1. התובעת הגישה תביעה, במסגרתה עתרה לחייב את הנתבעים בסך של 93,899 ₪, בגין נזקים שנגרמו לה עקב תאונה בה היתה מעורבת משאית שבבעלותה.

לטענתה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, ביום 25.3.2018 בצהרים, נסעה המשאית בכביש 40 מכיוון רחובות לכיוון לוד. כאשר המשאית נסעה בנתיב הימני, משאית הנתבעים, אשר היתה עמוסה במטען חורג, פנתה ימינה וכתוצאה מכך המטען החורג פגע במשאית התובעת וגרם לה לנזקים.

בעקבות התאונה נגרמו למשאית התובעת נזקים שהוערכו על ידי שמאי מטעמה בסך של 44,748 ₪. בנוסף נשאה התובעת בתשלום עבור תיקון מיתוג הארגז של המשאית, בעלות של 2,170 ₪ ובשכ"ט שמאי, בסך של 3,300 ₪. עוד נטען, כי בעקבות התאונה הושבתה המשאית למשך 11 ימים ונגרמו לתובעת הפסדים בסך של 43,681 ₪. טענה זו נתמכה בחוות דעת של רו"ח ישי איל. בפתח הדיון הגיעו שהצדדים להסדר דיוני, לפיו, במידה והתובעת תגיש אישור היעדר תביעות קודמות, כי אז יתוקן סכום כתב התביעה ויתווסף אליו סכום ירידת הערך, בסך של 14,377 ₪, שלא צויין בטעות בכתב התביעה, למרות שמופיע בחוות דעת השמאי. לאחר הדיון הגישה התובעת אישור כאמור והנתבעים אישרו כי הם מסתפקים בו. לפיכך, יתוקן כתב התביעה, כך שיתווסף אליו סך של 14,337 ₪, בגין ירידת ערך המשאית. סכום התביעה עומד, אפוא, על סך של 108,276 ₪.

התובעת טענה, כי התאונה ארעה עקב רשלנות נהג משאית הנתבעים, שלא שמר מרחק, נשא מטען חורג בניגוד לתקנות התעבורה, סטה מנתיב נסיעתו ולא נקט אמצעי זהירות למניעת התאונה. התובעת עתרה, אפוא, לחייב את הנתבעים במלוא סכום התביעה.

2. הנתבעים יוצגו בהליך העיקרי באמצעות חברת הביטוח ק"ש חתמים בינלאומיים, שבטחה את הגורר. הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי נגד מנורה חברה לביטוח, שבטחה את נגרר המשאית. חברות הביטוח הגיעו להסדר, לפיו ישאו בחלקים שווים בכל סכום שיפסק לתובעת, ככל שיפסק. לפיכך, לצורך העניין אתייחס מעתה לנתבעים ולחברות הביטוח כגוף אחד.

3. הנתבעים כפרו בטענות התובעת באשר לנסיבות התאונה. לטענתם, ביום 25.3.2018 בכניסה למושב מצליח, עת נסעה משאית הנתבעים בנתיב הימני על מנת לפנות ימינה, הגיחה לפתח משאית התובעת, תוך סטייה ועקיפה רשלנית וכתוצאה מכך פגעה בנגרר וגרמה לנזקים הנטענים. לטענתם, התאונה ארעה עקב רשלנות נהג התובעת, שהתעלם מכלי רכב אחרים לא הבחין ברכבם וסטה עם רכבו.

הנתבעים כפרו בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ובנזקים הנטענים. לטענתם, התובעת לא טרחה לצרף לכתב התביעה חשבונית או קבלה, שיעידו על תיקון הנזקים. טענה זו לא נכונה, מאחר והתובעת צרפה לכתב התביעה חשבוניות תיקון שהוציא המוסך. בנוסף, כפרו הנתבעים בטענות התובעת בדבר "אבדן הכנסות" וטענו, כי חו"ד רואה החשבון אינה ערוכה כדין. גם טענה זו לא נכונה, שכן חוות דעת רו"ח ישי איל ערוכה כדין וכוללת הצהרה של המומחה, מקום עבודתו, פרטי השכלה ופרטי ניסיון, כדרישת התוספת הראשונה לפקודת הראיות.

