העניין שבפני, בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת תשס"ב 2001.

לפי המתואר על ידי המבקשת, המשיב הינו שכנה מזה כמעט 8 שנים, כאשר מערכת היחסים בין הצדדים הינה מתוחה, כאשר לדבריה היא מוטרדת מאיומיו לגבי שפיכת מים לדירתה, ואלימות מילולית הגורמת לה לפחד ולחרדה.

זהו המקום לציין כי ישנם לפחות חמישה הליכים בעניין הטרדה מאיימת בין הצדדים, והליכי הטרדה מאיימת נוספים אשר נדונו בפני הח"מ בנוגע למשיב ולשכן נוסף.

ביום 24.1.2019 התקיים דיון בבית המשפט, במסגרתו התבקשו הצדדים להרחיב את טענותיהם, ונדמה כי ההליך של בקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת הפך לשגרה של ממש, ומוגש אחת לכמה חודשים.

בנוגע לאירוע נשוא הבקשה הנוכחית, הוגשה על ידי המבקשת תלונה במשטרה ביום 30.12.2018, לפיה המבקש איים עליה בצהרי אותו יום; התלונה מתבררת כנטולת אחיזה במציאות, מקום שהמשיב היה מאושפז מטעמים רפואיים בתקופה שבין 16.12.2018 ל- 6.1.2019.

עוד הרחיבה המבקשת וציינה כי המשיב מקים רעש ושופך מים אשר בעקבותיהם הבניין עלול להתמוטט, ותמכה דבריה באישור בדיקת רטיבות בדירתה.

אקדים ואציין, כי העניינים אשר הועלו בהקשר של על ידי המבקשת, היו לכל הפחות תמוהים עד כדי חוסר אחיזה מוחלט במציאות, ובכל מקרה, אינם נוגעים לשאלות של הטרדה מאיימת. מצאתי שלא להתייחס לטענות המבקשת בפרוטרוט, מתוך שמירה על כבודה.

יכול והמשיב אינו אדם נעים לבריות, והדברים הוצגו אף במסגרת ישיבת בית המשפט, אולם לא ראיתי בהתנהגות המיוחסת למשיב (שמרביתה הייתה חסרת אחיזה במציאות) משום מקימה עילה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת.

בנסיבות העניין, הצו אשר ניתן במעמד צד אחד ביום 22.1.2019 – מבוטל, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.