התביעה ובעלי הדין

1. המדובר בתביעה כספית על סך 752,000 ₪ בגין יתרת חוב (הלוואה). התובע טוען כי נתן הלוואה לנתבעים 1-2, לה ערב הנתבע מס' 3.
2. התובע הינו קבלן לביצוע עבודות עפר, ועפ"י הנטען, במועד הרלבנטי לתביעה העניק לנתבעים 1-2 הלוואה לשימוש עסקי. הנתבע 1 הינו מורה במקצועו ובעל המניות היחיד בנתבעת 2, חב' "אולמי אלמנארה בע"מ". נתבע 3 הינו בנו של נתבע 1, ועפ"י הנטען, ערב בערבות אישית לפירעון ההלוואה.

הסדר דיוני

1. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה לא יישמעו ראיות, יוגשו סיכומים בכתב ובית המשפט יכריע במחלוקת בפסק דין מנומק על יסוד כל החומר הקיים בתיק ביהמ"ש.

תמצית טיעוני התובע

1. כעולה בכתב התביעה, ביום 1.9.14 הלווה התובע לנתבעים 1-2 סך של 800,000 ₪ במזומן לשימוש עסקי, ובין היתר, לביצוע פרויקט הזנה במוסדות חינוך בפיקוח משרד החינוך. נטען כי הוסכם שההלוואה תישא ריבית שנתית בשיעור 0% לשנה.
2. בהתאם למוסכם תוחזר ההלוואה לתובע במזומן בארבעה תשלומים שנתיים שווים בסך 200,000 ₪ (כ"א), הראשון בהם ביום 31.8.15, ויתרת שלושת התשלומים באותו מועד בכל שנה לאחריו. בנוסף סוכם כי נתבעים 1-2 יעבירו לתובע רווח שוטף קבוע בסך 15,000 ₪ לכל חודש למשך 10 חודשים בלבד בכל שנה (ולא 12 חודשים) ולתקופה של 4 שנים (סה"כ 600,000 ₪ למשך כל תקופת ההלוואה), וזאת ללא תנאים מוקדמים וללא שום קשר למצב עסקיהם (תשלום הרווחים יבוצע בחודשים ינואר –אוקטובר בכל שנה בין התאריכים 1- 10 לחודש). סה"כ קרן הלוואה + רווחים, מסתכמים בסך של 1,400,000 ₪.
3. להבטחת החזר ההלוואה ותשלום הרווחים, התחייבו נתבעים 1-2 ביחד ולחוד למשכן זכויות בדרגה ראשונה לטובת התובע של 1/4 מזכויות הבעלות של הנתבעים בקרקע ובבניין של נתבעת 2 באזור תעשיה בסח'נין (גוש 19269 חלקה 86), ולרשום את המשכנתא בהקדם בלשכת רישום המקרקעין. בנוסף, חתמו נתבעים 1-2 לטובת התובע על המחאת זכות של הכספים המגיעים לנתבעת 2 ממשרד החינוך בגין ביצוע פרויקט ההזנה במוסדות החינוך, עד לקבלת סכום הכסף במלואו.
4. התובע טוען כי נתבע 3 חתם על הסכם ההלוואה כערב לקיום התחייבויות נתבעים 1-2. עוד נטען כי התובע קיבל לידיו שיקי ביטחון מחשבון הפרטי של נתבע 1 וכן מחשבונו הפרטי של נתבע 3.
5. לטענת התובע לפני תום השנה הראשונה לפי הסכם ההלוואה התחילו נתבעים 1-2 לפגר בתשלומי פירעון ההלוואה. עקב כך הוא התרה בהם, והם מצדם התחייבו שוב לעמוד בתנאי הסכם ההלוואה. אלא שאין ספור הבטחות, ישיבות והתערבות מכובדים, אך לשווא.
6. נטען כי עד ליום הגשת התביעה הצליח התובע לגבות מהנתבעים 1-2 סך כולל של 648,000 ₪, כך שהנתבעים נותרו חייבים לו סך של 752,000 ₪ לפי הסכם ההלוואה, ומכאן התביעה.