4. במהלך דיון ההוכחות נחקרו מר סמיח נסאסרה - נהג משאית התובעת, מר אילן גבאי - נהג משאית הנתבעים ומר נוריאל חכם - נהג המונית שליווה את משאית הנתבעים. שמאי התובעת אמנם זומן לדיון, אולם ב"כ הנתבעים והצד השלישי ויתרו על חקירתו. בנוסף, לא בקשו הנתבעים לחקור את רו"ח ישי איל. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. פסק הדין ניתן לאחר שהפרוטוקול תומלל.

5. כפי שעולה מהראיות שהוגשו על ידי הצדדים, באזור הצומת בה ארעה התאונה 4 נתיבים - נתיב ימני לפניה לישוב מצליח (להלן "נתיב הפניה ימינה") ו - 3 נתיבים לנסיעה ישר, לכיוון רמלה. הצומת מרומזרת לנוסעים ישר. רכב התובעת הוא משאית עם ארגז, הבולט מספר ס"מ ממישור הקבינה. הארגז מרוחק מהקבינה מספר סנטימטרים. לא הובאו נתונים מדוייקים בעניין, אולם ניתן לראות זאת בתמונה הרביעית בנ/1 ובתמונות הנזק שצילם השמאי (ת/3).

משאית הנתבעים - גורר ונגרר, היתה עמוסה במועד התאונה בכלונסאות ארוכים (רשתות גליליות מברזל, לצורך יסודות בניין), בקוטר של מטר (לפחות), כל אחד. המטען חרג ב - 3.5 מטרים לערך מתחום הנגרר מאחור (ראה נ/1 וכן, עדות נהג משאית הנתבעים בעמ' 14, שורה 10 לפרוטוקול).

6. מר סמיח נסאסרה - נהג התובעת (להלן "סמיח") העיד כי עלה לכביש 40 מכיוון כביש 431 ונסע בנתיב הימני מבין שלושת הנתיבים הממשיכים ישר. הוא אמנם זכר ששני נתיבים בלבד ממשיכים ישר, אולם אין לכך חשיבות, מאחר והוא הבהיר כי נסע בנתיב משמאל לנתיב שפונה ימינה ליישוב מצליח. לטענתו, כאשר משאית הנתבעים פנתה ימינה, היא פגעה ברכבו. סמיח המשיך בנסיעה למרחק של 50 - 60 מטרים ועצר אחרי הצומת, בצד הדרך. הוא ניגש לנהג המשאית, שהצביע בפניו על מונית שליוותה אותו. סמיח טען, כי לא הבחין בליווי בעת התאונה (עמ' 1 ו - 2 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית, הבהיר סמיח, כי נסעו לפניו בנתיבו שני רכבים (עמ' 4, שורות 10 ו - 11 לפרוטוקול). הוא אישר כי ראה את משאית הנתבעים נוסעת מימינו, כ - 20 מטרים לפניו, בנתיב הפניה ימינה. לטענתו, עת פנתה משאית הנתבעים ימינה, פגעו "קוצי" הברזלים שבלטו מהחלק האחורי שלה בקבינה ובארגז ברכבו.

עדותו של סמיח היתה ברורה, קוהרנטית והגיונית. היא לא נסתרה במאומה ונתמכה היטב בחומר הראיות, לרבות התמונות ממקום הארוע, תמונות הנזק ואף בעדויות נהג הנתבעים ומר חכם.

7. מר אילן גבאי - נהג משאית הנתבעים אישר בעדותו, כי נסע לכיוון מושב מצליח. לטענתו, כשהגיע לצומת הוא עלה "טיפה שמאלה", כי נהג במשאית עם נגרר ארוך. הוא טען, כי בשלב זה אמור היה המלווה לסגור את הנתיב שמשמאלו (עמ' 9, שורות 13 - 20 לפרוטוקול). לטענתו, "בערך באמצע הסיבוב" שמע מכה חזקה, הסתכל במראה וראה את משאית התובעת נוסעת ישר ועוברת את הצומת. לטענתו, משאית התובעת עקפה את רכב הליווי שלו, שסגר את הנתיב השמאלי. בהמשך אישר, כי לא ראה את התאונה וכי "ברגע שאני לוקח ימינה, אין לי מושג מה קורה אחורה, הליווי עצמו צריך לסגור לי" (עמ' 9, שורות 29 - 35 לפרוטוקול. ההדגשות שלי – א.ר.).

