ניתנה ביום 27 ינואר 2019

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת איריס רש ; ב"ל 21657-05-18) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.04.18 (להלן – ועדת הערר), שקבעה כי לא נותרה למערער נכות בגין התאונה בה נפגע והעמידה את נכותו הצמיתה על 0% וזאת החל מיום 1.12.2016.

רקע עובדתי

1. המבקש נפגע בתאונת עבודה ביום 25.6.2016 עת החליק מסולם ונפגע בכתף שמאל ובברך שמאל. ועדה מדרג ראשון קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 0%. על החלטה זו ערער המבקש, וועדת הערר קבעה כי הפגימה הנטענת אינה תוצאה של חבלה כי אם תוצאה של הליך דלקתי, ולפיכך הותירה את קביעת הועדה מדרג ראשון על כנה.
2. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין קמא (ב"ל 19827-06-17).ביום 24.1.18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ולפיה עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק על חוות הדעת של ד"ר נטליה פוצ'קוב מיום 1.3.17, ותשקול הארכת תקופת הנכות הזמנית והענקת נכות צמיתה (להלן: פסק הדין המחזיר).
3. בהתאם לפסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה ביום 8.4.18 ולאחר ששמעה את טענות ב"כ המבקש, הותירה את החלטתה הקודמת על כנה ולפיה שיעור נכותו הצמיתה של המבקש עומד על 0%. הועדה אף הותירה את שיעור הנכויות ותקופת הנכויות הזמניות כפי שנקבעו בהחלטה הקודמת מיום 9.5.17.
4. על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האזורי. לטענתו הועדה התבצרה בעמדתה שעה שהסתמכה על ממצאי בדיקה קודמת ולא התייחסה למסמכים רפואיים שעמדו בפניה לראשונה לצורך שקילה מחדש של הנכות הזמנית והצמיתה. כן טען המבקש כי הוועדה סירבה לבדוק אותו בדיקה קלינית ולא נימקה את התייחסותה לפענוח של ד"ר פוצ'קוב, וכן שקביעתה בדבר "שיתוף פעולה חלקי" מצידו מקורו במצבו הרפואי. טענה נוספת היא שהממצאים הרפואיים אליהם הגיעה הועדה בנוגע לידו השמאלית, מלמדים על הגבלת תנועה ודלדול שרירים וזאת לנוכח הממצאים הזהים שנמצאו בידו הימנית הפגומה מלידה ושהרכב הועדה אינו כולל רדיולוג. מכאן, שלדעת המבקש, הוועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין.
5. מנגד, המשיב סבור כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, וכי לא נפל כל פגם בהחלטתה. ב"כ המבקש ניסה להביא בפני הועדה מסמכים רפואיים המאוחרים למועד התכנסות הועדה הקודמת אשר לא היו בפניה ולא נזכרו בפסק הדין המחזיר, ולמעשה הוא מנסה לבצע "מקצה שיפורים". כמו כן קביעת הוועדה כי ממצאי הבדיקה הקלינית אינם עולים בקנה אחד עם הפענוח של ד"ר פוצ'קוב מהווה הנמקה מספקת. קביעות הוועדה הן רפואיות מובהקות ומנומקות שאין מקום להתערב בהן. בפסק הדין המחזיר לא נכללה הוראה בנושא רדיולוג, וככל שהמבקש סבר שיש צורך בכך היה עליו לציין זאת בעת גיבוש ההסכמה בפסק הדין המחזיר.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין קמא דחה את הערעור, וקבע כי כשמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בו ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בפסק הדין.
2. בית הדין הוסיף, כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה קבעה כי ממצאי ד"ר פוצ'קוב שונים מהממצאים שנמצאו בבדיקה הקלינית, ולא מצא פגם בכך שהוועדה העדיפה את תוצאות הפענוח שנעשו בבית החולים בנהריה, על פני תוצאות הפענוח שנעשו על ידי ד"ר פוצ'קוב וזאת מהטעם שתוצאות הפענוח של בית החולים הן תוצאות אובייקטיביות שאינן קשורות במי מהצדדים, בעוד שתוצאות הפענוח של ד"ר פוצ'קוב הן תוצאות מטעם המבקש. עוד ציין בית הדין קמא כי מעיון בתוצאות הפענוח של ד"ר פוצ'קוב עולה כי מסקנתה בכל הנוגע לכתפיים, אינה חד משמעית.

1. כן קבע בית הדין האזורי שלא נפל כל פגם בסירובה של הוועדה להתייחס למסמכים נוספים מלבד תוצאות הפענוח של ד"ר פוצ'קוב שכן פסק הדין המחזיר לא התייחס למסמכים אחרים מלבד זה של ד"ר פוצ'קוב. כן נקבע שהמבקש מושתק בשלב זה, מלהעלות טענות ביחס להרכב הועדה שעולות כאן לראשונה, מה גם שחזקה שרופאים מומחים בתחום האורטופדי והפנימי יודעים לפענח בדיקות הדמיה.
2. על יסוד כל האמור לעיל, לא מצא בית הדין קמא כי נפל פגם בהתנהלות הוועדה, ודחה את הערעור.

