תביעת התובע בשל נזקים שנגרמו לרכבו עקב תאונה מיום 15/10/18, בה היה מעורב רכב נהוג ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ומבוטח ע"י הנתבעת 2, וכן משאית נהוגה ע"י הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") ומבוטחת ע"י הנתבעת 4.

1. אין חולק כי רכב התובעת, מיניבוס, עמד אחרי צומת מרומזר בצד ימין כשהוא צמוד למדרכה לשם קליטת נוסעים. לפתע קיבל המיניבוס מכה, נהג המיניבוס הפנה מבטו שמאלה והבחין ברכב הנתבעת "דבוק", כלשונו, למיניבוס משמאל, ומשמאל לרכב הנתבעת הבחין במשאית הנתבע.

2. הנתבעת טענה כי רכבה עמד לפני הצומת לאור מופע אדום ברמזור בנתיב הימני, ואחרי הצומת, מאחר שהנתיב הימני "נפתח" לשני נתיבים, עברה לנתיב האמצעי. רכבה נפגע מאחור, ולאחר מכן נפגע גם מצידו הימני מהמיניבוס. היא הבחינה ב"צל", כלשונה, כלומר במשאית, ואיבדה את הכרתה. לדברי הנתבעת, נהג המשאית עבר מהנתיב השמאלי בו נסע לנתיב האמצעי ופגע ברכבה.

3. הנתבע טען כי לפני הצומת עמד הוא בנתיב הימני. משהתחלף מופע הרמזור לירוק, הוא החל בנסיעה ישר, הבחין במיניבוס בנתיב הימני ולפיכך עקף אותו, תוך שהוא עובר לנתיב האמצעי ומעט לנתיב השמאלי, אז שמע חבטה והבין כי הנתבעת ניסתה "להשתחל" עם רכבה בין המיניבוס לבין המשאית.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו, ואף שמעתי את עדויות העדים, באתי לכלל מסקנה כי הנתבע אחראי להתרחשות התאונה, מהנימוקים שלהלן:

4. העידה בפני עדת ראיה, הגב' שני עוזיאל, שהצהירה כי אין לה היכרות עם הנתבעת. העדה עמדה עם רכבה לפני הצומת בנתיב השמאלי ביותר, כשרכב נוסף לפניה והמשאית לפניו. היא הבחינה כי אחרי הצומת המשאית סטתה לנתיב הימני "והוא מחץ אותה". היא הצהירה: "הוא ניסה לחזור לנתיב הימני והוא לא ראה אותה... לנתיב השני הימני... נסענו כולם ופתאום המשאית היא שסטתה". העדה הצהירה בפני באופן אמין, עקבי וקוהרנטי, שאף עולה בקנה אחד עם דו"ח הפעולה הקיים בתיק המשטרה (שהוגש בהסכמת הצדדים) והמתעד את דברי העדה במקום כך: "היא הייתה מאחוריהם וראתה את המשאית לוקחת מנתיב השמאלי לימני ומוחצת את רכב הניסאן".

5. הנתבעת, כאמור, הצהירה אף היא כי המשאית סטתה מהנתיב השמאלי בו נסעה לנתיב נסיעת הנתבעת. כך עלה כבר בהודעתה במשטרה שניתנה ביום התאונה ממש. ערה אני לכך שהנתבעת בעדותה הצהירה כי עברה מהנתיב הימני ביותר לאמצעי, לאחר הצומת. בשים לב לתמונות מקום התרחשות התאונה, הרי הנתיב הימני ביותר "הופך", לאחר הצומת, לנתיב האמצעי, ואילו המיניבוס עמד בנתיב הימני ביותר ש"נפתח" לאחר הצומת. למעשה, משעמדה הנתבעת בנתיב הימני לפני הצומת, הרי בהמשך נסיעתה באותו נתיב לאחר הצומת, מצויה היא הלכה למעשה "בנתיב האמצעי", ומכאן עדותה בפני.

מכל מקום, באשר לגורם להתרחשות התאונה, עדותה הבהירה והחד משמעית של העדה הניטראלית מקובלת עלי ומחזקת את גרסת הנתבעת לפיה המשאית סטתה לנתיב נסיעת הנתבעת.

6. לכך יש להוסיף כי נהג המיניבוס, שלא ראה את אופן התרחשות התאונה, ציין בטופס ההודעה מטעמו, ת/1, לפי פרטים שנתבררו לו במקום מיד לאחר התאונה, כי רכב הנתבעת נהדף מפגיעת המשאית. אף בהודעתו במשטרה מיום התאונה ציין: "מתברר אחר כך שמשאית מעל 15 טון נתן לו מכה לרכב מאחורה ופגע במיניבוס".

7. הנתבע מסר את הודעתו במשטרה כחודש לאחר התאונה, ואת הודעתו על מקרה הביטוח, נ/3, בחלוף כארבעה חודשים מהתאונה. בהודעתו במשטרה ציין כי עבר מהנתיב הימני לאמצעי וכי רכב הנתבעת עקף אותו מימין וניסה לעקוף את המיניבוס, תוך שנכנס בינו לבין המשאית. גרסה זו מייחסת למעשה לנתבעת נהיגה פראית ובלתי אחראית לחלוטין, והכל תוך שרכבה יוצא מעצירה לפני הצומת ובאופן המסכן מהותית את הרכב ונוסעיו. אני מתקשה לקבל גרסה זו. בעדותו בפני טען לראשונה כי "ברח" מעט לנתיב השמאלי ביותר, באופן המתיישב עם גרסת העדה הניטראלית והנתבעת לפיהן המשאית נסעה בנתיב השמאלי ולאחר מכן סטתה ימינה. גם בתמונות שהוצגו בפני לאחר התאונה נצפית המשאית כשחלקה בנתיב השמאלי וחלקה באמצעי.

8. ממכלול הראיות האמורות לעיל, אני קובעת כי הוכחה גרסת הנתבעת באשר לאופן התרחשות התאונה, ומכאן אחריות הנתבע להתרחשותה, בשל כך שהיה עליו לוודא שנתיב הנסיעה הימני אליו ביקש לעבור פנוי. משלא עשה כן, הרי האחריות לתאונה רובצת לפתחו.

9. התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא עתרו לחקירת שמאי התובע. לאור האמור, אני מקבלת את הנזקים הנתבעים, למעט לענין הפסד ימי עבודה, שלא הוכחו.

10. לפיכך, התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית. הנתבעים 3 ו-4, באמצעות הנתבעת 4, ישאו בשכר העדה הניטראלית כפי שנפסק ובשכ"ט עו"ד בסך 4,400 ₪, לתשלום בתוך 30 יום.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים 3 ו-4, באמצעות הנתבעת 4, לשלם לתובע סך 25,120 ₪, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר העד מטעם התובע ושכ"ט עו"ד בסך 4,400 ₪, לתשלום בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א שבט תש"פ, 06 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.