תמצית טיעוני הנתבעים

1. הנתבעים 1 ו- 3 מציינים כי הנתבעת 2 הינה חברה פעילה המנהלת ספריה כדין, ביצעה ומבצעת פרויקטים רבים לאספקת שירותי קייטרינג ומזון עבור בתי ספר וגני ילדים.
2. כחלק מהפיתוח העסקי של נתבעת 2, והצורך במימון עסקי, נוצר קשר בין התובע לנתבע 1, ולאחר משא ומתן נחתם הסכם הלוואה לפיו התחייב התובע להעביר לנתבעים 1-2 סך של 800,000 ₪, אשר יוחזר ב- 4 תשלומים שנתיים בסך 200,000 ₪ כל תשלום בכל שנת לימודים.
3. נטען כי בגין ההשקעה הנ"ל התחייבה נתבעת 2 לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ כולל מע"מ מדי חודש למשך 10 חודשים בשנה (בחודשים שבהם מתבצעת אספקת מזון לבתי הספר ו/או הגנים).
4. נתבע 1 מודה כי במהלך התקופה שבין חתימת הסכם ההלוואה ועד מספר חודשים לאחר מכן, העביר התובע לנתבעים 1-2 סך של 800,000 ₪.
5. לגרסת נתבע 1, בניגוד לנטען בכתב התביעה, בתקופה שבין חודש 01/15- 07/17, שילמו נתבעים 1-2 לתובע, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף (מתווך), את הסכומים הבאים במצטבר: שנת 2015 - 350,000 ₪, שנת 2016- 105,000 ₪, שנת 2017- 380,000 ₪ (סה"כ 835,000 ₪).
6. נתבע 1 מוסיף וטוען כי בתחילת שנת 2017 פנה אליו התובע והודיע לו על כוונתו להביא לסיום את הסכם ההלוואה, וביקש לשלם לו את יתרת ההלוואה במזומן, בקשה לה סירב נתבע 1. נטען כי התובע הדגיש כי בכוונתו לרכוש נכס מקרקעין וכי נחוץ לו הכסף במזומן כדי להשלים את העסקה, וכי מאז שסירב נתבע 1 לבקשת התובע, החל האחרון במסע התעללות נפשית לרבות איומים ועירוב אנשי העולם התחתון.
7. לטענת נתבע 1, במהלך חודש 08/17 התערבו מכובדים בסכסוך, ובעקבות זאת, סוכם בין הצדדים כי נתבעים 1-2 ישלימו את התשלומים לתובע עד תום השנה השלישית, ואילו התובע יוותר על התשלומים המגיעים לו בגין השנה הרביעית. בהמשך לאמור, הוסיפו ושילמו נתבעים 1-2 לתובע במועדים שונים באמצעות מתווכים סך של 268,000 ₪ במצטבר כמפורט להלן:
8. חודש 11/17- סך של 80,000 ₪, באמצעות המתווך ג'מאל מוסא.
9. חודש 12/17- סך של 70,000 ₪ באמצעות המתווך ג'מאל מוסא.
10. חודש 01/18 – 48,000 ₪ באמצעות מתווך בשם יוסף מכפר דיר חנא.
11. חודש 02/18 – 40,000 ₪ באמצעות מתווך בשם יוסף מכפר דיר חנא.
12. חודש 03/18 – 30,000 ₪ באמצעות מתווך בשם יוסף מכפר דיר חנא.
13. אי לכך, טוען נתבע 1 כי לאור ההפרה מצדו של התובע, הוא אינו זכאי לקבל רווחים מיום ההפרה. זאת ועוד, נתבעים 1-2 השיבו לתובע את מלוא קרן ההלוואה בסך 800,000 ₪, וכן שולמו רווחים בסך כולל של 303,000 ₪, וזאת מבלי לקבל עד היום חשבוניות מס כדין.
14. בכל הקשור לעילת התביעה נגד נתבע 3, נטען כי הוא מעולם לא חתם על ההסכם ו/או על השיק שצורפו לכתב התביעה, וכי חתימתו עליהם זויפה על כל המשתמע מכך.

