1. ראשיתו של ההליך לפניי בהגשת שטר חוב על סך 23,384 ש"ח לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ביום 12.11.2018. הבקשה לביצוע השטר הוגשה נגד חברת ג'קו טרייד בע"מ ("ג'קו") אשר חתומה על שטר החוב ונגד הנתבע כאן, בהיותו ערב לפירעון שטר החוב על ידי עושה השטר.

2. ביום 20.1.2019 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר וטען, כי שטר החוב אינו תקין, אינו בכתב ידו, לא ניתן מעולם על סכום זה וכי החוב של ג'קו עבור סחורה שסופקה לה הוא בסך של 6,826 ש"ח בלבד.

3. ביום 6.6.2019 נחקר הנתבע על התצהיר התומך בהתנגדות.

הנתבע עמד על כך שהמחאות שניתנו ונפרעו לא מופיעות בכרטסת של התובעת; וכי סופקה לו סחורה שפג תוקפה (עמ' 1, ש' 24-18). בנוסף טען הנתבע, כי שטר החוב מזויף (עמ' 2, ש' 1).

הנתבע אישר בחקירה, כי המחאות בסך כולל של 10,950 ש"ח לטובת התובעת לא נפרעו (עמ' 2,ש' 10-6).

בתום הדיון ניתן פסק דין חלקי המאשר את הסכמת הצדדים לענין תשלום סכום החוב בו הודה הנתבע בסך כולל של 6,862 ש"ח וניתנה רשות להתגונן ביחס ליתרת הסכום.

4. ביום 14.8.2019 הגישה התובעת תצהיר בסדר דין מהיר אליו צורף עותק של שטר החוב ותעודת הזהות של הנתבע; כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת; דף גיול חובות; המחאות שנמשכו מחשבון ג'קו לפקודת התובעת לחודשים אוגוסט - ספטמבר 2018; ועותק של הזמנה מיום 6.6.2019.

5. ביום 22.9.2019 הגיש הנתבע כתב הגנה במסגרתו טען, כי כתב הערבות אינו תקף ואינו חוקי ולא נערך על ידיו; כי ההמחאות שלא כובדו הן של ג'קו וכי שולם לתובעת במזומן עבור סחורה שסופקה לאחר קיזוז החזר של סחורה שלא סופקה.

6. ביום 7.11.2020 התקיימה ישיבה מקדמית. במהלך ישיבה זו ניתנה החלטה לפיה הנתבע רשאי להגיש מסמכים נוספים שלא צורפו לכתב ההגנה.

7. ביום 20.11.2019 הגיש הנתבע דפי חשבון בנק של ג'קו; כרטסת הנהלת חשבונות וצילומי המחאות שנמסרו לתובעת ולא זוכו מהחשבון; דוגמת חשבוניות של התובעת כאשר החתימה אינה תואמת את חתימתו של הנתבע; חשבונית בה המחיר שסוכם לא תואם את מחיר החיוב; כרטסת במסגרתה סכום החוב מאוחר מתאריך כתיבת השטר; חשבונית הכוללת חיוב על סחורה שלא סופקה; וכן צוין, כי בידי הנתבע סחורה פגומה שלא ניתנת לשימוש אשר תוצג בדיון.

8. בתצהיר העדות הראשית מטעמה של התובעת העידה המצהירה, גב' גבאי, כי ביום 19.3.2017 התקשרה התובעת עם ג'קו בהסכם לאספקת סחורה ומוצרי מזון. במעמד ההתקשרות חתם הנתבע על שטר חוב כערב לפירעון מלוא חובותיה של ג'קו כלפי התובעת.

המצהירה העידה, כי הסחורה סופקה לשביעות רצונה המלאה של ג'קו והוגשו עותקים של החשבוניות החתומות בגין הסחורה שסופקה.

עוד נטען, כי חרף אספקת הסחורה, נותרה ג'קו חייבת סך של 23,394 ש"ח בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, וכי כאשר הוחזרה סחורה זוכתה ג'קו ובגין זיכויים אלו הוצאו חשבוניות זיכוי המופיעות בכרטסת.

