1. למבקש נערכו שומת מס תשומות ושומת מס עסקאות על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("החוק"), וזאת לתקופת חיוב בין פברואר 2004 ובין דצמבר 2004. חבות המס בגין שתי שומות אלו (במונחי קרן) הייתה כ-443 אלף ש"ח .

חבות זו, יחד עם חיובים נוספים שהוטלו על ידי המשיב בגין קנסות וריבית, לא שולמה על ידי המבקש במשך שנים ארוכות. יודגש כי עצם החבות במס ערך מוסף כאמור איננה שנוייה במחלוקת בין הצדדים.

1. נראה כי במרוצת השנים חדל המבקש להיחשב עוסק מורשה לצורך החוק.
2. בשנת 2017 פנה המבקש למשיב וביקש להירשם כעוסק, וזאת על מנת לאפשר לו לעסוק כעצמאי בתחומי תיווך המקרקעין והפרסום.
3. המשיב התנה את רישומו של המבקש כעוסק בהסדרת חוב המס הישן אשר מעולם לא נפרע. לפי חישובי המשיב, לתחילת שנת 2018 סך החוב (בגין השומות, הקנסות והריבית) עמד על כ-825 אלף ש"ח.
4. בין המבקש ובין המשיב נחתם "הסדר לסילוק מחדלים" ביום 4.1.2018 אשר הוראותיו יפורטו בהמשך ("ההסדר"). להסדר האמור ארבעה מרכיבים עיקריים:
5. המבקש יירשם כעוסק;
6. יתרת החוב לגבייה תופחת לסך 550,000 ש"ח;
7. תשלום החוב ייפרס על פני תקופה של שנתיים, עד דצמבר 2019;
8. עיקולים שהוטלו על ידי המשיב בגין החוב יוסרו.
9. כפי שיתואר להלן, המבקש התחיל בפרעון החוב המופחת בהתאם לפריסה המוסכמת אולם כבר בחודש יוני 2018 הוא סטה מההסדר והחל מחודש אוקטובר 2018 הפסיק לשלם כליל. לדבריו אין הוא מסוגל מבחינה כלכלית לשאת בתשלומים הדרושים היות ועסקיו אינם מצליחים והכנסתו השוטפת איננה מספקת.
10. בעקבות הפסקת התשלומים הדרושים על פי ההסדר, המשיב החל בפעולות אכיפת החיוב בסוף חודש דצמבר 2018 והוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקש. כמו כן המשיב השיב את סכום החוב למלוא היקפו לפני ההפחתה (בקיזוז הסכומים המסויימים שכן שולמו על פי ההסדר).
11. המבקש עתר לבית המשפט בפברואר 2019 כנגד מעשי המשיב: הוגשה המרצת פתיחה לפיה הסעדים המבוקשים הם: "מתן צו מניעה [ל] פעולות אכיפה" ו"מתן צו הצהרתי בו ייקבע חובו של [המבקש] על פי היתרה המופחתת שנותרה בהסכם הפשרה [ההסדר הנ"ל]...". במקביל להגשת המרצת הפתיחה הוגשה בקשה לסעד זמני בה ביקש המבקש כי בית המשפט יורה למשיב ב"צו עשה זמני" "לבטל את פעולות האכיפה כנגד המבקש".
12. דיון בבקשה לסעד זמני התקיים ביום 27.2.2019. במסגרתו, מעבר לליבון המחלוקת בין הצדדים, נחקרו שני המצהירים, המבקש מצד אחד ומר אורן בר מטעם המשיב מצד שני. יצויין כי לנוכח החפיפה הגדולה בין הסעד המבוקש בתובענה העיקרית (המרצת הפתיחה) ובין הסעד המבוקש בבקשה לסעד זמני, וכן לנוכח היקף הראיות המצומצם הנדרש לצורך ההכרעה בעניין, בית המשפט הציע כי הדיון יתייחס לשני ההליכים כאחד.

לכך לא הסכים ב"כ המבקש מפני שלדבריו "[בהמרצת הפתיחה] יכול להיות לגופו של עניין נצטרך עדים נוספים..." (פרוטוקול הדיון, עמוד 20, שורה 29). בתום הדיון האמור ובהסכמת הצדדים הוחלט שתינתן שהות למבקש על מנת לפנות להנהלת רשות המסים בבקשה להסדיר את הנושא בכללותו מחוץ לכותלי בית המשפט. פנייה כזו אכן נערכה בהמשך אולם הצדדים לא השכילו להגיע לעמק השווה: המתווה שהוצע על ידי המבקש נדחה על ידי המשיב ואילו הצעת המשיב לא הייתה מקובלת על המבקש.

בהעדר הסכמה כאמור הצדדים סיכמו בכתב את טיעוניהם בעניין הבקשה לסעד זמני ועלי להכריע.