הראיות בתיק

1. בהתאם להסדר הדיוני לא נשמעו ראיות הצדדים. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן תצהירים של העדים מוחמד קסום, אחמד (יוסף) דרוויש ח'טיב, פאלח בדארנה (צורפו כנספחים 5-7 לתצהיר התובע). מטעם ההגנה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם נתבע 1 ונתבע 3. הוגשו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת שהתובע התחייב להעמיד הלוואה כספית בסך 800,000 ₪ לנתבעים 1-2 לשימוש עסקי, וכי במסגרת זו נחתם הסכם ההלוואה בין הצדדים בחודש ספטמבר 2014 שהעתק ממנו צורף כנספח 1 לכתב התביעה. כ"כ אין חולק כי התובע העביר בפועל את מלוא כספי ההלוואה הנ"ל לידי נתבעים 1-2, עובר למועד חתימת הסכם ההלוואה ו/או בסמוך לאחר מכן.
2. חישוב אריתמטי פשוט מעלה כי עפ"י תנאי הסכם ההלוואה, התחייבו נתבעים 1-2 להשיב לתובע את קרן ההלוואה + רווחים (תשואה) במהלך תקופה בת 4 שנים בין השנים: 2015- 2018 כולל (4 תשלומים בסך 200,000 ₪ כ"א בסוף כל חודש אוגוסט מדי שנה, החל מחודש 08/2015 – 08/2018, סה"כ 200,000 ₪ *4 = 800,000 ש"ח), וכן תשלום חודשי שוטף בסך 15,000 ₪ לכל חודש למשך 10 חודשים רצופים מדי שנה (בין הימים 1-10 לחודשים ינואר- אוקטובר בכל שנה), סה"כ 150,000 ₪ *4= 600,000 ₪. מכאן שעפ"י תנאי הסכם ההלוואה סה"כ קרן +רווחים שהיה על נתבעים 1-2 לפרוע לידי התובע במהלך כל תקופת ההלוואה עמדו על סך 1,400,000 ₪.
3. בנסיבות האמורות, גרסת נתבעים 1-2 כי תנאי ההלוואה המקורית שונו בהסכמה בע"פ בשנת 2017 (במסגרתה הסכים לפי הטענה התובע לוותר על רווחי השנה הרביעית), וכי לאחר תשלום סכום מצטבר על ידם לתובע בסך 1,103,000 ₪ כנטען אין הם חבים לתובע סכום כלשהוא, מהווה במהותה טענה מסוג "הודאה והדחה".

אשר על כן, על הנתבעים 1-2 מוטל נטל הראיה להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, הן את היקף הסכומים (במצטבר) ששולמו על ידם לתובע במסגרת פירעון קרן ההלוואה לרבות בגין הרווחים (תשואה), והן את אותנטיות גרסתם כי לפי "ההסכמה המאוחרת" שהושגה בין הצדדים, סך כל הסכום ששולם על ידם לתובע , מהווה סילוק סופי של ההלוואה נשוא התביעה.

1. לאור זאת אדון ואכריע תחילה בעילת התביעה נגד נתבעים 1-2, ולאחר מכן בעילת התביעה נגד נתבע 3, לרבות התייחסות לטענות הגנה נוספות שהעלו הנתבעים.

