בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של מהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 16.6.17, שנאכפה במצלמת א3.

לטענת המבקש, הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו, לא קיבל את הדו"ח, ולא ידע עליו עד לאחרונה. נטען, כי המבקש עובד כנהג, וזקוק לרישיונו לשם פרנסתו והמשך רישום הדו"ח הנ"ל על שמו יגרום לו לנזק בלתי הפיך בגין עבירה שמעולם לא ביצע.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי הדו"ח נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש, והדו"ח שולם ביום 29.9.17.

בתשובה הגיב ב"כ המבקש וטען, כי הוא מעולם לא שילם את הדו"ח, ובאם אכן הדו"ח שולם הוא נעשה דרך עיקול בנק ללא ידיעת המבקש על הדו"ח הספציפי.

לאחר ששקלתי את האמור בבקשה בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש, החלטתי לדחותה.

דיון

בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.

באשר לאיחור הניכר בהגשת הבקשה להישפט

בענייננו, המבקש לא הוכיח, כי לא קיבל את הדו"ח במועד; ולמעט טענה כללית בעלמא כי הוא לא קיבל את הדו"ח ולא ידע עליו, לא טען כל טענה לגופו של עניין, בגיבוי אסמכתאות, בדבר העדר המצאה כדין.

יתרה מכך, בענייננו, כאמור, הדו"ח שולם, כך שאין ממש בטענה כי המבקש לא קיבל לידיו את הדו"ח ולא ידע דבר קיומו.

באשר לטענת עיוות דין

הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין. אין בבקשה כל נימוק המצביע כי עלול להיגרם למבקש עיוות דין, למעט טענה כללית וסתמית כי העבירה לא בוצעה על ידי המבקש.

יתרה מכך, כאמור לעיל, על פי המשיבה, הדו"ח שולם, ועל פי סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, מששולם הקנס על ידי המבקש רואים אותו כאילו הודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו.

באשר לטענת ב"כ המבקש כי לא המבקש שילם את הדו"ח ויכול להיות שנעשה דרך עיקול בנק– הטענה נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתא, ואין לקבלה. בכל מקרה, בית המשפט אינו מחויב לברר את נסיבות תשלום הדו"ח ולבחון אם הדוח שולם על ידי מי שהדוח נרשם על שמו או על ידי מי מטעמו, על דעתו או בניגוד לדעתו (ראה רע"פ 2937/17 גיל פלדמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.04.2017)).

בענייננו, עולה אם כן, כי העבירה בוצעה ב 16.6.17, ב 29.9.17 הקנס בגינה שולם, ואין זאת אלא כי המבקש, או מי מטעמו, סבר – משעה שהקנס שולם על ידו – כי אכן העבירה בוצעה.

מנסיבות הבקשה, לנוכח הטענה כי רישום הדו"ח על שם המבקש יגרום למבקש לנזק בלתי הפיך בעבודתו כנהג, נראה כי הסיבה האמתית להגשת הבקשה באיחור נובעת מהאפשרות, כי המבקש יחויב באמצעי תיקון על ידי משרד הרישוי. בנסיבות כאלה "מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין". (המ"ש (מחוזי חיפה) 8964-11-15 סוסנה קויפמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2015)). וראה גם עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 03.12.2018):

"כן בשל עוצמת החשד שאף טבוע בבקשה מהסוג זה שלרוב מוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרישוי באשר לצבירת נקודות ונקיטה באמצעי תיקון (כגון פסילה מנהלית). הרוב המכריע של הבקשות  המוגשת אחרי קבלת הודעה מאת משרד הרישוי בדבר הפעלת  אמצעי תיקון בעקבות שיטת הניקוד,  נגועות בחשד כי  התכלית האמיתית העומדת ביסודן שונה מזו המוצהרת:

"דומה כי יש יסוד להנחה, שפנייתו של המבקש לבית המשפט באה רק מש"חרב הפסילה" הונפה מעל ראשו. חוששני כי בנסיבות אין בטענותיו בבקשה זו כדי להצדיק - כאמור - הליך בגלגול שלישי" (רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, פס'  ו (19.4.12)."

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.