א. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בקריות (כב' הרשמת הבכירה יונת הברפלד-אברהם) מיום 17.1.19 ב-ת"ט 8506-12-18, לפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לבטל את העיקולים הזמניים שהוטלו על חשבונותיה השוטפים, וזאת לפי החלטת בית-משפט קמא מיום 22.10.18.

ב. המשיבה הגישה ביום 8.10.18, בתיק הוצאה לפועל 506791-10-18 (לשכת הוצאה לפועל חדרה) בקשה להטלת עיקולים זמניים בטרם אזהרה על כל הכספים, נכסים, או זכויות, של המבקשת, וזאת בגין שיק על-סך 75,000 ₪, אשר חולל, עקב הוראת ביטול.

בקשתה הראשונה של המשיבה להטלת העיקולים סורבה ביום 8.10.18, אך לאחר שהמשיבה הגישה ביום 22.10.18 "הבהרה מטעם הזוכה בהתאם להחלטה מיום 8.10.18", נעתרה רשמת ההוצאה לפועל למבוקש, והטילה את העיקולים הזמניים.

ג. המבקשת הגישה, הן בקשה לביטול העיקולים, שהוטלו בטרם המצאת אזהרה, וכן התנגדות לביצוע השטר. ההתנגדות הועברה לדיון בבית-המשפט, ואילו הבקשה לביטול עיקולים נדונה בפני כב' הרשמת הבכירה, זאת לאחר שהמשיבה הגישה את תגובתה לבקשה לביטול העיקולים.

מציין בית-משפט קמא בהחלטתו, כי בבקשה השנייה להטלת העיקולים נטען, כי נציג המשיבה שוחח עם נציג המבקשת (החייבת), ששמו בשיר, אשר אמר לנציג המשיבה, כי אין ביכולתה של המבקשת לפרוע את החוב, הואיל והמבקשת מצויה בשלבים מתקדמים לסגירת פעילותה ומעבר לחברה חדשה.

המבקשת, מצידה, טענה בבקשתה, כי העיקולים מסבים לה נזק, ומעמידים אותה בפני סכנה קיומית בהיותה חברה בתחילת הדרך, שכל זעזוע עלול להביא לקריסתה.

עוד טענה המבקשת, שהמשיבה לא צירפה מסמכים מהותיים להוכחת טענתה, וכי בקשתה של המשיבה מתבססת על עדות מפי השמועה, הואיל ובשיר איננו נציג המבקשת.

המבקשת גם צירפה תיעוד בדבר המחזור העסקי שלה לספטמבר 2018, המצביע, לטענתה, על כך שהיא חברה בעלת יכולת כלכלית.

כמו-כן טענה המבקשת, שהיא שילמה למשיבה מעל חצי מיליון ₪, ואין היא חייבת למשיבה דבר.

עוד טענה המבקשת, שהיא העבירה למשיבה 111,846 ₪ בחודש יוני 2018, בגין שיקים המסתכמים ב-110,000 ₪, ואין היא חייבת דבר למשיבה.

ד. בישיבה שהתקיימה בפני בית משפט קמא ביום 17.1.19, נחקרו המצהירים על תצהיריהם, ולאחר מכן סיכמו באי-כוח הצדדים את טיעוניהם בעל-פה.

בהחלטתו מאותו התאריך, הגיע בית-משפט קמא למסקנה, שאין לבטל את העיקולים הזמניים שהוטלו, בציינו, שמדובר בתביעה שטרית, ודי בשטר כדי לבסס ראיה מהימנה לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה, הואיל ומדובר בשטר, שדינו כדין מזומן, שניתן למשיבה בגין סחורה שהיא סיפקה למבקשת.

המבקשת טענה, שהיא שילמה את הסכום המגיע עבור השטר (שבוטל) באמצעות העברה בנקאית, ואולם לפי קביעת בית-משפט קמא, לא הוכיחה המבקשת שההעברה הבנקאית נועדה לכסות את השטר נשוא הדיון, כמו גם שטר נוסף בסכום זהה של 75,000 ₪, שניתן למשיבה במקביל.

