1. עסקינן בתאונת דרכים מיום 12.8.18 בצומת המשחררים ביאליק בבאר שבע.

2. ביום 25.6.20 התנהל דיון בתיק ובמעמד זה נשמעו עדויות שני הנהגים.

3. אין מחלוקת בין הצדדים שמדובר בצומת מרומזר. מכיוון נסיעת נהג רכב התובעת תמרור עצור ובעת קרות התאונה היתה תקלה במערכת הרמזורים, אליה אתייחס בהמשך.

4. בהתאם לעדותו של נהג רכב התובעת, עת הגיע בנסיעה רצופה מכיוון רחוב ביאליק ביקש להמשיך בנסיעה ישר ולחצות את הצומת. לנהג רכב התובעת היה אור ירוק בכיוון נסיעתו והוא נכנס לצומת בחסות אור ירוק. במהלך הנסיעה בצומת בנתיב הימני ובערך באמצע הדרך כבה הרמזור וכאשר הגיע לקראת סוף חציית הצומת, הגיע רכב הנתבעת מהנתיב האחרון עליו היה לחצות (הנתיב הימני ברחוב המשחררים) שפגע בו בפינה הימנית קדמית.

5. בהתאם לעדותו של הנתבע, עת נסע ברח' המשחררים ולפני שהגיע לצומת ראה את הרמזור מהבהב באור צהוב. הנתבע התקדם לעבר הצומת ביחד עם עוד רכבים. הנתיב הימני ביותר היה פנוי ובמרחק של כ 50 מטרים לפני הצומת עבר לנתיב זה (ר' עמ' 11 ש' 17 לפרוטוקול).

עת נכנס לצומת האט ובשלב זה הבחין ברכב התובעת שמגיע משמאלו. הנתבע ניסה לבלום ולסטות ימינה, כאשר רכב התובעת פגע בו באזור הגלגל השמאלי הקדמי.

6. לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים.

7. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתאונה ארעה בסוף הצומת מבחינתו של נהג רכב התובעת, כאשר רכב הנתבעים נוסע בנתיב הימני מכיוון נסיעתו שהוא הנתיב האחרון שעל רכב התובעת לעבור על מנת להשלים את חציית הצומת.

8. נהג רכב התובעת מתאר מצב בו נכנס לצומת בחסות רמזור ירוק מכיוון נסיעתו ובאמצע הצומת לערך כבו לפתע הרמזורים. עדותו זו מתיישבת עם האמור בטופס ההודעה שמסר לתובעת (צורף לכתב התביעה). עדות זו נחזתה בעיני כעדות אמינה שלא נסתרה במהלך החקירה הנגדית.

יתרה מכך, עדות זו מקבלת תימוכין בעדותו של הנתבע ובתמונות ממקום התאונה שהוצגו בפני. בתחילת עדותו מציין הנתבע שהתקרב לצומת והרמזורים הבהבו (ר' עמ' 7 ש' 27-28 לפרוטוקול). לאחר מכן ושהוצגו בפני תמונות ממקום התאונה (ר' נ' 1) בהן ניתן לראות את הרמזורים כבויים השיב:

"ת. זה לאחר מכן, פעם ראשונה שראיתי את הצומת היה מהבהב, יכול להיות, לא בטוח שנכנסתי לצומת יכול להיות שכבתה לגמרי". (ר' עמ' 8 ש' 1-2 לפרוטוקול).

דהיינו, בהתאם לעדותו של הנתבע עת נכנס לצומת יכול והרמזורים היו כבויים, כפי שנטען ע"י נהג רכב התובעת.

9. לאור המפורט לעיל, איני מקבל את טענת הנתבעים לכך שנהג רכב התובעת היה צריך לעצור בתמרור העצור שמכיוון נסיעתו. לא מצאתי כל רלוונטיות לתמרור זה בנסיבותינו אנו, לאור מסקנתי שנהג רכב התובעת נכנס לצומת בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתו.

10. אין להתעלם גם מכך שהרכבים האחרים מכיוון נסיעת רכב הנתבעים (שהיו משמאלו), אפשרו לרכב התובעת להשלים את חציית הצומת.

נהג רכב התובעת תיאר זאת בעדותו שהרכבים בכיוון נסיעת רכב הנתבעים היו במצב של עמידה (ר' עמ' 3 ש' 10 לפרוטוקול, עמ' 4 ש' 32 לפרוטוקול ועמ' 5 ש' 2-3 לפרוטוקול).

בדו"ח אירוע 70235 (צורף לכתב התביעה) נרשם, בין היתר:

"חשוב לציין שבדרך המשחררים היו רכבים שהמתינו ברמזור אדום וברגע שהרמזורים התקלקלו החלו לגלוש לתוך הצומת".

בתשובותיו של נהג רכב התובעת בחקירתו הנגדית השיב שהתכוון לכל אלו שבאו משמאלו ומאחוריו שהחלו לצפור ונהייה שם בלגן (ר' עמ' 5 ש' 4-7 לפרוטוקול).