בנוסף נטען, כי לתשלום חלק מהתמורה נמסרו המחאות אשר חוללו ובכך יש כדי להבהיר, כי ג'קו מודה בחוב.

בהתייחס לטענות הנתבע השיבה התובעת, באמצעות המצהירה, כי ההמחאות שנמסרו על ידי ג'קו מגולמות בכרטסת וכאשר הוחזרה סחורה בוצע זיכוי.

לבסוף העידה המצהירה, כי בזמן אמת לא עלתה טענה בדבר סחורה פגומה; הסחורה לא הוחזרה ועל כן לא בוצע זיכוי.

לתצהיר צורפו חשבוניות מס לפקודת ג'קו אשר לא צורפו לתצהיר שהוגש ביום 14.8.2019 (יצוין, כי חשבונית מיום 3.7.2019 אינה חשבונית הקשורה לג'קו).

9. הנתבע לא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד, ורק לאחר שנדחה מועד ההוכחות הקבוע בתיק (בשל מצב החירום ששרר באותה העת) הוגשה בקשת ארכה של 7 ימים להגשת התצהיר.

בשלב זה הוסדר ייצוגו של הנתבע אשר עד למועד זה לא היה מיוצג.

ביום 24.8.2020 ניתנה החלטה המתירה הגשת התצהיר באיחור תוך שנקבע, כי סוגיית ההוצאות הכרוכה בכך תוכרע בתום ההליך.

10. ביום 31.8.2020 (כארבעה חודשים לאחר המועד) הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע.

הנתבע העיד, כי למיטב זכרונו חתם על שטר חוב על סך 10,000 ש"ח בנוכחות סמנכ"ל ואחראי המחסן של התובעת. בנוסף העיד הנתבע, כי שטר החוב זויף על ידי התובעת והוא אינו שטר החוב עליו חתם הנתבע.

הנתבע עמד על כך ששטר החוב כולל שני תאריכים, כאשר בכותרת השטר צוין, כי הוא נחתם ביום 22.3.2019 ואילו בתחתית השטר נרשם 19.3.2017.

בנוסף מהכרטסת שהציגה התובעת עולה, כי ההתקשרות בין הצדדים מוקדמת למועד הנטען על ידי התובעת וענין זה תומך בטענה, כי היה שטר חוב קודם.

בנוסף טען הנתבע, כי שם עושה השטר מוטעה שכן נרשם "מסעדת ג'קו" כאשר שמה של החברה הוא "ג'קו טרייד בע"מ".

כן טען הנתבע, כי בהתאם לכרטסת שהגישה התובעת סכום החוב המועד המצוין בשטר הוא סך של 18,345 ש"ח; וכי המחאה של סך של 1,848 ש"ח ליום 18.3.2018 לא נזקפה על חשבון החוב בכרטסת ויש להפחית סכום זה מהחוב הנטען.

לבסוף טען הנתבע, כי סופקה לו סחורה פגומה אשר הוחזרה לתובעת מבלי שבוצע זיכוי.

10. ביום 23.11.2020 התקיים דיון ההוכחות.

לאחר שב"כ הצדדים הצביעו על כך שמסמכים שצורפו על ידי הצדדים לתצהירי עדות ראשית לא צורפו בשלב התאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר, ניתנה החלטה, בהסתמך על הסכמת הצדדים, המתירה את הגשת המסמכים שצורפו לתצהירי עדות ראשית והסתמכות עליהם בהליך.

11. במהלך דיון ההוכחות העיד סוכן מטעמה של התובעת ("הסוכן"), כי השטר נכתב על ידיו וכי שטר החוב נחתם על ידי הנתבע בנוכחותו (עמ' 11,ש' 17-14).

אשר לסוגיית ציון שני תאריכים שונים על גבי שטר החוב העיד הסוכן, כי הוא אינו זוכר את הסיבה לכך אולם הוא משער, כי יתכן והיה חוסר מסוים, כגון חותמת חברה (עמ' 11, ש' 20 - עמ' 12, ש' 12).