ה. מוסיף בית-משפט קמא, שבין הצדדים התנהלה מערכת יחסים של לקוח-ספק, ובמסגרת זו רכשה המבקשת סחורות מן המשיבה, ושילמה עבור סחורות אלה, בין היתר, באמצעות שני השיקים על-סך 75,000 ₪ כל אחד מהם, השיק האחד הוא נשוא הדיון כאן, ושיק נוסף שגם בגינו נפתח תיק הוצאה-לפועל נפרד.

בית-משפט קמא קובע, שלא היה די להציג העברה בנקאית בסכום של 111,486 ₪, שכן סכום זה אינו מכסה את שני השיקים המסתכמים יחד ב-150,000 ₪, אלא היה על המבקשת להראות שכל התשלומים שהיא שילמה למשיבה מכסים את מלוא עלות הסחורה שקיבלה המבקשת מן המשיבה.

מציין בית-משפט קמא, שהמשיבה איננה כופרת בתשלומים שהמבקשת טוענת כי שילמה למשיבה, ואולם אין די בכך, לפי קביעת בית-משפט קמא, כדי לפטור את המבקשת מלהראות מה עלות הסחורה שהיא קיבלה מן המשיבה, כך שניתן יהיה לבצע את הפחתת עלות הסחורה מן התשלומים ששילמה המבקשת, וללמוד מכך שלא נותרה יתרה לתשלום, כטענת המבקשת.

מציין בית-משפט קמא, שהמבקשת לא צירפה כל מסמך המלמד מהו שווי הסחורה שהיא קיבלה אל מול התשלומים שהיא ביצעה למשיבה.

מנהל המבקשת העיד בפני בית-משפט קמא, שהוא אינו יכול לצרף כרטסת, היות והרשת, שהוא היה זכיין בה, יכולה להשתלט על הכרטסת, ולכן אין היא מדויקת, ואולם בית-משפט קמא דחה טענה זו בהוסיפו שעל המבקשת, כחברה מסודרת, לנהל הנהלת חשבונות מסודרת ללא קשר לרשת לה היא שייכת כזכיינית.

אין להעלות על הדעת, כך מציין בית-משפט קמא, שאין בידי המבקשת חשבוניות שהיא קיבלה מן המשיבה, תעודות משלוח, תיעוד על תשלומים שביצעה, ועוד. אם אמנם אין מסמכים כאלה בידי המבקשת, הרי בוודאי שאין היא יכולה לסתור, לפחות בשלב זה, את הראיה המהימנה לכאורה, דהיינו השטר, המצביע לכאורה על קיומו של החוב כלפי המשיבה.

ו. לעומת זאת, הציגה המשיבה כרטסת בפני בית-משפט קמא, שהאמור בה לא נסתר.

ההעברה הבנקאית על-סך 111,846 ₪ מופיעה בכרטסת, ומנהל המשיבה גם הסביר בפני בית-משפט קמא את השורות הרלוונטיות לעניין ההעברה, ובית-משפט קמא קיבל את עדותו ואת הסבריו.

המבקשת, כאמור, לא הציגה ראיה כלשהיא שיש בה כדי לסתור את הכרטסת שצורפה על-ידי המשיבה, וכרטסת זו, משקפת את יתרת החוב בסכום של 150,000 ₪, דהיינו שני השיקים שלא כובדו בסכום של 75,000 ₪ כל אחד מהם.

ז. בנוסף ציין בית-משפט קמא, שגם את טענתה של המשיבה בדבר ההכבדה שעלולה להיווצר, ככל שלא יינתן צו העיקול, לא עלה בידי המבקשת לסתור.

