59 שהיה בעת קרות התאונה בבעלות הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בתביעה השנייה בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (להלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי במהלך נסיעה כדין של הפרטית בנתיבה סטתה המשאית ימינה לנתיב נסיעת הפרטית ופגעה בה והסבה לה נזקים. לטענת התובעת בתביעה הראשונה, הנזקים הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה ועל בסיסה שולמו תגמולי הביטוח למבוטחה ועתה תובעת היא נזקיה והוצאותיה מהנתבעים בתביעה הראשונה.

מנגד, טוענות הנתבעות בתביעה הראשונה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהגת הפרטית, אשר הגיחה בפנייה ימינה לנתיב השתלבות מימין לנתיב נסיעתה של המשאית, לא נתנה זכות קדימה למשאית וגרמה ברשלנותה לקרות התאונה. כמו כן, מכחישות הנתבעות את שיעור הנזק הנטען שנגרם לפרטית בגין התאונה.

בעלת המשאית הגישה תביעה (התביעה השנייה) נגד נהגת הפרטית הבעלים של הפרטית ומבטחתה, ותובעת במסגרתה פיצויים בגין הנזקים שנגרמו למשאית בעקבות התאונה.

מבטחת הפרטית חוזרת בכתב ההגנה בתביעה השנייה על טענותיה בכתב התביעה בתביעה הראשונה ובנוסף מכחישה את הנזק והיקפו.

3. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה ובשאלת היקף הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים בתאונה.

4. נערכה לפני ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופס הודעה על התאונה מטעם מבטחת המשאית (מוצג ת/1), חוות דעת שמאי שנערכה למשאית וחשבון שכ"ט שמאי (מוצג ת/2), תמונות מזירת התאונה (מוצג ת/3), תמונות נזק לפרטית (מוצג נ/1), טופס ההודעה על התאונה מטעם מבטחת הפרטית (מוצג נ/2) והודעת דואר אלקטרוני שנשלחה על ידי נהגת הפרטית לב"כ מבטחת הפרטית בצירוף אסמכתאות מסירה לנהגת הפרטית (במ/1).

כמו כן, העיד נהג המשאית ונחקר בחקירה נגדית.

יודגש, כי נהגת הפרטית לא התייצבה לישיבת ההוכחות הגם שנטען על ידי בא כוחה כי הייתה מודעת למועד הישיבה שנקבע, ועל כך נתתי את החלטתי בפתח ישיבת ההוכחות במסגרתה לא נעתרתי לבקשה לדחות את ישיבת ההוכחות (עמ' 4, שורות 28-26 לפרוטוקול).

5. בתום חקירת נהג המשאית סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם, ועתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

6. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד במהלך חקירתו בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה להידחות ודין התביעה השנייה להתקבל חלקית, מהנימוקים הבאים:

6.1. תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), קובעת:

"נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר."

תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, קובעת:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר."

הוראות תקנה 64 לעיל, קובעות כי רכב המתקרב לצומת או להתמזגות כבישים שלפניו מוצב תמרור עצור או תמרור מתן זכות קדימה, עליו לעצור או להאט את נסיעתו, בהתאמה, וזאת על מנת לתת זכות קדימה לרכב המתקרב או נכנס לצומת מכביש אחר.

6.2. נהג המשאית העיד כי הפרטית הגיחה לצומת בפנייה ימינה כאשר המשאית יצאה מהצומת בנסיעה ישרה, משמאלה של הפרטית, מכביש אחר בחסות אור ירוק שהוצב בכיוון נסיעתה של המשאית (ת/1 ועמ' 5, שורות 27-25 לפרוטוקול). כמו כן, העיד נהג המשאית כי בכיוון נסיעתה של הפרטית הוצב תמרור האט ותן זכות קדימה אלא שנהגת הפרטית לא נתנה זכות קדימה (עמ' 6, שורות 2-1 לפרוטוקול).

מעיון בתמונות מזירת התאונה ניתן לראות כי אכן בכיוון נסיעתה של הפרטית הוצב תמרור האט ותן זכות קדימה (ת/3).

גרסתו של נהג המשאית הייתה קוהרנטית, סדורה עקבית נתמכת בידי תמונות הנזק מזירת התאונה והייתה מהימנה עליי.

האמנתי לנהג המשאית כי לא אמר לנהגת הפרטית כי לא הבחין בפרטית מאחר שמדובר בכלי רכב קטן (עמ' 6, שורות 21-20 לפרוטוקול).

6.3. לעומת זאת, מלבד גרסתה הכתובה של נהגת הפרטית (נ/2), האחרונה לא התייצבה לעדות כשהטעם באי התייצבותה לא התקבל על ידי בית המשפט.

למעשה, לא היה למבטחת הפרטית להציג גרסה ממקור ראשון מנהגת הפרטית, ולכן אני גרסתו של נהג המשאית לא נסתרה.

6.4. זאת ועוד, מעיון בתמונות מזירת התאונה, ביחד עם גרסתו האיתנה של נהג המשאית, אני סבור כי אכן נהגת הפרטית לא נתנה זכות קדימה למשאית שנוסעת בצומת, התפרצה לצומת לא פנוי, וגרמה בחוסר זהירותה לקרות התאונה.

6.5. מכאן, אחריותה של נהגת הפרטית לקרות התאונה.

בנסיבות אלו, לא מצאתי לחייב את נהג המשאית בכל אחריות לקרות התאונה.

6.6. מכאן, שגורל התביעה הראשונה הוא דחייה.

לעומת זאת, התביעה השנייה מתקבלת חלקית, כפי שאבהיר להלן.

6.7. באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק בתביעה הראשונה הרי שלאור המסקנה בעניין האחריות לקרות התאונה ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק בתביעה השנייה, הרי מאחר שהנזקים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת בתביעה השנייה על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה, למעט ראשי הנזק עגמת נפש, בטלה ובזבוז זמן, בדין יסודו.

לגבי ראשי הנזק עגמת נפש, בטלה ובזבוז זמן שבתביעה השנייה, מדובר בראשי נזק שלא הוכחו, בראשי נזק שאני סבור כי הוספו רק כדי לנפח את סכום התביעה, מכאן שדינם להידחות.

7. על כן, דין התביעה הראשונה להידחות ודין התביעה השנייה להתקבל חלקית, כפי האמור בסעיף 6.7 לעיל.

8. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3 בתביעה השנייה, ישלמו לתובעת בתביעה השנייה את הסכומים הבאים:

8.1. סך של 6,046 ₪, מסכום התביעה השנייה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד קרות התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

8.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 2,700 ₪.

8.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ט' אייר תשע"ט, 14 מאי 2019, בהעדר הצדדים.