ביום 14 במרץ 2012 רכשה התובעת מהנתבעת סלון מדגם 2119, עם שינויים שבוצעו בו בהתאם לבקשת התובעת, תמורת סכום של 7,500 ₪, וכן שולחן אוכל דגם לואי צבע לבן, תמורת סך של 3,500 ₪. התמורה שולמה ע"י התובעת במלואה וההזמנה סופקה ביום 21 ביוני 2012.

כארבעה חודשים לאחר האספקה, פנתה התובעת לנתבעת בטענה שחלק מכריות הסלון שקעו. בסמוך לאחר מכן ביקר נציג הנתבעת בבית התובעת. הנציג לא מצא כל פגם בסלון, אולם היות והבין כי התובעת מעוניינת בכריות קשיחות יותר, החליט להעביר את הסלון למעבדה לצורך ביצוע התיקון. כשבוע לאחר שהסלון הגיע למעבדה ועם סיום הטיפול, בקשה הנתבעת להחזיר את הסלון לתובעת, אולם זו סרבה ועמדה על החלפת הסלון בסלון חדש.

יצוין כבר עתה, כי התובעת לא העלתה בשלב זה כל טענה בעניין שולחן האוכל.

ביום 20 בינואר 2013, כחודשיים לאחר שהנתבעת הודיעה כי הסלון מוכן להחזרה לבית התובעת, הודיעה התובעת לנתבעת בכתב כי אינה מעוניינת בסלון מסיבות שונות, לרבות היות הסלון מתפורר ומלא חרקים.

בכתב הגנתה התייחסה הנתבעת לטענות אלה וציינה כי לא נפל כל פגם בסלון, כי שקיעת הכריות הינה בגבול הסביר וממילא בוצעה החלפה, כי הבד בתחתית הסלון הינו בד עדין שנועד לכסות את הסלון מלמטה, ומכל מקום אף הוא הוחלף, ולעניין החרקים – הנתבעת ציינה כי התלונות הגיעו כשמונה חדשים לאחר הרכישה ולכן אין קשר סיבתי בין טיב הסלון לבין החרקים הנטענים. הנתבעת ציינה, כי לאור עלויות האחסנה הכבדות של מערכות סלון, סלון התובעת נתרם זה מכבר, באמצעות שירותי הרווחה בעירית קרית מוצקין.

דיון והכרעה

1. בפתח הדברים יצוין, כי התביעה הוגשה כשש וחצי שנים לאחר האירועים נשוא התביעה. התובעת ציינה כי בתה ז"ל חלתה ונפטרה לפני כארבע שנים, ובנוסף היא עצמה עברה ניתוח, כך שהייתה טרודה בעניינים אלה. התובעת בכתה בדיון והייתה נסערת מאוד, וליבי איתה, אולם אין בכך כדי להצדיק עיכוב כה גדול בהגשת התביעה. העיכוב המשמעותי גרם, בין היתר, לכך שהסלון נשוא התביעה אינו עוד בחזקת הנתבעת, כך שלמעשה התובעת איינה את אפשרות ההחזרה בעין של הסלון לביתה.
2. על התובעת חלה החובה להוכיח את תביעתה שכן "המוציא מחברו, עליו הראיה". במסגרת זו, על התובעת להוכיח את העובדות המשמשות בסיס לתביעה, את האחריות הנובעת מהעובדות, את הנזק שנגרם לה ואת הקשר הסיבתי בין העובדות לבין הנזק הנטען.

במשפט אזרחי, נטל ההוכחה נקבע בהתאם למאזן ההסתברויות.

ומהו אותו מאזן הסתברויות?

השופט יעקב קדמי, בספרו על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת תשס"ד-2003 - "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% ; לשון אחר, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטה, על מנת לצאת ידי חובתו; ואין נפקה מינה שנותרים 49% של אי ודאות" (שם, בעמ' 1548).

כלומר, די כי התובעת תשכנע את בית המשפט ברמה של 51% שאכן קיבלה סלון פגום ושהיה על הנתבעת להחליפו ולא רק לתקנו, כדי שהתביעה תתקבל.

1. לאחר ששמעתי את הצדדים וקראתי את כתבי הטענות, אני סבורה כי התובעת לא הרימה נטל זה.
2. התובעת לא הציגה ולו בדל ראיה למצבו של הסלון, אלא טענה טענות כלליות בעלמא. מעיון במכתבים קודמים של התובעת לנתבעת עולה כי גם שם הטענות שהועלו היו כלליות, ונראה כי נאספו מן הגורן ומן היקב. כך גם הטענה בכתב התביעה לעניין שולחן האוכל שנרכש יחד עם הסלון, כאשר בשום שלב לא העלתה התובעת טענות בעניינו, אלא עם הגשת התביעה כאן, וגם אז טענתה כללית, לא ברורה ולא נתמכת בראיות.
3. מאידך, התרשמתי מעדותו של נציג הנתבעת כי הנתבעת פעלה בהתאם לחובותיה עפ"י דין ועשתה ככל אשר לאל ידה על מנת לשמר את התובעת כלקוח מרוצה. הנתבעת תיקנה את כל שנדרש ע"י התובעת, נשאה בעצמה בעלויות ההובלה מבית התובעת למעבדת הנתבעת ואף נשאה בעלויות האחסון של הסלון במשך כשלוש שנים. התובעת מצידה, נהגה בחוסר תום לב עת סרבה לקבל את הסלון חזרה לביתה, וסרבה לבדוק האם התיקון שביצעה הנתבעת מקובל עליה. איני סבורה כי התנהלות זו הייתה ראויה, ויש בה כדי לתמוך במסקנה אליה הגעתי.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה ועל כן התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ₪, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ט, 07 יולי 2019, בהעדר הצדדים.