פרוטוקול נמסר לצדדים ופסק הדין ניתן בסיום יום הדיונים

התובעת שכרה דירה מהנתבעת מיום 3.8.17 ועד ליום חמישי, 3.8.17. אין מחלוקת שמדובר היה בדירת 4 חדרים ששניים מהם היו סגורים. שכר הדירה עמד על 2,000 ₪ לחודש ובנוסף תשלומים נלווים.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בהשבה של 6,000 ₪, סכום שיק בטחון שהנתבעת הפקידה וכן בסכום נוסף של 3,600 ₪ בגין אי טיפול בליקויים בדירה במשך תקופת השכירות. בין היתר, סתימות ביוב חוזרות, אי תיקון ברז מטבח מטפטף שהוחלף רק כעבור 8 חודשים מכניסתה לדירה עם בנה, סירוב לתקן את דוד החשמל, כך שהיא ובנה נותרו בלי מים חמים במשך כל החורף. רק קצת מים היו מדוד שמש. בדירה היו מקקים, אך לא נאמר להם דבר על כך מראש. התקרה במטבח לא תוקנה עד סוף תקופת השכירות אף שבחתימת חוזה השכירות הנתבעת התחייבה לפתור זאת בתוך חודש ימים.

לטענת התובעת, בדירה היה מותקן מזגן ישן. במשך השנה ביקשו התובעת ובנה לבדוק ולתקנו אך הנתבעת סרבה. לקראת סוף תקופת השכירות המזגן דלף. התובעת ובנה התקשרו לנתבעת והיא אמרה שעליהם לנקות צינורות כלשהם ואז המזגן יעבוד. היא הזמינה אינסטלטור שניקה את הצינור פעמיים ואחרי זה המזגן המשיך לדלוף ולקלקל לה ספרים וכתבי עת. הנתבעת לא אפשרה להם לארגן דברים בנחת ולעזוב את הדירה, עוררה שערוריה נוראה ביום שישי לפני שבת, איימה להזעיק משטרה. ההובלה שהזמינו ליום ה' 2.8.17 לא יצאה לפועל. ביום 5.8.17 שוב דרשה הנתבעת כסף ועוררה שערוריה על אף שחתמה בעצמה על הסכם שיאפשר לתובעת ולבנה להכנס לדירה החל משעה 07:00 בבוקר עד לפינוי הדירה וניקיון מלא. לדברי התובעת, היא כבר שילמה על פי הסכום שנרשם בהסכם בכתב ונדרשה לשלם עוד 150 ₪ כדי שהנתבעת תכניס אותם לדירה. נטען, שבמהלך השנה, לעיתים קרובות הנתבעת לא ענתה כשהתקשרה אליה. כעבור שבועיים ויותר הייתה מתקשרת בעניינים ובצרכים שלה תוך התעלמות מבעיות התובעת. הנתבעת לא קיבלה מהתובעת את הדירה בצורה מסודרת.

