1. המשיב הגיש נגד המבקשת כתב תביעה בסך 88,200 ₪, שעילתה אי-תשלום דמי שכירות ופיצוי בגין אי-קיום פסק דין של פינוי מושכר שניתן לטובתו. בכתב התביעה טען המשיב כי הוא בעלים של דירה הידועה כחלקה 6 בגוש 11208, אשר הושכרה למבקשת, על-פי הסכם שכירות בלתי כתוב. עוד טען כי על אף שביום 7.12.2017 ניתן נגד המבקשת פסק דין של פינוי (פסק דין בהיעדר הגנה, בתא"ח 44534-10-17), היא לא פינתה את הדירה ואף לא שילמה דמי שכירות חודשיים בסך 2,200 ₪ החל מחודש מאי 2016. סכום התביעה הועמד על סכום דמי השכירות שלא שולמו (68,200 ₪) וגובה נזקי המשיב בגין אי-השכרת הדירה (20,000 ₪).

2. המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדה, מהטעמים הבאים: (1) המשיב אינו בעל זכות קניין במקרקעין;

(2) בשנת 20036 המבקשת התקשרה בהסכם עם אדם אחר, ששמו פרדי מליק, אשר הציג עצמו כבעלים של הדירה, ושילמה לו דמי שכירות.

(3) בין המבקשת למשיב לא נכרת הסכם שכירות.

3. בתשובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף הוא טען כי רכש את הזכויות בדירה בחודש יולי 2005. צורף העתק בלתי קריא של הסכם, אשר מבעד לאותיות המטושטשות ניתן להבחין כי נערך בין המשיב לבין פרדי מליק, לגבי דירה שנתוניה שונים מאלו שפורטו בכתב התביעה.

4. בהחלטה מיום 11.9.2019 ציינתי שהעתק ההסכם שצורף לתשובת המשיב הינו בלתי קריא, והוריתי למשיב להגיש עד ליום 1.10.2019 נסח רישום עדכני. על-פי מערכת נט המשפט, החלטה זו נצפתה במשרד בא-כוח המשיב במועד בו היא ניתנה. למרות זאת, לא הגיש בא-כוח המשיב נסח רישום או כל מסמך אחר המעיד על זכויותיו בדירה.

5. לזכות המשיב עומד פסק דין לפינוי של המבקשת מהדירה. די בכך, בשלב זה, כדי להדוף את טענת היעדר היריבות והיעדר העילה שהועלתה על-ידי המבקשת, בבקשתה לסילוק על הסף. שאר הטענות של המבקשת, כמו תשלום דמי שכירות לפרדי מליק, יתבררו במהלך שמיעת הראיות. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ח' תשרי תש"פ, 07 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.