העד אישר, כי כאשר הוא פונה ימינה, הוא "לוקח" גם חלק מהנתיב השמאלי שלצידו ולכן, רכב הגיבוי אמור היה לסגור אותו משמאל, כדי לאפשר לו "לקחת את הסיבוב" ולפנות ימינה (עמ' 10 שורות 23 - 29 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית טען, כי באותו יום ליווה אותו נהג מונית מחברת מוניות, שמבצעת ליוויים למשאיות וכי הוא אמור לחסום נתיבים. העד אישר, כי לא ראה את רכב הליווי בעת התאונה. הוא הוסיף, כי מעת שפנה ימינה, הוא לא יכול היה לראות האם המונית המלווה אכן חסמה את הנתיב שמשמאלו (עמ' , 14 ו - 15 לפרוטוקול).

משנשאל, כיצד יתכן שמשאית התובעת נסעה בנתיב שמשמאלו, אם הנתיב היה חסום על ידי מונית הליווי, השיב כי הוא עצמו "חסם" נתיב זה, חלקית, בעת שפנה ימינה (עמ' 16, שורות 13 - 17 לפרוטוקול).

נראה, כי הדברים מדברים בעד עצמם. לו המונית היתה חוסמת את אפשרות הנסיעה בנתיב משמאל לנתיב הפניה ימינה (בו נסעה המשאית), רכב התובעת לא יכול היה להמשיך בנסיעתו באותו נתיב והתאונה היתה נמנעת. הלכה למעשה, מונית הליווי לא חסמה את הנתיב שמשמאל למשאית הנתבעים. רכב התובעת שנסע בנתיב שמשמאל לנתיב הפניה ימינה (נתיב נסיעה ישר ראשון מצד ימין) חלף על פני משאית הנתבעים ברגע בו החלק האחורי של המטען החורג שלה חרג לנתיבו. קוצי הברז של הכלונסאות פגעו במראה הימנית, בחלק האחורי של הקבינה, במרווח בין הקבינה לארגז ובארגז עצמו וחוררו אותם (ראה נ/1 ות/3). כתוצאה מהפגיעה, התעקם גליל כלונסה אחד לצד שמאל המשאית (נ/1).

8. חקירת מר חכם - נהג המונית שליווה את משאית הנתבעים באותו יום, אך חיזקה את המסקנה, לפיה הוא כלל לא חסם את הנתיב שמשמאל לנתיב הפניה ימינה בעת התאונה.

העד טען, כי נסע מאחורי משאית הנתבעים ובעת שפנתה ימינה, הוא חסם את הנתיב שמשמאלה (עמ' 18, שורות 5 - 14 לפרוטוקול). לטענתו, ברגע שמשאית הנתבעים פנתה ימינה, הגיעה מצד שמאל שלו (משמאל למונית - א.ר.) משאית במהירות, עברה אותו ונשמע רעש גדול. אותה משאית המשיכה ישר, עברה את הצומת ו"נעלמה" (עמ' 18, שורות 16 - 18 לפרוטוקול). בהמשך, טען כי היה עם צ'קלקה וכאשר משאית הנתבעים פנתה ימינה, הוא לקח את הסיבוב איתה, משאית התובעת "דחפה אותי מצד שמאל, כנראה בקצה של הברזל היא פגעה והמשיכה הלאה" (עמ' 18, שורות 31 - 34 לפרוטוקול). כאמור, לו המונית אכן חסמה את הנתיב משמאל לנתיב הפניה ימינה, המטען החורג לא היה פוגע ברכב התובעת. לא יתכן גם, שהמטען החורג פגע במשאית התובעת, שעה שהמונית פונה יחד איתו ימינה.

