השופטת רונית בש

1. לפנינו ערעור המדינה על קולת גזר הדין שניתן ביום 26/12/18 ע"י בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת הבכירה אורית קנטור) (להלן: בית משפט קמא) בשלושת התיקים הבאים: ת.פ 46387-01-18 (להלן: התיק המוביל), וכן ת.פ. 68686-01-17 ות.פ. 1596-10-18 שצורפו לתיק המוביל (להלן: גזר הדין). המשיב הורשע בתיק המוביל, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו- 7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). כמו כן, הודה המשיב בעובדות כתבי האישום המתוקנים בשני התיקים הנ"ל שצורפו לתיק המוביל והורשע, כדלקמן: בת"פ 68686-01-17 הורשע המשיב בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין); בת"פ 1596-10-18 הורשע המשיב בעבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, שתי עבירות לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים, שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 לחוק העונשין ועבירה של תיווך בסם מסוכן, לפי סעיפים 14 ו- 19(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

2. במסגרת גזר הדין, בהתייחס לכלל התיקים, הושתו על המשיב העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל ( בניכוי ימי מעצרו); 6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירת אלימות כנגד גופו של אדם; 9 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים; פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 8 חודשים ;וכן פיצוי למתלוננת בסך של 2,500 ₪.

עובדות כתבי האישום

3. מעובדות כתב האישום בתיק המוביל- ת"פ 46387-01-18 עולה, כי ביום 10/1/18 החזיק המשיב בדירה ברחוב החשמל 63 בחיפה וברכב מסוג סקודה, סמים מסוכנים שלא לצריכתו העצמית, כדלקמן: בארון המטבח- 3 שקיות אוכל המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 21.4612 גרם נטו; על השיש בדירה-שקית בתוך שקית שהכילה סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 59.92 גרם נטו; ברכב-ניילון ובתוכו 3 אריזות המכילות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 1.4137 גרם נטו.

4. בכתב האישום המתוקן בת"פ 68686-01-17 נטען כי ביום 21/10/2016 לפנות בוקר הגיע המשיב, בהיותו שתוי לאחר שבילה במועדון, אל דירת המתלוננת מ.ע. עמה ניהל בעבר קשר זוגי במשך מספר חודשים. המשיב ניגש אל המתלוננת ששהתה בחדרה, דרש ממנה את מכשיר הפלאפון שלה והבחין כי היא מתכתבת באפליקציית ה"וואטסאפ". המשיב הטיח בה כי היא מתכתבת עם אחר, והיא הסבירה לו כי היא מתכתבת בקבוצת בנות בה היא חברה. בשלב זה תקף המשיב את המתלוננת באופן שהלם בה כשהיא במיטתה במכות אגרוף בפניה, תפס אותה בחוזקה בשיערה, גרר אותה מקצה אחד של המיטה לקצה השני, נטל כרית, כיסה באמצעותה את פניה של המתלוננת וישב עליה. המתלוננת חשה מצוקה ונעצה את ציפורניה בבטנו של המשיב שבהמשך לכך קם והניח לה לנפשה. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למתלוננת "חבלות של ממש בפניה ובראשה", כמפורט בכתב האישום הנ"ל.

5. בכתב האישום בת"פ 1596-10-18 נטען באישום הראשון, כי ביום 23/1/2018 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט זיו אריאלי, לפיה מקום מעצר הבית של המשיב יועתק לבית אמו ברחוב הרצליה 3 בחיפה. ביום 15/4/2018 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט אריאלי, לפיה הותר למשיב לצאת ממקום מעצר הבית בליווי מפקח לצרכי עבודה, וזאת בכל יום בשעות 18:00-08:00.