בנוסף העיד, כי שם החברה נרשם בהתאם למה שנאמר לו (עמ' 12,ש' 27-24).

12. בהתייחס לטענת הנתבע, כי המחאה על סך 1,848 ש"ח אשר נפרעה לא נזקפה על חשבון החוב העידה המצהירה מטעם התובעת, כי יתכן שיצאה קבלה מרוכזת לכל ההמחאות שניתנו באותה תקופה (עמ' 15, ש' 31-17).

13. הנתבע העיד, כי החותמת על גבי שטר החוב היא חותמת של ג'קו (עמ' 17, ש' 17) וכי חתם על שטר חוב המוגבל לסך של 10,000 ש"ח בעקבות הסכמה על פיצוי בשל סחורה פגומה (עמ' 18, ש' 15-8).

בהתייחס לטענה, כי סופקה סחורה פגומה , כאשר נדרש הנתבע לציין את החשבוניות הכוללות את הסחורה הפגומה הציג הנתבע דוגמא של הסחורה הנטענת (עמ' 19,ש' 32-23).

דיון והכרעה:

14. ראשית, על מנת שהדברים יהיו ברורים, יש לפרט את תוכנו של השטר.

שטר החוב שהוגש לביצוע נושא תאריך 22.3.2017 ומצוין בו, כי ביום 31.8.2018 מתחייבת ג'קו לשלם סך כולל של 23,394 ש"ח. חתימת עושה השטר היא - "מסעדת ג'קו" וקיימת חותמת חברה "גקו טרייד בע"מ".

תחת הכותרת "ערבים לשטר" התחייב הנתבע לפירעון השטר על ידי עושה השטר ו"אבנר" אישר את החתימה על הערבות ביום 19.3.2017.

15. הנתבע העלה מספר טענות ביחס לשטר. אבחן אותן כסדרן, תוך התייחסות לטענות התובעת בנוגע להרחבת חזית.

הטענה, כי הנתבע חתם בעבר על שטר חוב הכולל סכום קבוע אשר נמוך יותר מסכום השטר כאן

16. טענה זו לא נטענה בתצהיר התומך בהתנגדות; בעדותו של הנתבע ביום 6.6.2019; בכתב ההגנה ובדיון שהתקיים ביום 7.11.2019.

הנתבע העלה טענה זו לראשונה בתצהיר העדות הראשית מטעמו.

מעבר לכך שמדובר בהרחבת חזית אסורה; מצופה היה שהנתבע יעלה טענה מהותית שכזו באחת ההזדמנויות שעמדו לרשותו משך הזמן הארוך בו התנהל ההליך.

יובהר, כי לא מדובר בטענה משפטית, אשר עד להסדרת הייצוג לא הועלתה, אלא טענה עובדתית פשוטה שמתבקש היה שהחייב יטען אותה במענה להגשת השטר לביצוע.

אוסיף, כי הנתבע מנה שורת עדים שהיו נוכחים במעמד חתימת שטר חוב על סכום קצוב נמוך משטר החוב שהוגש לביצוע במסגרת הליך זה (עמ' 18, ש' 15-9 וכן סעיף 3 לתצהיר), אולם לא ביקש להעיד אף אחד מאותם עדים אשר היו תומכים בטענתו לענין החתימה על שטר חוב בסכום שונה מהסכום בשטר שלפניי.

בנוסף, מעדות הסוכן מטעם התובעת ניתן להבין כי יתכן והיה קיים שטר חוב קודם, אולם הסוכן קיבל הוראה להחתים על שטר חוב חדש (עמ' 12, ש' 14-8); כך שאין בטענה שהיה שטר קודם - כלשעצמה - כדי לפגוע בתוקף השטר שהוגש לביצוע כאן.

על כן, מאחר והטענה נטענה לראשונה בשלב מאוחר בהליך; ללא כל ראיה לקיומו של השטר הקודם או למעמד החתימה עליו; ומאחר וממילא גם אם היה קיים שטר חוב קודם אין בכך כדי לבטל את קיומו של השטר כאן, אני דוחה את טענות הנתבע בהקשר זה.