מנהל המבקשת אישר, שבשיר עובד אצלו, והוא גם בן משפחתו. מנהל המשיבה העיד, שהוא עבד מול בשיר לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים. לפי תצהירו של מנהל המשיבה, ששוחח עם בשיר, אמר לו הלה כי המבקשת נמצאת בבעיות כלכליות.

בהתייחס לטענת המבקשת, כי מדובר בעדות מפי השמועה, קבע בית-משפט קמא, שמדובר בשיחה בין מנהל המשיבה לבין בשיר, ואין מניעה שמנהל המשיבה יעיד על מה שנאמר לו בשיחתו עם בשיר.

יתר על כן, עדותו של מנהל המשיבה לא נסתרה בחקירה הנגדית, ובשיר גם לא הובא לעדות.

מוסיף בית-משפט קמא, שאי-הבאתו של בשיר לעדות, למרות שהוא יכול היה להכחיש את דבריו של מנהל המשיבה, משמשת כנגד המבקשת, והדעת נותנת שבשיר לא הובא למתן עדות, שכן אילו היה מובא למתן עדות, היה בעדותו כדי לפגוע באינטרסים של המבקשת.

ח. מציין בית-משפט קמא, שהמבקשת גם לא צירפה מסמכים כדי להוכיח את איתנותה הכלכלית. המבקשת צירפה דו"ח בדבר המחזור החודשי שלה לספטמבר 2018, ואולם אין הדבר מלמד לעניין הכנסותיה, שכן הדו"ח אינו מפרט את הוצאותיה. יתר על כן, לא הובהר מדוע צירפה המבקשת דו"ח רק לגבי ספטמבר 2018, שכן מאז חלפה מחצית השנה, ומנהל המבקשת העיד, שמאז התנתקה המבקשת מן הרשת, והחלה דרך חדשה, ומכאן שייתכן ומחזור המכירות, כמו גם ההכנסות, השתנו מאז.

כמו-כן תוהה בית-משפט קמא, מדוע לא צורף דף חשבון עדכני, ממנו ניתן ללמוד שמצבה הכלכלי של המבקשת איתן. בתשובה לעיקול שהוטל בבנק על כספי המשיבה, הומצאה תשובתו של הבנק, ממנה דווקא עולה, שהתחייבויותיה של המבקשת כלפי הבנק עולות על זכויותיה, ונראה שאין המבקשת מצויה ביתרת זכות בבנק.

ט. מוסיף בית-משפט קמא, שכאשר נעשה ניסיון להמיר את העיקולים, העיד מנהל המבקשת, שאין לחברה נכסים או כספים, דבר הסותר את עדותו בדבר מצבה הכלכלי האיתן של המבקשת.

עוד מעיר בית-משפט קמא, כי אין בעובדה שהמבקשת שילמה למשיבה מאות אלפי ₪ במהלך השנה האחרונה כדי להוות ראיה לחוזקה הכלכלי של המבקשת, הואיל והיא לא הציגה בפני בית-משפט קמא את המידע הרלוונטי, דהיינו - מה הסכום שהיה עליה לשלם למשיבה בגין הסחורה שסופקה לה, ולכן אין די בהצגת הסכום ששולם בפועל.

י. נוכח האמור לעיל, החליט בית-משפט קמר להותיר בעינם את העיקולים הזמניים שהוטלו על המבקשת, בהוסיפו שהנזק שעלול להיגרם למשיבה מחמת ביטול העיקולים, עולה בהרבה על הנזק שייגרם למבקשת, שכן מדובר בעיקול על-סך 75,000 ₪, ובכל שלב תוכל המבקשת לעתור להמרת העיקולים, ככל שתמציא בטוחה מניחה את הדעת.

י"א. המבקשת ממאנת להשלים עם החלטתו של בית-משפט קמא, ובקשת רשות הערעור מונחת בפניי.