בהמשך החקירה הנגדית הבהיר נהג המונית, כי נסע מאחורי המשאית בנתיב הפניה ימינה ו"... כשצריכים לפנות ימינה, ולפני שהוא פנה ימינה הוא לקח את הצד השמאל כדי לחתוך ימינה כדי להיכנס לתוך הצומת... אני אחריו. איך שהוא לקח שמאלה, גם אני לקחתי שמאלה אחריו" (עמ' 20 שורות 20 - 29 לפרוטוקול). הוא הסביר, כי משאית הנתבעים סטתה שמאלה כדי לפנות פניה רחבה ("קשת", כדבריו) ימינה (עמ' 21, שורות 7 - 8 לפרוטוקול). לטענתו, הוא נסע מאחורי המשאית ולא משמאלה (עמ' 21, שורות 12 - 13 לפרוטוקול). עוד אישר נהג המונית, כי לא עצר את רכבו בנתיב משמאל לנתיב הפניה ימינה, כדי לחסום אותו ולאפשר למשאית לסיים את הפניה לכל אורכה (עמ' 21, שורות 17 - 20 לפרוטוקול).

מיד לאחר מכן, סתר עצמו וטען כי הוא חסם את הנתיב שמשמאל לנתיב הפניה ימינה ומשאית התובעת עקפה אותו בנתיב שמשמאלו (עמ' 21, שורות 29 - 34 לפרוטוקול). העד גם סימן בהמשך את מיקומה של משאית התובעת בנתיב האמצעי מבין שלושת הנתיבים שממשיכים ישר. לפי גרסה זו, רכב התובעת היה מרוחק שני נתיבים מנתיב נסיעתה של משאית הנתבעים. במצב דברים זה, לא יתכן שהיה נוצר מגע בין המטען החורג לרכב התובעת. גרסה זו לא נכונה, אפוא.

עדות העד חכם היתה בלתי סדורה, מבולבלת ולא הגיונית. הוא לא ידע לתאר את מהלך נסיעתו וסתר עצמו פעם אחר פעם בתיאור מהלך הנסיעה והחסימה כביכול של הנתיב שמשמאל לנתיב הפניה. לו אכן היה חוסם את נתיב הנסיעה, כדי לאפשר למשאית הנתבעים לפנות ימינה בבטחה, הרי שרכבים אחרים, לרבות רכב התובעת, לא היו יכולים לנסוע באותו נתיב בקרבת הצומת והתאונה היתה נמנעת. לו אכן נסע בנתיב משמאל לנתיב הפניה ומשאית התובעת חלפה על פניו משמאל, הרי שהיתה מרוחקת שני נתיבים ממשאית הנתבעים ובמצב כזה, לא יתכן מגע בין שתי המשאיות.

9. אוסיף, כי בעוד שנהג משאית הנתבעים טען, כי בזמן הנסיעה היה בקשר רציף עם המלווה בטלפון (עמ' 16, שורות 40 - 41 לפרוטוקול), נהג המונית שלל זאת בתוקף ואישר, כי למעשה, הם לא תאמו דבר במהלך הנסיעה (עמ' 19, שורות 25 - 36 ועמ' 23, שורות 20 - 21 לפרוטוקול). התנהלות זו אינה עומדת בסטנדרט הזהירות הנדרש ומעידה על התרשלות בהובלת המטען.

10. סיכומו של דבר, אני קובע כי מונית הליווי לא חסמה את הנתיב שמשמאל למשאית הנתבעים. רכב התובעת שנסע בנתיב משמאל לנתיב הפניה ימינה (נתיב נסיעה ישר ראשון מצד ימין) חלף על פני משאית הנתבעים ברגע בו החלק האחורי של המטען החורג שלה חרג לנתיבו. קוצי הברז של הכלונסאות פגעו במראה הימנית, בחלק האחורי של הקבינה, במרווח בין הקבינה לארגז ובארגז עצמו וחוררו אותם.

11. נהג הנתבעים נושא בעיקר האחריות לתאונה, שעה שנהג ברכב עם מטען החורג באופן משמעותי מאחורי הנגרר, מבלי שדאג לליווי מתאים, שיחסום את נציב הנסיעה משמאלו, כדי לאפשר לו לפנות בבטחה ימינה. נהג המשאית לא היה בקשר עם המלווה, לא תאם עימו את הפניה ימינה, לא ידע מה מיקומו ורק והסתפק ב"הנחה" שהנהג המלווה חסם את הנתיב שמשמאל.