1. נשוב לפרטי ההסדר. כאמור, ההסדר נחתם בתחילת ינואר 2018. עולה כי במהלך המגעים בין הצדדים לקראת עריכת ההסדר שילם המבקש בחודש נובמבר 2017 סך של 25,000 ש"ח על חשבון החוב הישן. על פי סעיף 3 להסדר, "המנהל יעמיד החוב לגבייה במסגרת הסכם זה על סך: 550,000 ש"ח (לאחר ששולם סך 25,000 ש"ח ...)". בהתאם לסעיף 4 להסדר נדרש המבקש לשלם כדלקמן:

(א) תשלום מיידי במזומן על סך 15,000 ש"ח;

(ב) ארבעה תשלומים חודשיים "בשוברים" (כלומר, ללא מסירת המחאות כבטוחה). כל אחד מארבעת השוברים היה על סך 15,000 ש"ח (אם כי הדבר איננו מצויין במפורש בהסדר), ומועדי התשלום היו בחודשים פברואר, מרץ, אפריל ומאי 2018;

(ג) 19 תשלומים חודשיים על סך 25,000 ש"ח כל אחד, החל מחודש יוני 2018 וכלה בחודש דצמבר 2019. לשם ביצוע תשלומים אלה נדרש המבקש למסור לידי המשיב, עד לתאריך 3.6.2018, תשע עשרה המחאות חודשיות מעותדות.

והנה סך כל התשלומים הנדרשים הוא 550,000 ש"ח (550=(25*19)+(15*4)+15).

1. סעיף 4(ה) להסדר קובע כי: "המנהל יסיר מלוא העיקולים שהוטלו במסגרת פעולות הגבייה על פי פקודת המסים גבייה". וכפי שכתב ב"כ המבקש בסיכומיו, אגב תיאור ההסדר: "המשיב מצידו התחייב להסיר את מלוא העיקולים שרבצו על המבקש משך שנים רבות וממילא לא הניבו דבר" (סעיף 1 לסיכומים).
2. בסעיף 6 להסדר נאמר:

"עם סיום מלוא התשלומים על פי ההסכם, יעודכן [מצב החשבון] בהתאם באופן אשר ימחק את סך החיובים עליהן וויתר המנהל על פי הסכם."

כלומר, אם המבקש יעמוד במלוא התשלומים כפי שנקבע בהסדר, אזי יתרת החוב (ההפרש בין היתרה המקורית לפני ההסדר לבין סכום החוב לגבייה) תימחק.

1. מנגד מובהר בסעיף 8 להסדר כלהלן:

"אם לא יעמוד מר רוסלן בהתחייבויותיו כמפורט בהסכם זה, המנהל יהיה רשאי בהתאם לשיקול דעתו בלבד, להותיר בידיו מלוא או חלקם של התשלומים אשר שולמו על ידו בהסכם זה ולנקוט כנגדו בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו לגביית יתרת החוב האזרחי, וזאת בלי שתוטל עליו החובה לבסס או לנמק את דרישתו ובלי להטיל עליו את החובה לדרוש תחילה את סילוק הסכום הנדרש ו/או למצות הליכי גבייה חליפיים."

1. להשלמת התמונה יצויין כי על אף שהמבקש נדרש על פי לשון ההסדר להמציא ערבות בנקאית להבטחת סילוק מלוא התשלומים, לאחר חתימת ההסדר הסכים המשיב לרישום עיקול לטובת המשיב על מכונית מסוג לקסוס אשר בבעלות המבקש, וזאת חלף המצאת הערבות הבנקאית.
2. המבקש שילם כנדרש את התשלום המיידי על סך 15,000 ש"ח, במעמד עריכת ההסדר.
3. כמו כן, המבקש שילם את ארבעת התשלומים בשוברים בחודשים פברואר עד מאי 2018.
4. המבקש לא מסר לידי המשיב את סדרת תשע עשרה ההמחאות הדחויות (כפי שהיה עליו לעשות עד ליום 3.6.2018).
5. במקום להתחיל לשלם תשלומים חודשיים על סך 25,000 ש"ח כמתחייב על פי ההסדר, המבקש שילם ארבעה תשלומים על סך 10,000 ש"ח כל אחד בחודשים יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר 2018 – ואז חדל לשלם כלל.

התשלום האחרון בוצע ביום 14.9.2018.

1. נמצא אפוא כי המבקש שילם במסגרת ההסדר סכום של 115,000 ש"ח בלבד (115=(10*4)+(5*15)).
2. נוסיף כי לפי סעיף 5 להסדר: "מלוא התשלומים יישאו חיובי הצמדה וריבית כחוק למן מועד כריתת ההסכם ועד לסילוק מלוא התשלומים לפיו."
3. ביום 10.6.2018 (כאשר עד למועד זה הספיק המבקש לשלם 75,000 ש"ח לפי ההסדר) פנה ב"כ המבקש למר אורן בר, אז מנהל משרד המשיב, בזו הלשון:

"1. ביום 23.5.2018 נשלח על ידי מייל למשרדך, ובו בין היתר ביקשתי

לתאם עמך פגישה בהקדם בנוגע למרשי שבנדון.

2. מאחר ולא התקבלה תשובה למייל, ולאחר שכל ניסיונותיי להשיגך טלפונית לא צלחו, הגעתי למשרדך עצמאית, ושוחחתי עמך על התיק הנדון.

3. ביקשתי להודיעך, כי בשל מצבו של מרשי, אין הוא יכול לעמוד בתנאי התשלום שנקבעו בהסכם שנערך ביניכם ביום 4.1.2018... ."

בהמשך הפנייה מתוארות נסיבותיו האומללות של המבקש, מכל הבחינות: אישיות, משפחתיות, בריאותיות, נפשיות וכלכליות.

בסעיף 13 לפנייה מוצגת הבקשה:

"על כן, ומתוך הרכנת ראש והכנעה, פונה מרשי אליך על מנת שתאפשר לו לשלם את יתרת חובתו בפריסת תשלומים ארוכה יותר, שלא תעלה על סך של 10,000 ש"ח בחודש, באשר הוא מתחייב שיעמוד בהסדר זה, יעבוד לילות כימים, עד שיפרע את המוסכם."