טענת הנתבע, כי מעולם לא חתם על שטר חוב ללא ציון סכום וכי החתימה על גבי השטר זויפה

17. ראשית, איני מקבלת את טענות התובעת, כי טענת זיוף החתימה מהווה הרחבת חזית אסורה.

במסגרת ההתנגדות טען הנתבע, כי שטר החוב אינו מקורי ואינו עשוי בכתב ידו. בחקירה על תצהיר זה הבהיר הנתבע, בראשית החקירה, כי טען בתצהיר, כי שטר החוב מזויף (עמ' 2, ש' 1). אם כך, אדרש לטענה לגופה.

18. הנטל להוכחת תקפותו של שטר ובכלל כך אמיתות החתימה על השטר מוטל על כתפי התובע המבסס את התביעה על אותו השטר.

בפסיקה נקבעו מספר דרכי הוכחה אשר באמצעותן ניתן להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על מסמך, כאשר המכנה המשותף להן הוא קיומם של רכיבים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת (רעא 1413/17 אדרי נ' ענבל לוצאטו מנהלת מיוחדת (‏10.5.2017)).

קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא תקפה:

האחת, באמצעות עדות ישירה - כלומר, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.

השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.

השלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך הנדון.

(ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, מז(3) 240 (1993)

19. אשר לשאלה מה טיבו של הנטל המוטל על התובע להוכיח את הטענה לענין תוקף החתימה נקבע, כי כאשר מדובר במשפט אזרחי, די לתובע להוכיח את תביעתו, ובכלל כך את יסוד החתימה, על פי מאזן הסתברויות (ע"א 46/77 היינץ ג' בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד לג(1), 715).

20. כלומר, בהתייחס לטענת הנתבע לזיוף החתימה, עליי לקבוע, בהסתמך על ראיה חיצונית למסמך, באמת מידה של "מאזן הסתברויות", כי החתימה היא חתימת הנתבע.

מר יוסופוב, הסוכן מטעם התובעת, העיד, כי הנתבע חתם על השטר בנוכחותו (עמ' 11, ש' 17-16). כלומר קיימת עדות ישירה של מי שהיה עד לחתימה.

אוסיף, כי קיים דמיון בין החתימות על גבי השטר (מטעמה של ג'קו כעושה השטר ומטעם הנתבע כערב) ובין כל החתימות על ההמחאות שנמשכו על ידי ג'קו לפקודת התובעת (נספח ה' לתצהיר התובעת ונספח 3 למסמכים שהגיש הנתבע ביום 20.11.2019).

אדגיש, כי החלטה זו לגבי אמיתות החתימה אינה מתבססת על הדמיון בין החתימות אלא על עדות הסוכן, אולם יש בדמיון בין החתימות כדי להוסיף על העדות הישירה ביחס למעמד החתימה.

עוד אוסיף, כי גם בעובדה שהשטר נושא את חותמת החברה של ג'קו, וכי ענין זה לא הוכחש על ידי הנתבע (עמ' 18, ש' 9) יש כדי לתמוך במסקנה לענין תוקף החתימה.

21. על כן אני קובעת, כי עם הצגת עדותו של העד למעמד החתימה על השטר בצירוף האינדיקציות הנוספות, עמדה התובעת בנטל המוטל עליה בכל הנוגע להוכחת אמיתות החתימה על השטר.

משכך, אני דוחה את טענת זיוף החתימה שהעלה הנתבע.

טענת הנתבע ביחס לציון שני תאריכים על גבי שטר החוב

22. בהתאם לסעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] ("הפקודה") אוחז בשטר רשאי להשלים את הפרטים החסרים בשטר ככול שנראה לו, ובלבד שהפרטים הושלמו תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה - שאם לא כן, זכותו של האוחז בשטר - בטלה.

אוסיף, כי בהתאם לסעיף 3(ד) לפקודה, היה והשטר אינו כולל את מועד עריכתו, אין בכך כדי לפסול את השטר; וכי בהתאם לסעיף 11 לפקודה, רשאי אוחז בשטר להשלים את תאריך ההוצאה או הקיבול של השטר והשטר יהיה בר פירעון.