בתאריך 24/6/2018 בשעה 15:52 לערך, התקשר הסוכן החשאי נ"פ 497167-18 שפעל מטעם משטרת ישראל (להלן: הסוכן) למשיב וביקש לרכוש ממנו 3 מנות של סם מסוכן מסוג קוקאין. המשיב השיב לו כי יחזור אליו, ובהמשך התקשר אליו ואמר לו כי המחיר עבור 3 מנות סם מסוג קוקאין הינו 1200 ₪. עוד באותה שיחה קבעו השניים להיפגש בשעה 17:30 ברחוב הנביאים בחיפה. השניים נפגשו, בסופו של דבר, בשעה 17:54 לערך מתחת לסניף דואר, באזור תחנת הדלק ברחוב שבתאי לוי בחיפה, וזאת תוך הפרת ההוראה החוקית הנ"ל על ידי המשיב. המשיב מסר בעת המפגש לסוכן נייר טואלט שהכיל 3 מנות של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 1.3828 גרם נטו. בתמורה שילם לו הסוכן סכום של 1200 ₪. עוד בהמשך, התקשר הסוכן למשיב ושאל אותו מדוע כמות הסם קטנה וזה השיב לו כי היא הולמת את המחיר עבור חצי מנת סם מסוג קוקאין.

בעובדות האישום השני נטען, כי ביום 12/7/2018 בשעה 14:07 לערך התקשר הסוכן אל המשיב וביקש לרכוש ממנו 5 גרמים של סם מסוכן מסוג קוקאין. המשיב השיב בחיוב וסוכם ביניהם כי המחיר יהיה 3500 ₪. לאחר מספר שיחות סוכם בין השניים טלפונית על כך שהסוכן יגיע כעבור עשרים דקות לרחוב הרצליה בחיפה, ושם ייקח הסוכן ממקום מסתור את הסמים וישלם לאדם אחר שיישלח ע"י המשיב. הסוכן הגיע אל מקום המפגש, ואז המשיב הכווין אותו, טלפונית, להגיע לבניין הממוקם מאחורי חנות מכולת באותו מקום. הסוכן נכנס אל הבניין, תוך שהמשיב הכווין אותו להגיע לדירה השמאלית בקומה השנייה וביקש ממנו להקיש בדלת. תוך כדי שיחה עם המשיב בטלפון, הקיש הסוכן בדלת שנפתחה ע"י אמו של המשיב, לה הסוכן שילם סכום של 3,500 ₪, לבקשת המשיב. בעוד השניים משוחחים, הכווין המשיב את הסוכן למעקה המדרגות מול אותה דלת, שם מצא הסוכן ולקח נייר טואלט ובו שקית ובתוכה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 4.2594 גרם נטו. בזמן ביצוע עסקת הסמים, נמצא המשיב בעיר אילת, וכל זאת כשהוא מפר את ההוראה החוקית.

גזר הדין

6. במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב עמד בית משפט קמא על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, סקר את מדיניות הענישה הנהוגה ובחן את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מושא שלושת כתבי האישום.

7. אשר לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המשיב, קבע בית משפט קמא כי מעשיו של המשיב פגעו בשלום הציבור, לרבות בצרכני הסמים, בהיות נגע הסמים מחולל פשיעה. עוד צוין כי במעשיו פגע המשיב בערך של שלטון החוק, שכן הפר החלטה שיפוטית שניתנה כדין וכן מעל באמון שנתן בו בית המשפט. עוד צוין כי המשיב, במעשה התקיפה המתואר באחד התיקים שצורפו, פגע בשלומה, ביטחונה, שלוות נפשה ופרטיותה של בת זוגו. אשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, נקבע ביחס לעבירת האלימות כי מדובר ברמת פגיעה בינונית, ואילו ביחס לעבירות הסמים, ככל שהן קשורות בסם מסוג קוקאין, נקבע כי מדובר ברמת פגיעה גבוהה.

8. בית משפט קמא ציין, במסגרת סקירת נסיבות ביצוע העבירות, כי המשיב החזיק בסמים במספר מקומות שבחזקתו: בארון המטבח בדירה, על השיש בדירה וברכבו. עוד צוין כי הרקע לביצוע עבירת האלימות, כאמור, נעוץ בהגעת המשיב אל ביתה של בת זוגו כשהוא שתוי. בית משפט קמא פרט את מסכת האלימות בה נקט המשיב ואת החבלות שנגרמו למתלוננת, תוך שציין כי המשיב קם והניח לה לנפשה רק כאשר זו נעצה את ציפורניה בבטנו. אשר לעבירות מושא התיק הנוסף שצורף, הודגש כי המשיב ביצע את עבירות הסמים אל מול סוכן משטרתי סמוי, כאשר באותה עת שהה בתנאים מגבילים בהתאם להחלטה שיפוטית. עוד ציין בית משפט קמא, לחומרה, כי המשיב עירב את אמו בביצוע העבירות, שכן הסוכן שילם לאמו של המשיב את התמורה, והסם נמצא בחדר המדרגות מול דלת דירתה.

