לפני תביעה בסך 25,000 ₪.

1. התובע טען כי בטיסה ביום 18/11/18 של הנתבעת להונג קונג, קיבל מושב שהודפן שלו הייתה אטומה ללא חלון למרות שהכרטיס שהזמין היה למושב עם חלון, כי ישב מאחורי המנוע והרעש היה נורא חזק, בעת הארוחה הקיא חתיכת פלסטיק בצורת סכין שהייתה בתוך מנת האוכל שהוגשה ע"י דיילת הנתבעת והדבר גרם לו פצע בחך ובלשון וכי היה מלוכלך באוכל שהקיא ובדם שפרץ לו מהפה, כי כל הטיסה סבל מכאבי תופת וגם בארבעה הימים שלאחר הפציעה סבל נורא והיו לו כאבים ולשון נפוחה. התובע טען כי עלות הבגדים שנהרסו לו הם בסך 1,450 ₪.
2. עוד טען התובע כי בטיסה חזרה מהונג קונג לישראל, המזוודה שלו נותרה מאחור ומאחר ומפתחות הרכב והבית והמתנות שקנה למשפחתו לא הגיעו, שכר רכב כדי להגיע הביתה, למחרת היה צריך לנסוע בחזרה לשדה התעופה כדי לקחת את המזוודה, כי המזוודה הוחזרה לאחר שלושה ימים ונגרמו לו נזקים בגין השכרת רכב בשדה הביתה, יום עבודה שלו ושל אשתו, ארוחת צהריים בדרך, דלק, יום חנייה, מתנות שרכש לילדים שלו בארץ. התובע ציין הוצאות בסך 2,900 ₪ ובגין עוגמת הנפש והסבל שלו ושל משפחתו התביעה הוגשה בסך 25,000 ₪.
3. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה בגין נזקי גוף, כי אינה נושאת באחריות במקרה הנטען, כי התובע לא הציג ולו בדל ראייה להוכחת נזקו ולא הוכיח את תביעתו. עוד טענה הנתבעת כי הנזקים והסכומים הנתבעים מוגזמים ומופרזים וכי חלה עליו חובת הקטנת הנזק.
4. הצדדים זומנו לדיון. בדיון העידו התובע ונציגת הנתבעת. התובע חזר והעיד כי הנזק שהוא תובע בטיסה הלוך זה בעיקר הבגדים שהוכתמו באוכל ובדם וכל הטראומה שחווה בסין. שכן, לא הצליח לאכול ולא פנה לקבל שירות רפואי שאינו סומך עליו, לכן סבל בשקט. לגבי הטיסה חזור התובע טען שהנזקים הם בגלל שהמזוודה והמפתחות לא הוחזרו אליו. התובע העיד כי אין לו קבלות.
5. נציגת הנתבעת העידה כי התובע אכן פנה לצוות והציג את חתיכת הפלסטיק וכי לא נדרש טיפול רפואי לא במטוס ולא אח"כ. וכי לגבי הטיסה חזור המזוודה לא הגיעה וזה קורה, מה גם שהוא הגיע עם טיסת המשך. גם התובע אישר כי המזוודה נשלחה באמצעות החברה הזרה מסין לתל אביב. נציגת הנתבעת העידה כי לא ברור למה צריך לשלם עבור יום עבודה של אשתו ועבור ארוחת צהריים.
6. דיון והכרעה:

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע , החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית ולהלן אנמק:

א. אין מחלוקת כי בטיסה הלוך התגלה חפץ מפלסטיק בארוחה של התובע, אין מחלוקת כי התובע לא נאלץ לקבל טיפול רפואי בגין כך ואין מחלוקת כי המזוודה של התובע איחרה ולא הגיעה ביום הגעתו ארצה ועל כן נאלץ לחזור ולאסוף אותה משדה התעופה.

ב. התובע לא הוכיח כי הזמין מושב עם חלון . כמו כן, התובע לא צירף כל ראייה להוכחת עלות הבגדים שלטענתו נהרסו בטיסה הלוך ולא צירף כל ראייה להוכחת לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהצורך לחזור לשדה התעופה על מנת לאסוף את המזוודה שאיחרה להגיע. אולם, לא הובהר מדוע המזוודה לא נשלחה לביתו של התובע והואהיה צריך לחזור לשדה התעופה על מנת לאסוף אותה.

ג. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמסמכים שהוצגו לתיק ולאחר ששמעתי את הצדדים שהופיעו בפניי ובשקלול כל הנתונים ובהיעדר פסיקה אחידה לעניין פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה נגד מוביל אווירי, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 3,000 ₪ וזאת על דרך האומדנה בגין נזקיו הן בטיסה הלוך והן בטיסה חזור.

המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ט, 17 מאי 2019, בהעדר הצדדים.