לטענת המבקשת, החלטת בית-משפט קמא מוטעית מיסודה, ולטעמה התעלם בית-משפט קמא מטענותיה ומן הדברים אשר הובאו בפניו, ולכן יש להתערב בהחלטת בית-משפט קמא, ולבטל את ההחלטה.

לטענת המבקשת, לא נתן בית-משפט קמא את המשקל הראוי לכך, שטענות המשיבה התבררו כמופרכות, ואילו טענות המבקשת היו מהימנות. לטענת המבקשת, התעלם בית-משפט קמא מן הטענה שהבקשות וההחלטות בעניין הטלת העיקול לא הומצאו למבקשת, הדבר מעיד על חוסר תום-לב מצד המשיבה, ומכל מקום אי-המצאת צו עיקול שניתן במעמד צד אחד, תוצאתו פקיעתו של הצו הזמני לפי תקנה 370(3) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

י"ב. לטענת המבקשת, התעלם בית-משפט קמא מטענותיה, בכל הנוגע לתמורה ששולמה על-ידה ביוני 2018 בסכום של 111,486 ₪. תשלום זה, שבוצע לאחר מסירת השיק נשוא הדיון, מהווה לטענת המבקשת פירעון, מבסס את טענתה בדבר כישלון התמורה, ומפריך את עילת התביעה הלכאורית העולה מן השטר.

בנוסף נטען, כי שגה בית-משפט קמא בהתייחסו לשיק נוסף שנמסר למשיבה בסכום של 75,000 ₪, אשר אינו חלק מן המחלוקת בתיק זה.

לטענת המבקשת, התשלום בסכום של 111,486 ₪ מכסה גם את סכום השיק נשוא הדיון על-סך 75,000 ₪.

י"ג. עוד טוענת המבקשת, שהמשיבה העלימה עובדות רבות מעיני בית-משפט קמא, והדבר התברר בהצגת גרסאות מתגלגלות וניסיון לטייח דברים, והיה על בית-משפט קמא לתת משקל לחוסר תום-הלב והתנהלותה של המשיבה.

לטענת המבקשת, הצגת ההעברה הבנקאית בסך 111,486 ₪, שבוצעה לאחר מסירת השיק למשיבה, כשלאחר מכן היה על המשיבה להחזיר את השיק נשוא הדיון לידי המבקשת, יש בה כדי לבסס את טענתה של המבקשת, שהיא שילמה את שוויו של השיק.

מוסיפה המבקשת, שמנהל המשיבה הכחיש את ההעברה הבנקאית של 111,486 ₪ בעדותו בפני בית-משפט קמא, וכן התחמק מלהשיב על השאלה בדבר מועד קבלת שני השיקים על סך 75,000 ₪ (כל אחד), בטענה שהוא אינו זוכר זאת בעל-פה, למרות שהדבר מופיע בכרטסת ובתצהיר שלו.

שני השיקים על-סך 75,000 ₪ כל אחד נמסרו למשיבה ביום 24.4.18, כעולה מסעיף 11 בתצהירו של מנהל המשיבה, וזאת עוד לפני ביצוע ההעברה הבנקאית של 111,486 ₪ מחודש יוני 2018.

לטענת המבקשת, יש לדחות את ההסברים שנתן מנהל המשיבה לרישומים המתייחסים לסכום של 111,486 ₪ בכרטסת של המשיבה, שכן הסברים אלה, לדעת המבקשת, מופרכים, הואיל והכרטסת מוכיחה, שהשורה מחודש ינואר 2018 הייתה בגין חיוב ולא בגין תשלום, ודי בעובדה זו כדי למוטט את הגרסה של המשיבה בדבר יתרת החוב, ולדחות את ההסברים שניסתה המשיבה לתת, ולכן יש לבטל את החלטת בית-משפט קמא.

לטענת המבקשת, לא היה מקום לקבוע כי הכרטסת של המשיבה משקפת את יתרת החוב, מה גם שהכרטסת היא בשליטת המשיבה, ואין למבקשת השפעה על אותה כרטסת.