9. בית משפט קמא קבע כי מדובר בשלושה אירועים שונים בעלי מאפיינים שונים, שבוצעו בנסיבות שונות, ועל כן סבר כי יש לקבוע שלושה מתחמי ענישה הולמים נפרדים ולגזור עונש כולל בגין כל האירועים. לאחר שנתן דעתו למדיניות הענישה הנהוגה, לעיקרון ההלימה, לערכים החברתיים שנפגעו ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, העמיד בית משפט קמא את מתחם העונש ההולם בתיק המוביל לגבי העבירה שעניינה החזקת סם שלא לצריכה עצמית בין 10 ל- 18 חודשי מאסר בפועל. אשר לעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש קבע בית משפט קמא, כי המתחם נע בין מאסר בפועל למשך מספר חודשים עד למאסר בפועל בן 12 חודשים, ואשר לעבירות הסחר בסם מסוכן, לרבות תיווך בעסקת סם מסוכן, קשירת קשר לפשע והפרת הוראה חוקית, נקבע כי המתחם נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

10. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, נשקלה, לזכותו של המשיב, הודאתו בהזדמנות הראשונה, המגלמת בחובה לקיחת אחריות למעשיו וחיסכון בזמן שיפוטי בכל אחד מהתיקים בהם הודה. לחובת המשיב צוין כי בעניינו התקבלו תסקירי שירות המבחן, הקובעים בסיכומו של דבר את הדברים הבאים: "תחילה נראה כי סיכוייו של ה[המשיב] מבטיחים – ה[משיב] הצליח לשמור על ניקיון משימוש בסמים על אף נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות, אולם במהלך התקופה, לאחר [ש]שוחרר בתנאים מגבילים ובעודו ממתין לקבלת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן הוא עבר את העבירות ...של קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן, תיווך לעסקת סם מסוכן והפרת הוראה חוקית ובכך לא רק מעל באמון שניתן בו, אלא גם הראה כי בשלב זה אין לו תקנה". בהתאם לכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה, בעניינו של המשיב, לטיפול או ענישה בקהילה, אשר יהא בה כדי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד מצידו. עוד צוין בגזר הדין, כי לחובת המשיב הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, איומים ותקיפה סתם שבעטיין ריצה עונש מאסר בן 9 חודשים. לצד האמור לעיל נשקלו נסיבות חייו הקשות של המשיב, לרבות הקונסטלציה המשפחתית המורכבת בה גדל.

11. הובהר בגזר הדין, כי אין כל אינדיקציה לשיקומו של המשיב, המצדיקה חריגה ממתחם העונש ההולם, שעה שביצע, כאמור, עבירות בעודו ממתין לשילובו ביחידה לטיפול בהתמכרויות. בסיכומו של דבר, השית בית משפט קמא על המשיב את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל.

טענות הצדדים בערעור

12. בהודעת הערעור ובמסגרת הדיון בפנינו, טענה ב"כ המערערת, כי בית משפט קמא שגה כאשר גזר את עונשו של המשיב באופן החורג לקולא מרף הענישה הראוי, כאשר מדיניות הענישה המקובלת בפסיקה בעבירות מהסוג שביצע המשיב, ובעיקר אלו שעניינן סחר בסם מסוכן, מלמדת על ענישה מחמירה הרבה יותר. עוד הדגישה המערערת כי מדובר במשיב רצידיוויסט בתחום עבריינות הסמים, אשר אינו ירא מפני החוק ומעל באמון בית המשפט עת שביצע עבירות סמים נוספות בהיותו נתון תחת תנאים מגבילים, ובעודו ממתין לקבלת תסקיר משלים. כן נטען כי המשיב תקף את המתלוננת בעודו שתוי, במכת אגרוף לפניה, תפס את שיערה וגרר אותה בחוזקה לקצה השני של המיטה, ובהמשך אף נטל כרית, כיסה את פניה וישב עליה וכתוצאה ממעשיו נגרמו לה חבלות בפניה ובראשה.

