1. לפניי תביעה כספית, על סך 9,744 ₪ שעניינה חוב מים עבור התקופה שבין 2013-2017 המיוחס לנכס שבבעלות התובע שנגבה באמצעות מימוש העיקול שהוטל על חשבונו על ידי הנתבעת.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובע, הנכס הושכר על ידו לצד ג' עוד בשנת 2013 והודעה על כך נמסרה לנתבעת. עוד טוען התובע כי הנתבעת לא הפנתה במשך שנים כל דרישה לשוכר לתשלום החוב בגין צריכת מים ואף לא שלחה התראה לתובע בטרם החלה בהליכי גבייה.
2. לטענת הנתבעת התובע רשום בספריה כמי שמחזיק בחשבון צרכן מים והוא הבעלים של הנכס. לטענתה, היא לא קיבלה כל מידע על החלפת זהות הצרכן בנכס ומידע זה נמסר לה רק בשנת 2017 אז ביצע התובע החלפת משלמים מסודרת לידי השוכר החדש.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי הצדדים וסיכומיהם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
2. התובע העיד כי עם החלפת השוכרים בנכס, בשנת 2013 הוא ביצע הליך של החלפת צרכן אצל הנתבעת: "יום בהיר אחד התחלף דייר בבניין לקחתי אותו ליובלים לעשות העברת בעלות, עשיתי העברת בעלות לדייר חדש". התובע חזר על גרסה זו פעם נוספת: "בשנת 2013 כשנכנסה חב' אלומטק כדייר אני הודעתי לחב' יובלים, אני באתי עם הדייר, עם מנהל אלומטק והשותף שלו, זה רשום בעירייה".

עוד העיד התובע כי הדיירים היו נכונים לשלם ואף פנו לנתבעת בבקשה לקבל פירוט הצריכה אך לנתבעת לא היו נתוני הצריכה אלא הערכות בלבד.

1. נציג הנתבעת הכחיש מכל וכל שהתובע פנה לנתבעת בשנת 2013 וטען כי החלפת הצרכן לא בוצעה ולכן "אם לא עושים העברה , אנחנו לא נביאים, ברגע שלא הודיעו לנו אנחנו גם לא יודעים". נציג הנתבעת הסביר כי הנתבעת שהינה תאגיד מים ועיריית אשדוד הן שני גופים נפרדים ולא די בהחלפת זהות המשלם בעירייה על מנת שתבוצע החלפה בהתאם בתאגיד מים אלא חלה על התובע החובה למסור הודעה מפורשת לנתבעת.

עוד העיד נציג הנתבעת שהנתונים שלפיהם התובע הוא הבעלים של הנכס והצרכן הרשום הוסבו מעיריית אשדוד עם הקמת הנתבעת בשנת 2011 ומאז התובע מעולם לא ביקר במשרדיה.

נציג הנתבעת הוסיף והעיד כי הנתבעת במאמציה לסייע בידי התובע אף פנתה למי שנטען כלפיו כי שכר את הנכס בתקופה הרלוונטית אך הוא סירב ליטול אחריות לתשלום החוב.