י"ד. נטען עוד, שאין לקבל את קביעת בית-משפט קמא, לפיה לא הצליחה המבקשת לסתור את הטענה בדבר ההכבדה, ככל שיבוטל צו העיקול, שכן דווקא על המשיבה היה להוכיח בראיות מהימנות, שקיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין. ואולם, בענייננו, הכבדה כזו אינה מתקיימת. אדרבא, הוכח שהמבקשת המשיכה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי המשיבה, וכלפי ספקים נוספים במאות אלפי ₪.

מוסיפה המבקשת, שנפלה טעות של ממש בהחלטת בית-משפט קמא, שקיבל כראיה לכאורה, עדות מפי השמועה של בשיר (דודו של מנהל המבקשת), שכן הוא איננו אורגן או בעל עניין אצל המבקשת.

עוד טוענת המבקשת, שטענותיה של המשיבה הן טענות בעלמא, ואין די בהשערות סתמיות ובאי-פירעון החוב כדי לשכנע את בית-המשפט בכך שהתקיים יסוד ההכבדה.

כמו-כן נטען, שבית-משפט קמא קבע ללא בסיס, שהמבקשת התנתקה מן הרשת, והחלטת בית-משפט קמא התבססה על קביעות ברמה של "ייתכן" (סעיף 16 של ההחלטה).

בנוסף טוענת המבקשת, שבית-משפט קמא לא נתן דעתו להבדלים המשמעותיים בין גרסת המשיבה, בבקשתה הראשונה להטלת עיקולים, לבין הגרסאות שבהמשך, וכן לא נתן בית משפט קמא משקל לחובת תום הלב, שיקולי צדק ומידתיות.

מוסיפה המבקשת, שלא היה מקום לכך שבית-משפט קמא ידוּן את המבקשת לכף חובה רק מן הטעם שמדובר בחברה חדשה בתחילת דרכה, וכן מלינה המבקשת על כך, שדווקא המשיבה היא שהפרה את הסיכום בין הצדדים, לפיו יוחזר השיק לאחר ביצוע התשלום בהעברה בנקאית, והמשיבה התחייבה שלא להציג את השיק לפירעון. עוד מציינת המבקשת, שהשיק סורב משום שניתנה הוראת ביטול, ולא בגלל הִעדר כיסוי מספיק.

ט"ו. המבקשת מוסיפה וטוענת, שבית-משפט קמא התעלם ממאזן הנוחות הנוטה לטובתה, ומחייב את ביטול העיקולים הזמינים.

עיקולים כפולים בסכום של מעל 180,000 ₪ מסכנים את קיומה של המבקשת, ולמעשה, החלטת בית-משפט קמא מכשירה את העיקולים הנוספים שהוטלו על כספי המבקשת בתיק הוצאה-לפועל נוסף שנפתח לביצוע השיק הנוסף ע"ס 75,000 ₪.

כיום, עקב העיקולים, מוחזקים בידי חברת סליקת האשראי, עמה עובדת המבקשת, כספים במזומן בסכום העולה על 180,000 ₪, וכן חסומים חשבונות העו"ש של המבקשת, דבר המביא לסירוב שיקים ואי-קיום התחייבויות מצד המבקשת, בשעה שהכספים המעוקלים נחוצים לה כאוויר לנשימה, ולכן העיקול פוגע בהתנהלות העסקית של המבקשת ובתזרים המזומנים שלה באופן בלתי מידתי ובלתי צודק וקיים סיכון להגבלת חשבון הבנק של המבקשת.

עוד מלינה המבקשת על כך, שבית-משפט קמא אישר עיקול על כספים בידי צד ג' – "יציל פיננסים" - שלא היה חלק מבקשת העיקול הראשונה, והתעלם מטענות המבקשת גם בעניין זה.

בנוסף נטען, שלא היה מקום לחייב את המבקשת בהוצאות נוכח אופי הדיון והדברים שעלו בו.

