לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות המבקש.

1. למבקש ניתן דו"ח בגין חניה על מדרכה ברחוב סולטאן סולימאן. בעקבות בקשה להישפט שהגיש המבקש, נקבע מועד לדיון ביום 5.2.20. המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ועל כן נידון בהעדרו.
2. ביום 9.8.21 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה זו טוען המבקש, כי לא קיבל את ההזמנה לדיון. כן טוען המבקש, כי יש לו טענות הגנה טובות, שכן כתב האישום לא נחתם בידי תובע מוסמך, דוחות דומים שניתנו לאחרים במקום בוטלו על ידי המשיבה, כי ברשותו תג נכה וכי במקום קיימת מצוקת חניה.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי ההזמנה לדיון הומצאה למבקש כדין, וכי החניה בוצעה בניגוד לחוק חניה לנכים.
4. בתשובה טוען המבקש כי המשיבה לא התייחסה לטענות ההגנה וכי ההזמנה לדיון לא נמסרה לידיו.

דיון

1. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם תוגש בתוך שלושים ימים. במקרה זה, פסק הדין ניתן ביום 5.2.20, בעוד שהבקשה לביטולו הוגשה ביום 9.8.21, בחלוף כשנה וחצי ממועד מתן פסק הדין, מבלי שניתן הסבר לשיהוי בהגשת הבקשה. די בכך על מנת לדחותה.
2. אף לגוף הבקשה, לא מצאתי מקום לקבלה.
3. סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") מאפשר לדון נאשם בהיעדר התייצבות, וקובע חזקה כי אם הנאשם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ובית המשפט רשאי לדון את הנאשם שלא בפניו.
4. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הפלילי, רשאי בית משפט לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".
5. בבקשתו לא עמד המבקש בנטל לשכנע כי בעניינו מתקיים לפחות אחד משני התנאים הקבועים בדין לצורך ביטולו של פסק הדין.
6. אשר לתנאי הראשון, המבקש טוען כי לא קיבל זימון לדיון, אך אין בבקשתו התייחסות ספציפית לאישור המסירה בתיק. בהקשר זה יצוין, כי המבקש הגיש בקשה זהה ב-6 תיקים שנקבעו לדיון במועדים שונים, כאשר בכל המקרים טען כי לא קיבל את ההזמנה לדיון, אף כי מדובר במסירות שבוצעו במועדים שונים, ועל כן קיים קושי בקבלת טענה גורפת כי באף אחד מן המקרים לא קיבל הזמנה לדיון.
7. אשר לתנאי השני, הרי שאף הוא אינו מתקיים במקרה זה, שכן המבקש לא הוכיח כי ביטולו של פסק הדין נדרש בכדי למנוע עיוות דין.
8. כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. וכפי שהובהר בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (4.9.2007): "המונח 'עיוות דין' פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה" (שם, בפסקה 7).
9. מתגובת המאשימה, אשר לא נסתרה עולה כי החניה בוצעה בניגוד לחוק חניה לנכים. עוד אוסיף, כי מצוקת החניה הנטענת על ידי המבקש אינה עילה לזיכויו.
10. אשר לטענה כי כתב האישום לא נחתם על ידי תובע מוסמך, הרי שיש לדחותה. ברע"פ 4073/14 יריב לוין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), נפסק, כי הודעת תשלום הקנס היא המסמך המהותי שפותח את ההליך נגד הנאשם, ואילו ההזמנה למשפט שקיומה נקבע בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי היא "אמצעי דיוני-טכני שמטרתו להביא לידיעת הנאשם את המקום והמועד שבהם יתקיים המשפט". עוד קבע בית המשפט, כי עצם הכללת פרטי העבירה בטופס אינו הופך את הטופס, שהוא ההזמנה למשפט, לכתב אישום במובנו הרגיל, כיוון שיוזם הליך ייחודי זה הוא הנאשם, בהודעתו כי הוא מעוניין להישפט. באשר לתקנה 44ג לתקנות הקובעת כי הזמנה למשפט לפי סימן ד' לתקנות דינה ככתב אישום, נקבע כי היא יוצרת שתי חזקות דיוניות לעניין קיומו של ההליך השיפוטי, ואין משמעותה כי הזמנה למשפט היא למעשה כתב אישום במובנו הרגיל.
11. וכן ראו ע"פ (י-ם) 348/96 מדינת ישראל נ' סרגובי (פורסם בנבו, 31.12.96) (להלן: "עניין סרגובי)" שם נפסק, כי עבירת חניה שלא כדין היא עבירת קנס עבירה של ברירת משפט וגם עבירה קלה, שלגביה נקבע סדרי דין מיוחדים ואין עבירות אלה מחייבות הגשת כתב אישום על ידי תובע, ודי בכך אם נמסרה הזמנה למשפט וכתב אישום בדרך של הודעה. הודעה כאמור יכולה להיות מוגשת על ידי עובד הרשות המקומית שראש הרשות הסמיכו לכך עוד נפסק באותו עניין, כי אין בפנינו כתב אישום רגיל שסעיפיו ופרטיו נקבעו בסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא כתב אישום מיוחד, עליו חלים סדרי דין מיוחדים.
12. המסקנה העולה מן הפסיקה היא מקום בו מדובר בעבירת חניה של ברירת משפט, כתב האישום המוגש בעקבות הבקשה להישפט אינו כתב אישום רגיל ועל כן אין חובה שיהיה חתום בידי תובע. לפיכך, לא נפל פגם בכך שמי שלא הוסמך כתובע חתם על כתב האישום.
13. לפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.