טענות המבקש

1. בבקשת רשות הערעור, טוען המבקש שבית הדין קמא טעה בכך שקבע כי הוועדה לעררים מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר.
2. דברי הועדה ולפיהם המבקש מנסה לבצע "מקצה שיפורים" על ידי הגשת מסמכים נוספים, יש בה כדי להעיד על הלך רוחה ושלמעשה הועדה היתה נעולה בדעתה ונחושה לדחות את עררו. כמו כן, טעה בית הדין עת קבע כי על הוועדה היה לדון רק בממצאי ד"ר פוצ'קוב, שכן לצורך בדיקת השאלה בדבר הארכת הנכות הזמנית, לא היתה יכולה הועדה לקבוע נכות זמנית לתקופה ממושכת יותר, אלמלא עמדו לפניה המסמכים הנוספים המעידים כי המבקש היה בהליך בירור וטיפול רפואי.

כמו כן סבור המבקש שבית הדין קמא טעה בכך שעירב בין ממצאי בדיקות קליניות לבין ממצאי בדיקה רדיולוגית, ולכן קביעתו כי הוועדה קבעה ממצאים שונים לעומת הממצאים שנמצאו בפענוח של ד"ר פוצ'קוב אינה נכונה.

1. בית הדין האזורי קבע כי הוועדה לעררים תתייחס לחוו"ד של ד"ר פוצ'קוב באופן מפורט ומנומק אך דבר זה לא נעשה. ד"ר פוצ'קוב הינה רדיולוגית בכירה בבי"ח "רמב"ם" ושאלת אמינותה של ד"ר פוצ'קוב לא היתה צריכה לעלות בשום שלב לדיון לא על ידי הוועדה לעררים ואף לא על ידי בית הדין קמא.
2. טעה בית הדין בכך שנתן גיבוי להתנהלות הוועדה אשר לא בוחלת בהאשמת ב"כ המבקש בנסיון לבצע "מקצה שיפורים" וכן בהאשמתו את המבקש בחוסר שיתוף פעולה.
3. טוען המבקש שטעה בית הדין כשקבע כי הבדיקות הקליניות עדיפות על פני בדיקות דימות וכן שהעדיף את ממצאי הפענוח של בית החולים בנהריה על פני ממצאי הפענוח של ד"ר פוצ'קוב.
4. טעה ביה"ד בקביעתו כי חזקה שהמומחים בתחום האורתופדי והפנימי החברים בועדה ידעו לפענח בדיקות הדמיה.
5. טעה בית הדין עת דן בקביעות רפואיות כשהן אינן בסמכותו, וכן חרג מסמכותו וטעה בפרשנות שהעניק לחוו"ד של ד"ר פוצ'קוב.

הכרעה

18. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת החומר שבתיק סבור אני שדין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיב.

19. פסק הדין המחזיר מיום 28.1.18 ניתן על יסוד הודעתם המשותפת של המבקש והמשיב ולפיה:

" לאחר עיון והתייעצות המשיב, ומבלי להודות באמור בתצהיר, ולפנים משורת הדין המשיב מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתתייחס לחוו"ד ד"ר נטליה פו'צקוב מיום 1.3.2017. הועדה תתייחס באופן מפורט ומנומק לחוו"ד הנ"ל, ותשקול מחדש הענקת נכות זמנית לתקופה ממושכת יותר למערער, וכן נכות צמיתה".

משהוסכם על ועדה באותו הרכב, לא יכולה להישמע טענה מפי המבקש בעניין זה, ויכול היה, ככל שהיה סבור שיש בכך צורך, להעלות דרישה להיוועצות של הועדה ברדיולוג.

20. אכן, לא היה מקום להטיל דופי בד"ר פוצ'קוב, על כך שחוות דעתה ניתנה באופן פרטי וחבל שכך נעשה ודי היה אילו הסתפקה הועדה במסקנותיה המקצועיות.

כזכור, בפני הועדה עמד גם פיענוח שנעשה על ידי המכון הרדיולוגי בבית החולים בנהריה, פיענוח שהועדף על ידיה. קביעת הועדה שממצאי בדיקתה "אינם עולים בקנה אחד עם פיענוח צילומי הדימות של ד"ר פוצ'קוב ואינם באים לידי ביטוי קליני גם אם היו קיימים בפועל אך גם בכך מטילה הוועדה ספק מאחר וכאמור וממצאים אלו אינם עולים בקנה אחד עם ממצאים קליניים שהם לב ליבה של בדיקת הועדה".

21. מהמקובץ עולה שלא נפל פגם בעבודת הועדה, וכי מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר במלואן, ומכאן, שדין הבקשה להידחות.

22. המבקש ישא בהוצאות לאוצר המדינה בסכום של 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ט (27 ינואר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.