עד כאן תמצית טענותיה של המבקשת.

ט"ז. שונה עמדת המשיבה הטוענת, שיש לדחות את הבקשה, ומוסיפה, שהיא עמדה בחובות המוטלות עליה, הן להוכחת ראשית ראיה לחוב הנטען, והן באשר להכבדה אפשרית על ביצוע פסק-הדין בבוא העת.

עוד טוענת המשיבה, שבקשת רשות הערעור אינה מעלה שאלות משפטיות, כי אם עובדתיות, שההכרעה בהן נתונה לערכאה הדיונית לה מסור שיקול דעת רחב בנוגע לסעדים זמניים, ולמעט מקרים חריגים, לא תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה.

המדובר בבקשה לביצוע שטר, ודי בשטר כדי לבסס ראיה מהימנה לכאורה לקיום עילת תביעה. לא הוכח שהשטר נשוא התביעה נפרע.

דווקא לאחר שמיעת העדים, ובמיוחד נציג המבקשת, התברר, שקיים חוב שטרם נפרע, מצבה הכלכלי של המבקשת אינו שפיר, והיא אף אינה יכולה להציע חלופת עיקול. בצדק קבעה הערכאה הדיונית, שאם לא יישארו העיקולים על כנם, לא תוכל המשיבה להיפרע מן המבקשת בבוא העת.

י"ז. באשר להעברה הבנקאית ע"ס 111,486 ₪ מיוני 2018 מציינת המשיבה, כי זו בוצעה על-ידי המבקשת כתחליף לשני שיקים, האחד ע"ס 55,740 ₪, והאחר ע"ס 55,746 ₪, שמנהל המבקשת ביקש מן המשיבה שלא להפקידם בבנק, והבטיח לדאוג להעברה בנקאית בשווי סכומם של שני השיקים הנ"ל, העברה שבוצעה כאמור ביוני 2018.

המשיבה טוענת, שיש לדחות את טענת המבקשת כאילו נמנע בית-משפט קמא מלדוּן בהעברה הבנקאית ע"ס 111,486 ₪, הואיל וברור שהסוגיה נדונה בהחלטתו של בית-משפט קמא.

השיק נשוא הדיון כאן הוא אחד מתוך שני שיקים ע"ס 75,000 ₪, כל אחד, שנמסרו למשיבה על חשבון חובה הפתוח של המבקשת (בגין סחורות שונות שסופקו), ואשר חוללו לאחר שהמבקשת נתנה הוראת ביטול. המשיבה מפנה בעניין זה לכרטסת הנהלת-החשבונות שצירפה כנספח ב' לתגובתה.

המשיבה טוענת, שהשיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה-לפועל לאחר שפניותיה לבשיר, שהציג עצמו כמנהל מטעם המבקשת, וכעורך דין בעצמו, עלו בתוהו, ולפי תמליל השיחה שניהל מנהל המשיבה עם בשיר, מסתבר שהמבקשת מודה בחוב למשיבה, וכן מודה בשיר בכך שהמבקשת מצויה בקשיים ומנסה לשרוד (התמליל הוא נספח ו' של תגובת המשיבה).

י"ח. באשר לעיקולים שהוטלו, מציינת המשיבה, שהעיקול על חשבון החיסכון של המבקשת בבנק לאומי חל על כספי חסכון, הכפופים לזכויות הבנק, והעיקול היחיד ש"תפס" הוא אצל חברת "יציל פיננסים".

המשיבה מדגישה, שהמבקשת לא צירפה מסמך כלשהו באשר לשווי הסחורה שקיבלה אל מול התשלומים ששילמה, וכן לא צירפה כרטסת, חשבוניות, תעודות משלוח, ותיעוד על התשלומים שביצעה, ומכאן שלא עלה בידיה של המבקשת לסתור את טענות המשיבה בנוגע לקיומו של החוב.

