אחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות ובתצהירים שצורפו לה, הנני מאשרת את הסתלקות המבקשים מבקשת האישור, וזאת בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

רקע

1. המבקשים בת"צ 42137-01-19 ובת"צ 80292-01-19, אשר הדיון בהם אוחד, פנו בתובענות ובבקשות לאשרן כייצוגית (להלן – בקשת האישור), כנגד חברת אגד תעבורה בע"מ (להלן – המשיבה). עניינן של בקשות האישור בטענה בדבר שיבושים רבים ועקביים באספקת שירותי התחבורה הציבורית, המתבטאים באיחורים של קווי האוטובוס, דילוג על תחנות ואי ביצוע נסיעות, והכל בניגוד לתנאי רישיונה של המשיבה ולוחות הזמנים המפורסמים על ידה. בקשת האישור התבססה הן על עילותיהם האישיות של המבקשים כפי שתועדו על ידם, הן על דו"חות הבקרה של משרד התחבורה לשנת 2017, והן על דו"ח שפורסם בחודשים פברואר ואוגוסט 2017 מטעם ארגון "15 דקות", ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל. יוער, כי במקביל לבקשות אישור אלה, הוגשו מספר בקשות נוספות לאישור תובענות ייצוגיות כנגד חברות תחבורה ציבורית אחרות (אגד, מטרופולין, קווים, נתיב וסופרבוס), הנדונות בנפרד מתיק זה.
2. ביום 26.2.2019, הוגשה בקשה מטעם המשיבה לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, בגדרה ביקשה המשיבה לנתב את בקשות האישור הנדונות לדיון מאוחד עם תשע בקשות לאישור קודמות שהוגשו נגד מפעילי תחבורה ציבורית אחרים, אשר מתעוררות בהן שאלות משותפות של עובדה ומשפט הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשות האישור הנדונות כאן. כן עתרה המשיבה למחיקת אחת משתי הבקשות לאישור הנדונות בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, מהטעם ששתי הבקשות מעלות שאלות משפטיות ועובדתיות חופפות.
3. לאחר מספר לא מבוטל של בקשות ארכה מצד המבקשים, הוגשה ביום 19.6.2019, תשובתם לבקשת המשיבה האמורה. במסגרת התגובה התבקשה מחיקתה של בקשת האישור המאוחרת (ת"צ 80292-01-19 בעניין קורייש) והותרתה של בקשת האישור הקודמת (ת"צ 42137-01-19 בעניין גורליק), כך שתכלול את התשתית העובדתית והעילות המשפטיות שהובאו בשני התיקים. כן ביקשו המבקשים במסגרת תגובתם, כי תינתן להם האפשרות להגיש בקשה אחת מאוחדת ומתוקנת, בצירוף חוות דעת של מומחה בתחום הסטטיסטיקה, בהתאם להערותיו של בית המשפט בתיקים דומים.
4. ביום 2.7.2019, הגישה המשיבה את תגובתה לתשובת המבקשים, ובגדרה הביעה את התנגדותה לבקשה לתיקון בקשת האישור ולהוספת חוות דעת של סטטיסטיקאי מומחה. המשיבה הטעימה כי מדובר בניסיון פסול מצד המבקשים לתיקון בקשות האישור בדלת האחורית, תוך הוספת ראיות חדשות וחוות דעת סטטיסטית, והכל במסגרת תשובה לבקשה לפי סעיף 7 לחוק. כן טענה המשיבה, כי הבקשה לתיקון בקשת האישור לא נתמכה בתצהיר, והוגשה מבלי לתת הסבר מדוע העובדות והראיות החדשות שברצונם להוסיף, לא פורטו כבר בבקשות האישור הנדונות.
5. ביום 4.7.2019, נערך בפניי דיון במעמד הצדדים, במהלכו שמעו הצדדים את הערות בית המשפט באשר לתשתית הראייתית על יסודה הוגשו בקשות האישור ובאשר לקושי בהוספת ראיות חדשות בשלב זה לצורך ביסוס סטטיסטי של בקשות האישור הנדונות. כעולה מהתצהירים שהונחו בפניי, בנסיבות האמורות, סבורים המבקשים כי לעת הזו מוטב להסתלק מהבקשה הנוכחית ולבחון בעתיד אפשרות הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית אשר תגובה בראיות נוספות ובנתונים סטטיסטיים, זאת בייחוד לאור העובדה כי החל מחודש ינואר 2019 מופעלת מערכת בקרה משופרת וממוחשבת אשר יתכן שתאפשר לקבל נתונים שיאפשרו בחינה סטטיסטית של ביצועי המשיבה. על רקע האמור ועל אף החשיבות שרואים המבקשים ובאי כוחם בסוגיה אודותיה נסבה בקשת האישור – איכות שירותי תחבורה הציבורית - הגיעו המבקשים ובאי כוחם למסקנה כי אין הצדקה להמשיך בהליכים דנן, לכל הפחות במתכונתם הנוכחית. על כן, ביום 1.8.2019, הגישו באי כוח המבקשים את בקשת ההסתלקות הנדונה.