הנתבעת טענה מנגד, שהשכירה דירת גן מטופחת במצב טוב מאוד ולשביעות רצונה של התובעת עם כניסה פרטית, ללא תשלום ועד בית ועוד יתרונות. הדירה הושכרה מרוהטת וכל החפצים היו כחדשים. בביקור במהלך השנה הדירה הייתה מטונפת, מלאה בעובש בחלונות, קורי עכביש ומוזנחת מאוד. היא העירה לתובעת ללא הועיל. לדברי הנתבעת, התובעת עשתה בדירה שימוש לרעה והפרה את חוזה השכירות. הבלאי לא היה סביר ונגרם נזק בלתי הפיך. הייתה פגיעה בתקרת גבס כתוצאה מרשלנות והזנחה של המזגן כתוצאה מחוסר ניקויו מצב שגרם להצפה. הקירות היה מקולפים עם חורים גדולים, היה גם שימוש לרעה בתכולת הדירה והיא הצטרכה לזרוק תנור אפיה שהיה מטונף ומלא שמן ונגרם לו נזק בלתי הפיך. לדברי הנתבעת, היא נאלצה לשלם אלפי שקלים לשיקום הדירה כתוצאה מרשלנות התובעת, החליפה קיר גבס, צבעה, סתמה חורים בקירות, המזגן והתנור יצאו מכלל שימוש. העלות הייתה מעבר לסכום הבטחונות. בדיון טענה הנתבעת להזנחה קשה של הדירה, לכלוך ברמה של בית שימוש ושהפעם הראשונה שהתובעת ניקתה את הדירה הייתה כשהיא עזבה (ע' 10 ש' 1-3). הנתבעת הכחישה את הטענות. תמיכה בגרסת הנתבעת לעניין תחזוקה לקויה ומזניחה של הדירה על ידי התובעת מצאתי בשניים: ראשית, בעדות בנה (ע' 12 ש' 27-28). בראשונה כאשר נשאל בעניין התחמק ממתן מענה. דבר זה נזקף לחובתו. בעדותו עלה על פניו פעמיים חיוך זעיר ונבוך בעת שנשאל על ידי ביהמ"ש לגבי המצב התחזוקתי של הדירה (ע' 12 ש' 15-16). תמיכה נוספת לגרסת הנתבעת מצאתי בנטען בכתב התביעה בו התובעת טענה שטרחה והציגה את הדירה לשוכרים פוטנציאליים (בהתאם להתחייבותה בחוזה) אך "רבים נרתעו מהדירה הזאת בראותם את מצבה" (סעיף 7 בכתב התביעה). זאת ועוד כעולה מהנספח לחוזה השכירות התובעת התחייבה לשמור על ניקיון הדירה. לא התרשמתי שדבר זה נעשה, לפחות בחלק מתקופת השכירות. בכך הפרה התובעת את החוזה השכירות. אני מקבלת את הטענה לבאי בלתי סביר. עם זאת, אני מתרשמת כי הדירה הוחזרה נקיה בסיום השכירות (ת/1 ונספח החזרת הדירה).

כעולה מדברי בנה, התובעת פינתה את הדירה באיחור של 3 ימים ולא כפי שטענה (ע' 10 ש' 16). לטענת הנתבעת, הדבר הביא לעיכוב כניסתו של הדייר החדש, וסיכן אותה בתביעה מצידו. הנתבעת טענה, שהיחס שלה היה מתחשב וחיובי והיא שמרה על חפצי התובעת ללא תשלום מעבר לתום החוזה למרות חריגה של 3 ימים.

בנה של התובעת סיפר מדוע ההובלה לא יצאה לפועל במועד הפינוי. לדבריו, ביום חמישי בו היו אמורים לפנות, הגיעה הובלה, וכשהם ראו את הכמות של הדברים שצריך להעביר הבינו שלא יספיקו לעשות את ההובלה כי ההובלה הגיעה בערב ולא היה מספיק זמן להעביר את הדירה. לכן פינו התובע ובנה את הדירה רק ביום ראשון. בנסיבות אלה טענת התובעת, שהנתבעת לא הניחה לתובעת ולבנה לארגן את חפציהם בנחת ולעזוב (סעיף 4.7 בכתב התביעה) אינה יכולה להתקבל. באופן תמוה, התובעת ובנה התייחסו לאיחור בפינוי בשלוות נפש וכדבר של מה בכך, אף שמדובר בהפרה של חוזה השכירות. אפשר בהחלט להבין מדוע הנתבעת עוררה שערוריה כאשר הגיעה במיוחד מרחוק וגילתה כי התובעת לא פינתה את הדירה ואת חפציה ואף לא ניקתה את הדירה במועד הפינוי והפרה את חוזה השכירות. בנסיבות אלה לא תשמע טענת שהנתבעת לא קיבלה את הדירה בצורה מסודרת.

הטענה שהנתבע שמרה על החפצים ללא תשלום אינה מדוייקת (ע' 13 ש' 1). התברר שהצדדים הסכימו, שהתובעת תשלם עבור שמירת הנתבעת על החפצים ושידה שהנתבעת קנתה מהנתבעת 200 ₪ וכך היה. ההסכמות הצדדים עלו על הכתב ביום 3.8.18 "בנספח סיום החוזה". עוד הוסכם, שאחרי שהתובעת תשלם את כל החשבונות, ניתן יהיה להחזיר לה את שיק הבטחון אם הכל יהיה בסדר ואם לא יהיו תלונות מצד המשכירה. התובעת טענה עוד, שכאשר באה לקחת את חפציה הנתבעת דרשה סכום נוסף (ע' 13 ש' 2) והיא שילמה סכום נוסף של 150 ₪ (סעיף 4.7 בכתב התביעה).