הסכומים המצטברים ששילמו נתבעים 1-2 לתובע במסגרת פירעון ההלוואה

1. למקרא סעיף 18 לכתב התביעה עולה כי לגרסת התובע, במהלך התקופה שקדמה למועד הגשת התביעה, הוא הצליח לגבות מנתבעים 1-2 תשלומים שונים בסכום מצטבר בסך 648,000 ₪, ומכאן שנותרה לזכותו יתרת חוב בסך 752,000 ₪ (1,400,000- 648,000).
2. גרסת התובע בכתב התביעה הנ"ל לקונית ועמומה שכן אינה מפרטת את גובה הסכומים השונים ששולמו לו ומועדיהם, באופן המאפשר להצליב עם הסכומים והמועדים שפורטו בגרסת נתבעים 1-2 (ס' 6 ו- 11 לתצהיר עדות ראשית נתבע 1), אולם פירוט והתייחסות לסכומים השונים ששולמו לתובע ע"י נתבעים 1-2 המהווים את הסך 648,000 ₪, ניתנה ע"י התובע לראשונה במסגרת תצהיר עדותו הראשית (ראו: ס' 18- 22).
3. יצוין כי חישוב אריתמטי של סה"כ הסכומים, אשר לפי הטענה, הועברו לתובע באופן ישיר מנתבע 1 ו/או באופן עקיף באמצעות מתווכים, כמפורט בסעיפים 18-22 לתצהיר התובע, מסתכמים בסך כולל של 662,000 ₪, ולא 648,000 ₪ כמפורט בסעיף 18 לכתב התביעה.
4. לאור גרסת התובע בתצהירו ואשר גובתה בתצהירים מטעם המתווכים (מוחמד קסום ואחמד יוסף ח'טיב, שלא נסתרו לאור ההסדר הדיוני), נקודת המוצא לדיון בסוגיה זו הינה כי התובע מודה למעשה כי קיבל מנתבעים 1-2 על חשבון פירעון ההלוואה נשוא התביעה והרווחים בגינה סך כולל של 662,000 ₪.
5. כאמור, עילת התביעה נגד נתבעים 1-2 מבוססת על טענה בדבר הפרת הסכם הלוואה (פירעון חלקי). מאחר ואין חולק כי התובע אכן העניק לנתבעים 1-2 הלוואה כספית בסך 800,000 ₪ בתנאי פירעון שפורטו בהסכם ההלוואה שצורף לכתב התביעה, הנטל עובר לנתבעים 1-2 להוכיח בשלב ראשון את סך כל התשלומים שנפרעו על ידם על חשבון ההלוואה נשוא התביעה, כאשר בכל מקרה, ולמצער, יהיו זכאים לקזז מיתרת החוב המוכחת את השווי המצטבר של התשלומים שהתובע מודה בו (662,000 ₪).
6. לתמיכה בגרסתם כי העבירו לתובע במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה (שנים 2015-2018) תשלומים שונים בסכום מצטבר בסך 1,103,000 ₪ על חשבון פירעון ההלוואה והרווחים, מפנים נתבעים 1-2 לנספחים א'-ג' שצורפו לתצהיר עדות ראשית נתבע 1.
7. עיון בנספח א' מעלה כי מדובר בצילום תרשומת בכתב יד בה מפורטים סכומים שונים ותאריכים שבהם לפי הטענה בוצעו תשלומים במזומן לתובע על חשבון פירעון ההלוואה נשוא התביעה ו/או הרווחים. לפי המצוין בנספח א', לכאורה, בתקופה שבין 01/15- 03/17 שולמו לתובע על חשבון ההחזרים השנתיים של קרן ההלוואה ובגין הרווחים לשנה הראשונה והשנייה לפי הסכם ההלוואה (2015-2016) - סך 200,000 ₪ (קרן) + 150,000 ₪ בגין הרווחים (שנת 2015), וסך של 150,000 ₪ (קרן) ובגין הרווחים 105,000 ₪ (שנת 2016), סה"כ 605,000 ₪. עוד עולה מנספח א' (דף 2) כי בגין השנה השלישית (2017) שולם לתובע לכאורה החזר שנתי של קרן ההלוואה בסך 200,000 ₪ וסך של 30,000 ₪ בגין רווחים, סה"כ 230,000 ₪. סה"כ 835,000 ₪.
8. עיון בנספח ב' לתצהיר נתבע 1 מעלה כי מדובר בצילום מסך ממחושב (כפי הנראה של טלפון נייד) ובו תיעוד לכאורה למועדים שונים בהם הועברו, לפי הטענה, סכומים שונים ישירות לתובע ו/או הועברו באופן עקיף באמצעות מתווכים במהלך השנים 2017- 2018, בסכום מצטבר בסך 468,000 ₪.

בנוסף מפנים נתבעים 1-2 להעתקי דפי בנק של נתבעת 2 בבנק לאומי לתקופה 01/2015- 10/2018 (נספח ג' לתצהיר נתבע 1), אשר לטענתם מהווים דפי חשבון רלבנטיים אודות משיכת כספים לצרכי תשלום לתובע.

הכרעה בסוגיית היקף הסכומים במצטבר ששולמו לתובע

1. בחנתי היטב את ראיות ההגנה בסוגיה זו, ולא מצאתי כי הם מהווים ראיה מספקת להוכחת התשלומים שנטען כי שולמו לתובע ע"י נתבעים 1-2 בסכום מצטבר בסך 1,103,000 ₪ כנטען.

כך לדוגמא, נספח א' לתצהיר נתבע 1 מהווה צילום תרשומת בכתב יד כשלא ברור מי ערך את התרשומת והאם התיעוד ע"ג התרשומת בוצע ע"י עורכה בזמן אמת. נספח א' אינו כולל חתימה או אישור מצד התובע לקבלת הסכומים המצוינים בו או חלק מהם. חרף העובדה כי מדובר בחוזה עסקי בהיקף משמעותי לא מצאו נתבעים 1-2 לנכון להחתים את התובע ו/או את המתווכים בזמן אמת וכמתבקש בנסיבות העניין על אישורי קבלה בכתב המעידים כי קיבלו לידיהם סכומים כלשהם על חשבון פירעון קרן ההלוואה/הרווחים, ובמיוחד לאחר שפרץ סכסוך בין הצדדים בנוגע להלוואה נשוא התביעה, כבר בשנה הראשונה של תקופת ההסכם.

