23 יוני 2020

הנתבע 3 הגיש בקשה זו שבפנינו למחיקת התביעה נגדו על הסף.

הבקשה, התגובה והתשובה

1. טוען הנתבע 3, כי התובענה שהגיש התובע נגד הנתבעת 1, אשר הנתבע 3 שימש כחלק מבעלי מניותיה, אינה מגלה כלפיו כל עילה או בסיס שיהיה בו כדי להצדיק את עילת הרמת המסך.

2. עוד ציין הנתבע 3, כי חרף טענות התובע לפיהן אמור היה לשמש כבעל מניות בנתבעת 4, עיון בדו"ח רשם החברות מעלה כי הוא כלל אינו בעל מניות בנתבעת 4.

3. בנוסף נטען על ידי הנתבע 3, כי לנתבעת 1 בעלי מניות נוספים שאינם נמנים עם הצדדים לתובענה ואף מטעם זה יש להורות על מחיקת התביעה נגדו על הסף. הנתבע 3 הוסיף וציין כי "אין שום הסבר ולו מינימאלי שלא לומר ראשית ראיה לקיומה של אחריות כלשהי מצד הנתבע 3 בהליך דנן, לרבות נסיבות המקימות אחריות אישית או אפילו טענה לביצוע מעשה כלשהו המקים עילה להרמת מסך".

4. בדיון המוקדם טען ב"כ התובע, כי לתובע לא שולם שכר לאורך תקופה ארוכה ואף לא הועברו בגינו הפקדות לקרן הפנסיה אף שהובטח לו שהנושא יטופל. בנוסף נטען, כי "היו כל מיני טענות כאלה ואח' ביחס להעברת כספים מהנתבעת 4 לטובת הנתבעת 1 באופן שגרם לקריסתה של הנתבעת 4. לכאורה הנתבעים 2 ו-3 לקחו כספים מהנתבעים 4 לטובת נתבעת 1. ככל שיתברר שהטענות שפרטתי בשלב זה נכונות אנו נגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וכמובן שתהא עילה לטענות להרמת מסך ולחיוב הנתבעים באופן אישי" (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 31-25). בהודעה שהוגשה על ידי התובע ביום 1.6.2020 נכתב כי אין בכוונתו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

5. התובע בחר שלא לנצל את ההזדמנות שניתנה לו, מיוזמת בית הדין, ולתקן את כתב התביעה כך שהעילות החדשות שהועלו על ידו בישיבות קדם המשפט – ובכלל זה העברתם, לכאורה, של כספים בין הנתבעת 4 לנתבעת 1 על ידי הנתבע 3– תקבלנה ביטוי בכתב התביעה וסעדיו. אין זאת אלא שהתובע ויתר על תיקון כתב התביעה מאחר והטענות שהועלו על ידו בישיבת קדם המשפט אינן נכונות.

6. התובע השיב לבקשה וטען, שהנתבע 3 צורף לכתב התביעה גם כבעל מניות הנתבעת 4 "חרף העובדה כי המניות לא הוקצו בפועל". עוד נטען בתגובת התובע, כי משך תקופת העסקתו לא שולמו לתובע זכויותיו הסוציאליות, הנתבע 3 היה הרוח החיה בחברות נשוא כתב התביעה והנתבע 3 התחייב כלפיו כי ישולם לו מלוא שכרו "כמו גם הזכויות המגיעות לו על פי דין".

7. התובע אינו סבור, כך על פי התגובה, כי הוא נדרש לצרף את כל בעלי המניות לכתב התביעה וזכותו לבחור כלפי מי תוגש התביעה ולחייב את חלקם או כולם, ביחד או לחוד, במלוא סכום התביעה.

8. לבסוף חזר התובע וציין, כי הנתבע 3 התחייב כלפיו, לא אחת, כי ידאג לשלם לו את כל הכספים המגיעים לו על פי דין עבור תקופת עבודתו.

9. הנתבע 3 חזר בתשובתו לתגובת התובע על האמור בבקשה וציין, כי התובע לא כימת את כתב התביעה ביחס לכל אחד מהנתבעים, לא פרט דבר בסוגית הרמת המסך ולא צרף את כל בעלי המניות הרלוונטים.

דיון והכרעה

הרקע לבקשה

10. מכתב התביעה עולה, כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 שהנתבע 3 הוא מבעליה מיום 19.12.2014 ועד ליום 31.7.2016. לטענתו, לא זו בלבד שהנתבעת 1 והנתבעים 3-2 לא נתנו לו הודעה על תנאי עבודה, אף לא שולם לו שכר עבודה לחודשים דצמבר 2014 ועד יולי 2015, לא ניתנו לו ימי חופשה ואף לא שולמו לו פדיון חופשה ודמי הבראה ולא הועברו בגינו תשלומים לקרן פנסיה.

