תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 28.10.18. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 6,545 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל כך שרכב הנתבעים פגע ברכבה שעמד בצד הדרך, לאחר שהנהג עצר לשם כיוון מכשיר הניווט שברכב. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכב התובעת החל בנסיעה ופגע ברכבם שנע כדין בנתיבו.

בדיון העידו שני הנהגים. נהג רכב התובעת אישר, בין היתר, כי התחיל לנסוע ("בקטנה", כלשונו) כשנפגע על ידי משאית הנתבעים. נהג משאית הנתבעים העיד כי ראה את רכב התובעת שהוא נוסע בשולי הדרך, כדבריו, ואישר כי לא הבחין בכך שסטה לעברו אלא כי חש בפגיעה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של נהג משאית הנתבעים – בשים לב להודאתו של נהג רכב התובעת שאכן היה בתנועה בזמן התאונה, ולמיקום כלי הרכב כעולה מהתמונות ממקום התאונה (ובפרט מהתמונה השניה, בסדר התמונות שהוגשו לתיק לאחר הדיון, ממנה – ומהמרחק בין כלי הרכב הנלמד ממנה – ניתן להעדיף את המסקנה כי רכב התובעת התקרב למשאית הנעה בכביש ולא כי המשאית נסעה "בצמידות" גבוהה ביחס למכוניות העומדות).

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם נהג רכב התובעת – ודין התביעה להדחות.

אני מורה על דחיית התביעה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"א, 14 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.