23. מר יוסופוב, הסוכן אשר ערך את שטר החוב והיה עד לחתימה העיד, כי החתים את הנתבע ביום 19.3.2017 וביום 22.3.2017 הושלמו הפרטים החסרים (עמ' 12, ש' 17-16).

כאמור, בהתאם להוראות הפקודה, העובדה שבמועד החתימה על הערבות (ביום 19.3.2017) לא מולא התאריך על גבי שטר החוב, אין בה כדי לפסול את שטר החוב באופן שגורר ביטול הערבות.

במילים אחרות - התובעת, כמחזיקה בשטר, רשאית היתה להשלים את מועד עריכת השטר ואין בכך שהתאריך הושלם לאחר חתימתו כדי לפסול את השטר.

אוסיף, כי מאחר ומר יוסופוב העיד, כי הוא השלים את התאריך מטעמה של התובעת (עמ' 12, ש' 17) איני מקבלת את הטענה לגבי ציון שני תאריכים שונים על גבי המסמך כמבססת את טענת הזיוף.

24. בהתבסס על ניתוח הדברים כאמור, אני דוחה את טענות הנתבע בהקשר זה.

טענת הנתבע לגבי טעות בשם עושה השטר

25. מאחר והשטר כולל את חותמת החברה ואת השם המדויק "ג'קו טרייד בע"מ"; ומאחר והנתבע העיד, כי השם בו נעשה שימוש הוא "ג'קו" (עמ' 17, ש' 20-19) והסוכן, מר יוסופוב העיד, כי מילא את השטר בהתאם למה שנאמר לו על ידי הנתבע (עמ' 12, ש' 26-25) הטענה, כי עושה השטר אינו קיים אינה מתקבלת.

אני קובעת, כי ניתן להסתמך על השם המלא של עושה השטר באמצעות חותמת החברה.

טענות התובע לענין שיעור החוב

26. הנתבע טען, כי בהתאם לכרטסת שהוגשה כראיה לשיעור החוב הנטען, ביום 31.8.2018 סכום החוב היה 18,345 ש"ח.

טענה זו אמנם נטענה לראשונה בתצהיר העדות הראשית, אולם מראשיתו של ההליך עמד הנתבע על כך שסכום החוב הנתבע מוטעה.

27. בתצהיר שניתן מטעמה של התובעת הובהר, כי סכום החוב מתבסס על כרטסת הנהלת חשבונות ועל מסמך גיול חובות.

28. כאמור, שטר החוב מציין את שיעור החוב נכון ליום 31.8.2018 בסך של 23,394 ש"ח, זאת בשעה שבהתאם לכרטסת, במועד זה החוב היה 18,345 ש"ח.

כאשר נשאלה המצהירה מטעם התובעת, גב' גבאי, לגבי ענין זה אישרה, כי זהו סכום החוב במועד האמור (עמ' 16, ש' 11-10).

29. ואולם, מעיון בהמחאות שצורפו כנספח ה' לתצהיר התובעת עולה, כי המחאה על סך 2,000 ש"ח אשר מועד פירעונה הוא ביום 31.8.2018 לא נפרעה מאחר והחשבון הוגבל. סכום זה נכלל בכרטסת אולם צוין תחת תאריך אסמכתא מיום 2.9.2018.

אם כך, בהסתמך על הכרטסת ועל המחאה זו אני קובעת, כי ביום 31.8.2018 שיעור החוב שהוכח באמצעות ראיות התובעת הוא סך של 20,345 ש"ח.

30. התובעת לא הציגה באופן ברור את הראיות המבססות את סכום החוב שנקבע בשטר החוב, התצהיר שהוגש מטעמה אינו מבהיר כיצד חושב סכום החוב ומהם המסמכים המבססים זאת, וגם הסבר בא כוחה במסגרת הסיכומים מתייחס להמחאות מאוחרות לתאריך המצוין בשטר.