13. המערערת סבורה כי בית משפט קמא לא העניק בגזר הדין את מלוא המשקל לשיקולי הגמול וההרתעה. לדידה, בעבירות של סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין, וכן החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, על בית המשפט להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, קל וחומר כאשר מדובר במשיב שלקח חלק פעיל בשרשרת הסחר בסמים.

14. לטענת המערערת, לא בכדי קבע המחוקק עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר לצד העבירות לפי סעיפים 7 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים. לשיטת המערערת, עונשו של המשיב אינו עולה בקנה אחד עם מגמת ההחמרה בעבירות הסמים, ובפרט כשמדובר במקרים של החזקת סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית, בכמות של עשרות גרמים.

15. נטען עוד כי בעניינו של המשיב הוגשו מספר תסקירי שירות המבחן במסגרתם הופנה לטיפול. המשיב לא השכיל לנצל את ההזדמנויות הטיפוליות שהוצעו לו על מנת להיגמל מנגע הסמים ולהשתקם. המערערת סבורה כי נוכח התנהלותו הנ"ל של המשיב, היה על בית משפט קמא להעניק אלמנט של בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, ולהשית על המשיב עונש מאסר בפועל מרתיע וממושך.

16. בסיכומו של דבר, עותרת המערערת, כי בית המשפט יקבל את ערעורה ויחמיר בעונש המאסר בפועל שהושת על המשיב על ידי בית משפט קמא.

17. הסניגור ביקש להותיר את עונשו של המשיב על כנו, תוך שטען כי לא נמצאו נימוקים בהודעת הערעור המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש. צוין כי הכלל הוא שערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית רק כאשר ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה, או מקום בו מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות. עוד נטען כי המערערת לא הציגה פסיקה התומכת בעמדתה לעונש, וכי אין ללמוד גזרה שווה מהפסיקה שהוצגה על ידה, שכן אין הנדון דומה לראייה.

18. הסנגור הפנה לשורה של גזרי דין שניתנו על ידי בית משפט קמא, במסגרת אותו מבצע סוכן, ובמסגרתם נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 6 עד 10 חודשי מאסר בפועל, ועליהם לא הוגש ערעור. הסנגור אף הציג אסופת פסיקה, תוך שטען כי אין בעונשו של המשיב סטייה ניכרת מהעונש ההולם במידה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

19. עוד טען הסנגור, כי העובדה שהמשיב צרף תיקים ו"ניקה שולחן" אינה מצדיקה שגזירת הדין תתבצע תוך חישוב מתמטי, שכן יש לזקוף לטובת המשיב את הודאתו בשלושת התיקים והחיסכון הממשי בזמן השיפוטי הנובע מכך. עוד הוסיף הסנגור, כי המשיב אינו מצוי כיום בקשר עם המתלוננת בתיק האלימות האמור, וכי מאז שחרורו של המשיב בשנת 2016 ממעצרו בגין תיק זה, לא נפתחו נגדו תיקי אלימות נוספים.

20. לסיכום, ביקש הסנגור לדחות את הערעור, להותיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו ולחילופין, להתערב, לכל היותר, בהעלאת סכום הפיצוי שהושת על המשיב לטובת המתלוננת.

דיון והכרעה

21. בפתח הדיון בפרק זה אזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה התערבותה של ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית תעשה רק כאשר מדובר בסטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה במקרים דומים, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ראו, למשל: ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012); ע"פ 4518/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)).

22. אציין כבר עתה כי אני בדעה כי בית משפט קמא הקל, יתר על המידה, בעונשו של המשיב, תוך סטייה מהותית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים. לפיכך, לדידי, דין ערעורה של המדינה להתקבל, וזאת כפי שיובהר להלן.