11. נהג רכב התובעת העיד שנסע במהירות של 10-15 קמ"ש (ר' עמ' 3 ש' 23 לפרוטוקול) ושנשאל על שדה הראיה השיב שהיו רכבים שהסתירו לו והוא חצה בזהירות בלי לראות את רכב הנתבע מגיע (ר' עמ' 6 ש' 15 לפרוטוקול).

12. לעומתו, הנתבע אישר בעדותו שנסע בערך במהירות של 40 קמ"ש והאט שנכנס לצומת (ר' עמ' 7 ש' 13-14 לפרוטוקול). בערך כ 50 מטרים לפני הצומת הבחין שהנתיב הימני פנוי ועל כן עבר לנתיב זה ונכנס לצומת בנסיעה רצופה. לאור מסקנתי המפורטת לעיל, מדובר היה בצומת מרומזר כאשר באותה עת היתה תקלה ברמזורים ואלו לא עבדו.

13. תקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה קובעת:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק; היה ברמזור אור צהוב מהבהב - יאיט נוהג הרכב ובמקרה הצורך אף יעצור את רכבו כדי לאפשר להולך רגל להשלים את החצייה בבטחה ויתן זכות קדימה לרכב אחר שנכנס לצומת מכביש אחר, או לרכב הבא אל הצומת."

14. מהאמור לעיל עולה שהנתבע עבר לנתיב הימני שהיה פנוי במרחק של כ 50 מטרים לפני הצומת. הנתבע לא שם את לבו לרכבים בשלושת הנתיבים משמאלו ומכיוון נסיעתו שלא נכנסו לצומת. רכבים אלו נתנו לרכב התובעת, שהחל זה מכבר בחציית הצומת, לחלוף על פניהם. הנתבע נכנס בנסיעה רצופה, מבלי לראות את רכב התובעת ומבלי ליתן לו זכות קדימה כך שיוכל להשלים את חציית הצומת.

15. בהתחשב במיקום התאונה, כאשר רכב התובעת כמעט ומסיים את חציית הצומת לעומת רכב הנתבעים שנמצא בכניסה לצומת, רכב התובעת הוא זה שנכנס ראשון לצומת, הוא זה שכמעט והשלים את חציית הצומת ובמצב דברים זה על רכב הנתבעים היה ליתן לו זכות קדימה ולאפשר לו להשלים את חציית הצומת בבטחה.

16. בית המשפט הפנה לנתבע שאלה בעניין זה והנתבע השיב:

"בימ"ש: 3 רכבים משמאלך, אין מחלוקת שרכב התובעת נוסע ועובר את אותם רכבים, חולף על פניהם, רק אתה מגיע בנתיב הכי מרוחק ימני שלו ונוסע בלי לעצור.

אתה נכנס לצומת ללא רמזורים, לא בדקת מה קורה.

ת. זכור לי שהנתיבים שלהם בהמשך היה רכבים, הם האטו כביכול לא להכנס לצומת, אצלי היה פנוי לגמרי." (ר' עמ' 9 ש' 9-13 לפרוטוקול).

הנתבע לא נתן תשובה עניינית למצב הדברים כאמור ולא נתן כל הסבר מדוע למרות שהרכבים משמאלו לא נכנסו לצומת, הוא בחר להיכנס לצומת בנסיעה רצופה ומבלי שיש לו שדה ראיה לרכבים שנמצאים בתוך הצומת.

17. יחד עם זאת, לא נעלם מעיני שגם מחובתו של נהג רכב התובעת היה להמשיך בנסיעה בזהירות עת כבו הרמזורים והוא חולף על פני הרכבים שעמדו בצומת מכיוון נסיעת רכב הנתבעים.

18. מבחינת הנזקים לשני הרכבים, רכב התובעת ניזוק בחלקו הימני קדמי בעוד שרכב הנתבעים ניזוק בצדו השמאלי באזור הגלגל השמאלי הקדמי ודלת הנהג. משמע, רכב התובעת הוא זה שפגע ברכב הנתבעים.

19. טענת הנתבעים לעניין מהירות נסיעת רכב התובעת ומנגנון הפגיעה ותוצאותיו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין ראייתי. בהתחשב באופן בו נעצרו שני הרכבים לאחר התאונה, הנתבע עצמו העיד שניסה לסטות ימינה.

20. לאור כל המפורט לעיל, הנני רואה לנכון לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים באופן שלנהג רכב התובעת אחריות לתאונה בשיעור של 30% ולנתבע אחריות לתאונה בשיעור של 70%.

21. לסיכומם של דברים, הנני מקבל את תביעתה של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 34,234 ₪.

22. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך של 611 ₪ אגרת בימ"ש, סך של 400 ₪ הוצאות העד וסך של 4,645 ₪ שכר טרחת עו"ד.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום. במידה והסכומים לא ישולמו במועד הנקוב לעיל, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' תמוז תש"פ, 28 יוני 2020, בהעדר הצדדים.