לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שקיבל המבקש ביום 28.12.17 המייחס לו עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות.

המבקש טען כי נתן את הדו"ח למעסיק שלו על מנת שהאחרון ישלח עבורו את הבקשה להישפט, אך בשל תקלה הבקשה לא נשלחה במועד. כפר בביצוע העבירה המיוחסת לו וטען כי הוא היה חגור בחגורת בטיחות. לפיכך, על מנת למנוע עיוות דין, ביקש להאריך המועד להישפט.

המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובדו"ח, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

המבקש אינו חולק על כך שקיבל הדו"ח לידו ובנסיבות אלה עמד לרשותו פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקובע החוק.

האחריות להגיש הבקשה להישפט במועד מוטלת על המבקש עצמו, ומשלא ווידא כי הבקשה נשלחה ונמצאת בטיפול, אין לו להלין אלא על עצמו.

כפי שנקבע ביחס לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, טעות אנוש או שכחה אינו מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

מעבר לכך, הבקשה כאן מוגשת בשיהוי ניכר, בשים לב לכך שהדו"ח נמסר למבקש לפני למעלה משנה.

המבקש גם לא העלה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש, ואין די בכפירה כללית בביצוע העבירה. יצוין כי מעיון בדו"ח עולה כי השוטר תיאר את נסיבות האירוע באופן מפורט.

אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקש, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):

"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.