1. לפניי בקשה לפי סעיף 57ב' לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מנהלי ברכב מספר 5130064 (להלן: "הרכב") שניתנה ביום 18.1.19 על הרכב שבבעלותו של המבקש, בו נהגה אחותו של המבקש (להלן: "הנהגת"), על פי החשד כשהיא שיכורה.

2. יצוין שכמות האלכוהול שהתגלתה בגופה של הנהגת, כפי שעולה מחומר הראיות שמונח לפניי, היא 351 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

3. ב"כ המבקש טען כי המבקש לא נהג ברכב ולא נטל כל חלק באירוע בגינו נאסר השימוש ברכב. עוד טען כי הנהגת מכחישה את העבירה שיוחסה לה. טען כי הקצין לא הפעיל שיקול דעת בטרם החליט לאסור השימוש ברכב הואיל והמבקש כבעל הרכב כלל לא זומן על ידי הקצין לשימוע ומטעם זה בלבד יש לבטל החלטתו. טען כי הקצין ביסס החלטתו, בין היתר, על מסוכנות, אולם נוכח העובדה כי המבקש לא נהג ברכב ולא ביצע העבירה הנטענת הרי שנימוק זה אינו רלוונטי. טען כי המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת דבר קיומה של העבירה שהובילה להחלטת הקצין, והעובדה כי המבקש כלל לא נכח באירוע מעידה על אי יכולתו למנוע את ביצוע העבירה, לכאורה, על ידי הנהגת, פרט להזהרתה לנהוג בצורה בטוחה כפי שעושה מידי פעם כאשר הנהגת לוקחת את רכבו, ולכן יש לראות במבקש כמי שעשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה. טען כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות את ביטול איסור השימוש ברכב. טען כי המבקש, בן 20, מנהל חנות מכולת, ומתגורר בבית הוריו כאשר פרנסתו מופנית ברובה לעזרת הוריו בכלכלת הבית. טען כי עבודתו של המבקש דורשת שימוש יומיומי ברכב לצורך העברת סחורות וכי הרכב חיוני לצורך עבודתו הסדירה. טען כי אין רכב אחר בו יכול המבקש לעשות שימוש. לאור האמור ביקש להסתפק בתקופת האיסור שחלפה ולקצר את תקופת איסור השימוש ברכב.

4. המבקש בעדותו לפניי מסר כי "אחותי עובדת איתי, נתתי לה את האוטו לעבודה והיא מחזירה לי, אני מחליף איתה. באותו היום נתתי לה את הרכב בבוקר ועד הלילה, כשאני מסיים את העבודה. לפעמים אני משאיר לה את האוטו כשאני ישן אצלה בבית. הבית שלה ליד המכולת. באותו יום היא יצאה, ואני פתחתי בבוקר. אני ישנתי אצלה בבית והמפתח נשאר אצלה. המפתחות נשארו בבית והיא לקחה את המפתחות ויצאה. היא גרה לבד. לפעמים שאני פותח בבוקר, אני ישן אצלה כי הבית שלה ליד המכולת."

העיד כי רשומים בבעלותו שני רכבים אך אחד מהם אינו כשיר לנסיעה, וכי לאימו רכב משנת 2018 אך היא אינה מתירה לו לנהוג ברכב זה.

5. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה לקיומן של ראיות לכאורה. טענה כי מדבריו של המבקש לא עולה כי הרכב נלקח שלא בידיעתו, אלא להיפך, הרכב ניתן לאחותו באישורו. טענה כי המבקש לא עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה, ומכאן שאינו עומד בתנאי סעיף 57(ב) לפקודת התעבורה. טענה כי בבעלותו של המבקש רכב נוסף משנת 2018. טענה כי מדובר בעבירה מסוכנת ביותר, וכי מדובר בכמות אלכוהול שהיא פי 7 מהכמות המותרת על פי החוק לנהגת, בהתחשב בכך שמדובר בנהגת חדשה. טענה כי החלטת הקצין במקומה, ועל כן ביקשה לדחות הבקשה כך שהרכב יוחזר למבקש רק לאחר מלוא תקופת איסור השימוש.

6. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהונח בפני אני סבורה כי קיימות בשלב זה ראיות לכאורה לכך שהנהגת נהגה ברכב כשהיא שיכורה. הכוונה בין היתר לדו"חות הפעולה, לפלטי הנשיפה, לדין וחשבון על בדיקת שיכרות באמצעות ינשוף, להודאתה של הנהגת כי שתתה שליש בירה לפני שנהגה ויתר הראיות בתיק.

7. אין חולק כי הנהגת נהגה בהסכמת המבקש וכאשר רכב המבקש היה ברשותה כדין. הנהגת היא אחותו של המבקש ומכאן שהזיקה בין הנהגת לבין בעל הרכב היא זיקה משפחתית קרובה. מעדותו של המבקש עולה כי הוא משאיר את מפתחות הרכב בביתה של אחותו כעניין שבשגרה ומכאן שלאחותו יש גישה חופשית לרכב. בבקשה או בטיעוניו לפניי לא טען המבקש כי הזהיר את אחותו לבל תנהג ברכב כשהיא שיכורה, פרט לאזהרה כללית לנהוג בצורה בטוחה כפי שהוא מזהיר אותה מידי פעם. בנסיבות אלה עולה כי המבקש לא עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה ברכב ועל כן אינו עומד בתנאי סעיף 57ב לפקודה.

8. עבירה של נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה אשר תוצאותיה יכולות להיות הרות אסון הן לנהג עצמו והן למשתמשי הדרך האחרים.

9. מטופס שימוע לגבי החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב עולה כי הקצין שמע את דברי הנהגת והיה מודע לכך כי היא אינה הבעלים של הרכב. יצויין כי השימוע נערך כדין לנהגת הרכב והחלטתו של הקצין מנומקת. בנסיבות אלה לא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע.

10. נתתי דעתי לדברי המבקש כי שהחלטתו של הקצין גורמת למבקש קושי בהתנהלותו היומיומית ואף לקשיים בעבודתו, אלא שהמחוקק, באפשרו הסנקציה של איסור שימוש מנהלי ברכב גם כאשר מי שביצע את העבירה אינו הבעלים של הרכב, נתן דעתו על כך כי מעצם איסור השימוש המנהלי ברכב יכול ויפגעו אנשים נוספים מלבד מבצע העבירה ובכל זאת קבע הסדר זה לצורך הרתעה. מעבר לכך, לא מצאתי כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות ביטול או קיצור תקופת איסור השימוש ברכב. יש לציין כי אין מדובר ברכב יחיד בבית ובבעלותו של המבקש אף רשום רכב נוסף.

11. העולה מכל האמור לעיל הוא כי לא מצאתי לנכון לבטל או לקצר את תקופת האיסור המנהלי לשימוש ברכב ומכאן שהחלטתי לדחות את הבקשה.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.