כמו-כן, יש לדחות את טענת המבקשת כאילו לא ביססה המשיבה את טענתה בדבר ההכבדה שתיגרם בביצועו של השיק, במיוחד נוכח דבריו של בשיר בתמליל. בניגוד לטענת המבקשת, אין מדובר בעדות מפי השמועה, הואיל ומדובר בשיחה בין מנהל המשיבה לבין בשיר. מנהל המבקשת הודה בעדותו, שבשיר הוא בן משפחה העובד אצלו, ומנהל המשיבה ציין, שאיש הקשר בין המבקשת לבין המשיבה היה בשיר.

לבסוף מציינת המשיבה, שאלמלא הוטל העיקול, לא היה למשיבה ממי להיפרע בגין החוב נשוא הדיון, ומה גם שבנוסף לשיק נשוא הדיון נפתח תיק הוצאה לפועל גם ביחס לשיק הנוסף אף הוא בסך 75,000 ₪.

י"ט. לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית-משפט קמא מיום 17.1.19, בקשת רשות הערעור על נספחיה, ותגובת המשיבה על נספחיה, מסקנתי היא שאין כל הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

כ. ההלכה הפסוקה קובעת, כי בכל הנוגע לסעדים זמניים, מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור תתערב במקרים חריגים בלבד.

עיינו:

רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (15.11.98) מפי כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק:

"הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני למעט מקרים חריגים (ראו רע"א 1181/97 ארנה קצף נ' בנק איגוד בע"מ (טרם פורסם))".

רע"א 56/99 רותם דני יזמות והשקעות בע"מ נ' עפרה נלה מיוזם (17.3.99) מפי כב' השופטת (בדימוס) ט' שטרסברג-כהן:

"ראשית, אין הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית מעבר לקביעות לכאוריות שהן עובדתיות בעיקרן ושאינן מסוג הקביעות המהוות עילה למתן רשות ערעור. שנית, כאשר מדובר בצו מניעה זמני שהוא סעד מן היושר, שיקול דעתה של הערכאה הראשונה הוא רחב ובית משפט זה לא יתערב בהחלטתו אלא אם כן עולה ממנה כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט, לא כך הוא המקרה שלפנינו." (ההדגשה שלי – י.ג.)

רע"א 6591/99 תפוזית קווי שירות קריות בע"מ ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (8.11.99), מפי כב' השופט (בדימוס) י.טירקל:

"ראוי להדגיש כי הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים."

המקרה נשוא הדיון שבפניי איננו בגדר חריג לכלל שנקבע בהלכה פסוקה ארוכת שנים.

כ"א. בית-משפט קמא שמע את חקירתם הנגדית של שני המצהירים:

מר אדם מזרחי, שהוא הבעלים של המשיבה, ומר כארם גאנם, שהוא הבעלים והמנהל של המבקשת.

כעולה מהחלטתו המנומקת, העדיף בית-משפט קמא את גרסתה של המשיבה, שהייתה מגובה בכרטסת מסודרת, ואילו מטעם המבקשת לא הוגש תיעוד שיש בו כדי לסתור את הכרטסת של המשיבה.

בכגון דא, אין כל הצדקה להתערב בקביעותיו של בית-משפט קמא, ובמסקנותיו המנומקות, שהתבססו על התשתית העובדתית שהונחה בפניו. לא שוכנעתי, כי נפל פגם בקביעותיו ובמסקנותיו של בית-משפט קמא, שיהא בהן כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

כ"ב. החלטת בית-משפט קמא נתמכת גם בתמליל שיחה שהתנהלה ביום 10.10.18 בין מר אדם מזרחי מטעם המשיבה לבין מר בשיר. לפי עדות מר מזרחי בעמ' 3 לפרוט' (ישיבת בית-משפט קמא מיום 17.1.19), בשיר הוא חלק מן הבעלים של המבקשת ודודו של המצהיר כארם גאנם.

