זו בקשה לעיכוב ביצוע החלטות רשם בית המשפט המחוזי (השופט אריה נאמן) מימים 28.10.18 ו-13.11.18, עד להכרעה בערעור המוגש על החלטות אלה. אמנם, הבקשה הוכתרה במילים "בקשה להמשך עיכוב ביצוע", אך מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, והעובדה שקיים עיכוב ביצוע לפי החלטות של ערכאות אחרות עד 24.1.19 אינה אלא אחת הנסיבות.

המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר. המבקשת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן, וצירפה לה חוות דעת השמאית דברת אולפינר בדבר השטחים שהושכרו. לדברי המבקשת, צוין בחוות הדעת בין היתר כי לאור קוצר הזמן לא ניתן היה להשלים את חוות הדעת לחוות דעת מלאה העומדת בכל הדרישות לצורך הגשתה בהליך משפטי, ויש צורך בתשריט מדידה של מודד מוסמך שיקבע את השטחים בהם נעשה שימוש בפועל. כבר עתה אתקן את הציטוט. נאמר בחוות הדעת של השמאית מיום 21.5.18 "חוות הדעת אינה מלאה לאור קוצר הזמן. ככל שתאושר הרשות להתגונן, תושלם חוות הדעת ותוגש במתכונת של חוות דעת מומחה כנדרש לצורך הגשתה בהליך משפטי". משום מה, בחרה המבקשת להשמיט את האמור בחוות הדעת, לפיו חוות הדעת תושלם לאחר קבלת רשות להתגונן.

כאמור, חוות הדעת שהוגשה כדי להוכיח את השטחים שבהם נעשה שימוש בפועל היתה חוות דעת שמאית מקרקעין, ולא חוות דעת מודד. ביום 22.10.18, 6 ימים לפני הדיון בבקשה לרשות להתגונן, ו-5 חודשים לאחר הגשת חוות דעת השמאית שצורפה לבקשה לרשות להתגונן, הוגשה הודעה של המבקשת בדבר צירוף חוות דעת מודד. בעת הדיון בבקשה ביום 28.10.18, קבע הרשם שלא ניתן סתם כך לצרף מסמך להליך, ובוודאי לא חוות דעת מומחה משלימה בלי לקבל רשות בית המשפט, ועל כן הוא מורה על הוצאת ההודעה מתיק בית המשפט, תוך שמירת הזכות לנתבעת המבקשת להגיש בקשה לצירוף חוות הדעת. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

בתום הדיון בבקשת רשות להתגונן, ביום 28.10.18 קבע הרשם שהמבקשת תגיש סיכומיה עד יום 28.11.18, והמשיבה בתוך 30 יום לאחר מכן. זו ההחלטה הראשונה שאת ביצועה מבקשת המבקשת לעכב.

ביום 7.11.18 הגישה המבקשת בקשה לצירוף חוות הדעת של המודד. לאחר תשובה ותשובה לתשובה, החליט הרשם ביום 5.12.18 לדחות את הבקשה לצירוף ראיה. הודעת הערעור הוגשה על ההחלטה מיום 5.12.18. הבקשה לעיכוב ביצוע עוסקת גם בהחלטה מיום 13.11.18. עיינתי שוב ושוב בבקשה לעיכוב ביצוע ובהודעת הערעור ולא מצאתי בהן החלטה מיום 13.11.18. זאת, למרות חובתה של המבקשת לצרף לבקשתה את ההחלטות שהיא מבקשת לעכב את ביצוען. עיינתי בתיק האזרחי, ומצאתי שביום 13.11.18 ניתנה החלטה כמבוקש בבקשה להאריך את המועד להגשת סיכומים בבקשה לרשות להתגונן, עד להחלטה בבקשה לצירוף ראיה.

ההחלטה בבקשה לצירוף ראיה ניתנה ביום 5.12.18, ועל כן אין שום טעם להאריך את המועד להגשת סיכומים עד להחלטה בבקשה לצירוף ראיה, לאחר המועד שבו ניתנה ההחלטה בבקשה לצירוף ראיה. על כן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 13.11.18. ההחלטה שהמבקשת מבקשת לעכב את ביצועה היא ההחלטה מיום 28.10.18, לפיה ניתנו למבקשת 30 יום להגשת טענותיה.

