לפני בקשת המערערים לעיכוב ביצוע פס"ד.

1. ביום 30.12.18 ניתן על-ידי כב' המפקח על רישום מקרקעין פס"ד המחייב את המבקשים לסלק ולהרוס רכיבים בנויים שהקימו בשטח בית משותף בו לשני הצדדים דירות, וכן הוראות נוספות. מדובר, בתמצית, בשטח חניה ובשביל המוביל אליו, שלפי שנקבע בפסה"ד הוקמו על-ידי המבקשים ברכוש המשותף ושלא כדין.

2. המבקשים ערערו על פסה"ד לבית משפט זה , ובד בבד הגיש בקשה לעכב את ביצוע פסה"ד, היא הבקשה המונחת לפני.

3. לטענת המבקשים, בפסה"ד נפלו טעויות רבות, הן בהיבטים פרוצדוראליים של ההליך והן לגופו של עניין. לטענתם, הקביעות בפסה"ד אינן מבוססות, לא נסמכות על חוות דעת מקצועיות ומבלי שמונה מומחה מטעם כב' הרשם והן שגויות לגופן. לעניין עיכוב הביצוע טוענים המבקשים כי ככל שפסה"ד לא יעוכב ויבוצע בטרם מיצוי זכות הערעור, ייגרם להם נזק בלתי הפיך שכן לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, ומכאן הצידוק לעכבו. עוד לטענתם, חלק מפסה"ד איננו ניתן למעשה לביצוע, שכן ההוראות שניתנו על-ידי כב' הרשם מקיפות אף רכיבים שהושמו/הוקמו ע"י העיריה.

4. בתגובת המשיב לבקשה נטען כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד. לעניין זה טוען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים, שכן מדבר בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה קמא על יסוד חומר הראיות שהובא בפניה, ואין עילה להתערבות ערכאת הערעור בכגון דא, וחלק מהטענות מועלות לראשונה במסגרת הערעור. הודגש כי המבקשים השתלטו באופן חד צדדי על הרכוש המשותף תוך הקמת חניה לשימושם בשטח האמור, וכי עבודת הבניה והפיתוח שבוצעו במקום גרמו לכיסוי בור ביוב המשרת אף את דירתו של המבקש, באופן החושף אותו לנזק ככל שתתרחש תקלה כלשהי במערכת הביוב.

4. לאחר עיון בבקשה אני רואה לקבל אותה חלקית, בכל הנוגע להוראות בפסה"ד הנוגעות להריסת חלקים מבונים והכרוך/קשור בכך, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

5. כידוע, בעל-דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מידית מזכייתו, ואין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסה"ד שניתן בערכאה קמא (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"א 1984; ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול (פורסם במאגרים) (2017)). על מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע של פס"ד, על המבקש לשכנע בדבר התקיימות שני תנאים. התנאי האחד – קיום סיכויים טובים לערעורו. התנאי השני – מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שאי-עיכוב פסה"ד צפוי לגרום לנזק בלתי הפיך כך שלא ניתן יהיה או יקשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור. מבין שני השיקולים, ניתנת לא אחת בכורה לשיקול האחרון (ראו: ע"א 6607/18 ביבס נ' המנהל המיוחד (פורסם במאגרים) (2018), והאסמכתאות שם; ע"א 7955/18 שמעון נ' הכונ"ר (פורסם במאגרים) (2018)).

6. בענייננו, בכל הנוגע לסיכויי הערעור, נראה כי לפני המערערים עומדות משוכות לא קלות, וזאת משהערעור תוקף קביעות עובדתיות של כב' הרשם וכן בהתחשב בכך שהמערערים מתיימרים להסתמך בערעורם על חומר ראייתי (חוו"ד) שלא הוגש לערכאה קמא וכן מעלים טענות חדשות שלא הועלו קודם לכן. עם זאת, לשלב מקדמי זה אין מקום לקבוע מסמרות, בשים לב בין היתר להיעדרן של חוו"ד מקצועיות בהליך. עיקר הדגש הוא, אפוא, בשאלת מאזן הנוחות והנזק שעלול להיגרם למי מהצדדים בהקשר לשאלת עיכוב הביצוע.

7. בעניין זה, יש מקום לטעמי להבחין בין רכיבים שונים של פסה"ד. בכל הנוגע לחלקים בפסה"ד שהורו על הריסה של רכיבים שנבנו והכרוך/קשור בהם (צווים א', ב' ד'-ו' בעמ' 7 לפסה"ד), הרי שביצועם המיידי, בטרם מיצוי הליך הערעור, עלול לאיין אפשרות של השבת המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור. לא שוכנעתי כי למשיב צפוי להיגרם נזק במידה דומה ככל שיעוכב הביצוע לתקופת הערעור, שאיננה צפויה להיות ארוכה, לא כל שכן נזק שאיננו ניתן להטבה כספית.

8. שונים הדברים בכל הנוגע לרכיב הכספי בפסה"ד (הוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו), שברי כי ביצועם לאלתר מעצם טיבם לא צפוי לגרום נזק בלתי הפיך, ולא הובאו לעניין זה נתונים רלבנטיים כלשהם. אף ביחס לציווי בפסה"ד על הסרת שלט שהוצב ברכוש המשותף, הריש אין מדובר בחשש ליצירת מצב בלתי הפיך עקב הסרתו. משכך, ביחס לשני רכיבים אלה אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסה"ד.

9. אשר על כן אני מורה על עיכוב ביצוע פסה"ד ביחס להוראה להרוס את החניה והשביל הבנויים והכרוך/קשור בכך (צווים א', ב' ד'-ו' בעמ' 7 לפסה"ד), עד להכרעה בערעור. בכל הנוגע לחיוב הכספי בפסה"ד ולהוראה להסרת השלט שהוצב ברכוש המשתוף (סעיף ג' בעמ' 7) – הבקשה נדחית.

10. אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתנה היום, כ"ה אדר א' תשע"ט, 02 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.