כמו-כן העיד מר מזרחי, שאנשי הקשר שלו עם המבקשת היו בשיר וכארם.

תמליל זה איננו בגדר עדות מפי השמועה, שהרי מר מזרחי, השותף לשיחה, העיד בפני בית-משפט קמא, ורשאי היה למסור עדות באשר לשיחה שהתנהלה בינו לבין מר בשיר. נציג המבקשת, מר גאנם, אישר בעדותו, בעמ' 5 לפרוט', שבשיר היה עוזר לו.

המבקשת לא זימנה לעדות את מר בשיר להפרכת האמור בתמליל השיחה.

כ"ג. מעיון בתמליל השיחה מיום 10.10.18 עולה, שמר בשיר מודה בקיומו של חוב כלפי המשיבה, מתנצל על כך, ומסביר, שהמבקשת נאלצת לדחות פירעון חובות כדי "לשרוד", כדבריו:

"באשיר נכון אחי תאמין  לי, אנחנו נכנסנו לשוק של לנסות לשרוד, כאילו לפחות פה.

אדם                 לדחות אותי?

באשיר              כן, לדחות פה, לדחות שם, כדי שנשרוד, נתגבר על מה שעשה חיים, זה, זה כל העניין, לא שאנחנו, אתה יודע, אני. אמרתי לך ורשמתי לך, ואני עדיין עומד על המילה שלי, כל שקל שלך, אתה תקבל אותו."

ובהמשך:

"באשיר: אני מבין, אני מבין, פשוט תקבל את התנצלותי, כל מה שאתה אומר, אני מרכין את הראש ומתנצל, זה מה שיש לי להגיד לך, אני עוד פעם מתנצל, ועוד פעם מתנצל."

כ"ד. בצדק קבע בית-משפט קמא, שהשטר הוא ראיה מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. השטר ניתן למשיבה עבור סחורה שהיא סיפקה למבקשת. הכרטסת מבססת יתרת חוב בסך 150,000 ₪, שהוא שווי של שני שיקים שלא כובדו בסך 75,000 ₪ כל אחד מהם, וכפי שציין בית-משפט קמא, אין די בהצגת ההעברה הבנקאית ע"ס 111,486 ₪ מיוני 2018 כדי להביא למסקנה שהחוב נפרע, בשעה שהיה על המבקשת להביא ראיה לכך שהתשלומים שהיא ביצעה בפועל למשיבה מכסים את כל שווי הסחורה שהמבקשת קיבלה מן המשיבה, וראיה כזו לא הובאה.

כ"ה. עולה מן התשתית הראייתית כפי שהונחה בפני בית-משפט קמא, שלא רק שהובאו ראיות מהימנות לקיומה של עילת תביעה, אלא גם הובאו ראיות לקיום חשש סביר שבהִעדר צו עיקול, יקשה מאד על המשיבה לבצע את פסק-הדין (דהיינו, לממש את השטר), ומכאן שהוּכח במידה הנדרשת, שאי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק-הדין, לפי תקנה 374(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, הואיל ומן התשתית, כפי שהונחה בפני בית-משפט קמא, נראה שבהִעדר צו העיקול עלולה המשיבה לעמוד בבוא העת בפני שוקת שבורה.

כ"ו. על כך יש להוסיף, שבית-משפט קמא לא שלל מן המבקשת אפשרות להמיר את העיקולים בבטוחה מניחה את הדעת, ככל שהמבקשת תציע בטוחה כזו.

לא שוכנעתי שקיימת הצדקה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית-המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה.

יתרת הפיקדון תוחזר על-ידי מזכירות בית-המשפט לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת, ככל שלא מוטל עליו עיקול.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקשת: עו"ד נאיף גאנם, כרמיאל.

2. ב"כ המשיבה: עו"ד אליהו עמר, חדרה.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ט, 24 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.