למול התרשלות נהג הנתבעים עומדת התנהגות נהג התובעת. הנ"ל אישר, כי ראה את משאית התובעת והמטען החורג שנשאה. מדובר בנהג משאית מקצועי וניתן היה לצפות שינקוט משנה זהירות, בעת שהוא חולף על פני משאית עם מטען חורג, אשר נוסעת בנתיב פניה ימינה, ויתרחק ממנה בעת הפניה. לכן, יש לייחס לו אשם תורם לתאונה, אם כי מדובר באופן יחסי באשם תורם בשיעור נמוך. בחינת האשם היחסי של נהג התובעת למול זה של נהג הנתבעים מובילה למסקנה כי יש להטיל על נהג התובעת אשם תורם בשיעור של 20%. 

12. כפי שקבעתי לעיל, קוצי הברז של הכלונסאות פגעו במראה הימנית של המשאית, בחלק האחורי של הקבינה, במרווח בין הקבינה לארגז ובארגז עצמו וחוררו אותם. כל הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי מטעם התובעת נגרמו עקב התאונה. הנתבעים לא בקשו לחקור את השמאי ולא כפרו בשיעור הנזקים המפורטים בחוות דעתו. חוות הדעת לא נסתרה ואני מקבל אותה במלואה, לרבות סעיף ירידת הערך.

השמאי העריך את נזקי התובעת, כולל ירידת ערך, בסך 61,256 ₪ (לאחר ניכוי מע"מ, שלא אושר). עם זאת, על פי החשבונית שהוציא המוסך חוייבה התובעת בסך של 44,748 ₪ ומע"מ בלבד. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בסכום בסך של 44,748 ₪ (ללא מע"מ), בצירוף סך של 14,337 ₪, בגין ירידת ערך. אני קובע, כי הנזקים הישירים שנגרמו למשאית התובעת מסתכמים בסך של 59,085 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 63,323 ₪.

טענת התובעת לפיה נשאה בתשלום נוסף של 2,170 ₪ עבור תיקון מיתוג הארגז של המשאית, לא הוכחה. התובעת הסתפקה בצירוף הצעת מחיר, אולם לא הוגשה ראיה כלשהי בדבר תשלום בפועל. יתירה מזאת, חוות דעת השמאי כללה רכיב "מדבקה לדלת צד" בעלות של 300 ₪, ונראה כי מדובר באותו רכיב. לפיכך, אני דוחה את דרישת התובעת בעניין זה.

13. התובעת טענה, כי המשאית הושבתה למשך 11 ימים ובעקבות זאת, נגרם לה הפסד הכנסה בסך של 43,681 ₪. התובעת הגישה את חוות דעתו של רו"ח ישי איל, שמצא כי לפי דו"ח נסיעות רכב שנמסר לו ורישומי הנהלת החשבונות לחודשים 1/2018 - 3/2018, עמדה הכנסת המשאית על סך של 285,912 ₪, המהווה הכנסה יומית ממוצעת בסך של 3,971 ₪.

הנתבעים כפרו בטענות התובעת בדבר אבדן הכנסות, אולם לא בקשו לחקור את רו"ח איל. לטענתם, חוות הדעת לא נתמכת באסמכתא כלשהי להוכחת אבדן הכנסה. נטען, כי מדובר בחוות דעת של עובד התובעת ואין בה נתונים מספיקים שיכולים לספק לבית המשפט ראיה בדבר גובה הפסד ההכנסה בפועל. עוד טענו הנתבעים, כי היה על התובעת להוכיח כי נגרם לה נזק בפועל ולא נזק תיאורטי ולספק נתונים באשר למלאי הרכבים החליפי והאם באותם מועדים היו בהזמנות עבודה.

14. אין חולק, כי המשאית משמשת את התובעת כאמצעי לייצור הכנסה. לכן, במידה ונגרם למשאית נזק שהצריך השבתתה לצורך תיקון, על הנתבעים לשאת בפיצוי התובעת בגין נזק זה.

15. על פי חוות דעת השמאי, משך זמן תיקון הנזקים במשאית הוא 11 ימי עבודה. על פי הרישום בחשבונית המס שהוציא המוסך, שהתה המשאית במוסך מיום 26.3.2018 עד ליום 8.4.2018, קרי - 14 ימים. עם זאת, הנתבעות דרשה פיצוי בגין 11 ימים בלבד ולכן, היא לא זכאית לפיצוי מעבר לכך.

