לפני בקשה לעיון בחומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן- "חוק סדר הדין הפלילי").

ביום 6.1.19 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של מעשה מגונה בנכדתו, קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים (להלן- "הקטינה"). על פי המתואר בכתב האישום, במהלך תקופה שבין השנים 2010-2013, במספר רב של הזדמנויות, עת הייתה הקטינה בין הגילאים 9-12 לערך, ביצע בה המבקש מעשים מגונים, בכך שבין היתר נישק אותה בשפתיה בכוח, לשם גירוי, ביזוי וסיפוק מיניים, שלא בהסכמתה החופשית.

בא כוח המבקש הגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה שעניינה בשניים: בקשה לקבלת כל חומרי החקירה מתוך תיק חקירה פלא' 16511/2017 שהתנהל במשטרה בירושלים, ואשר ממנו נמסרה לעיונו של בא כוח המבקש רק הודעת הקטינה אשר ממנה "נולד" תיק החקירה נגד המבקש; בקשה לקבלת חומרי חקירה מלאים ללא השחרת חלקים מהם, אשר הושחרו על ידי המשיבה שלא כדין, ומבלי שהוצאה לגביהם תעודת חיסיון.

בדיון שהתקיים לפני ביום 19.2.19 שמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים.

בא כוח המבקש חזר על בקשתו וטען כי יש להיעתר לבקשתו, על שני ראשיה, משום שמדובר בחומרי חקירה רלוונטיים לכתב האישום אשר עשויים לסייע להגנתו של המבקש.

בא כוח המשיבה טען כי אין מדובר בחומרי חקירה ועל כן אין למבקש זכות לעיין בהם. לטענתו, החלקים שהושחרו בתוך חומרי חקירה שהועברו לעיון המבקש אינם רלוונטיים לכתב האישום וחוסים תחת הגנת הפרטיות של קורבן עבירה, אחר שעניינו נדון בתיק חקירה אחר, ולפיכך אין צורך בהוצאת תעודת חיסיון.

בהחלטתי מאותו היום הוריתי על מסירת חומרי החקירה, מושא הבקשה שבמחלוקת, לעיוני.

כידוע, זכות העיון בחומר חקירה הינה אחת מביטוייה של זכות הנאשם למשפט הוגן באשר מאפשרת לנאשם הזדמנות ראויה להתמודד אל מול האישומים המיוחסים לו. לצד זאת, באה זכות העיון לקדם את גילוי האמת במשפט.

המבחן לפיו מתפרש המונח "חומר חקירה" הוא מבחן הרלוונטיות של החומר לאישום, וכבר נאמר לא אחת כי מדובר במבחן רחב. מכך אף עולה כי זכות העיון, ככל זכות, הינה יחסית ולא מוחלטת.

בהקשר זה יפים דברי בית המשפט העליון בבש"פ 6856/16 ביטון נ' מדינת ישראל (15.11.2016):

"כלל ידוע הוא כי כל חומר שיש לו זיקה ישירה או עקיפה לאישום בגינו הועמד הנאשם לדין הוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לקבוע זאת על-סמך בחינה פרטנית של טיב החומר המבוקש ומידת הקשר ... כדי לשמור על זכות הנאשם להליך הוגן, כמו גם על האינטרס הציבורי בבירור האמת, הפסיקה נוקטת בגישה מרחיבה באשר לסיווגם של חומרים כ'חומר חקירה'. ואולם, זכות זו אינה בלתי-מוגבלת, ועל הנאשם המבקש להגדיר חומר כזה או אחר כ'חומר חקירה' להראות 'יסוד של ממש להשערה או לתקווה ... כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו' ... לפיכך, נתונים שזיקתם לאישום רחוקה, ומבוססת על השערות בלתי-ממוקדות באשר לקיומם של חומרים אשר קשורים לעניינו של הנאשם, לא ייחשבו 'חומר חקירה'".

בהציבי אמות מידה אלה לנגד עיני, ולאחר שעיינתי בחומרי החקירה ומצאתי כי חלקו רלוונטי לכתב האישום ועשוי להיות רלוונטי להגנת הנאשם, אני מורה כי מתוך תיק החקירה פלא' 16511/2017 תימסר לעיון ההגנה גם הודעת הקטינה ב' י' ל' בפני חוקרת ילדים מיום 18.4.17, לאחר שיושחרו בתוכן ההודעה, פרטים מזהים של הקטינה.

עיינתי כאמור בתיק החקירה פלא 16511/2007 ומצאתי כי מצויים חומרי חקירה בלתי רלוונטיים לתיק הנדון. מדובר בהודעות של שני קטינים נוספים לפני חוקרת ילדים שבהן כמעט לא נאמר דבר על ידיהם, וככל שנאמרו דברים הרי אלה אינם הקשורים כלל לאירועים מושא כתב האישום, וכן בהודעת האב שנחקר בעניין שונה ואחר. אני סבור שגם יכולתו של "סניגור מוכשר" (ע''פ 35/50 מלכה ואח' נגד היועץ המשפטי לממשלה [פורסם נבו]) לא תעמוד לו להפיק מחומר זה דבר שיסייע לנאשם בהגנתו.

בחנתי את החלקים שהושחרו בחומר חקירה אשר הועבר זה מכבר לידי ההגנה, ומשום שאלה מהווים פרטים של אירוע אחר אשר נחקר בעניינו של קטין והם אינם רלוונטיים לאירועים שבכתב האישום נגד המבקש, אין הם מהווים חומרי חקירה אשר למבקש זכות עיון בהם. משום שאין הם מהווים חומר חקירה רלבנטי ממילא אין צורך להוציא תעודות חסיון לגבי חומר זה.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר א' תשע"ט, 24 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.