העותרים סיימו את לימודי הרפואה באוניברסיטאות בחו"ל ונבחנו בבחינת הרישוי הממשלתית בישראל לקראת התמחות ברפואה, שהתקיימה ביום 8.11.18 (להלן: "הבחינה"). נמסר לעותרים כי הם נכשלו בבחינה והוגש ערעור מטעמם לוועדה במשיב 1 בראשות המשיב 2. השגות העותרים נדחו ומכאן העתירה דנן, שעניינה שתי שאלות בבחינה שבמחלוקת, ביחס אליהן מתבקשת קבלת מסיחים אחרים כתשובות נכונות והענקת ניקוד בגינן.

תמצית טענות הצדדים

1. העתירה הוגשה בתחילה ביחס לעותרים כולם וכללה טענות בדבר שבע שאלות. בהמשך, צומצמה יריעת המחלוקת לכדי שני עותרים ושתי שאלות. כבר אציין, כי מהפתיח לעתירה עולה שהשאלות הרלוונטיות קשורות בהענקת ניקוד מתבקשת אך לעותר 2 ולא הובהר הסעד המבוקש ביחס לעותר 1.

השאלות שבמחלוקת הן שאלות מס' 16 ו - 19 בחלק א' של הבחינה.

1. שאלה 16, חלק א' –בשאלה זו מתבקש הנבחן לאבחנה סבירה על פי הממצאים המפורטים, מה הגורם למחלתו של פעוט בן שנה הסובל מכאבים באזור המפרק ומחום ומסרב ללכת, בזו הלשון:

"A 12 – month-old boy is seen because of refusal to walk. He began walking at 10 month of age. He has been doing well until this point. His exam reveals a moderately ill infant with an externally rotated left hip with limitation to passive and active, c temperature of 39.2 motion. What is the causative organism for this illness?

a. Neisseria meningitides

b. Group A streptococcus

c. Staphylococcus aureus

d. Salmonella"

1. התשובה שהתקבלה כנכונה היא - C, בהסתמך על ספר "נלסון" – הוא הטקסט המחייב, המציין את האטיולוגיה השכיחה ביותר (מעל 25%). תשובהb בה בחרו העותרים מצוינת כבעלת שכיחות של 20% ואלו תשובה a מוזכרת ללא ציון שכיחות בהיותה נדירה.
2. מנגד, העותרים טוענים תוך הפנייה לספר נלסון (עמ' 3327), כי מספר פתוגנים יכולים לגרום לתופעה המתוארת, גם אלו המופיעים במסיחים a ו- d, כל אחד עם אחוזים מסוימים. מודגש, כי הנבחנים לא התבקשו לסמן את המסיח השכיח ביותר וזאת, להבדיל, מעשרות שאלות בבחינה בגדרן התבקשו מפורשות לבחור במסיח השכיח ביותר (Most – Common). נטען, כי נבחר מסיח התואם שכיחות של 20%, בעוד שבתשובה הנכונה תואמת שכיחות של 25%, כך שאין המדובר בפער משמעותי המצדיק את דחיית התשובה שנבחרה.
3. המשיבים, מנגד, טוענים כי מטרת הבחינה היא לאתר אם הנבחן מצליח לאבחן את הגורם המרכזי. שימת הלב מופנית לקיומו של מסיח נוסף המצוי בחומר הבחינה, שאין לגביו התייחסות לעניין שכיחות הופעתו ומודגש, כי אם תתקבל גישת העותרים כל המסיחים צריכים להתקבל, שכן הם מופעים בטקסט המחייב כמי שיכולים לגרום לתסמינים המתוארים.
4. שאלה 19, חלק א' – בשאלה זו נשאלו הנבחנים מה היא הבדיקה הבאה שיש לבצע על מנת לדעת אם נבדקת בת 17 אכן בהיריון, כשאפשרות של היריון עולה על הפרק, בזו הלשון:

"A 17-year-old female presents with a complaint of missed period. Menarche occurred at age 13, and her periods have been regular for the last 18 months. She normally bleeds for 4 Her last menses was 2 months ago. After performing a history to 5 days with moderate flow. And physical exam, what would be the next laboratory test in her evaluation?

a. CBC

b. Urine β-hCG

c. Serum quantitative β-hCG

d. LH level"