16. לצורך הוכחת הנזק שנגרם לה עקב השבתת המשאית, הגישה התובעת את חוות דעתו של רו"ח ישי איל. על פי האמור בחוות הדעת, נתבקש רוה"ח ליתן חוות דעת בקשר עם חישוב מקדם הכנסה יומית ממוצעת של הרכב נשוא התביעה, בהסתמך על דו"ח נסיעות הרכב שנמסר לו, לרבות רישומי ההכנסות בספרי הנהלת החשבונות. רוה"ח קבע, כי עלות הדלק שצורכות משאיות החברה היא בשיעור מוערך של 25% מההכנסה הממוצעת של תוצר המשאית. לטענתו, מבדיקת ספרי החברה עולה, כי כל המשאיות שברשות החברה עובדות 6 ימים בשבוע, למעט בימי שבת וחג, בהן המשאיות מושבתות וכן בשל תיקונים ו/או טיפולים. בהתאם לדו"ח נסיעות הרכב ולרישומי הנהלת החשבונות של המשאית לחודשים 1/2018 - 3/2018, עמדה הכנסת המשאית על סך של 285,912 ₪, המהווה הכנסה יומית ממוצעת בסך של 3,971 ₪. למרות שנרשם בחוות הדעת שמצורפים אליה דו"ח נסיעות הרכב ורישומי הנהלת החשבונות של החברה לתקופה הרלוונטית, צורף רק דו"ח הנסיעות, הכולל סכומי הכנסות לכל יום נסיעה.

17. רו"ח איל הוא עובד של התובעת. אמנם, חוות דעתו קבילה כראיה, אך יש בכך כדי לפגום במשקלה (ראה בעניין זה ע"פ 5582/09 פלוני נגד מדינת ישראל (20.10.2010), ת.א. (מחוזי-ת"א) 2334/06 משק כרמי - ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' יעדים לשיווק (1972) בע"מ (11.11.2009)), ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד מילטל תקשורת בע"מ (22.8.2006), ע"א 208/65 יצחק יצחק נגד חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד יט(3) 552 ות.א. (מחוזי-מרכז) 2091-08-07 אבישר נגד B.V SABONA ENTERPRISES (3.3.2011)).

חוות הדעת רו"ח איל נסמכת, בין היתר, על עובדות שלא הוכחו במשפט. כך למשל, לא הובאו על ידי התובעת ראיות באשר לטענה, לפיה עלות הדלק שצורכות משאיות החברה היא בשיעור מוערך של 25% מההכנסה הממוצעת של תוצר המשאית ולא הוצג תחשיב בנושא. בנוסף, לא הובאו ראיות שתוכחנה כי כל המשאיות של התובעת עובדות במשך 6 ימים בשבוע. רוה"ח הסתפק באמירה סתמית לפיה מצא נתון זה ב"ספרי החברה". לא ברור מהיכן בדיוק שאב המומחה את הנתון וממילא, הוא לא צרף לחוות דעתו את "ספרי החברה" הרלוונטיים, מהן ניתן אולי ללמוד על כך. בנוסף, לא הוצגו נתונים כלשהם באשר למלאי המשאיות ורזרבה תפעולית. בניגוד לאמור בחוות הדעת, לא צורפו גם הנתונים הגולמיים, בדמות רישומי הנהלת החשבונות הנוגעים למשאית, לצורך הוכחת הסכומים המפורטים בחוות הדעת.

חוות דעת של מומחה שאינה נסמכת על תשתית עובדתית נכונה, אינה יכול להועיל לבעל הדין שהגיש אותה (ע"א 2418/90 רלפו ישראל בע"מ נגד בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133). חוות דעת מומחה אמורה להישען על עובדות. משלא הובאה על ידי התובעת תשתית עובדתית ראויה, הרי שנשמט הבסיס תחת חוות הדעת ומכל מקום, אין בה ראיה בעלת משקל ממשי להוכחת טענת התובעת בנוגע להפסדים שנגרמו לה עקב השבתת המשאית.