23. המשיב הורשע ע"י בית משפט קמא ביום 15.3.18 בביצוע עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, שאז גם הורשע, לאחר צירופו של תיק נוסף, בעבירה שעניינה תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי מי שבעבר ניהלה עמו קשר זוגי. אשר לעבירת הסמים הנ"ל, יצוין כי עסקינן בהחזקת המשיב בדירתו בשלוש שקיות שהכילו סם מסוכן קשה וממכר מסוג קוקאין בכמות בלתי מבוטלת של 21.46 גרם נטו, ממנה ניתן להפיק עשרות רבות של מנות סם (ראו: סעיף 31(3) לפקודת הסמים והתוספת השנייה לפקודה הנ"ל, מהם עולה כי החזקה של יותר מ-0.3 גרם קוקאין מקימה חזקה, לפיה החזקת הסם נועדה שלא לצריכה עצמית). בנוסף החזיק המשיב בדירתו סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 59.92 גרם נטו, וברכבו החזיק שלוש אריזות שהכילו אף הן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 1.41 גרם נטו.

24. בעוד ההליך הנ"ל מתנהל נגד המשיב, ועת שהיה נתון תחת תנאי שחרור מגבילים ובטיפולו של שרות המבחן, ביצע המשיב עבירות חמורות נוספות- שתי עבירות של קשירת קשר לפשע; עבירה שעניינה סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין באמצעות סוכן משטרתי; עבירה של תיווך בסם מסוכן מסוג קוקאין כלפי הסוכן וכן שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית. מביצוע מכלול העבירות הנ"ל ע"י המשיב בתקופה בה התנהל נגדו הליך משפטי אנו למדים, כי לא היה בהליך המשפטי הנ"ל כדי להרתיעו לבל ישוב לסורו ויבצע עבירות נוספות. אף בתנאים המגבילים לא היה כדי להרתיע את המשיב והוא פעל ללא מורא, תוך שהפר פעמיים את ההוראה החוקית שניתנה ע"י בית המשפט, דבר המלמד כי המשיב מזלזל בשלטון החוק והמשפט במדינתנו ומוסיף נופך של חומרה להתנהלותו.

25. נוכח האמור לעיל ובהינתן מעצרו של המשיב בעקבות ביצוע העבירות הנוספות, בגינן גם הורשע המשיב בעקבות צירופו של התיק החדש, הגיע שרות המבחן בתסקירו לכלל מסקנה, לפיה לא הייתה במעורבות שרות המבחן כדי להביא לגיוס המשיב לטיפול ובכך להפחית את הסיכון להישנות ביצוע עבירות על ידו בעתיד. בסיכומו של דבר, ציין שרות המבחן, כאמור, כי אינו רואה אמצעי טיפולי או עונשי בקהילה שיביא להפחתת הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצידו של המשיב בעתיד, ולפיכך נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו.

26. המשיב הורשע בביצוע עבירות שונות, ובין היתר הורשע, כאמור, בעבירות סמים בהיקף לא מבוטל- הן החזקת סמים שונים, לרבות קוקאין בכמות נכבדה, והן סחר בסם הקוקאין ותיווך בו. לעניין הצורך בענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות הסמים, יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון, כפי שנאמרו בע"פ 4522/18 בנימין אסאבן נ' מדינת ישראל (11/11/18): "בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתן של עבירות הסמים, ובפרט עבירת הסחר בסמים. חומרה זו נובעת, בין היתר, מנזקיהם הקשים של הסמים – במיוחד כך לגבי סמים המוגדרים 'קשים' – הן למשתמשים, הן לסביבתם (ע"פ 7952/15 מדינת ישראל נ' שץ [פורסם בנבו] (15.2.2016) (להלן: עניין שץ); ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' גומז-קרדוסו, פ"ד נא(3) 769 (1997)). לפיכך נפסק לא אחת כי עבירות אלו מחייבות מענה החלטי על דרך של ענישה מחמירה ומרתיעה ...".