1. ביום 11.6.2018 שלח מר בר לב"כ המבקש הודעת דואר אלקטרוני בה כתב: "מאשר קבלת מכתבך. עלי לשקול בזהירות רבה מהו המתווה הראוי".
2. המשמעות המעשית של הבקשה הכלולה בפניית המבקש מיום 10.6.2018 הייתה פריסת תשלום יתרת החוב על פני כארבע שנים (47.5 חודשים), וזאת מתוך ההנחה כי כל חודש ישולם סכום של 10,000 ש"ח, בהתעלם ממרכיבי ההצמדה והריבית הנדרשים.
3. נמצא כי הפנייה מיום 10.6.2018 מעולם לא נענתה במפורש בחיוב על ידי המשיב, לא בעל פה ולא בכתב.

בתגובת המשיב לבקשה למתן סעד זמני הוסבר כי בעקבות הפנייה מחודש יוני:

"... קוימו במשך הזמן כ-2-3 שיחות טלפוניות [בין מר בר] לבין בא-כוח המבקש. במסגרת שיחות אלה חזר מר בר על עמדתו הנחרצת, לפיה הנושא לא יועבר שנית לעיון ההנהלה [אשר אישרה את ההסדר מלכתחילה], לנוכח סופיות ההליך שגיבש את ההסדר ומאחר שכל הגמישות שהתאפשרה מול ההנהלה מוצתה זה מכבר; כי על המבקש לעמוד בתנאי ההסכם; וכי המסגרת של 24 תשלומים היא קשיחה, כך שכל תשלום נמוך יותר יביא לתשלומים גבוהים יותר בהמשך."

(סעיף 15 לתגובה)

פרשנותו של ב"כ המבקש לאירועים באותה תקופה שונה בתכלית:

"מתוך עוצמה של כח מבורך ומידות חמלה והתחשבות המעוררות כבוד, נעתרו ה"ה מר אורן בר מנהל מע"מ הקודם ומר דוד טובול פקיד השומה [אשר העניק למבקש פטור מניכוי מס הכנסה במקור באותה תקופה] לאפשר למבקש להתקדם על פי בקשתו לפריסה המחודשת...

...

ודוק, במהלך 4 חודשים לערך, פנה ושילם המבקש בכל חודש בחודשו סך של 10,000 ש"ח כפי שהקדים וביקש לעשות כן מאת המשיב, כל זאת, כאשר המשיב מגלה סבלנות ואורך רוח כלפיו, ומאפשר לו בנדיבות מעט שחרור מטבעת החנק שעטפה אותו...".

(מתוך סעיפים 19 ו-20 לבקשה לסעד זמני)

1. כאמור החל מיום 11.6.2018 (למחרת הפנייה הנ"ל) ובמהלך ארבעה חודשים עוקבים שילם המבקש בפועל תשלום חודשי על סך 10,000 ש"ח.

לא הוכח כי המשיב דחה תשלומים אלה כבלתי מספיקים או סירב לקבלם. כפי שצויין, התשלום האחרון בוצע בספטמבר 2018.

1. ביום 25.10.2018 פנה ב"כ המבקש פעם נוספת אל מר אורן בר. שוב תוארו הנסיבות הקשות של המקרה, אולם הפעם הבקשה הייתה שונה:

"לאור מצוקתו הכלכלית הקשה, כמו מצבו הנפשי הירוד, מרשי מבקש בכל לשון של בקשה ולפנים משורת הדין, לשלם את החוב המוסכם בהסכם, אך את היתרה ביקש לעת הזו לפרוש בתשלומים מוקטנים, כך שישלם 5,000 ש"ח כמידי חודש בחודשו.

בכדי להתארגן מבחינת המשך התשלומים ונוכח מצבו הקשה ביותר לעת הזו, מרשי מבקש ליתן לו גרייס של 4 חודשים, קרי להמשיך ולשם את החוב בחודש פברואר 2019, למען יוכל לעמוד בהתחייבויותיו ולהימנע מקריסה פעם נוספת."

1. המשמעות המעשית של הפנייה מאוקטובר 2018, אשר נשלחה לאחר שהמבקש הספיק לשלם 115,000 ש"ח במסגרת ההסדר, הייתה פריסת תשלום יתרת החוב על פני 91 חודשים (בהתחשב בתקופת ה"גרייס" של ארבעה חודשים ובפרעון חודשי של 5,000 ש"ח) – כלומר עוד כשבע וחצי שנים.
2. אף הפנייה מאוקטובר 2018 לא נענתה בחיוב, לא בעל פה ולא בכתב ולמעשה בחומר הראיות לא מצוי כל מענה כתוב מאת המשיב לפנייה שנייה זו. על פי האמור בתגובת המשיב לבקשה למתן סעד זמני, בעקבות הפנייה מאוקטובר 2018 התקיימה שיחת טלפון בין מר בר וב"כ המבקש וכי:

"... הבהיר מר בר כי הבקשה להשהיית התשלומים עד לחודש פברואר 2019 (ובכלל) נדחית. בנוסף, מר בר מעולם לא נתן את הסכמתו להפחתת התשלומים לסכום של 5,000 ש"ח לחודש.