1. גם אם נניח לטובת ההגנה כי נתבע 1 ערך את התרשומת הנ"ל (נספח א') בכתב ידו בזמן אמת, אין היא מהווה, כשלעצמה, ראיה לאמיתות תוכנה (העברת הכספים בפועל לידי התובע/המתווכים), אלא ראיה לעצם רישום הסכומים והמועדים הנטענים על ידו. מאותם נימוקים גם נספח ב' אינו יכול להוות ראיה מספקת להוכחת הטענה להעברת סכומים כלשהם לתובע/למתווכים על חשבון ההלוואה ו/או הרווחים בגובה הסכומים ובמועדים שצוינו בו.
2. בכל הקשור להעתקי דפי הבנק של חשבון נתבעת 2 שצורפו לתצהיר נתבע 1, הרי שאין בהם כל אינדיקציה להעברת סכומים כלשהם מחשבון הבנק של נתבעת 2 לחשבון הבנק של התובע על חשבון פירעון ההלוואה נשוא התביעה /תשלום הרווחים.

על פניו, מעיון כללי בנספח ג' אין קורלציה בין הסכומים והתאריכים המצוינים בתצהיר נתבע 1 לבין הסכומים והתאריכים בדפי הבנק (לדוגמא בתאריך 15.1.15 אין כלל משיכת מזומן בסך 15,000 ₪ מחשבון נתבעת 2, בתאריך 15.2.15 יש תנועה בחובה ("העברה/הפקד'") בסך 15,000 ₪ אולם אין טענה מפי נתבעים 1-2 על העברה בנקאית כלשהי ישירה מחשבון נתבעת 2 לחשבון התובע אלא על מסירת הסכומים הנטענים במזומן לידיו, בתאריך 15.3.15 כלל לא נרשמו תנועות בחשבון הבנק של נתבעת 2, וכו').

1. אומנם, ניתן לראות תיעוד בדפי הבנק של סכומים שונים שנמשכו במזומן, במועדים שונים במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה, מחשבון הבנק של נתבעת 2, אולם אין כל ראיה כי סכומים אלה (לאחר שנמשכו במזומן מחשבונה של נתבעת 2), אכן נמסרו במזומן לידיו של התובע ו/או לידי המתווכים (עבור התובע ואלה אכן הועברו לידיו מאותם מתווכים), כנטען ע"י נתבעים 1-2.
2. סיכומו של דבר, שוכנעתי ברמה הנדרשת כי נתבעים 1-2 שילמו לתובע במהלך התקופה הרלבנטית לתביעה סכומים שונים על חשבון החזר קרן ההלוואה/ הרווחים. יחד עם זאת, לא עלה בידם להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) את גובה הסכום של כל תשלום ותשלום ואת שיעורם המצטבר וכן את מועד תשלומם כנטען.
3. מהטעמים שצוינו לעיל, הוכח בפניי כי לפי תנאי הסכם ההלוואה זכאי היה התובע להחזר קרן ההלוואה בסך 800,000 ₪ + רווחים בסך כולל של 600,000 ₪, סה"כ 1,400,000 ₪. כאמור, הסכומים שנטען כי שולמו ע" נתבעים 1-2 לתובע על חשבון החזר קרן ההלוואה או הרווחים בסך כולל של 1,103,000 ₪ לא הוכחו ברמה מספקת, אך ברי כי נתבעים 1-2 רשאים לקזז מיתרת החוב המוכחת את הסכומים ששולמו על ידם לתובע, אשר הוא מודה בהם (662,000 ₪).

האם הוכח כי התובע הסכים לוותר על התשלומים המגיעים לו בגין השנה הרביעית?

1. לגרסת נתבעים 1-2 (ס' 8-12 לתצהיר נתבע 1), בתחילת שנת 2017, פנה התובע לנתבע 1 והודיע על כוונתו להביא את הסכם ההלוואה לסיומו, תוך דרישה לפרעון יתרת ההלוואה באופן מיידי (לצורך מימון עסקת נדל"ן). נתבע 1 סירב לדרישה זו, ודרש מהתובע לעמוד בהתחייבויותיו לפי הסכם ההלוואה. במהלך 08/17 התערבו מכובדים בסכסוך, וסוכם בין הצדדים כי נתבעים 1-2 ישלימו את התשלומים עד תום השנה השלישית, וכי התובע יוותר על התשלומים בגין השנה האחרונה (הרביעית). בנסיבות האמורות נטען כי לאור הפרת הסכם הלוואה מצד התובע, אין הוא זכאי לקבל רווחים מנתבעים 1-2 מיום ההפרה (רווחים בגין שנים 2017-2018).
2. מנגד מודה התובע כי התקיים מפגש בין הצדדים בנוכחות מכובדים במחצית השנייה של שנת 2017 (לגרסתו בחודש נובמבר ולא בחודש אוגוסט כנטען), אך מכחיש כי הוסכם במסגרתו על קיצור תקופת הסכם הלוואה ועל ויתורו על חלק מהרווחים המגיעים לו לפי הסכם ההלוואה המקורי, וטוען כי ההליך בהשתתפות המכובדים הביא להסכם חדש עם נתבעים 1-2 בנושא המשך הגביה בלבד.
3. בחנתי את ראיות ההגנה בסוגיה זו וניתן לדלות כי למעט גרסת נתבע 1 בתצהירו, לא צורפו תצהירים כלשהם מטעם אותם "מכובדים" שנטען כי היו מעורבים בפתרון הסכסוך ובגיבוש ההסכמה לשינוי תנאי הסכם ההלוואה כנטען.