27. בנוסף, הורשע המשיב, כאמור לעיל, בביצוע עבירת אלימות שגרמה לחבלה של ממש כלפי מי שהייתה בעבר, במשך מספר חודשים, בת זוגו. עובדותיו של כתב האישום המתוקן בתיק המצורף, שהובאו בהרחבה לעיל, מדברות בעד עצמן ומלמדות על מידת הבריונות בה נהג המשיב כלפי המתלוננת והאכזריות שהפגין כלפיה, כמו גם בדבר החבלות שנגרמו לה, בפניה ובראשה, בשל מעשי המשיב. המשיב, בהיותו שתוי, בפרץ של קנאה, ניצל את כוחו הפיזי והלם במתלוננת, בביתה, במיטתה, במכות אגרוף בפניה, משך בשיערה וגרר אותה מקצה המיטה אל קצהו השני, ובנוסף כיסה את פניה בכרית וישב עליה עד שזו נעצה את ציפורניה בבטנו ורק אז הרפה ממנה. בנסיבות אלו, ברי כי מעשיו של המשיב גרמו למתלוננת, מעבר לפגיעה הפיזית, גם פגיעה רגשית, כל שכן בהיות המתלוננת נתונה במצוקה בשלב האחרון של האירוע עת שהמשיב כיסה את פניה בכרית עליה ישב והיא נאלצה לפעול, בשארית כוחותיה, כדי להדוף את המשיב. אינני מתעלמת מכך שעבירת האלימות הנ"ל בוצעה ע"י המשיב לפני פרק זמן משמעותי, בשנת 2016. ברם, מנגד, אין להתעלם מנסיבותיו הקשות של אירוע האלימות ומהשפעתו הקשה על המתלוננת, אשר בביתה, במקום המבטחים שלה, הפכה ל"שק חבטות" בידיו של המשיב.

28. שומה על בתי המשפט לנקוט בדרך של ענישה מחמירה כלפי מי שהורשע בביצוע עבירות אלימות, תוך מתן משקל משמעותי לשיקולים של גמול והרתעה, וזאת כפי שעולה מדברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (20.8.09):

"עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" .

29. בעבירות האלימות למיניהן וכן בעבירות הסמים, לסוגיהן השונים, קיים מנעד רחב ביותר של עונשים, מהם עונשים קלים יותר, כעולה מהפסיקה שהוצגה על-ידי בא כוחו של המשיב, ומהם עונשים חמורים יותר, כעולה מהפסיקה אליה הפנתה המערערת בהודעת הערעור. כל מקרה נדון, בעיקרו לפי נסיבות ביצוע העבירה ובהתאם למיהות העושה. במקרה דנן עסקינן במשיב שביצע מגוון רחב של עבירות סמים חמורות, וזאת לצד עבירות נוספות, לרבות עבירת אלימות שבוצעה, כאמור, אף היא בנסיבות חמורות.

30. כן יש לציין, לחומרה, את העובדה שחרף גילו הצעיר (26 שנה), קיימות לחובתו של המשיב שתי הרשעות קודמות בעבירות מסוג דומה- האחת, בעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בגינה הושת עליו בשנת 2013 מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים, תוך הפעלת מאסר מותנה; השנייה, הרשעה משנת 2010 בעבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית , תקיפה סתם ואיומים.

31. נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי בית משפט קמא סטה, באופן ברור, ממדיניות הענישה הראויה בהשיתו אך עונש של 20 חודשי מאסר בפועל על המשיב בגין מכלול העבירות הנ"ל בהן הורשע בשלושת התיקים הנזכרים לעיל.

32. מתחייבת, אפוא, לפיכך, החמרה ממשית בדינו של המשיב. ברם, נוכח כלל היסוד לפיו ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם שבפניה, ותוך מתן הדעת להודאתו של המשיב בעובדות שלושת כתבי האישום הנ"ל, אין מקום, לדידי, למיצוי הדין עמו. בסיכומו של דבר, אני מציעה לחבריי להרכב לקבל את הערעור בתיק זה ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב על תקופה של 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (מיום 10/1/18 עד ליום 23/1/18 ומיום 26/9/18 עד ליום 26/12/18).

בד בבד אציע כי יתר רכיבי הענישה בגזר הדין- יוותרו על כנם.

השופט אברהם אליקים, סגן נשיא [אב"ד]

אני מסכים.

השופט ארז פורת

אני מסכים.

הוחלט פה אחד להשית על המשיב מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו (מיום 10/1/18 עד ליום 23/1/18 ומיום 26/9/18 עד ליום 26/12/18) חלף תקופת המאסר בפועל שנקבעה על ידי בית משפט קמא.

כל יתר מרכיבי גזר הדין ללא שינוי.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשע"ט, 28 מרץ 2019, במעמד הצדדים.