במהלך שיחה זו, בדומה לשיחות קודמות, חזר מר בר באזני בא-כוחו של המבקש על עמדתו הברורה, לפיה על רקע הנסיבות וההקלות שכבר ניתנו למבקש, סוגיית הפריסה לא תובא שוב על ידו בפני ההנהלה ... כי לא תינתן כל השהייה או דחייה בתשלום החוב; וכי על המבקש לעמוד בתנאי ההסכם, לרבות במסגרת התשלומים שנקבעה. עוד הבהיר מר בר כי המבקש מפר את תנאי ההסכם כבר מיוני 2018, עת לא הפקיד המחאות עתידיות כפי שנדרש היה."

(סעיפים 19 ו-20 לתגובה)

1. ביום 31.12.2018, שלושה וחצי חודשים לאחר ביצוע התשלום האחרון "... החל המשיב בנקיטת הליכי גבייה, הטיל עיקולים על חשבונות הבנק של המבקש ועל המשכורת שלו" (סעיף 23 לתגובת המשיב לבקשה למתן סעד זמני; יוער כי שני הצדדים לא הציגו מסמכים המעידים במדוייק על הליכי הגבייה אשר ננקטו ואף עולה מדברי ב"כ המבקש בדיון מיום 27.2.2019 כי מדובר בעיקול על חשבון בנק אחד – ראה עמוד 32 לפרוטוקול הדיון, שורה 28).
2. בעקבות נקיטת הליכי הגבייה כאמור, הגיש המבקש את המרצת הפתיחה ואת הבקשה למתן סעד זמני הנלווית לה.
3. לטענת המבקש קשיו הכלכליים לא איפשרו לו לעמוד בהסדר במתכונתו המקורית וכל נסיונותיו להביא את המשיב להסכים להסדר אחר, נוח יותר וישים יותר, נתקלו בסירוב עיקש ושרירותי. לדעת המבקש, המשיב השלים – ולו בשתיקה – עם הצורך לשנות את ההסדר המקורי ומשום כך קיבל לידיו ללא מחאה את התשלומים הפחותים בחודשים יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר 2018. המבקש אף מנסה לתלות את הקשחת עמדת המשיב (כטענת המבקש) בחילופי גברי שאירעו במשרד המשיב: בחודש דצמבר 2018 סיים מר בר את תפקידו שם ובמקומו התמנה מר רפי גבאי, עליו לא חסך ב"כ המבקש את שבט הביקורת, בלשון המעטה.
4. המבקש מבקש למעשה מבית המשפט להחיות את ההסדר, לפחות מבחינת סכום החוב המופחת שנקבע בו (550,000 ש"ח), לעצור את הליכי הגבייה, ולהכריח את המשיב להגיע להסדר תשלומים נוח יותר בו פריסת פרעון החוב תהיה ארוכה יותר, בהתחשב בנסיבותיו הקשות של המבקש. לטענתו עיקול חשבון הבנק מונע ממנו לנהל את עסקי התיווך והפרסום שלו ולמעשה שולל ממנו כל אפשרות להתפרנס ולהשתקם כלכלית:

"רק לפני חודש ברגע שהטילו עיקולים חזרו שיקים תשלומים עכשיו אני עוד פעם שחור. איך הבנק יסתכל עלי כי הפעם התחננתי שזה יהיה אחרת. באו לקראתי פתחו חשבון כרטיס אשראי הוראת קבע. עכשיו עוד פעם סגרו.".

(דברי המבקש בדיון, עמוד 10, שורה 5 עד שורה 7)

1. בדיון שהתקיים ביום 27.2.2019 העליתי ספק באשר לסמכות העניינית של ערכאה זו לדון בנושא כלל. אולם לאחר שהמשיב הביע בכתב את רצונו כי הפרשה אכן תידון לפניי, הסכמתי להמשיך בניהול ההליכים (למותר לציין כי אין בהסכמת הצדדים כשלעצמה כדי להקנות סמכות עניינית לערכאה שיפוטית, מקום בו זו בבירור איננה קיימת, אך כאן הובעו אך ספקות).
2. אזכיר בקיצור נמרץ את המסגרת החקיקתית למתן סעדים זמניים.

לפי תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, "סעד זמני" הוא:

"סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין..."

תקנה 362 מורה:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה...

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו... יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במדיה העולה על הנדרש."

1. כידוע, ככל שסיכויי התובענה להתקבל קטנים יותר, מוטל נטל כבד יותר על מבקש הסעד להראות כי אי מתן הסעד המבוקש עלול לגרום לו נזק ממשי אם בכל זאת תביעתו תתקבל.
2. במקרה זה ניתן לומר כבר עתה כי סיכויי המרצת הפתיחה להתקבל קלושים, אפילו קלושים עד מאד, עם כל ההבנה המתבקשת לנסיבות הקשות הנטענות של המבקש. אנמק.
3. כמוסבר, חוב המס הישן לא היה שנוי במחלוקת. על פי הרשום בהסדר, מרבית חבות המס נבעה מ"ניכוי חשבוניות שלא כדין (חשד לפיקטיביות)". המבקש לא טרח לשלם חוב זה משך למעלה מעשור, ובכך פגע בקופה הציבורית. נראה כי רק כאשר נזקק לרישום כעוסק מורשה נאות לחתום על ההסדר הנדון (פרוטוקול הדיון, עמוד 14, שורה 2; עמוד 30, שורה 5). ייתכן שהמשיב מצדו היה צריך לנקוט מאמצי גבייה נמרצים יותר על פני השנים, אולם אף אם הוא לא עשה די, אין בכך כדי לפטור את המבקש מאחריותו הבסיסית לשלם את חובו.
4. לא הועלתה כל טענה כי נפל פגם בעצם כריתת ההסדר (למשל בשל אחת העילות המנויות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

כלומר, תוקף ההסדר, כחוזה בין המבקש ובין המשיב, לא הוטל בספק.