לטענת התובעת התברר לה בדיעבד, שהנתבעת הפקידה את שיק הבטחון עוד לפני 3.8.18. הוצג לפני אישור הפקדה ממנו עולה שההפקדה בוצעה ביום 2.8.18 בשעה 10:14, דהיינו, שבמועד התחייבות הנתבעת ביום 3.8.18 להשיב את שיק הבטחון אם הכל ישולם ויהיה בסדר נעשתה אחרי שהשיק כבר הופקד יום לפני. לציין כי הפקדת השיק בטחון באופן בו נעשתה היא בניגוד לסעיף 13(ב) להסכם השכירות המורה, שהנתבעת רשאית לגבות ובתנאי ששלחה מכתב רשום 7 ימים לפני הצגה לפרעון. התנהלות הנתבעת, שהפקידה שיק בטחון בלי לומר דבר בפגישה יום אחרי ההפקדה אינה ראויה.

לטענת התובעת, שיק הבטחון הופקד על ידי הנתבעת וירדו מחשבונה 6,000 ₪. היא נאלצה להשיג כסף לכיסוי המינוס ולהעביר סכום גדול לחשבונה תוך סיכון להפסיד חלק מקצבת הביטוח הלאומי. לא הוכח שחשבון התובעת נכנס ליתרת חובה או שנאלצה להעביר כספים לחשבונה. גם אם אקבל שכך ארע לא נגרם כתוצאה מכך כל נזק לאור העדויות. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת להשיב לה סכום של 6,000 ₪ שנגבה באופן לא חוקי. כאמור לעיל, הנתבעת טענה בכתב ההגנה ובדיון שהתקיים ביום 13.6.19 שגבתה את שיק הבטחון כדי להטיב את נזקיה. ביהמ"ש אפשר לנתבעת להציג הקלטות, תמלולים, תמונות צבע של הנזק שגרמה התובעת ואסמכתאות לתשלומים בגין הנזקים ועוד, וכן פירוט ממה מורכב הסכום של 6,000 ₪ (ע' 4 פרוטוקול מיום 13.6.19). דבר זה לא נעשה. בסיום הדיון מיום 13.6.18 ביהמ"ש המליץ לצדדים לפנות לבית דין, או לבוא בדברים ישירות או באמצעות צד ג'. לאחר הדיון הודיעה הנתבע שכיוון שלא יכולה להוכיח את טענותיה היא השיבה לחשבון הבנק של התובעת סכום של 5,000 ₪. התובעת אשרה זאת, אך המשיכה לעמוד על תשלום מלא של 6,000 ₪. על כן נקבע דיון נוסף, הדיון שהתקיים היום, ויש לדון ביתר הטענות של הצדדים לגופן.

טענות התובעת לגבי סתימות והצפות חוזרות ושהנתבעת לא גילתה מצב זה בטרם חתימה על חוזה השכירות ולא תמיד נענתה לפניות – התברר שהנתבעת שילמה על תיקון מקצועי פעם אחת. לא הוכח שהיו פניות נוספות לגבי סתימות/הצפות. התברר עוד, כי בפעמים הנוספות שהיו סתימות בנה של הנתבעת התנדב לתקן. לא הוכח בחוות דעת מומחה או ראיה כלשהיא שהיה מדובר בפגם נסתר בצנרת הדירה, שהנתבעת לא גילתה. הטענה נדחית.

הטענה לגבי ג'וקים בדירה - התברר כי לאחר התיקון הראשון על ידי אינסטלטור במימון הנתבעת הבעיה פחתה מאוד. בעיה של חרקים אינה נדירה. לא נטען ולא הוכח כי התובעת דרשה הדברה בזמן אמת. לא הוכח כי הנתבעת ידעה על בעיה כזו לפני ההשכרה. הטענה נדחית.