1. התשובה שהתקבלה כנכונה היא b – הימצאותBHCG בשתן. לגישת המשיבים, על הרופא למצוא את הדרך היעילה ביותר לאבחנה. המשיבים נסמכים על ספר נלסון עמ' 979, שם מצוין במפורש כי בדיקת הבחירה הינה בדיקת שתן ולא בדיקת דם.
2. מנגד ולגישת העותרים, תוך הפנייה לאותה אסמכתה, מקובלות גם בדיקה איכותית בשתן וגם בדיקה כמותית בדם וזו אמינה יותר ו-"סנסטיבית". לפיכך, מתבקש לקבל את מסיח C כנכון יותר לפי הטקסט המחייב ולמצער, כתשובה אפשרית נוספת.
3. המשיבים טענו, כי לאחר חודשיים בהם מצויה הנבדקת ללא מחזור, בדיקת השתן האיכותית מדויקת לגילו היריון ברמה של 98% ואין סיבה לפנות להליך מורכב בדמות בדיקת הדם בה בחרו העותרים. מובהר, כי בדיקה זו יקרה יותר ומכוונת בעיקר למקרים של היריון מחוץ לרחם, או למעקב סדרתי אחרי התקדמות ההיריון, להבדיל מגילויו הראשוני. עוד נטען, כי מדובר בידע המצוי בנחלת הכלל, כדי ערכה הזמינה בכל בית מרקחת. המשיבים מאשרים, כי בטקסט המחייב אכן מוזכר שגם בדיקת דם מאפשרת גילוי היריון, עם זאת, מובהר כי לא זו השאלה שנשאלה, אלא מה הצעד הבא שהרופא צריך לבצע. לשיטת המשיבים, מה שנדרש ממנו הוא לבחון קיומו של היריון או שלילתו וכדי לסייע בידו, בדיקת שתן תעשה כן ביעילות המרבית.
4. העותרים טוענים, כי גישתם ביחס לשתי השאלות שבמחלוקת אינה קשורה לשיקול הדעת המקצועי שבסמכות המשיב 1 להפעיל. מודגש, כי מדובר בסוגיה משפטית ביחס לאי חוקיות שנפלה לפתחם של המשיבים מחמת סטייתם מאותם כללים וחוקים שנקבעו ופורסמו באתר הרשמי של המשיב 1. על פי כללים אלו, הבחינה תסתמך על הספרים המצוינים בכל מקצוע, כך שהתשובה המחייבת היא זו המופיעה בספר הלימוד המומלץ בלבד. נטען, כי המשיבים התעלמו מהתשובות המופיעות בטקסט המחייב לענייננו - ספר נלסון, בניגוד לנהלים ולחוקים שהם קבעו.

דיון והכרעה

1. עיינתי בטענות הצדדים, בנוסח השאלות שבמחלוקת ובטקסט המחייב וכן התחשבתי במכלול נסיבות העניין. לאור כל אלו, לא התרשמתי כי החלטת המשיבים לוקה בחוסר סבירות קיצוני והגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה. אפרט.

הדין החל

1. העתירה הוגשה בהתאם לפרט 21(10) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס -2000, הקשור בהסדרת עיסוק לפי פקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז – 1976. סעיף 17ב לפקודה זו, מאפשר עריכת בחינות ממשלתיות לבוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל המבקשים לבצע התמחות בישראל. מכוח אותה פקודה, הותקנו תקנות הרופאים (בחינה לקראת סטאז') התשמ"ח – 1988, הקשורות בהסדרת נושאים שונים ביחס לאותן בחינות.
2. כבר נקבע כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים לשבת בדין כוועדה רפואית עליונה והוא לא מחליף את שיקול דעתם של המשיבים בשיקול דעתו שלו. כשמתבקשת התערבות בהחלטת המשיבים, כגוף מנהלי, ראוי לעשות כן רק אם נמצא שההחלטה איננה סבירה באופן קיצוני. מקל וחומר כך, עת עסקינן בהחלטה של גוף מקצועי שמתפקידו לנהל ולהסדיר את הבחינה, לקבוע תנאי סף לתחילת התמחות ביחס למועמדים להתמחות ולשמור על רמתם המקצועית של מועמדים אלו (ר' עת"מ 1257/09 רועי דביר נ' שר הבריאות (9.6.2009); עת"מ 123-08-17 נאסר ואח' נ' משרד הבריאות ואח' (23.10.17)).
3. אשר למידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות המשיבים בעניינים דומים נקבע, כהפניית המשיבים, כי:

"... בית-משפט זה...אינו מוכן להחליט, במקומו של הגוף המוסמך, מה התשובות הנכונות ואם הנבחן הצליח בבחינה. כך בתחום הרפואה ובתחום מקצועות אחרים שבהם אין בידי בית המשפט ידע מקצועי. הכלל הוא שבית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול-הדעת של מי שהוסמך לבחון את הכשירות המקצועית, אלא אם הוכח לו כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או בפגם אחר מן הפגמים שיש בהם כדי לפסול שיקול דעת מנהלי" (ר' בג"ץ 7505/98 קורינאלדי נ' לשכת עורכי הדין בישראל פ"ד נג(1) 153, 166).