אם כן, אני קובעת, כי סכום החוב שהוכח על ידי התובעת באמצעות הכרטסת וההמחאות שלא נפרעו עד למועד הקובע הוא סך של 20,345 ש"ח.

טענת הנתבע, כי המחאה על סך 1,848 ש"ח אשר נמשכה לטובת התובעת ביום 18.3.2018 לא הופחתה מסכום החוב

31. לתצהירו של הנתבע צורף צילום המחאה על סך 1,848 ש"ח לפקודת התובעת אשר מועד פירעונה הוא 18.3.2018 (נספח ד' לתצהיר).

מעיון בתדפיס התנועות בחשבון הבנק של ג'קו (הוגש ביום 20.11.2019) עולה, כי המחאה זו נפרעה ביום 25.3.2018.

כאשר נשאלה העדה מטעם התובעת, גב' גבאי, לגבי העדר תיעוד של המחאה זו בכרטסת השיבה, כי יתכן שההמחאה כלולה בקבלה מרכזת על סך 12,000 ש"ח (עמ' 15, ש' 25-23).

ואולם, מעיון בכרטסת עולה, כי התקבול בסך של 12,424 ש"ח מיוחס לתקבולים שהתקבלו בחודש ינואר 2018, כלומר בתקופה המוקדמת למועד בו נפרעה ההמחאה; וכי בתקופה המאוחרת ליום 25.3.2018 לא נרשם כל תקבול בסכום המחאה זו ואף לא בסכום שעולה על סכום זה.

על כן, מאחר ולא הוצג הסבר מניח את הדעת מטעמה של התובעת בנוגע לכך שסכום ההמחאה שנפרעה אינו מופיע בכרטסת ולא נזקף על חשבון החוב אני קובעת, כי יש להפחית סכום זה משיעור החוב הנתבע.

טענת הנתבע, כי סופקה לו סחורה פגומה (שקיות דליה ושקיות רשרש) אשר הוחזרה לתובעת מבלי שזוכה בגינה

32. ראשית יובהר, כי הטענה לגבי שקיות פגומות שסופקו לנתבע לא נטענה בהתנגדות. בנוסף, במסגרת חקירתו של הנתבע על התצהיר שתמך בהתנגדות טען, כי אמור היה לקבל זיכוי על סחורה שפג תוקפה (עמ' 1, ש' 23-22), כלומר ללא קשר לשקיות.

מעבר לכך שמדובר ברחבת חזית, מדובר בטענה שמתבקש היה שתועלה כטענת הגנה בשלב הראשון של ההליך שכן מדובר בטענה מהותית ביחס לסכום החוב הנטען.

שנית, הנתבע לא הציג כל ראיה לכך שסופקה לו סחורה פגומה; לא ציין מתי החזיר את הסחורה ועם מי נוהל דין ודברים בענין; ולא הציג פניות מזמן אמת לגבי דרישה לביצוע זיכוי בגין סחורה זו.

שלישית, מנספח ז' לתצהיר התובעת עולה, כי כאשר הוחזרה סחורה, הופקו חשבוניות זיכוי; ומעיון בחשבוניות שצורפו כנספח ב' עולה, כי כאשר הוחזרה סחורה צוין הדבר על גבי החשבונית (למשל חשבונית מיום 2.7.2018).

רביעית, מעיון בחשבוניות עולה, כי מפעם לפעם הזמין הנתבע חבילת שקיות מסוג דליה (כך, עולה מהחשבונית מיום 23.1.2017; מיום 20.4.2017; מיום 5.2.2018; מיום 9.7.2018; מיום 23.7.2018; ומיום 7.8.2018).

אילו היה מדובר בסחורה פגומה, חזקה שלא היתה מתבצעת הזמנה חוזרת מידי כמה שבועות.

לבסוף, הטענה לגבי כמות הסחורה שהוחזרה (20 ארגזים של שקיות דליה ו-10 ארגזים של שקיות רשרש) והעלות הכספית הנטענת (3,200 ש"ח) לא נתמכו בראיה כלשהי והכמויות הנטענות על ידי הנתבע לא עולות מהחשבוניות שצרפה התובעת.