טענות לעניין אי תיקון הברז במטבח במשך 8 חודשים – נטען לנזילה מההתחלה כמעט ועוד לפני הסתימה הראשונה שבה הוזמן אינסטלטור על חשבון הנתבעת. אמנם לפי הנספח להסכם התיקונים יערכו אחרי סיכום מחיר העבודות עם המשכירה (סעיף 6 לנספח), אך חוזה השכירות אפשר לתובעת לתקן ולדרוש תשלום (סעיף 6(ג) לחוזה השכירות). ראשית, לא ברור מדוע לא בוצע תיקון בעת ביקורו של האינסטלטור הראשון, שבו לדברי התובעת כבר הייתה נזילה מהברז. הטענה שהנתבעת לא הסכימה למחיר שנדרש אינה מתקבלת. לא יתכן שהתובעת ישבה בחוסר מעש 8 חודשים, לא הציגה אף הצעת מחיר בכתב, לא זולה ולא יקרה, ותובעת בדיעבד השבה של 15% מסכום השכירות מבלי שהתריע בזמן אמת שכך תעשה. התנהלות זו אינה סבירה. התובעת ובנה העידו, שהעבירו סכום של 6,000 ₪ כדי לכסות את יתרת החובה בחשבון הבנק אחרי שהופקד שיק הבטחון. לפיכך, לא שוכנעתי שלא היה באפשרותם לתקן את הברז ולדרוש החזר מהנתבעת. התובעת טענה לברזים דולפים ובדיון התברר שהתובעת דורשת פיצוי רק על נזילה של ברז אחד. עוד התברר מדברי התובעת בדיון ש"הקבלות אצל הנתבעת". דברים אלה אינם מתיישבים בקלות עם הטענה שהנתבעת לא תיקנה והתעלמה מפניות.

לגבי הדוד חשמל – כל הנאמר לגבי תיקון הברז במטבח נכון גם לגבי תיקון דוד החשמל. משהתובעת טוענת שלא באה הסכמה לתיקון, היה עליה לתקן, להביא אישור מאיש מקצוע שהתיקון אינו מרשלנות שלה ולדרוש השבה מהנתבעת. אני דוחה את הטענה שלא הייתה לתובעת יכולת כלכלית לתקן לאור האמור לעיל, שעלה בידה להעביר במכה אחת 6,000 ₪ בעת הצורך. לא ידוע באילו מועדים פנתה התובעת לנתבעת בעניין תיקון הדוד וכו'. גם אם אקבל את טענות התובעת שהנתבעת לא נאותה לתקן את דוד החשמל בזמן אמת, התובעת לא הקטינה את נזקה. יתר על כן, התובעת העידה שלא רצתה להגיע לקונפליקט עם הנתבעת. בנסיבות אלה לא ישמעו טענותיה בדיעבד. כמו כן התרשמתי שגם אם הדוד חשמל לא עבד, היה מדובר בתקופה קצרה יחסית. הטענה נדחית.

לעניין אי תיקון המזגן – אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פנתה לנתבעת בעניין דליפה של המזגן. הנתבעת הסבירה לתובעת שעליה לדאוג לניקוי. התובעת טענה שעשתה כן פעמיים. טענה זו לא הוכחה. התברר מדברי בנה של התובעת שהבעיה לא באה על פתרונה אחרי ביקור של איש מקצוע, ולמרות זאת התובעת ובנה המשיכו לעשות שימוש במזגן ונגרם נזק (ע' 12 ש' 16-15). התנהלות זו אינה מתקבלת על הדעת. גם אם אקבל שהנתבעת לא שעתה לפניות התובעת בעניין תיקון המזגן, המשך שימוש במזגן דולף אינו סביר. התנהלות התובעת ובנו, שהמשיכו להשתמש במזגן למרות שדלף וגרם נזקים, אינה סבירה.

אני מקבלת את דברי התובעת ובנה לנזק לציוד שלהם ובמקביל מאמינה לנתבעת שנגרם נזק גם לקיר הגבס כתוצאה מכך. בנסיבות, אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקים שנגרמו לחפצי התובעת שבחרה להמשיך להשתמש במזגן דולף תחת תיקונו ודרישת השבה של התשלום מהנתבעת לפי הוראות חוזה השכירות. מנגד, אין לחייב את התובעת בתיקוני נזקים לדירה, שלא הוכח שיעורם. לו הנתבעת הייתה לוקחת אחריות מלאה ומיידית בגינם לא היה מתרחש מה שאירע. אמנם הנתבעת טענה שהוציאה הוצאות בגין תיקון המזגן, אך ביהמ"ש מתרשם כי אלו הוצאו רק אחרי עזיבת התובעת את הדירה ולא התרשמתי שמדובר בתיקון שהשוכרים אמורים לשאת בו. כמו כן, הוצגה ראיה לפיה, שפכטל וצבע נעשו על ידי הדיירים שנכנסו לדירה אחרי עזיבת התובעת ובנה. ראיה זו לא הוכחשה על ידי הנתבעת (ת/1). אני קובעת שלא הייתה הצדקה להפקיד שיק הבטחון בגין המזגן ונזקיו.