לא ברור מגרסת נתבע 1 האם במסגרת "הסיכום" החדש הנטען בין הצדדים הסכים התובע לוותר על רווחי השנה הרביעית (150,000 ₪ בלבד או גם על רווחי השנה השלישית כולה, סה"כ 300,000 ₪).

בין כך ובין כך, לא סביר בעיניי, כי שינוי כה מהותי בתנאי הסכם ההלוואה, ייעשה בע"פ ללא תיעוד בכתב בחתימת הצדדים והמכובדים שהיו צד לגיבושו, ובעיקר כאשר הרקע לסכסוך ולהתערבות המכובדים הינו טענות להפרות בוטות של הסכם ההלוואה מצד שני הצדדים זה כלפי זה.

1. זאת ועוד, מדובר בטענות בע"פ נגד מסמך בכתב (הסכם ההלוואה) שנתבעים 1-2 חתומים עליו, וכאשר עדות נתבע 1 הינה עדות יחידה של בעל דין ללא סיוע, ובהינתן שלאור ההסדר הדיוני לא נחקר נתבע 1 בחקירה נגדית על תצהירו. לזאת יש להוסיף כי גם גרסת נתבעים 1-2 על ביצוע תשלומים בסכומים שונים לתובע לאחר הסיכום החדש משנת 2017, לא הוכחה ברמה מספקת, כמפורט בסעיפים 31-34 לעיל.
2. לאור הנ"ל אני קובע כי אומנם גם לפי גרסת התובע בתצהירו (ס' 21), בחודש 11/17 "נכנסו לתמונה אנשי שלום" בסכסוך שהתגלע בין הצדדים (לגרסתו סוכם בסיועם על "הסכם גביה חדש" בלבד), אולם על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפניי, לא שוכנעתי ברמה הנדרשת בנכונות גרסת נתבעים 1-2 כי במסגרת אותו הליך שהתקיים בהתערבות אותם מכובדים, אכן הוסכם על שינוי מהותי בתנאי הסכם ההלוואה המקורי (ויתור התובע על רווחי השנה השלישית ו/או הרביעית המגיעים לו לפי הסכם ההלוואה המקורי), כנטען.

האם הוכחה עילת התביעה נגד נתבע 3?