קביעות אלו הן:

"... על אחת כמה וכמה כשנושא הדיונים הוא בשטח הרפואה, שהמורשה לכך חייב לטפל בחולים... כאן אין אף לבוא בטרוניה עם הרשות או הוועדה, שנקבעו לכך, גם אם קבעו לעצמן סטנדרטים גבוהים מתוך המגמה לשמור על רמה נאותה של אותו מקצוע, כמקובל במדינות מתקדמות... וגם בכך לא יתערב בית המשפט, משום שאין לו הידע המקצועי ואף לא הכלים הדרושים, ולא יחליף את שיקול הדעת של מי שנמצא כשיר לכך בשיקול דעת משלו..." (ר' בג"ץ 734/80 ריבה חכם נ' מנכ"ל משרד הבריאות פ"ד לה(4) 690, 695 (1981)).

נוסף על כך נקבע, כי:

"... אין הביקורת השיפוטית על ... בחינות בתחומי מקצוע... משתרעת, דרך כלל, על תוכנן של השאלות הנשאלות, אלא אם כן הוכח כי שיקול הדעת בעריכתן לוקה בשיקול זר או בפגם אחר היורד לשורש שיקול הדעת המנהלי" (ר' בג"ץ 6250/05 לוי נ' לשכת עורכי הדין בישראל (20.10.2000)).

שעה שמדובר במקצוע הרפואה אשר חיי אדם תלויים בו, נדרשת זהירות מרבית בעת קבלת החלטה הנוגעת למתן רישיון לעוסקים בתחום. כך נקבע בע"א 10834/04 ד"ר פלונית נ' משרד הבריאות (פורסם בנבו 21.11.06), לאמור:

"מטיבו של מקצוע הרפואה, שבריאות אדם ואף חייו כרוכים בו, שנחוצה זהירות מרובה בהענקת רישיון לעסוק בו. תכליתה של פקודת הרופאים היה בין השאר פיקוח על כך, ובעולם שבו ישנה התדיינות לא מעטה בענייני רשלנות רפואית, גישה קפדנית באשר למקצוע הרפואה היא במקומה...".

התאמת הדברים למקרה הנדון

1. אשר לשאלה מס' 16 - מקובלת עלי גישת המשיבים, כי בחינות הרישוי נועדו לבחון אף את התנהלותו הנכונה של המועמד. לא שוכנעתי כי נפל פגם מנהלי במבוקשם של המשיבים לחזות בפעולה הגיונית מטעם רופא כאשר מגיע אליו מטופל המראה סימפטומים מסוימים וראשית כך, לשלול את האפשרויות השכיחות ביותר. כפי שנטען, לבחירה זו חשיבות לא מבוטלת, שכן היא מכתיבה את הטיפול. לא מן הנמנע כי בחירה בגורם שאיננו שכיח, רק מפני שהאפשרות מוזכרת בטקסט המחייב, נוגדת את ההיגיון ואת המגמה הטיפולית כמטרת העל שהבחינה מבקשת להשיג.
2. העותרים מבקשים שלא לייצר אבחנה מלאכותית נטענת בין שאלות שבגינן התבקש הנבחן לסמן את המסיח השכיח ביותר לבין שאלות בהן לא נדרש לעשות זאת. במצב דברים בו כל המסיחים מופיעים בטקסט הקובע ורלוונטיים למצב המתואר בשאלה, סבורני כי החלטתם המקצועית של המשיבים לדרוש מהנבחן לאתר את הגורם המרכזי למחלה, נטועה במתחם הסבירות המנהלי ולא מצאתי לנכון להתערב בה. בנסיבות אלו, לא איתרתי חוסר סבירות קיצוני ברצונם של המשיבים להימנע מהעדפת המסיח המצוי בשכיחות נמוכה על פני התשובה שנקבעה כנכונה. בעניין דומה נקבע, כי:

"לטעמי מדובר בעמדה סבירה של הוועדה והדרישה מנבחן להפגין חשיבה קלינית ולצרף תסמינים כדי להגיע לאבחנה מקובלת עלי..." (ר' עת"מ 8989-07-18 עתאמלה נ' מועצה מדעית – וועדת הבחינה לקראת סטאז' ברישוי רופאים (3.8.18), כהפניית המשיבים).