הנתבעים ויתרו על חקירת המומחה איל. הימנעות מחקירה נגדית נזקפת ברגיל לחובת הנמנע, אך אינה מובילה בהכרח למסקנה כי יש לקבל את גרסת העד או המצהיר כהווייתה, ובהתאמה, אין בכך להוביל בהכרח למסקנה שיש לקבל את חוות דעת המומחה כלשונה, ללא סייג (ראה ע"א 4584/10 מדינת ישראל נגד רגב שובר (4.12.2012)). ויתור על חקירה נגדית או אי חקירה בנושא מסוים הם בגדר בחירה דיונית טקטית שיכולה לפעול באחד משני כיוונים - חיזוק גרסתו של העד או חוות דעת המומחה שלא נחקר או מניעת הסיכוי לאותו עד להשלים את שהחסיר בתצהירו או בחוות דעתו. במקרה זה - האפשרות האחרונה היא שהתממשה ואך נמנע מהמומחה להשלים בחקירתו הנגדית את שלא אמר בחוות דעתו. ממילא, לא יכול היה המומחה לבסס בעדותו עובדות שאינן בידיעתו האישית ולא הוכחו בראיות. בנסיבות העניין, אינני סבור שיש לראות בויתור על החקירה של המומחה משום הימנעות המחזקת את גרסת התובעת או טענה שלה.

18. חרף האמור לעיל, אני סבור כי אין לפטור את הנתבעים בלא כלום. הוכח כי המשאית הושבתה למשך 11 ימים וסביר להניח כי עקב כך נגרם לתובעת נזק בדמות הפסד הכנסה. בהתחשב בנתון זה, כמו גם בדו"ח הנסיעות של המשאית, המצביע על שימוש תדיר בה, יוערך ההפסד שנגרם לתובעת על דרך האומדנה. בהתאם, אני מעריך את ההפסד שנגרם לתובעת בראש נזק זה, באומדנה, בסך של 20,000 ₪, כערכו כיום.

19. נזקיה של התובעת מסתכמים, אפוא, לסך של 83,323 ₪ ובניכוי אשם תורם בשיעור של 20% - סך של 66,658 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הוצאות המשפט.

20. בהתאם לתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור. תכלית ההוצאות, כפי שנקבעה בתקנה 151 מעוגנת, למעשה, בפסיקה קודמת של בתי המשפט.

הכלל שנקבע בפסיקה לעניין הוצאות משפט מורה, כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" (ראה ע"א 10242/09 משה בלטר נגד אילנה מוזר (2.2.2011) וע"א 9466/05 שווקי נגד מדינת ישראל (16.3.2008)). עם זאת, פסיקת הוצאות משפט אינה בגדר הליך אוטומטי והיא נתונה לשיקול דעת בית המשפט. הגורמים שיש בהם כדי להשפיע על גובה ההוצאות ושכר הטרחה, כוללים את אופייה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד הנדרש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין, שכר הטרחה ששולם בפועל על ידם או שיעור שכר הטרחה אותו התחייבו לשלם וכן, התנהלות בעלי הדין, אופי טענותיהם ועד כמה האריך בעל דין את ההליך או סיבך אותו שלא לצורך.

עוד נקבע, כי פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת על הפעלת שקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך הפעלת שיקולים מכח הדין והצדק (ראה תקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי וכן, בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נגד הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשיה והמסחר (30.6.2005), ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נגד סיעת "יש עתיד ביאליק", פ"ד ס(1) 391 ות.א. (מחוזי-חיפה) 732/01 לוי תולי ואח' נגד חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (9.2.2014)).

21. בענייננו, התובעת זכתה בחלק ניכר מתביעתה והיא זכאית להוצאותיה. מחד, ההליך נוהל במלואו והתקיימו בו דיון קדם משפט וישיבת הוכחות. מנגד, יש לקחת בחשבון את התנהלות הנתבעים והסכמתם להתיר לתובעת לתקן את תביעתה בראש הנזק של ירידת ערך.

22. בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, יחוייבו הנתבעים לשלם לתובעת את אגרות המשפט, שכ"ט השמאי מטעמה, הוצאות העד וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

23. סיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן:

א. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 66,658 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת את אגרות המשפט, שכ"ט השמאי מטעמה (3,300 ₪), הוצאות העד (600 ₪) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪.

ב. הצד השלישי תשפה את הנתבעים במחצית הסכומים בהם חוייבו כלפי התובעת, כמפורט בסעיף א' לעיל. בנוסף, תשלם הצד השלישי לנתבעים מחצית מאגרות ההודעה.

ג. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ב, 10 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.