6. כפי שהובהר בבקשת ההסתלקות ובתצהירים שצורפו לה, לא קיבלו המבקשים ובאי כוחם, ואף לא יקבלו בעתיד, במישרין או בעקיפין, כל טובת הנאה או תמורה בקשר להסתלקותם מבקשת האישור, ואף תצהירים מתאימים צורפו. עוד הוסכם בין המבקשת לבין המשיבה, כי לא יהא צורך בפרסום מודעה בדבר ההסתלקות מהתובענה.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשת ההסתלקות, בבקשת האישור ובמסמכים שהונחו בפניי, לאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות בהתאם לסעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.
2. נוכח השלב המוקדם של ההסתלקות, ומשאין ההסתלקות יוצרת מעשה בית דין החוסם מי מחברי הקבוצה לפנות לבית המשפט בהליך דומה, איני רואה מקום להורות על פרסום מודעה בדבר בקשות ההסתלקות.
3. אני מורה אפוא על מחיקת בקשת האישור, וכן על דחיית תביעתם האישית של המבקשים כנגד המשיבה.
4. אשר לשאלת חיוב המבקשים בהוצאות - ההלכה הפסוקה קבעה כי ככלל יש לנקוט גישה זהירה ומתונה בכל הנוגע למידת חיוב התובעים בהליכי תובענות ייצוגיות בהוצאות משפט, וזאת על מנת לשמר ולקדם את השימוש במנגנון התובענה הייצוגית ולהימנע מיצירת הרתעה כלפי תובעים פוטנציאליים בבואם להגן על אינטרסים ציבוריים (ראו: ע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם במאגרים, מיום 22.1.2015); והדיון הנוסף בפסק דין זה - דנ"א 944/15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אי.אר.אמ טכנולוגיות בע"מ (פורסם במאגרים, מיום 29.3.2015); וכן ת"צ (י-ם) 21761-05-14 כהן נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 2.9.2015) וראו גם את האסמכתאות הנזכרות שם). מנגד, בית המשפט העליון סייג כלל זה, בקובעו, כי העמדה העקרונית לפיה פסיקת הוצאות בתובענות ייצוגיות תינתן במשורה, אינה חלה במקרים שבהם מוגשות בקשות סרק בחוסר תום לב. בהקשר זה ההלכה אף קובעת, כי בבואו של תובע להגיש תובענה ייצוגית, נדרש הוא לערוך מלכתחילה בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הצריכה לעניין (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (פורסם במאגרים, מיום 22.11.2012), פסקה 19; רע"א 2444/08 שופרסל בע"מ נ' כהן (פורסם במאגרים, מיום 21.12.2008), פסקה 9(א)).
5. בענייננו, ניתן לקבל את הטענה כי הגשת בקשות האישור נוגעות לסוגיה בעלת חשיבות ציבורית וכי אין מדובר בתובענות קנטרניות שהוגשו שלא בתום לב. בנוסף, בקשות האישור התבססו על עילותיהם האישיות הנטענות של המבקשים כפי שתועדו על ידם טרם הגשת הבקשות. הלכה למעשה, לאחר ששמעו המבקשת ובא כוחה את הערות בית המשפט במהלך ישיבת קדם המשפט, בחרו הם להגיש באופן מיידי את בקשת ההסתלקות הנדונה עוד בטרם שלב ההוכחות והסיכומים, ובכך חסכו עלויות ומשאבים הכרוכים בהמשך ניהול ההליכים באופן זה. מנגד יש לשקול את העובדה, כי על אף שבקשת האישור נתמכה בעדויותיהם של המבקשים, הרי שזו הוגשה עם תשתית ראייתית מוגבלת ביותר. בהקשר זה יוער, כי עוד בטרם הוגשו בקשות האישור הנדונות, נפסקה ההלכה מפי בית המשפט העליון בעניין גרסט, לפיה במקרים כגון דא מן הראוי לצרף לבקשה לאישור תובענה ייצוגית ניתוח סטטיסטי מטעם מומחה המלמד כי המדובר בהתנהלות רשלנית כוללת ולא בתקלה נקודתית (ע"א 2112/17 ‏גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (פורסם במאגרים), מיום 2.9.2018). כמו כן, לאחר שהוגשה בקשת המשיבה לפי סעיף 7 לחוק, הגישו המבקשים בקשות חוזרות ונשנות למתן ארכה להגשת מועד תגובתם. רק כעבור ארבעה חודשים הוגשה תגובת המבקשים, ובגדרה אף העלו בקשה מטעמם לתיקון בקשת האישור ולהוספת ראיות חדשות, אף שלא ברור כיצד עומדת היא בתנאים שנקבעו בפסיקה להצדקתה ומבלי להסביר מדוע ראיות אלה לא הוגשו מלכתחילה. כמו כן המשיבה מציינת כי הציעה למבקשים לחזור בהם בשלבים מוקדמים, כדי להימנע מהוצאות, אך הם לא נענו להצעה. בנסיבות אלו נראה כי יש מקום לחיוב בהוצאות, אף שבשיעור מתון.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ₪.

ב"כ המבקשים ימסרו למנהל בתי המשפט הודעה מתאימה ביחס לתביעות הנדונות, לצורך רישום בפנקס תובענות ייצוגיות.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה