1. בפני תביעה על סך של 84,465 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס בבעלות התובעת.
2. אין מחלוקת כי ביום 20.3.2018 התרחשה תאונת דרכים בין אוטובוס שהינו בבעלות התובעת והמשמש ללימודי נהיגה, לבין טרקטור שעסק בעבודות במקום התאונה. בעת התאונה התקיים באוטובוס מבחן נהיגה. התביעה הוגשה הן כנגד בעליו של הטרקטור והמבטחת שלו, נתבעים 1-3; והן נגד בוחן הנהיגה (להלן "הבוחן"), מעסיקו של הבוחן- משרד התחבורה, והמבטחת של המדינה, נתבעים 4-6. המחלוקת היא הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

סוגיית האחריות

1. המחלוקת בין הצדדים, כפי שעלתה מהראיות שנשמעו, היא האם האחריות מוטלת לפתחו של נהג הטרקטור או לפתחו של הבוחן שהיה אחראי על נהג האוטובוס הנבחן באותה העת. משזו המחלוקת העובדתית, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה משלא הביאה כל עד ישיר לתאונה. לא עלתה כל טענה כי התובעת היא שאחראית לנזקה או כי אף אחד מהנתבעים לא התרשל כלפיה ולכן יש לבחון את אחריותם של הנתבעים לתאונה בינם לבין עצמם.
2. בהליך העידו למעשה שני עדים בלבד הרלוונטיים לסוגיה זו: נהג הטרקטור והבוחן. נציג התובעת, מר שאול דרעי, לא היה נוכח בתאונה. עדותו מתייחסת לאמירות שמהוות עדויות שמיעה שאינן קבילות בהליך, וכן לדברים שהסיק מתוך מה שראה לאחר התאונה כאשר הגיע למקום. מאחר שאין מדובר בעד מומחה אין לקבל את עדותו בעניינים אלו. יש להוסיף כי התובעת הגישה מטעמה תצהיר של אחד מתלמידי הנהיגה שנכח בעת התאונה באוטובוס, לא כנהג, אך משלא הגיע לעדות, גם אם בשל מחלה, לא ניתן לעשות שימוש ראייתי בתצהיר שהוגש.
3. באשר לעדויות שנשמעו הוצגו שתי גרסאות סותרות: נהג הטרקטור טען כי הוא עבד בכביש בעבודות חפירה. כאשר הגיע האוטובוס, פקח התנועה שהיה במקום הורה לו לעלות על המדרכה ולעצור שם, והורה גם לנהג האוטובוס לעצור. נהג הטרקטור שיער כי הפקח רצה לפנות את הכביש ממכוניות על מנת לאפשר לאוטובוס לעבור בבטחה. נהג הטרקטור העיד כי הוא עלה בחלקו על המדרכה אך מאחר שלא יכול היה עוד להתקדם חלק מהטרקטור נותר על הכביש. הוא הוסיף כי על אף שהפקח הורה גם לנהג האוטובוס לעצור, האוטובוס המשיך להתקדם בניסיון לעקוף את הטרקטור, ותוך כדי נסיעתו נפגע בצידו הימני האחורי מהחלק של הטרקטור שהיה על הכביש. הוא העיד כי התקשורת עם הפקח נעשתה בסימני ידיים בלבד.
4. יש לציין כי בעדותו התקשה נהג הטרקטור להסביר איפה בדיוק אירעה התאונה. למרות זאת, ובהתחשב בחלוף הזמן מאירוע התאונה, איני סבורה כי עדותו של נהג הטרקטור הופרכה או נסתרה בצורה כלשהי.
5. הבוחן טען בתצהירו כי האוטובוס היה נהוג בידי תלמיד נהיגה. האוטובוס ביקש לפנות ימינה אך במקום היה טרקטור שביצע עבודות. פקח שהיה במקום הורה לאוטובוס לעצור והאוטובוס נעמד. בהמשך סימן הפקח לאוטובוס להמשיך בנסיעה וסימן לטרקטור להמתין. למרות זאת, הטרקטור נסע לאחור ופגע באוטובוס.
6. יש לציין כי בעדותו של הבוחן עלו שתי גרסאות- האחת כי האוטובוס נסע במהירות איטית, נשמעו צעקות של הפקח לטרקטור לעצור, ורק לאחר ששמע הבוחן את המכה בלם את האוטובוס באמצעות דוושת העזר שמותקנת באוטובוס ללימוד נהיגה; והשניה כי קודם שמע הבוחן את המפקח צועק לעבר נהג הטרקטור, אחר כך הבוחן בלם את האוטובוס ואז אירעה הפגיעה.
7. גם אם אתעלם מסתירה זו, שיתכן ונובעת ממהירות האירועים שאירעו במהלך התאונה, הרי שיש לקבוע את אחריותם של הנתבעים 4-6 לתאונה בשל מחדלם בהבאת עדים מטעמם.
8. כעולה מהאמור לעיל, בתאונה נכחו אנשים נוספים מלבד שני העדים שהעידו – פקח התנועה, נהג האוטובוס שהיה בעת מבחן נהיגה, ותלמיד נוסף שהיה באוטובוס בעת התאונה. אף אחד מהם לא הובא לעדות על ידי הצדדים.
9. באשר לפקח, עלה מעדותו של הבוחן כי יתכן והוא רשם את פרטיו. מעיון בהודעתו של הבוחן שהוגשה בצירוף לתצהירו עולה כי פרטיו של הפקח אכן רשומים בדוח זה. למרות זאת לא זומן הפקח להעיד מטעם אף אחד מהצדדים. באשר לעד זה ניתן לטעון כי מדובר במחדל של הנתבעים כולם, שכן לטענת שני הצדדים הפקח יכול היה לתמוך בגרסתם.
10. עם זאת, הן נהג האוטובוס בעת התאונה והן התלמיד הנוסף שהיה באוטובוס לא הובאו לעדות מטעם הנתבעים 4-6 למרות שנטען כי עדויותיהם תומכות בגרסת הבוחן, וכך גם עולה מההודעה על קרות מקרה ביטוח שצורפה לראיות התובעת. גם אם יש לקבל את טענת ב"כ התובעת (שלא נתמכה בתצהיר) לפיה התלמיד הנוסף שהיה ברכב אינו יכול להתייצב בשל מחלה קשה, לא ברור מדוע לא ביקשו הנתבעים 4-6 לזמן את נהג האוטובוס על מנת שיתמוך בגרסת הבוחן. הימנעות מזימון עד חשוב ומרכזי זה יש לזקוף לחובתם של הנתבעים 4-6.
11. אוסיף עוד כי מאחר שגרסת הנתבעים 4-6 היא כי האוטובוס פנה ימינה וכי היה בתנועה בזמן התאונה, וכן לאור הסתירה האמורה בעדותו של הבוחן, נראה כי נטל הבאת הראיות להפריך את גרסת נהג הטרקטור מוטלת על נתבעים 4-6, ואף זוהי עילה להטלת המשקל הראייתי השלילי באי זימון עדים רלוונטיים על כתפיהם (ראו ע"א 78/04‏ המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18, פסקה 53 (2006)).
12. לפיכך יש להטיל את האחריות לתאונה על הנתבעים 4-6.