1. אין גם מקום למחלוקת כי המבקש לא עמד בתנאי ההסדר, והוא איננו מכחיש כי כך היה. יודגש כי ההסדר היה "עסקת חבילה" כמתואר לעיל: מצד אחד המשיב הסכים לוותר על למעלה מרבע מיליון ש"ח שהוא ההפרש בין יתרת החוב המשוערכת למועד ההסדר לבין החוב לגבייה על פי ההסדר (550,000 - 824,526), ואילו מנגד המבקש הסכים לעמוד בלוח תשלומים מוגדר היטב, המגלם פריסה על פני 24 חודשים. ייתכן שהמבקש לא היה מסוגל מלכתחילה לעמוד בתשלומים שנקבעו בהסדר – הרי לרבים מאתנו לא יהיה זה קל לשלם באופן קבוע מדי חודש סכום של 25,000 ש"ח. אולם הסכמה זו של המבקש היא זו אשר הניעה את המשיב לוותר על חלק משמעותי של החוב, להסיר את העיקולים שהוטלו עד אז, ולהסכים לרשום את המבקש כעוסק לעניין החוק כפי שהוא ביקש.
2. בהמשך לאמור, לא הוכח כי חל שינוי בנסיבות המבקש למן מועד עריכת ההסדר בחודש ינואר 2018 ועד לתחילת אי העמידה שלו בתנאיו – דבר שאירע עם אי מסירת ההמחאות המעותדות עד ליום 3.6.2018 כמובטח. כל הנסיבות הקשות שתוארו על ידי ב"כ המבקש בפניותיו למשיב ובכתבי הטענות בהליכים דנן היו קיימות למעשה כבר בעת כריתת ההסדר.
3. המשיב לא היה הנושה היחיד של המבקש. מנספח ב' להמרצת הפתיחה ("דו"ח תיקים לחייב מרוכז" שהונפק על ידי מערכת ההוצאה לפועל) עולה כי במהלך שנת 2017, הסמוכה לעריכת ההסדר, דאג המבקש לפרוע חובות לארבעה זוכים (נושים) שונים בסכום כולל של כ-34 אלף ש"ח (ופרעונות נוספים היו בשנים קודמות).
4. המבקש העיד בפניי כי ירש כ-400 אלף ש"ח מהוריו, אשר נפטרו בסוף שנת 2016 (האם) ובתחילת שנת 2017 (האב) (פרוטוקול הדיון, עמוד 25, שורה 12 ואילך). לדבריו כספי הירושה הגיעו לידיו לאחר תחילת ההסדר עם המשיב (שם, שורה 19). בחודש פברואר 2018, חודש לאחר עריכת ההסדר, המבקש רכש מכונית מסוג לקסוס (נפח מנוע 2,494 סמ"ק) בסך של 150 אלף ש"ח "פחות או יותר" (שם, שורה 10). לפי עדות המבקש, מעבר לחובות שהיו בהוצאה לפועל והוסדרו, הוא היה חייב כספים רבים "בשוק האפור", ונכון לזמן הדיון, לטענתו, הוא נשאר חייב בשוק האפור "בהיקף של קרוב ל-150 אלף שקל" (עמוד 26, שורה 7). באשר לכספי הירושה, המבקש סיכם כי 140 אלף ש"ח שולמו למשיב (דהיינו 25 אלף ש"ח בנובמבר 2017 ועוד 115 אלף ש"ח במסגרת ההסדר), 150 אלף ש"ח הוצאו בגין רכישת המכונית, וסך של 110 אלף ש"ח שימש לפרעון חובות בשוק האפור. ללמדך, כי תשלום חובו לכלל הציבור, באמצעות המשיב, לא היה בהכרח בראש מעייניו.
5. כאשר סטה המבקש מן ההסדר עם המשיב והחל להציע מתווי תשלום אחרים, הכרוכים בפריסות ארוכות עוד יותר (עד כדי למעלה משבע שנים כאמור) המשיב לא הסכים. זאת הייתה ההחלטה המינהלית של המשיב, האמון על גביית מס ערך מוסף לטובת הקופה הציבורית. היום המבקש מבקש מבית המשפט להחליף את שיקול דעת המשיב בשיקול הדעת שלו (של בית המשפט) ולכפות על המשיב הסדר גבייה לשביעות רצון המבקש.

לטעמי, מעשה שיפוטי כזה ייעשה, אם בכלל, רק בנסיבות קיצוניות או חריגות ביותר. יש לשער כי רשות המסים עורכת מדי שנה מאות אם לא אלפי הסדרי גבייה עם נישומים ועוסקים שונים, כאשר כל הסדר משקף, או אמור לשקף, את מכלול הנסיבות והנתונים של התיק המסויים. אין סיבה עניינית, ואף אין דרך מעשית, להעמיד את כל אותם הסדרים בפני ביקורת שיפוטית פרטנית, שמא השופט היה מסכים לתנאים נוחים יותר מאלה שלהם הסכים פקיד הגבייה. בסופו של דבר שיטה כזו עלולה להיות לרועץ לכלל חייבי המס, אם פקידי הגבייה יירתעו מעשיית הסדרי גבייה בשל החשש כי אלה ממילא ייפתחו על ידי הצד השני באמצעות עתירות תכופות לערכאות.