על פי תקנה 466, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. המבקשת גם אינה מבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה מיום 5.12.18 שעליה היא מערערת. למעשה היא מבקשת סעד זמני בנוגע להחלטה, שהוא אי הגשת סיכומים בבקשה לרשות להתגונן עד להחלטה בערעור. לשם כך טוענת המבקשת, שאם לא יינתן הסעד הזמני, הודעת הערעור שסיכוייה אינם קלושים תהפוך לתיאורטית ואקדמית, תוך איון זכותה החוקתית של המבקשת לקבל את יומה בפני ערכאת הערעור. עוד נטען, כי המשיבה אינה יוצאת ניזוקה מעיכוב ביצוע ההחלטות, משאין חולק כי התובענה היא כספית גרידא. לעומת זאת תוצאת ביצוע ההחלטות עבור המבקשת היא בלתי הפיכה. הטענות נתמכו בתצהיר האומר, לפי יעוץ משפטי, כי התוצאה האופרטיבית של ביצוע ההחלטה היא הגשת סיכומים בבקשה לרשות להתגונן, ואולי אף מתן החלטה, מבלי שהוכרעה סוגיית צירופה של חוות הדעת לבקשה לרשות להתגונן, ומאזן הנוחות, שוב לפי יעוץ משפטי, נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת ומצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה, לפרק זמן קצר עד להכרעה בערעור.

אני דוחה טענות אלה של המבקשת. כאמור, הטענות בדבר מאזן הנוחות נטענו כטענות משפטיות, וגם כשהופיעו בתצהיר, הופיעו על פי יעוץ משפטי. אני דוחה את הטענה, שאם המבקשת תגיש סיכומים, והמשיבה תגיש סיכומים, ותינתן החלטה בבקשה לרשות להתגונן, תהפוך הודעת הערעור לתיאורטית ואקדמית. המבקשת עצמה העריכה שדרוש פרק זמן קצר עד להכרעה בערעור, ועל כן אפשר שההכרעה בערעור תינתן לפני ההחלטה בבקשה לרשות להתגונן, הצפויה כעבור 60 יום. אף אם ההכרעה בערעור תינתן לאחר ההחלטה בבקשה לרשות להתגונן, והערעור יתקבל, ההחלטה בבקשה לרשות להתגונן תתבטל, וההחלטה לא תהיה תיאורטית ולא תהיה אקדמית.

המבקשת טענה שלא ייגרם נזק למשיבה מעיכוב ביצוע ההחלטה על הגשת סיכומים, משום שהתובענה היא כספית גרידא, אך לעומת זאת התוצאה למבקשת היא בלתי הפיכה. כבר הסברתי שהתוצאה למבקשת היא הפיכה בהחלט, ולעומת זאת המבקשת לא הראתה שייגרם לה נזק שאינו נזק כספי בלבד. בבדיקת מאזן הנוחות לא בודקים רק את נזקי המשיבה, אלא מעמידים מולם את נזקי המבקשת. אם אכן הנזק שעשוי להיגרם הוא כספי בלבד, הדברים נכונים הן כלפי המבקשת והן כלפי

המשיבה. על כן, אני דוחה את טענת המבקשת שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, כך שהוא מצדיק עיכוב ביצוע ההחלטה על הגשת סיכומים.

על פי "מקבילית הכוחות", גם במקרה שכפות המאזניים לגבי מאזן הנוחות שקולות, אפשר שיינתן סעד זמני אם הסיכויים של הערעור טובים באופן מיוחד. המבקשת אף לא טענה כך, אלא טענה שיש לה סיכויים להצליח בערעור, או למצער הם אינם קלושים. אכן, יש למבקשת סיכויים להצליח בערעור, אך סיכויים אלה אינם גבוהים באופן המצדיק התעלמות מכך שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, ללא תשובה על פי תקנה 465 (ב). בנסיבות אלה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.