גובה הנזק

1. הצדדים הגישו חוות דעת שמאיות מטעמם ובשל הפער המשמעותי בין חוות דעת הצדדים מונה מטעם בית המשפט השמאי חנוך וסרצוג שהגיש את חוות דעתו. אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את השמאי על חוות דעתו ומכאן שיש לקבל את האמור בה כנזק שנגרם לאוטובוס. הטענות שנשמעו כנגד חוות דעת השמאי בסיכומי התובעת אינן יכולות להתקבל שעה שהתובעת לא ביקשה לחקור את השמאי על חוות דעתו. התובעת אמנם הציגה חשבונית תיקון, אך עשתה זאת רק לאחר דיון מקדמי שהתקיים ובו עלתה סוגיית החשבונית, כאשר תאריך החשבונית הוא מיום 10.12.2019, מעל שנה וחצי לאחר מועד התאונה ויום לאחר הדיון המקדמי. בנסיבות אלו לא מצאתי כי יש לתת משקל כלשהו לחשבונית זו.
2. בחוות דעתו העריך שמאי בית המשפט את הנזק הישיר לאוטובוס בסך של 13,688 ₪ ואת ירידת הערך בסך של 8,235 ₪. סך כל הנזק לאוטובוס עומד על 21,923 ₪.
3. שכר טרחתו של השמאי מטעם התובעת עומד על 1,170 ₪. יתכן שלאור הפער המשמעותי בין חוות הדעת מטעם התובעת לחוות דעתו של מומחה בית המשפט לא היה מקום להורות על החזר שכר טרחתו לתובעת. עם זאת, מאחר שהטענה לא הועלתה על ידי הצדדים יש לחייב גם בפיצוי עבור שכר טרחת השמאי מטעם התובעת.
4. התובעת הוסיפה וטענה להפסד הכנסות של 3 ימים בסך כולל של 17,550 ₪. לא מצאתי כי נזק זה הוכח ברמה הנדרשת. התובעת צירפה לראיותיה חוות דעת של מנהל חשבונות שבדק את סך ההכנסה הממוצעת מיום עבודה של אוטובוס אצל התובעת בחמישה חודשים בשנת 2017. חוות הדעת אינה רלוונטית למקרה הנידון ואינה מתייחסת לנזק בפועל שאירע בשל השבתת האוטובוס. כך, לא ברור האם בוטלו שיעורי נהיגה בעקבות השבתת האוטובוס, כמה שיעורים בוטלו, האם היה לתובעת אוטובוס חלופי באותם ימים לביצוע השיעורים וכדומה. יש לציין כי נציג התובעת בתצהירו כלל לא התייחס לעניין זה. בנסיבות אלו הטענות בעניין זה נדחות.

התוצאה

1. מהאמור עולה כי על הנתבעים 4-6 לשלם לתובעת סכום של 23,093 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים 4-6 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, אגרות משפט והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחת מומחה בית המשפט.
2. התביעה נגד הנתבעים 1-3 נדחית. עם זאת, מאחר שהנתבעים 1-3 אף הם חדלו בזימון פקח התנועה שהיה יכול לשפוך אור על שאירע בתאונה לא מצאתי לפסוק לטובתם הוצאות.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"א, 23 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.