1. לנושא האמור יש גם פן של שוויון בפני החוק: מן הסתם אזרחים רבים מקפידים לעמוד בהסדרי גבייה עליהם חתמו עם רשות המסים (וגופי שלטון נוספים) למרות שכיבוד ההסדרים כרוך עבורם בהכבדה כלכלית ובפגיעה ברמת החיים. ייתכן כי ההתמדה בתשלום על פי ההסדרים מזכה אותם בהקלות. יש להעריך כי רבים מהם היו ששים, לו יכלו, לפתוח את ההסדרים ולהשיג תנאי תשלום נוחים יותר, מבלי לוותר על ההקלות. אולם כפי שהמשיב דנן מדגיש, הסכמים יש לכבד.
2. ודוקו, המבקש כאן עומד על כך כי ההפחתה בגובה החוב, בהיקף של למעלה מרבע מיליון ש"ח, עליה הוסכם כחלק מן ההסדר, תעמוד בעינה בעוד לשיטתו יש הצדקה לשנות את מתווה הפריסה מן המסד.
3. לפי עדותו של מר בר, קשה מאד היה לשכנע את הנהלת הרשות להסכים להסדר המקורי, ולפי לשונו "... חצבתי בקירות ההנהלה כדי לקבל את ההסדר הזה" (עמוד 27,שורות 9-8). לפי עדותו, לאחר פנייתו הכתובה הראשונה של ב"כ המבקש מיום 10.6.2018, מר בר הדגיש בפני ב"כ המבקש כי "לא יהיה מעבר ל-24 תשלומים" כי "לא יהיה סיכוי שאנו פותחים את ההסכם בשום צורה" (עמוד 29, שורה 12; שורה 15); לדעת מר בר פנייה מחודשת להנהלת הרשות הייתה אף מרעה את מצבו של המבקש (עמוד 31, שורה 23).
4. נוסיף ונציין כי מר בר הכחיש כי הוא הבטיח, לפני שסיים את תפקידו במשרד המשיב, להקפיא את הליכי הגבייה (עמוד 33, שורה 17) וכאשר הוא נשאל על ידי פקידי הגבייה אם יש הוראת הקפאה כאמור השיב להם בשלילה ואמר להם "לפעול בכל הכוח" (עמוד 30, שורות 22-21). עולה בבירור מעדותו של מר בר כי לדעתו הטיפול במקרה של המבקש לא הוחמר בשל חילופי הממונים במשרד המשיב, וכי השימוש באמצעי גבייה נעשה עקב אי עמידתו של המבקש עצמו בתנאי ההסדר.
5. ייתכנו אולי מקרים בהם סירובה של רשות המסים להגמיש הסדר גבייה חתום יחייב התערבות שיפוטית. אם למשל (כדוגמה קיצונית) המבקש היה פונה למשיב ומבקש לשלם 24,500 ש"ח לחודש במקום 25,000 ש"ח והמשיב היה מסרב ונסוג בשל כך מההסכם כולו, ניתן היה לסבור כי הפעלת שיקול הדעת לקתה בחוסר סבירות קיצוני ובשרירות שאין להצדיקה. כך גם אם המבקש היה מבקש לאחר בתקופה קצרה (של ימים או שבועות) בביצוע אחד התשלומים, בגלל נסיבות מיוחדות שאינן בשליטתו.

לא כך הם פני הדברים כאן, והמציאות הייתה רחוקה מן הדוגמאות הנ"ל.

1. כזכור, בפנייה מחודש יוני 2018 הוצע לאמץ פריסה "שלא תעלה על סך של 10,000 ש"ח"; בפנייה מחודש אוקטובר הוצע להעמיד את התשלומים החודשיים על 5,000 ש"ח.

במעמד הדיון בפניי שאלתי את ב"כ המבקש איזה סכום חודשי אכן יש ביכולתו של המבקש להתחייב לשלם והתשובה הייתה 3,000 ש"ח (עמוד 8, שורה 4; עמוד 18, שורה 8). המבקש עצמו, כאשר הוא התייחס לנושא זה אמר "שלוש אלף שקל אני מאמין שאוכל לעמוד בזה" (עמוד 10, שורות 8-7).

1. ייתכן מאד כי המבקש באמת איננו יכול לעמוד בהסדר תשלומים הדורש ממנו יותר משלושת אלפים ש"ח לחודש – הדבר לא יפתיע לנוכח התיאורים הקשים של מצבו. אך למרבה הצער אין בין פריסה כזו לבין ההסדר שהוסכם עם המשיב בינואר 2018 ולא כלום. הסכמת המשיב הייתה מבוססת על היקפי תשלום אחרים לחלוטין ואין כל הצדקה לכבול את המשיב בהסכמותיו אם יכולת הפרעון של המבקש נמוכה בהרבה מאד ממה שהוצג תחילה.

אם המשיב, לפי שיקול דעתו המינהלי, איננו מוכן כעת להיות שותף להסדר גבייה המבוסס על הסכומים שמציע המבקש, כאשר כל הסדר כאמור כרוך בוויתור מצדו של המשיב על שימוש באמצעי הגבייה העומדים לרשותו כדין, אינני יכול לומר כי עמדה כזו של המשיב לוקה בחוסר סבירות קיצוני או מגלה יחס שרירותי פסול כלפי המבקש.