1. לא נעלמה מעיניי טענת העותרים כפי שהוצגה לאחר הדיון אשר לסתירה בטענת המשיבים לאור האמור בתגובתם המקדמית ביחס לשאלה 77. נטען כי שאלה 77 דורשת במפורש להצביע על התשובה שהיא "Most likely", שלא כמו בשאלה 16, על אף ששתי השאלות כוללות מספר תשובות אפשריות לפי הטקסט המחייב. מקובלת עלי התגובה שמסרו המשיבים, לאורה לא התרשמתי מקיומה של סתירה המטה את הכף לעבר הכרה בטענות העותרים. בשאלה 77 מתבקש הנבחן לאתר את הגורם הסביר ביותר לשלשול ולכאבי בטן מהם סובל הנבדק, לאחר שחזר מטיול במרכז אמריקה. גם בשאלה זו, כל התשובות נכונות וכדי דמיון לשאלה 16 אך נחזה כי בכך מתמצה הדמיון ביון השאלות. כשמתואר מצב בשאלה 77 הקשור במטיילים, הגורם הסביר ביותר הוא חיידקי אי קולי. כשנדרש אבחון גורם מרכזי ביחס לפעוט מושא שאלה 16, אין להעדיף תשובה עם שכיחות נמוכה מהתשובה הנכונה. סבירה בעיניי הדרישה כי לרופא יהא ידע במדרג השכיחויות, על מנת שיוכל לשלול, קודם לכל, את האפשרויות השכיחות ביותר. בכך יתקבע הטיפול שיינתן לפי סדר לוגי וימנע טיפול נדיר החורג מהמגמה הטיפולית הנדרשת.
2. גם ביחס לשאלה מס' 19 לא ראיתי לנכון להחליף את שיקול דעתי בשיקול דעתם המקצועי של המשיבים. לא שוכנעתי כי נסיבות המקרה מושא השאלה מצריכות ביצוע בדיקת דם דווקא. לא נמצא ממש בקושי שהעלו העותרים לפיו לא ניתן להחזיר את הנבדקת לבית מרקחת על מנת שתקנה ערכה לבדיקת היריון, משאיננו משול כנגד ביצוע בדיקת דם פולשנית.
3. מטענות הצדדים נלמד, כי לנבחנים הייתה את היכולת לקבל מספר הלימוד הרלוונטי את הנתונים הנדרשים לגבי האירועים המוזכרים בשתי השאלות שבמחלוקת ולהשיב לשאלות לפי התסמינים הנזכרים בהן. נמצא ממש בטענת המשיבים, כי גם במצב בו קיימות מספר תשובות שנכונות בעיקרן, בחירה בתשובה הנכונה ביותר, תוך הפעלת חשיבה קלינית מדורגת, קובעת את סבירות הטיפול שיינתן למטופל ומונעת טיפול מיותר.
4. מטעמים אלו, אין בידי לקבל מסיחים אחרים בשאלות שבמחלוקת כתשובות נכונות ולהעניק בגינן ניקוד למי מהעותרים.
5. לסיכום, יפים לעניינם של העותרים הדברים שנקבעו בעת"מ 4574-12-11 ברודסקי נ' ההסתדרות הרפואית בישראל (12.12.2011), לאמור:

"במקרה דנן, אין מדובר בפגמים, אשר מצדיקים תוצאה קיצונית ולפיה ביהמ"ש יקבע, כי מתמחה ברפואה אכן עבר את המבחן, המקנה לו את היכולת להיות רופא מומחה בישראל, למרות שהגורמים המקצועיים קבעו ההיפך. בימ"ש, עם כל הכבוד, אינו בעל ידע מקצועי בתחום... ובנסיבות העניין לא צריך להיות הגורם, אשר יסמיך בפועל מתמחה ברפואה להפוך למומחה".

1. לאור המקובץ, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתן והודע היום ז' אייר תשע"ט, 13 מאי 2019, בהעדר הצדדים.