33. לאור האמור, מאחר והטענה לגבי שקיות פגומות נטענה לראשונה בתצהיר עדות ראשית; מאחר ולא הוצגה כל ראיה לכך שסופקה סחורה פגומה; לא הוצגה כל ראיה לכך שהנתבע עמד על ביצוע זיכוי בגין סחורה פגומה בזמן אמת; ומאחר והכמויות להן טוען הנתבע לא הוכחו ואינן עולות מהמסמכים המצויים בתיק, אני דוחה את טענות הנתבע לקיזוז בהקשר זה.

טענות הנתבע, כי חלק מהסחורה לא סופקה לו בפועל וכי חלק מהחשבוניות אינן חתומות על ידיו

34. ראשית, העובדה שחלק מהחשבוניות אינן חתומות אינה מבססת את הטענה שהסחורה לא סופקה בפועל. התובעת הציגה חשבוניות לגבי סחורה שסופקה כבר בתחילת שנת 2017. אילו מדובר בחשבונית שכוללת סחורה שכלל לא סופקה, מתבקש היה שהנתבע יטען בענין זה בזמן אמת.

הנתבע לא הציג כל מסמך או פניה מזמן אמת (טרם הוגש שטר החוב לביצוע) במסגרתה עמד על כך שחויב בגין סחורה שלא סופקה לו.

שנית, כל זמן שלא הוצגה הסכמה לפיה התשלום מותנה בחתימה על חשבונית, אין בטענה שהחשבונית לא נחתמה, כדי להצדיק הימנעות מתשלום בגין הסחורה, מבלי שהוכח בצורה ברורה, כי הסחורה לא סופקה.

שלישית, הנתבע אישר כי משך תקופה מסוימת אשר רלבנטית לתביעה זו (מרץ עד אוגוסט 2018) ג'קו הופעלה על ידי רעייתו (עמ' 20,ש ' 23 – עמ' 21, ש' 6), על כן יתכן שהסחורה סופקה במועד בו לא היה מעורב בניהול החברה.

לבסוף, היה על הנתבע לציין בצורה ברורה איזה סחורה לא סופקה בפועל ומה הסכום הכולל שיש לקזז בגין הסחורה שלא סופקה.

הטענה הכללית לגבי סחורה שלא סופקה מהווה טענה לכישלון תמורה חלקי שאינו קצוב אשר אינו מהווה טענת הגנה ראויה כנגד השטר.

סוף דבר:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את הראיות שהוגשו מטעמם ואת ההלכות הנוהגות לענין שטר שהוגש לביצוע, טענות ההגנה שניתן לטעון כנגד השטר והגורם עליו מוטל הנטל לגביהן אני קובעת, כי טענות ההגנה שהציג הנתבע מתקבלות רק בנוגע לחלק מהסכום הנקוב בשטר החוב.

בהסתמך על ניתוח הדברים כאמור אני קובעת, כי התובעת הוכיחה את שיעור החוב בסך של 20,345 ש"ח, נכון למועד בו נעשה השטר; וכי מסכום זה יש להפחית סך של 1,848 ש"ח אשר שולם על ידי הנתבע ביום 25.3.2018 ולא הופחת מסכום החוב.

לאור האמור, אני קובעת, כי הסכום שחייב הנתבע לתובעת, בהסתמך על ערבותו לפירעון שטר החוב, הוא סך של 18,497 ש"ח.

מסכום זה יש להפחית את הסכום ששילם הנתבע בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 6.6.2019 בסך של 6,826 ש"ח.

על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 11,671 ש"ח.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע בסך של 2,150 ש"ח בגין הוצאות ניהול ההליך.

סכום ההוצאות יתווסף לסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל.

אני מורה על חידוש ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל לשם ביצוע השטר בסכום החוב כפי שנקבע בפסק דין זה.

המזכירות תשלח עותק של פסק הדין לצדדים, אשר ימציאו עותק לתיק ההוצאה לפועל שמספרו 514829-11-18.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"א, 23 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.