1. לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 20.10.2016 בתל-אביב.

לטענת התובעת התאונה התרחשה עקב סטיית משאית הנתבע מהנתיב השמאלי לנתיב הימני שבו עמד רכב התובעת בעומס תנועה. כתוצאה מהפגיעה ניזוק רכב התובעת בצדו השמאלי אחורי.

לטענת הנתבע רכב התובעת עקף את המשאית מצד ימין, תוך פגיעה בצדה הימני של משאית הנתבע עם חלקו השמאלי אחורי של רכב התובעת.

1. נגד הנתבע ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 30.5.2019. לבקשת הנתבע הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין ביום 13.5.2021.
2. ביום 22.12.2021 קיימתי דיון בתובענה.
3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות טופס ההודעה מטעם נהגת התובעת ותמונות נזק רכב התובעת (ת/1); שמעתי את עדי הצדדים; התרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי; צפיתי בהדגמותיהם באשר לאופן קרות התאונה וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שהתובעת הרימה את הנטל הדרוש לקבלת התביעה. אפרט להלן את נימוקיי.

ראשית, הנהגת ברכב התובעת העידה שרכבה היה בנתיב הימני וכי בנתיב השמאלי עמד רכב שחסם את התנועה. כתוצאה מכך, הנתבע סטה עם משאיתו מהנתיב השמאלי לנתיב הימני ופגע עם חזית המשאית בדופן שמאל אחורי של רכב התובעת (עמ' 5, שורות 30-27). כן העידה נהגת התובעת שהנתבע ניסה לשכנע אותה שלא לערב את חברת הביטוח (עמ' 5, שורה 18).

על עדות זו חזר גם הנוסע ברכב התובעת (עמ' 7, שורות 24-18 ושורה 31).

בנוסף, שני העדים שללו את גרסת הנתבע אשר לנסיבות קרות התאונה (עמ' 6, שורה 34 ועמ' 8 שורות 16-14). הגם שלא התעלמתי מעדות עדי התובעת בדבר פרק הזמן שחלף ממועד התאונה ועד למועד העדות ולכך שאין הם זוכרים כל פרט ופרט, התרשמתי שעדותם אותנטית ומהימנה, והגעתי למסקנה שיש להעדיף אותה על עדות הנתבע.

שנית, הנתבע לא שלל שהסיט את המשאית מעט עקב רכב חונה או רכב שחסם את נתיבו (עמ' 8, שורות 10-9) ואף העיד בחקירתו הנגדית שבכוונתו היה לעבור לנתיב הימני לצורך פנייה ימינה (עמ' 9, שורות 28-8), וזאת באופן שתומך בגרסת עדי התובעת, וכדבריו: "אם הכיוון שלי לימין הייתי עובר... הייתי צריך לפנות ימינה בעוד מרחק לא מיידי" (עמ' 9, שורות 28-23). כידוע, סטייה מנתיב לנתיב מחייבת נקיטת זהירות מרבית. על המבקש לסטות לנתיבו של אחר לוודא שנתיב הנסיעה שאליו הוא מבקש לעבור פנוי וכי סטייתו לא תוביל להפרעה או סיכון לנהגים בדרך (תקנות 40 ו-41 לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961). במקרה דנן, עדויות עדי התובעת וכן הנזק ברכב התובעת מעידים שהנתבע לא פעל כמתחייב מהוראות הדין.

שלישית, גרסת התובעת מתיישבת היטב עם מוקדי הנזק בשני כלי הרכב, וכן עם הדגמת עדי התובעת. בעוד שבמשאית הנזק הוא בחזית ימין, הנזק ברכב התובעת הוא בדופן שמאל אחורית, בדלת שמאלית אחורית וכנף אחורית שמאלית, נזק שאינו מתיישב עם סטיית רכב התובעת מנתיבו כגרסת הנתבע.

אוסיף עוד שאין בידי לקבל את טענת הנתבע אשר להגדלת נזקים על ידי התובעת או תיקון נרחב ברכב התובעת, מעבר לדרוש. מחוות דעת שמאי התובעת עולה שהרכב תוקן אך ורק בדופן שמאלית אחורית, לרבות עבודות פחחות וצבע. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית או כל ראיה אחרת בדבר גובה הנזק, ועל כן חוות דעת התובעת לא נסתרה.

1. במכלול הנסיבות האמורות, הורם נטל ההוכחה הדרוש לקבלת התביעה.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובעת סך של 8,406 ₪ בתוספת אגרה מלאה כפי ששולמה בפועל, הוצאות עדים בסך 700 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪. הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז בתוך 45 יום.

התובעת תישא במחצית שניה של אגרה בתוך 14 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ב, 25 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.