לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם (מר עיסאם חאיק) מיום 6/1/19 במסגרתה דחה הרשם את בקשת המבקש לעיכוב הליכים בתיק איחוד מספר 02-99589-01-5, ואישר לזוכים (המשיבים) לעקל חשבון עו"ש של המבקש ולממש כספי הלוואה שקיבל.

1. ביום 17/4/01 נפתח למבקש תיק איחוד שמספרו 02-99589-01-5, בהוראת כב' רשם ההוצאה לפועל דאז קבאני מסבאח לאחר חקירה אשר נערכה למבקש ביום 25/3/01. מאז מתן ההחלטה, עומד המבקש בתשלומים כפי שנקבעו. בהחלטה נקבע כי ככל שיעמוד המבקש בתשלומיו, יושהו נגדו הליכי עיקול משכורת, עיקול חשבון העו"ש והליכי הוצאת מעוקלים מביתו. בהמשך, בחודש אפריל 2018, זומן החייב לחקירת יכולת לפני כב' הרשם ונקבע צו תשלומים בגובה 450 ₪, בו עמד המבקש.
2. במהלך חודש אוקטובר 2018, החליט המבקש להגיש בקשה להלוואה בסך 50,000 ש"ח מחשבון הבנק שלו לצורך ביצוע שיפוץ בדירה עבור התאמת הדירה לנכותו. כאשר אישר הבנק את ההלוואה והעביר את כספי ההלוואה לחשבון העו"ש של המבקש, הוטל עיקול על חשבונו וכספי ההלוואה הועברו לפיקדון לצורך הבטח העיקול.
3. המבקש פנה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לבטל את הליכי העיקול בחשבון הבנק שלו. הרשם דחה את בקשתו, חרף עמידת המבקש בתשלומיו לפי צו החיוב בתשלומים, ובשים לב לגובה חובותיו של המבקש אל מול הסכום החודשי המשולם. עוד עמד הרשם על כך שתשלום הלוואות או החזר כמבוקש, מהווה העדפת נושים אסורה. המבקש הוסיף והגיש בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה ע"י הרשם ביום 6/1/19, בהיעדר עובדות חדשות ומשאין הבקשה בגין טעות 'טכנית', ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור.
4. בבקשה המונחת לפניי, עותר המבקש להורות על עיכוב הליכים עד למתן החלטה. כן, עותר לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור ולהורות על ביטול החלטת הרשם מיום 5/1/19 ומיום 6/1/19 ומתן צו עיכוב הליכים בתיק כל עוד החייב עומד בתשלום החודשי.
5. המבקש טוען כי הוא עומד בתשלום חובותיו זה זמן רב. לכן, בהתאם להחלטת הרשם מיום 25/3/01, ההליכים נגדו צריכים להיות מעוכבים. לטענתו, נאלץ להפסיק את השיפוץ וכתוצאה נפגע באופן קשה ונוצר לו חוב חדש כלפי הקבלן המבצע. עוד טוען המבקש כי אין לו נכסים, חסכונות או זכויות כלשהן. לטענתו הוא ואשתו סובלים מבעיות רפואיות קשות, אין לו כל עזרה או תמיכה מגורם כלשהו.

דיון:

1. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.
2. ההחלטה נשוא בקשת הערעור המונחת לפניי סבירה, היא ניתנה על בסיס המסמכים והנתונים הספציפיים שהיו מונחים לפניי הרשם הנכבד ואין כל מקום להתערב בה. אין בבקשה כל חידוש מהותי אשר לא היה לפני הרשם הנכבד עובר למתן החלטתו בעניינו של המבקש.
3. המבקש, טוען כי הוא נכה מילדות ונדרש להלוואה על מנת לבצע התאמת הדירה והגישה אליה. יחד עם זאת, אין בכך הצדקה, בנסיבות דנן, לאפשר למבקש העדפת נושים אסורה מקום בו תיקי ההוצאה לפועל של המבקש אוחדו כבר בשנת 2001 והמבקש טרם סיים לשלם את חובותיו.
4. משנפתח תיק איחוד וניתן צו תשלומים להחזר מלוא חובותיו של החייב (המבקש) הרי שאין כל מקום שתינתן העדפת נושים אסורה, שבה ייתן המבקש עדיפות לחייב אחד ספציפי – הוא הבנק המלווה – ממנו נטל המבקש הלוואה בעודו משלם חובות במסגרת תיק האיחוד.
5. קביעתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 25/3/01 בה נקבע כי עמידה בתשלומים תשהה את כל ההליכים, אינה יכולה לעמוד במצב בו המבקש הוסיף ולקח הלוואה, נוסף לחובותיו הקיימים, ויצר העדפת נושים אסורה לבנק המלווה. החלטת הרשם מיום 25/3/01 יפה למצב הדברים הקיים מולו – בו הצהיר המבקש על מלוא חובותיו - ואין בה כדי למנוע נקיטת הליכים מקום בו החייב נוטל הלוואה נוספת ומחזירה בנפרד מיתר חובותיו וכאמור, יוצר בפעולה זו העדפת נושים אסורה.
6. על אף שהדברים צוינו מפורשות בהחלטת הרשם הנכבד, במסגרת בקשתו לפניי המבקש שב על טענותיו אותן טען לפני הרשם וטוען כי הוא עומד בצו התשלומים, פרט אשר כאמור כלל לא נעלם מעיני הרשם. המבקש כלל אינו מתייחס בבקשתו לקביעת הרשם לפיה אין מקום להעדפת נושים אסורה.
7. נוכח האמור אני מוצאת כי החלטת הרשם הנכבד באשר להותר צו העיקול על כנו, מצויה במתחם הסבירות ואין כל מקום להתערב בה.
8. בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיב ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ט, 22 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.