1. עילת התביעה נגד נתבע 3 מבוססת על הטענה כי חתם על הסכם ההלוואה משנת 2014 שנכרת בין התובע לבין נתבעים 1-2, וזאת כערב אישית לקיום התחייבויותיהם כלפי התובע, וכי משלא עמדו נתבעים 1-2 בהתחייבויותיהם החוזיות כלפי התובע קמה לאחרון הזכות לדרוש את פירעון יתרת החוב גם מנתבע 3.
2. מעיון בסעיף 5 להסכם ההלוואה עולה כי הוסכם במסגרתו, בין היתר, כי נתבע 3 ישמש כערב נוסף מטעם "צד שני" (נתבעים 1-2) לביצוע הוראות הסכם זה. בעמוד 3 להסכם ההלוואה בחלק התחתון בצד ימין מופיעים שתי מקומות המיועדים לחתימת שני הערבים (נתבע 1 ונתבע 3), וכן הכיתוב "מאשר חתימת הצדדים והערבים" ומתחתיו חתימה וחותמת עו"ד שלאטה יאסר (מסמך המקור לא הוצג כראיה מטעם התובע).
3. אין חולק כי נתבע 1 חתם על הסכם ההלוואה הן כלווה והן כבעלים ומורשה חתימה של נתבעת 2, והן כערב להתחייבות נתבעת 2. תחת החתימה הנחזית כחתימת נתבע 1 כערב מצוין מקום נוסף לחתימת הערב השני (נתבע 3) ובו מופיעה חתימה שנטען לגביה כי הינה חתימתו של נתבע 3, הדומה לחתימת המושך הנחזית על צילום שיק בסך 200,000 ₪ מס' 015 שנמשך מחשבון הבנק של נתבע 3 לפקודת התובע (ראו: צילום השיק העליון בנספח 3 שצורף לכתב התביעה). בעניין זה אוסיף ואציין כי אין כל התייחסות מצד נתבע 3 לפשר נסיבות משיכת שיק הביטחון מחשבונו בבנק לפקודת התובע, ולצירופו של שיק הביטחון כחלק מהבטוחות להבטחת פירעון ההלוואה נשוא התביעה שנטלו אביו ונתבעת 2 מהתובע, וכן אין כל טענה בפיו כי בעקבות מעשה הזיוף הנטען ולאור סכום השיק (200,000 ₪), הוגשה על ידו כמקובל תלונה במשטרה, עם היוודע לו דבר מעשה הזיוף.
4. הן במסגרת תצהיר נתבע 3 שהוגש כתמיכה בבקשת הנתבעים לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו נגדם והן במסגרת תצהיר עדותו הראשית, העלה נתבע 3 טענה כי מעולם לא חתם על הסכם ההלוואה נשוא התביעה ו/או על השיק שנמשך מחשבונו בבנק (נספח 3 לכתב התביעה), וכי החתימה הנחזית כחתימתו עליהם זויפה, על כל המשתמע מכך.
5. נקבע לא אחת בפסיקה כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי אותו מסמך אמנם חתימת הנתבע היא. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע.
6. בכל הקשור לדרכי הוכחת זהות החותם על המסמך, נפסק כי קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני. האחת, באמצעות עדות ישירה (עדותו של החותם עצמו או של מי שהיה עד למעמד החתימה). השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמתית, תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן. והשלישית, באמצעות עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך נשוא הדיון (ע"א 5293/90 בנק הפועלים נגד שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3), 240).
7. במקרה שבפנינו, ולאור טענת הזיוף שהעלה נתבע 3 כבר עם פתיחת ההליך המשפטי כאמור, לא עתר התובע לצירוף חוות דעת מטעמו של מומחה להשוואת כתבי יד להוכחת טענתו כי נתבע 3 אכן חתם באופן אישי כערב על הסכם ההלוואה נשוא התביעה. כאמור, התובע בחר להגיע להסכמה עם הנתבעים על מתווה דיוני של מתן פסק דין מנומק על יסוד החומר הקיים בתיק ביהמ"ש, תוך ויתור על שמיעת ראיות בדרך הרגילה. אומנם במסגרת תצהיר עדותו הראשית (ס' 32) הצהיר התובע כי נתבע 3 חתם על הסכם ההלוואה כערב ונתן שיק ביטחון מחשבונו הפרטי, בפניו בנוכחות עו"ד יאסר שלאטה ואשתו (גב' ח'דרה אבו סאלח), אולם נמנע הוא מלצרף תצהירי עדות ראשית מטעם עו"ד שלאטה ו/או אשתו ח'דרה (עדים אשר לכאורה בשליטתו), וזאת לתמיכה בגרסתו הנ"ל. כפי שצוין לעיל, אחד מדרכי ההוכחה להוכחת חתימה על מסמך הינה באמצעות עד ישיר לחתימה, אולם במקרה דנן מדובר בגרסה יחידה של בעל דין (התובע), הנוגעת להוכחת טענה עובדתית במחלוקת המהווה מרכיב מהותי מעילת התביעה נגד נתבע 3, אשר לאור ההסדר הדיוני שהושג, לא עמדה במבחן החקירה הנגדית.
8. מהטעמים שצוינו לעיל, מתבקשת המסקנה כי עילת התביעה נגד נתבע 3 לא הוכחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי ולפיכך דין התביעה נגדו להידחות.