1. יש לזכור כי המשיב פועל כנאמן הציבור וכשליחו בגביית מסים ולכן כל החלטה לוותר על סכום חוב או לפרוס את תשלומו לתקופה ארוכה ביותר חייבת להישקל על כל היבטיה.
2. ב"כ המבקש מזמין את בית המשפט להתערב בשיקול הדעת של המשיב ולפסול את העמדה שנקט המשיב בעניינו של מבקש. ב"כ המבקש משליך את יהבו, בין היתר, על האמור בע"א 734/89 פיקנטי תעשיות מזון בע"מ נ' פקיד שומה גוש דן (ניתן ביום 5.11.1992) שם הוטעם על ידי כבוד השופט ד. לוין (בהקשר שונה):

"... הסמכות [לערוך שומה לפי מיטב השפיטה] רחבה ומרחיקת לכת, אך חלילה לו, לפקיד השומה, לעשות בה שימוש בשרירות לב ובקלות דעת. בית המשפט יקפיד על כך שנישום לא יופקר לשרירות לבם של פקידים ושזכויותיו לא תקופחנה אך ורק משום שלא מילא חובתו".

...

"אמנם הוענקה [לפקיד השומה] סמכות רחבה כדי שיוכל למלא את תפקידו כראוי, אולם חלילה לו לנהוג בנוקשות רבה מדי ובוודאי לא בשרירות לב. עליו להפעיל את שיקול דעתו בתבונה, לא לאטום אוזניו מכל הסבר ראוי שמציג בפניו הנישום, ולא לעצום עיניו מפני מסמכים המובאים לתשומת ליבו."

(מתוך סעיפים 28 ו-32 לפסק הדין)

באשר לפועלו של המשיב דנן לא חסך ב"כ המבקש, בלשונו הציורית, בגינויים חריפים, ובין היתר: "... מה שנחזה לשיקולי מינהל שלא היו מביישות מדיניות משטרי אופל ועריצות" (סעיף 18 לסיכומי המבקש); "מערכה של רודנות והעדר כל חמלה" (שם); "נסיון לחרוש מדיניות קשיחה ונעדרת רחמים על גב המבקש" (סעיף 7 לבקשה למתן סעד זמני); "ניחוח שכרון הכוח" (סעיף 38 לבקשה).

עם כל ההבנה למאמציו של ב"כ המבקש לייצג את לקוחו בצורה תקיפה וללא מורא, לא התרשמתי ממכלול החומר בתיק כי תיאורים אלה תואמים כלל את התנהלות המשיב אשר נאות לכרות את ההסדר מלכתחילה לבקשת המבקש, תוך הפחתת חלק ממשי מיתרת החוב, ואף לא מיהר לבטל את ההסכמות מיד עם תחילת הפרתן על ידי המבקש, כאשר עובדה אחרונה זו איננה צריכה להיות בעוכריו של המשיב.

1. אבהיר כי אינני מוצא בהשתלשלות העניינים במקרה דנן הסכמה שבשתיקה מצד המשיב לשינוי תנאי ההסדר, כך שהוא מוחזק היום כמי שאישר מתווה תשלומים שונה. אמנם הפחתת גובה התשלומים החד צדדית שביצע המבקש בחודשים יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר 2018 לא נתקל בתגובה מיידית ותקיפה מצד המשיב. דומה כי באותה תקופה עוד היה סיכוי שיימצא פתרון מוסכם שיקל מצד אחד על המבקש ויתקבל מצד שני אצל הנהלת רשות המסים. אולם אין כל מקום ללמוד מנסיבה זו כי המשיב השלים עם ההפחתה וסבר כי היא עולה בקנה אחד עם ההסדר המוסכם. מעבר למילותיו של מר בר לפיהן "עלי לשקול בזהירות רבה התווה הראוי" לא ניתנה תשובה לכאן או לכאן ואין יסוד, כאמור, להסיק כי המשיב אישר שינוי זה או אחר במתכונת ההסדר הכתוב המוסכם על כל חלקיו.

אכן אם יש מקום למתוח ביוקרת כלשהי על התנהלות המשיב באותה תקופה, אזי יש לכוונה לחוסר ההחלטיות שבטיפול ולא קשיחות יתר כנטען על ידי המבקש. עם ההפרה הראשונה של ההסדר, ולא כל שכן עם ההפרות המתמשכות בחודשים הבאים, היה מקום להתריע בפני המבקש ולהתרות בו כי עליו להקפיד למלא את ההסדר על כל תנאיו (ונזכיר כאן את הוראות סעיף 8 להסדר בנושא השלכות אי עמידה בהסדר). תגובת המשיב אמורה הייתה להיות בכתב ובשפה ברורה. בפועל נוצרה עמימות מיותרת שפתחה פתח לטענות המבקש כפי שבאו לידי ביטוי בהליכים הנדונים. כמובן אם המשיב היה פתוח לשינוי ההסדר והתכוון להיעתר לפניותיו של המבקש בשל הנסיבות הקשות, גם עמדה זו יכלה לבוא לידי ביטוי במענה ישיר וברור (ואדגיש – גם תוצאה כזו לא הייתה בלתי סבירה בנסיבות המקרה).

1. לסיכום הנושא, אני מתקשה לראות מדוע נדרשת התערבות שיפוטית במעשיו ובהחלטותיו של המשיב בנסיבות המקרה ולפיכך לדידי סיכויי המרצת הפתיחה להתקבל קלושים עד מאד, באופן המכתיב כמעט את תוצאות בחינת "מקבילית הכוחות" בין סיכויים אלה ובין שיקולי מאזן הנזק.
2. בכל זאת, נפנה עתה לבחון את מאזן הנוחות ומאזן הנזקים.