10. התובע טען כי בחודש מרץ 2016 הוצע לו ולחברו, שהיו באותה עת בעלים משותפים של מתן ועדי יזמות בע"מ, להקים חברה חדשה, הנתבעת 4, לצורך הפעלת בר, יחד עם הנתבעים 3-2. החברה המשותפת הוקמה, נחתם הסכם מייסדים אך בפועל הנתבע 5 החזיק בכל המניות ולא הוקצו לצדדים האחרים מניות כלל.

11. גם בתקופה השניה בה הועסק התובע על ידי הנתבעת 4 לא הועברו בגינו תשלומים לקופת גמל, לא שולמו לו דמי חופשה ודמי הבראה ולמעשה העסק נסגר אך הובטח לו על ידי הנתבעים 3-2 בשמם ובשם הנתבעת 4 כי "המשכורות יועברו בקרוב".

12. לאחר שהעסק נסגר שוחח התובע עם הנתבעים 2, 3 ו-5 אשר "הסכימו, כי לתובע מגיעים זכויות וכספים שלא קיבל במהלך תקופת העסקה השניה".

הרמת מסך

13. לאחרונה עמד בית הדין הארצי לעבודה על הטעמים המיוחדים בהם יורה בית הדין על הרמת מסך:

"הרמת מסך תבוצע באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי לעובדי החברה מעמד מיוחד בקשר לכך, היוצר כלפיהם אחריות מוגברת (עניין זילברשטיין; בג"צ 132/15 ר-צ פלסטק בע"מ נ' איפראימוב [פורסם בנבו] (5.4.17); ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי [פורסם בנבו] (17.3.20)).

משמעות הדברים היא כי "יישום הוראות סעיף 6 לחוק בתחום משפט העבודה נעשה ב'שינויים המתחייבים' ממעמדו המיוחד של ה'עובד' כנושה של החברה. בהתאמה, גבולות הנסיבות החריגות שיצדיקו את 'הרמת המסך' הורחבו מעט" (ע"ע (ארצי) 15288-12-10 אלון בוימל - חיים פלזן [פורסם בנבו] (8.5.12)).

במקרה זה, התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי מעלה כי העסקת העובדים בוצעה בניגוד מוחלט לחקיקת המגן, שכן הועסקו בלא לקבל זכויות סוציאליות כלשהן, תוך שהונפקו לגביהם תלושי שכר פיקטיביים, וכאשר הדיווח שבוצע לגביהם לרשויות (לרבות המוסד) בהכרח היה חלקי. אלא, שבהתאם לפסיקה לא די בעצם הפרת חוקי העבודה השונים ובעצם הנפקתם של תלושי שכר פיקטיביים על מנת להוות עילה להרמת מסך (עניין טוקו שף; ע"ע (ארצי) 26295-01-16‏ ‏ ‏Tesfalem Tekel‏ - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ [פורסם בנבו] (25.12.17); להלן: עניין מיארה)".

(עע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ - GOITOM TWELDE (2020)) (להלן – "פרשת מנרב").

14. עוד נקבע בפרשת מנרב, כי הרמת מסך אפשרית מקום בו מעסיק ממשיך להעסיק את עובדיו חרף מצבו הכלכלי הקשה, משמע, הוא לוקח על עצמו סיכון בלתי סביר בהמשך העסקתם. ואולם, בפרשת מנרב קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא הוצגה תשתית משפטית מספקת לצורך קביעה זו.

15. בעניננו שימש הנתבע 3, על פי דוח רשם החברות, כבעל מניות בנתבעת 1. איננו מקבלים את טענת התובע כי יש לראות בנתבע 3 כבעל מניות בנתבעת 4, היות ומדובר בסוגיה שנויה במחלוקת אשר בית משפט השלום נדרש לה בימים אלה. יתרה מכך. דו"ח רשם החברות המהווה תמצית רישום של פרטי תאגיד, מעין מסמך דקלרטיבי המאגד את כל המידע הנוגע לאותו תאגיד, אינו נוקב בשמו של הנתבע 3 כבעל מניות בנתבעת 4. כוונת הצדדים, ככל שבאה לידי ביטוי בהסכמות מוקדמות יותר, אינה מעניננו.

16. לפיכך, בשלב זה וכל עוד לא יוכח אחרת לא ניתן לראות בנתבע 3 כבעל מניות בנתבעת 4, משלא נרשמו על שמו מניות כעולה מדו"ח רשם החברות ומשמדובר במסמך רשמי המונפק על ידי רשות מרשויות המדינה.