לעניין אי תיקון הנזילה מדירת השכן – הנתבעת התחייבה לדרוש מהשכן לתקן את תקרה המטבח תוך חודש ימים (סעיף 6(ד) בנספח לחוזה השכירות). לא הוכח שדבר זה נעשה. גם אם נעשה והשכן לא שיתף פעולה היה על הנתבעת לפעול כנגדו כדי להביא לפתרון הנזילה, בין אם במשלוח מכתב התראה על ידי עו"ד ובין אם בפניה לערכאות משפטיות. הטענה שהתובעת ידעה על מצב התקרה במטבח אינה יכולה להתקבל. הנתבעת הפרה את התחייבותה לפי החוזה לפעול לתיקון וחובתה להשכיר דירה ללא נזילות. התובעת העידה על עניין אסטטי ועל נשירת חתיכות מהתקרה שגרמו ללכלוך. גם אם כך היה, לא מצאתי שיש נזק ממשי לאור מסקנתי לגבי המצב התחזוקתי של הדירה על ידי התובעת. זאת ועוד, בן התובעת העיד שהעניין הפריע בעיקר לאימו לא התרשמתי לנזק משמעותי ובר פיצוי בגין אי תיקון. כמו כן לא הוכח שהיו פניות בזמן אמת על ידי התובעת לנתבעת שתתקן.

לעניין העדר יכולת של התובעת לאתר את הנתבעת – אני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה. הנתבעת נמנעה מלמסור כתובת מגורים בחוזה השכירות, הודתה שלא עדכנה כתובת במרשם האוכלוסין מטעמיה, והחליפה טלפון נייד. בנסיבות אלה לא הייתה לתובעת ברירה עם הגשת התביעה, לקחת מאתר לצורך ביצוע המסירה לנתבעת. לכן אני סבורה שעל הנתבעת לשלם את הוצאות האיתור בהם נשאה התובעת בסכום של 643 ₪.

לעניין הוצאות תרגום – התובעת נאלצה להגיש תביעה כדי להשיב לעצמה את שיק הפקדון שהופקד לטענה שלא כדין. רק בשל הגשת התביעה זכתה התובעת להשבה. בשל אי יכולתה לנהל את ההליך ללא תרגום נאלצה לשלם למתורגמן היא זכאית להשבת הסכום ששולם בתוך 30 יום מיום הצגת קבלת תשלום למתורגמן.

לעניין תנור הגז – הנתבע תטענה שנאלצה לזרוק תנור גז שהעמידה לשימוש התובעת. האמנתי לנתבעת בנקודה זו ואני מעדיפה את גרסתה בעניין זה.

לסיכום כלל האמור, התובעת הפרה את חוזה השכירות בכך שהפקידה שיק בטחון שלא בהתאם לתנאי החוזה, שלא הייתה מסוגלת להסביר ממה מורכב סכום הפיצוי שדרשה מהתובע, לא תיקנה את הנזילה מדירת השכן, ולא פעלה בנחרצות לתקן ליקויים עליהם התלוננה התובעת. כמו כן לא דאגה שלתובעת יהיה אמצעי קשר סביר עמה.

מנגד הנתבעת הפרה את חוזה השכירות, איחרה בפינוי, לא תחזקה את הדירה ברמה סבירה, לפחות בחלק מתקופת השכירות, גרמה לבלאי מוגבר ולנזק לתנור הגז עד כי הנתבעת נאלצה להשליכו. רוב טענותיה של הנתבעת נדחו לעניין הצנרת, הג'וקים, דוד החשמל, המזגן ונזקיו.

באיזון בין טענות הצדדים נראה לביהמ"ש שיש לקבל את התביעה באופן חלקי.

הנתבעת תשיב לתובעת סכום נוסף של 1,000 ₪ בגין שיק הפקדון, מעבר לסכום של 5,000 ₪ ששילמה.

לא ראיתי לקבל את התביעה לפיצוי בסכום של 3,600 ₪ לאור התמונה המורכבת שהוצגה לעיל. הנתבעת הייתה צריכה לפצות את התובעת, אך מנגד גם התובעת הייתה צריכה לפצות את הנתבעת. פסיקת פיצוי תהיה בלתי צודקת בנסיבות בכללותם.

אגרה פתיחת תיק יחסית בסכום של 60 ₪.

בגין איתור 643 ₪.

בגין מתורגמן כנגד קבלה כאמור לעיל.

בגין טרדה וביטול זמן והצורך להגיש תביעה ולהגיע לביהמ"ש פעמיים סכום נוסף של 600 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום, ו' כסלו תש"פ, 04 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.