1. בהתאם לסעיף 139 לחוק תאגידי המים שעניינו "ביטול סמכות הרשות המקומית", בוטלו סמכויותיהן של הרשויות המקומיות בכל הקשור באספקת מים וטיפול בביוב, בין היתר, ניטלו מהן הסמכויות שנוגעות להטלת תשלומי חובה בקשר אליהם וגבייתם. במקביל הוענקו סמכויות מתאימות לתאגידי המים והביוב בכל הקשור בחיוב בתשלומים ובגבייתם.
2. בכללי תאגידי מים (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, בסימן ה', הוסדר הנושא של "החלפת צרכן בנכס". בסעיף 25 לכללים נקבע כי חלה על צרכן חובת להודיע על שינוי הצרכנים של שירותי המים והביוב לתאגיד המים והביוב. עוד נקבע שם כי כל עוד לא הוגשה בקשה בטופס המתאים, יחול החיוב בתשלום בגין שירותי המים והביוב על הצרכן הרשום. כללים אלה נכנסו לתוקף ביום 1.1.12.
3. במקרה דנן, בהתאם למועדים הרלוונטיים לכתב התביעה – 2013-2017 – חובת ההודעה לתאגידי המים על חילופי המחזיקים / הצרכנים הוטלה על התובע, בהיותו הצרכן הרשום והבעלים של הנכס. הנטל להוכיח כי נמסרה הודעה לנתבעת בעניין החלפת המחזיק, מוטל על כתפי התובע וככל שיעלה בידיו לעמוד בנטל זה, רק אז חובת תשלום חוב המים תעבור לצד ג'.
4. טענת הנתבע כי הוא התייצב בשנת 2013 במשרדי הנתבעת בליווי השוכרים וביצע החלפת מחזיקים בנכס כלל לא הוכחה. אותם השוכרים לא הובאו לעדות על מנת לתמוך בטענתו זו. ההלכה היא כי התובע מוחזק בחזקת מי שלא ימנע מבית המשפט הבאת עד שעדותו עשויה לתמוך בגרסתו ושעה שלא הובא העד, קמה החזקה כי לו היה מובא, הייתה עדותו תומכת בגרסת הצד שכנגד.
5. יתירה מזו, במהלך הדיון חזר בו, למעשה, התובע מהטענה שביקר במשרדי הנתבעת כאשר במענה לטענת נציג הנתבעת שלפיה "מאותו רגע (מרגע הסבת הנתונים עם הקמת הנתבעת בשנת 2011 – ההוספה שלי – א.ר.) לא הגעת אלינו אף פעם" , אישר התובע: "נכון".
6. לאור האמור, אין אלא לדחות את גרסת התובע שלפיה הוא מסר לנתבעת הודעה על החלפת צרכן בשנת 2013 ואין באסמכתא מעיריית אשדוד שלפיה בוצעה אצלה החלפת המחזיקים כדי להועיל לתובע בהוכחת טענתו זו.
7. יוער, כי חוק תאגידי המים מטיל את חובת התשלום עבור על "הצרכן הרשום". עיון בפרק ההגדרות בחוק מעלה כי "צרכן" כולל "לרבות מי שזכאי להיות צרכן של החברה". חוק תאגידי המים התיר לתובעת באופן מפורש לגבות את הכספים עבור השירותים שהעניקה לא רק ממי שצרך בפועל את השירות אלא בין השאר מהצרכן הרשום בספריה שהוא "מי שזכאי להיות צרכן של החברה" [ראו ת"א 8170-02-09 גוון רמו אחזקות בע"מ נ' מיתב מים תיעול וביוב בע"מ (22.6.11), ת"ת 10132-05-10 הגיחון תאגיד ירושלים נ' בית הכנסת חסידי סטרופקוב (6.8.12) ועוד]. כאמור, משלא נמסרה הודעה על החלפת זהות המחזיק בנכס בשנת 2013, הרי שדרישת הנתבעת לתשלום החוב שהופנתה לתובע בהיותה הצרכן הרשום הייתה הופנתה אליו כדין.
8. באשר לטענת התובע כי הנתבעת מעולם לא שלחה כל דרישה לתשלום לשוכרים במהלך תקופת החיוב, נציג הנתבעת העיד כי הדרישות נשלחו לכתובתו הרשומה של הנכס, אחת לחודשיים. יתירה מזו, העיד נציג הנתבעת כי לאחר משלוח ההתראה בטרם הטלת עיקולים, התקיימה במשרדי הנתבעת פגישה עם התובע. נוכח עדות זו שכלל לא הוכחשה על ידי התובע, הרי שיש לדחות את הטענה כי העיקול באמצעותו נגבו כספי החוב הוטל ללא משלוח ההתראה.
9. טענת התובע שלפיה השוכר הביע נכונות לשאת בתשלום החוב ודרש לקבל לידיו את פירוט הצריכה שהוכחשה נחרצות על ידי נציג הנתבעת, לא הוכחה אף היא. כאמור, השוכר לא הובא לעדות על מנת לתמוך בטענה זו ומשכך, בהיעדר הסכמתו, ובהתאם לסעיף 21(ב) לכללים, הנתבעת הייתה מנועה מלהשית את חובות מים באופן רטרואקטיבי על השוכר שאינו מופיע כצרכן בספריה.
10. לאור האמור, לא מצאתי כל פגם בהתנהלות הנתבעת שגבתה את כספי החוב באמצעות הליך מימוש כספי העיקול שהוטל על חשבון התובע במסגרת הליכי גבייה בהם נקטה.
11. סוף דבר, דין התביעה נגד הנתבעת להידחות וכך אני מורה.
12. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול הליך זה בסך של 250 ₪.
13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ב אדר תש"פ, 08 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.