תחילה יש להדגיש כי המצב הקיים בעת הגשת הבקשה למתן סעד זמני היה (ועודנו) קיום העיקול או העיקולים שהטיל המשיב בגין חוב המס. מכיוון שכך, עתירתו של המבקש היא

לשנות את המצב הקיים ולהורות על ביטול צעדי האכיפה (ואכן בית המשפט התבקש להורות על מתן צו עשה זמני).

יתרה מזו, וכפי שצויין, עולה מנוסח ההסדר כי עד לחתימתו היו קיימים עיקולים לטובת המשיב. דהיינו בשל עריכת ההסכם הוסרו עיקולים, ובהמשך בשל אי קיומו של ההסדר על ידי המבקש הוחזרו עיקולים. המבקש לא חזר לקיים את ההסדר מאז, והוא חותר להגיע להבנה אחרת, נוחה יותר מבחינתו, עם המשיב. נמצא כי יכולתו של המבקש לפעול בחשבון הבנק בחופשיות עד לסוף חודש דצמבר 2018 הושגה בזכות ההסדר הנדון שנחתם כשנה קודם לכן, לפיו הבטיח המבקש לשלם מדי חודש סכום גבוה. משהתחוור תוך זמן לא ארוך כי אין ביכולתו של המבקש לשלם לפי ההסדר וכי הבטחותיו היו ללא כיסוי, הוחזרו העיקולים ובכך הושב המצב לקדמותו.

1. יוער כי על פי האמור בנספח ט' להמרצת הפתיחה (דפי חשבון הבנק של המבקש), נכון למועד תחילת נקיטת אמצעי הגבייה ביום 31.12.2018, חשבון הבנק עמד ביתרת חובה (מינוס) על סך 5,254 ש"ח.
2. קשה לראות במצב דברים זה, כאשר חוב מס לא שולם על פני שנים רבות, מדוע יהיה זה מוצדק להורות למשיב להימנע מהשימוש בסמכויות המוקנות לו כדין על פי חוק מס ערך מוסף ופקודת המסים (גבייה) עד שתוכרע המרצת הפתיחה. נוסיף כי העיקולים הוטלו בדצמבר 2018 אחרי שלושה וחצי חודשים של הפרה מתמשכת של ההסדר (כאשר הסטייה מתנאיו החלה עוד בתחילת יוני 2018, כשבעה חודשים לפני נקיטת אמצעי האכיפה). כאמור, האפשרות של נקיטת אמצעי גבייה במצב של אי קיום ההסדר מובהרת היטב בסעיף 8 להסכם.
3. עוד יש לומר כי הנזק הנטען לעסקיו של המבקש כתוצאה מהטלת עיקול על חשבון הבנק כבר נגרם; וראו דברי המבקש המובאים בסעיף 32 לעיל וכן בסיכומי המבקש: "... כתוצאה מהעיקול על חשבונו בבנק חזרו הוראות הקבע וצ'קים ועסקו קרס..." (סעיף 11). כמובן אם לא הייתה הצדקה מלכתחילה להטלת העיקול, אזי נסיבה זו לא הייתה

אמורה להוביל להתרת העיקול על כנו, בייחוד אם הנזק עלול להיות מתמשך. אולם אינני סבור כי לא הייתה הצדקה לעיקול.

1. מסקנתי היא אפוא כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני כך שאין להגביל את יכולת המשיב להפעיל את סמכויותיו על פי פקודת המסים (גבייה) בהעדר הסדר גבייה מוסכם ומקויים.
2. למותר לציין כי מסקנה זו איננה מונעת מן הצדדים להגיע להסכמה מחודשת אשר יהיה בה איזון בין התחשבות במצבו של המבקש ויכולת הפרעון שלו מצד אחד והצורך להבטיח גבייה ממשית של החוב (סוף סוף) בתנאים שאינם חורגים מאלה שניתנים לחייבי מס אחרים.

בעת הדיון בבקשה קיוויתי כי הדבר יקרה והצדדים ישכילו להגיע להסכמות אך למרבה הצער הדבר לא הסתייע. אין לי אלא להמליץ בפני הצדדים לעשות מאמץ נוסף, תוך מטרה להכניס לקופה הציבורית מקצת החוב (מה שככל הנראה לא יקרה בהעדר הסדר) ולאפשר למבקש לנהל את עסקיו שלא בצל עיקולים. אף ב"כ המשיב מודה כי לעתים עדיף כי "ישולם פחות, אך לפחות ישולם" (סיכומי המשיב, סעיף 20). באשר לדרישת המבקש להעמיד את החוב על הסכום המופחת שננקב בהסדר, הייתי ממליץ למשיב לשקול עריכת הסדר לפיו החוב הכולל אכן יופחת בעתיד אם המבקש יתמיד בתשלומים עיתיים על פני תקופה ממשית. וכפי שדובר בדיון, מכוניתו של המבקש, ששוויה כלל איננו מבוטל, יכולה לשמש מקור לפרעון סכום ממשי.

1. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה החלטתי שלא לתת צו להוצאות בקשר לבקשה לסעד זמני. עם זאת, ולנוכח כל האמור לעיל, הייתי ממליץ למבקש לשקול בשנית את עמידתו על ניהול הליך המרצת הפתיחה.

המזכירות תמציא החלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ט, 10 יוני 2019, בהעדר הצדדים.