טענות הגנה נוספות שהועלו בסיכומי הנתבעים

1. במסגרת סיכומיהם העלו הנתבעים לראשונה טענות הגנה חדשות, אשר כלל לא הועלו על ידם בכתבי הטענות ו/או בתצהירים כגון: כי הסכם ההלוואה נכרת תחת לחץ אדיר מצד התובע שהופעל נגד נתבע 1 (ס' 7); כי התובע נמנה על שוק העוסקים בהלוואות חוץ- בנקאיות, והלווה לנתבע 1 סך של 800,000 ₪ תוך ניצול מצוקתו (עושק) בדרישה להחזר ריבית רצחנית בסך 600,000 ₪ על קרן ההלוואה, המהווה 75% מקרן החוב (ס' 8-9); התובע הטעה את נתבע 1 והחתים אותו על הלוואה אשר תוחזר בשיעור ניכר בהרבה מהמקובל בשוק, ובניגוד לדין (ס' 10); כי בהעדר הסכם כדין, כנדרש לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג- 1993, אין לחייב את הנתבעים 1-2 בריבית הכלולה בהלוואה נשוא התביעה (ס' 11).
2. התובע הגיש כתב תשובה לסיכומי הנתבעים במסגרתו טען, בין השאר, כי מדובר ב"טיעונים חדשים וסילוף עובדות והרחבת חזית שאין לה תימוכין בחומר שבתיק כלל וכלל (חתימה על הסכם תחת לחץ, ניצול מצוקה, הלוואה בשוק האפור, הרמזים לשיטת גביה פסולה, הטעיה, הסכמים מטעים, עושק ועוד); כל אלה טענות חסרות בסיס ושחר שכלל וכלל לא טענו הנתבעים שש שנים לאחור ולא בשום מסמך שבחומר שבתיק" (ס' 1 ל"תגובת התובע על סיכומי הנתבעים").
3. כידוע, כתבי טענות, כפי שנוסחו ע"י הצדדים, הם המתווים עבורם את חזית המחלוקת העובדתית הנטושה ביניהם. אשר על כן, בכתבי טענות אלה אמורים בעלי הדין להעלות את כל הטענות העובדתיות, עליהן בכוונתם להסתמך במהלך המשפט. בעל דין, אשר לא העלה בכתב הטענות מטעמו טענה עובדתית מהותית, לא יוכל להעלותה מאוחר יותר, בהמשך ההליך המשפטי, אלא בהסכמת יריבו. ככל שיעתור לעשות כן, ייחשב הדבר משום הרחבת חזית המחלוקת.
4. אף שיש הנוטים לראות בסוגיה הנ"ל עניין דיוני (פרוצידוראלי) ולא מהותי, נפסק ע"י ביהמ"ש העליון ברע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נגד שמחה משטה ואח', פורסם בנבו ביום 3.2.13) כך (פסקה 7 לפסה"ד):

"כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות...ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נגד ג'ורג', פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית"). אכן, לא תמיד יידרש שינוי פורמאלי של כתב טענות כדי שייאמר כי בעל דין רשאי לטעון טענה כלשהי, והוא- כאשר אותו בעל דין הציג ראיה להוכחת אותה טענה ויריבו לא התנגד לכך, ובכך הוא נחשב כמי שנתן מכללא את הסכמתו להרחבת החזית".

1. השופט זילברטל מאזכר בפסק הדין הנ"ל מושכלות יסוד בנוגע להרחבת חזית ומדגיש כי אין מדובר בכלל טכני גרידא: "...הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של יעול הדיון וסופיות הדיון...". ועוד נאמר שם כי: "הגם שהתנגדות להרחבת חזית היא "דיונית באופיה", יש לה "משקל רב", זאת "נוכח השיטה האדברסרית, הנהוגה במשפט הישראלי, וביתר שאת- בהליך האזרחי":

"הגיונו של הכלל בדבר שינוי החזית נתחם בשאלת הפלוגתות שהעלו הצדדים בתחילת הדיון, ובצורך לשמור על אינטרס הצד שכנגד, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם לטענות שהעלה יריבו..."

(ראו: האזכורים וההפניות לפסיקה המובאת שם, ג'.נ).

1. בהינתן האמור, ולאחר שבחנתי את הטיעונים החדשים שהעלו הנתבעים בסיכומיהם, אני מחליט להתעלם מהם ולא להכריע בהם לגופם כלל, וזאת מהטעם העיקרי שמדובר בטענות הגנה חדשות החורגות מגדרי המחלוקת כפי שהוגדרה ע"י הצדדים בכתבי טענותיהם, ואשר הועלו על ידם לראשונה במסגרת סיכומיהם, ולפיכך הינם בבחינת שינוי חזית/הרחבת חזית שאין להתירה.
2. לכך יש להוסיף כי מרבית הטענות החדשות שהעלו הנתבעים הינן טענות עובדתיות במהותן, אשר לא נתמכו בתשתית ראייתית מספקת.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל:

אני מחליט לקבל את התביעה נגד הנתבעים 1 + 2 ומחייב אותם, הדדית, לשלם לתובע את הסך 738,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 29.1.19 ועד התשלום המלא בפועל.

כ"כ אני מחייב את הנתבעים 1 + 2, הדדית, לשלם לתובע החזר אגרת משפט בצרוף הפרשים בחוק, ןכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום החיוב כשהוא מחושב להיום.

התביעה נגד הנתבע מס' 3 נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אייר תש"פ, 28 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.