17. זאת ועוד. התובע לא טען כי הנתבעת 1 פורקה או כי סגרה את עסקה. רק ביחס לנתבעת 4 כתב התובע כי סיים את עבודתו בנתבעת 4 ביום 15.8.2017 "מועד סגירת העסק ופיטורי התובע".

18. התובע לא טען, לא כל שכן הציג ראשית ראיה, לקשיים תזרימיים מהם סבלה הנתבעת 1 ואף לא טען כי נוהלה על ידי בעלי המניות בדרך של נטילת סיכון בלתי סביר. התובע שהתפטר מעבודתו אצל הנתבעת 1 לא קיבל את שכרו, לגרסתו, מחודש דצמבר 2014 עד לחודש יולי 2015 ואולם אף התובע לא נימק את אי תשלום השכר במצבה הכלכלי של הנתבעת 1.

19. כפי שנקע בפרשת מנרב ובבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ - Admariam Gavrengouse (2016) אין באי תשלום השכר ו/או התנאים הסוציאלים כדי להצדיק, לכשעצמם, את הרמת המסך.

20. נזכיר, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כשלון עסקי אינו מהווה עילה להרמת מסך ומכאן, על דרך ההקש, אין בו כדי להוות עילה לחיוב האורגנים של החברה באחריות אישית כלפי חובות החברה (ר' ברע (ארצי) 24638-03-18 MESGNA TEKLAB - אמילי קיטשן בע"מ (2018)).

21. אף לא נטען על ידי התובע, בכתב התביעה או בתגובה לבקשה, כי קיימות נסיבות של "עירוב נכסים, הקמה של חברות מתחלפות, או ריקון החברה מתוכן תוך העברת פעילותה לעסק אחר הממשיך את אותה פעילות" כלשון פרשת מנרב .

22. נוסיף כי לא די בהעלאת הטענה כי מאן דהוא היה "הרוח החיה" בעסק, ככל שכוונת הביטוי היא למי שחלקו בניהול העסק דומיננטי יותר מחלקם של אחרים, על מנת להוות עילה להרמת מסך. אורגן בחברה, בין אם הוא בעל מניות ובין אם אינו, יכול להיות ה"רוח החיה", אם תפקידו במערך הארגוני דומיננטי. אולם אין בכך כדי ליתן הכשר להגשת תביעה נגד אחראי משמרת או מנהל פס קר (במסעדה) או בעלי תפקידים אחרים, שמילאו את תפקידם, וודאי שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתובענה נגד מי שאינם בעלי מניות אלא ממלאי תפקיד חשוב ככל שיהיה.

23. מכל האמור לעיל עולה, איפוא, כי יש לסלק על הסף את תביעת התובע נגד הנתבע 3.

24. מאחר והתובע טען כי הנתבע 3 התחייב, בשמו ובשם הנתבעת 4, לשלם את הכספים המגיעים לו, שקלנו האם יש מקום להורות על מחיקת הטענות בנוגע להרמת המסך אולם להותיר את הנתבע 3 כצד להליך לאור הטענות בנוגע להתחייבות האישית, לכאורה.

25. ואולם, התובע ציין, ברחל ביתך הקטנה, כי התחייבותו של הנתבע 3, כך לגרסתו, ניתנה מטעמה של הנתבעת 4, אשר הנתבע 3 אינו אחד מבעלי מניותיה. משכך, ככל שניתנה על ידי הנתבע 3 התחיבות אישית לתובע לתשלום כספים, אין בית הדין לעבודה מוסמך לדון בטענותיו אלה ועליו להפנותם לבית המשפט האזרחי.

26. בהקשר זה מופנים הצדדים לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קרור בע"מ (2017) בו נקבע:

"בענין רוחם נקבע, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו: האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה. את מבחן תלת שלבי זה נפנה ליישם במקרה דנן".

27. התובע לא טען, ולא בכדי, כי הנתבע 3 שימש כמעסיקו או כמעסיק במשותף, יחד עם הנתבעת 1 או הנתבעת 4 לצורך הענין. משכך, לא מתקיים מבחן זהות הצדדים, הוא הנדבך הראשון המקנה לתובע זכות להכנס בשערי בית הדין לעבודה. יתרה מכך. אף העילה מכוחה הוגשה התביעה נגד הנתבע 3, בהקשר זה, אינה מתחום יחסי העבודה אלא, כך נדמה, מתחום הנזיקין.

28. לאור כל האמור לעיל מצאנו להורות על סילוק התביעה נגד הנתבע 3 על הסף. התובע ישא בהוצאות הנתבע 3 בסך של 4,000 ש"ח אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

ניתן היום, א' תמוז תש"פ, (23 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.