לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 28.8.17.

לטענת התובע תוך כדי ביצוע פנייה ימינה, הנתבע שרכבו חנה בצד הדרך והוא ניקה אותו לפתע פתח את דלת ימין אחורית ופגע ברכב התובע.

מנגד טוען הנתבע, כי רכבו חנה בחניה כאשר דלת רכבו פתוחה, לפתע הגיח רכב התובע ופגע בדלת רכב הנתבע שכבר היתה פתוחה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, עיינתי בתמונות ובמוצגים ושמעתי את עדויות הנהגים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

לא היתה מחלוקת כי לאחר התאונה חתם התובע על פתק ולפיו "הדלת של הרכב... שהוא חונה בצידי הדרך היה פתוח דלת ימנית אחורית הפונה לכביש" (נ/1). כמו כן לא היתה מחלוקת כי עובר לתאונה פנה התובע לנתבע וביקש ממנו הכוונה לאיזה כיוון עליו לנסוע ובהתאם להנחיות פנה התובע ימינה לרחוב בו מיד לאחר מכן אירעה התאונה בין הצדדים. לא היתה גם מחלוקת כי הנתבע בעת קרות התאונה ניקה את רכבו וכי בספסל האחורי שכב בנו על הספסל.

שמעתי הן את גרסת התובע והן גרסת הנתבע ומצאתי כי הגם שלא מן הנמנע כי הדלת היתה פתוחה חלקית פרק זמן ממושך עובר לתאונה הרי שבפועל התאונה אירעה לאחר שרכב התובע כבר חלף על פני מרבית רכב הנתבע וממילא נפתחה הדלת עוד יותר תוך כדי אותו מעבר על ידי בנו של הנתבע שהיה אותה העת בספסל האחורי. ככל שדלת הנתבע היתה פתוחה מלכתחילה במצבה הסופי כפי שטען הנתבע הרי הדעת נותנת שרכב התובע היתה פוגעת בה פינה ימנית קדמית ולא בהמשך הרכב כפי שאירע הלכה למעשה.

בנסיבות אלה ומשמצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע וממילא דלת הנתבע שהיתה פתוחה לכיוון הכביש הוותה המפגע שגרם לתאונה אני מוצאת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

התובע תמך תביעתו בחוות דעת שמאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית וממילא חוות דעת זו לא נסתרה. בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 6,430 ₪ נושא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט בסך של 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן ישא רבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.